הטיפוס לפסגת היונגפראו דורש יכולות טיפוס שלג בסיסיות. הראשונים שהעפילו אליו, בשנת 1811, היו האחים מייר מהכפר השווייצרי אראו. כיום מהווה היונגפראו מוקד משיכה לתיירים רבים בזכות רכבת העולה אל ההר דרך מנהרה חצובה.
תחנת הרכבת הסופית ששמה יונגפראויוך ממוקמת בגובה של 3,454 מטר ולכן היא נחשבת לתחנת הרכבת הגבוהה ביותר באירופה. הרכבת, שנפתחה כבר בשנת 1912, נבנתה במשך 16 שנים ודרשה כוח עבודה של כ-3,000 עובדים. עיקר העבודה היה בשלב השני של סלילת מסילת הרכבת, מתחנת הביניים בקליינה-שיידג (Kleine Scheidegg) ליונגפראויוך, מכיוון שהמסילה חצובה כולה בתוך פסגת האייגר. הרכבת עושה את דרכה אל ההר בשיפוע של עד 25%, ובדרכה היא עוברת דרך הצד הצפוני של פסגת אייגר, שם היא עוצרת במנהרה למספר דקות כדי לאפשר לנוסעים לגשת אל פירי חציבה שבקצותיהם ממוקמים חלונות רחבים לצפייה בנוף. הפירים נוצרו כחלק מתהליך החציבה של המנהרה. הנסיעה אל ההר מתחנת הרכבת המזרחית של אינטרלאקן אורכת כשעתיים המכילות בתוכן מעבר בין 3 רכבות שונות. הנסיעה מתחנת הביניים בקליינה-שיידג אורכת כ-50 דקות כולל עצירות, ובדרך למטה כ-35 דקות. אורכה של המנהרה כ-7 קילומטר. בסמוך לתחנת הרכבת של יונגפראויוך נמצא מרכז מבקרים, על פסגת ספינקס הסמוכה ליונגפראויוך. במקום יש מסעדות, מערת קרח, דרגנוע אנכי לציון בוני התחנה, מרפסת תצפית ותחנת מחקר. מן המרכז ניתן לצאת לסיור רגלי המוביל לקרחון אלטש ולהרים הסמוכים.
אתר מורשת עולמית
שווייץ
ערך מורחב – תחנת הרכבת יונגפראויוך
