יעקב הנס דוידסון

יעקב הנס דוידסון
Jakob van Hoddis

לידה	16 במאי 1887 ברלין, הקיסרות הגרמנית
פטירה	1942 (בגיל 54 בערך) סוביבור, רפובליקת פולין
שם לידה	Hans Davidsohn
מדינה	הרייך הגרמני
שם עט	Jakob van Hoddis
מקום לימודים	Friedrich-Wilhelms-Gymnasium
שפות היצירה	גרמנית
יצירות בולטות	סוף העולם

יעקב הנס דוידסון (בגרמנית: Jakob Hans Davidsohn, ‏16 במאי 1887 בברלין – 1942 בסוביבור), המוכר בשם העט מבוסס האנגרמה יעקב ואן הודיס (גרמנית: Jakob van Hoddis) היה משורר יהודי גרמני, מראשוני הזרם האקספרסיוניסטי בגרמניה. מוכר בשל שירו הידוע "סוף העולם", שפורסם בינואר 1911 בכתב העת 'הפעולה' (Die Aktion) ונחשב כשיר האקספרסיוניסטי הראשון. שירו היווה השראה למשוררים אקספרסיוניסטים רבים והיווה השראה לכותבים נוספים לכתיבה בסגנון גרוטסקי. הוא גם מוכר כאחד היוצרים הסוריאליסטי הגרמנים היחידים. ב-1942 נשלח הנס-דוידסון על ידי הנאצים למחנה ריכוז. תאריך מותו אינו ידוע, אולם ההשערה הרווחת היא שהדבר קרה באותה שנה.

שירתו של הנס דוידסון נלמדת במערכת החינוך הגרמנית כחלק מתוכנית הלימוד בספרות.

קורות חיים

הנס דוידסון נולד במאי 1887 להרמן דוידסון, רופא, ואשתו דוריס בברלין שבגרמניה. דוריס דוידסון ילדה תאומים, אולם העובר הנוסף נולד מת. להנס דוידסון היו ארבעה אחים ואחיות: מארי, אנה, לודוויג וארנסט. הוא היה תלמיד פיקח אך לא הצליח בלימודים לאור מזגו החם. בשנת 1909 ייסד את Der Neue Club ("המועדון החדש") האקספרסיוניסטי יחד עם עמיתו קורט הילר. בשנה שלאחר הייסוד, הוצגו רעיונותיהם בערבי קברט. הנס-דוידסון כתב שירים גרוטסקיים עבור הקברט. במועדון נוסד "הומור שחור" והיו חברים בו משוררים אקספרסיוניסטים רבים, מייסדי הזרם והמובילים בו כגון גיאורג היים, גוטפריד בן, ארנסט בלאס ואלזה לסקר-שילר. הקברט האחרון, תשיעי במספר, התרחש באביב 1912 והיווה מחווה למותו הטראגי של גיאורג היים, אשר טבע בגיל 25 באגם. ערבי הקברט היו מאוד פופולרים, ומשכו מאות צופים. באחד מערבים אלו דוקלם השיר "סוף העולם" של הנס דוידסון ועורר התרגשות רבה בקרב הקהל. משוררים רבים זכרו מאוחר יותר את השפעת שני בתי השיר עליהם. שיריו של הנס דוידסון באותה תקופה הביעו רגשות חרדה קיומית לא רק אישית אלא גם עולמית. הוא החל להתעניין במיסטיקה קתולית ובהמשך התנצר.

הנס דוידסון למד פילוסופיה ופילולוגיה באוניברסיטה בברלין אך סולק מהאוניברסיטה. אביו ושניים מחבריו הטובים, ארנסט באלק וגיאורג היים מתו. הוא סבל מהתמוטטות עצבים והתאשפז מרצון בבית חולים פסיכיאטרי. בשנת 1912 החלו להופיע אצל הנס דוידסון סימנים ראשונים של מחלת הסכיזופרניה. הוא שוחרר מבית החולים אך נכפה עליו לחזור ולהתאשפז לאחר שתקף את אימו. בריאותו הנפשית המשיכה להדרדר והוא חי תחת השגחה פרטית בין השנים 1914 ועד 1922. לאחר שנת 1927, כאשר אמו התרוששה כלכלית, הוא הועבר להשגחת מרפאה של המדינה. בתחילת שנות ה-30, עזב את הנצרות וחזר ליהדות. בשנת 1933, מיד לאחר מינוייו של היטלר לראש-ממשלת גרמניה, ברחה משפחתו של הנס דוידסון לתל אביב (שם נפטרה אמו שבורת הלב מספר חודשים מאוחר יותר). כתוצאה ממצבו בריאותו הנפשית הלקוי, לא הצליח הנס דוידסון לקבל אישור כניסה (סרטיפיקט) לתחומי המנדט הבריטי שבארץ ישראל. הוא נאלץ להמשיך לחיות בגרמניה הנאצית, בה החלו לראות בזרם האקספרסיוניסטי כצורה אומנותית מנוונת, וככזו, לא מקובלת לחלוטין.

מספר אמנים אקספרסיוניסטים הצליחו להימלט מגרמניה הנאצית, אך רבים התאבדו או נרצחו במחנות הריכוז. בהתחשב ביהדותו של הנס דוידסון, בהיותו אמן מהזרם האקספרסיוניסטי ובמצב בריאותו הנפשית הרעוע (מצב נפשי זה הוביל ל"המתת חסד" באותה תקופה), רציחתו בידי הממסד הגרמני הנאצי הייתה כמעט וודאית. ב-29 בספטמבר 1933 הועבר דוידסון מן המוסד הפסיכיאטרי ששהה בו לבית חולים יהודי ליד קובלנץ, שאליו נשלחו רוב המאושפזים היהודים על רקע פסיכיאטרי מרחבי הרייך. ב-30 באפריל 1942, הוא וכל שאר החולים וכן צוות המרכז הרפואי בו שהה נשלחו לסוביבור. איש מהם לא שרד. תאריך מותו של הנס דוידסון לא ידוע; קרוב לוודאי מאי או יוני 1942.

עבודתו

רק ספר אחד של הנס דוידסון, "Weltende", פורסם בעודו בחיים, בשנת 1918.

שירו הבולט ביותר של הנס דוידסון, "סוף העולם" (בגרמנית: Weltende), עורר עניין ציבורי רב ונחשב לשיר האקספרסיוניסטי הראשון. השיר השפיע על משוררים רבים אחרים בזרם האקספרסיוניסטי.

Dem Bürger fliegt vom spitzen Kopf der Hut,
In allen Lüften hallt es wie Geschrei.
Dachdecker stürzen ab und gehn entzwei
Und an den Küsten – liest man – steigt die Flut.

Der Sturm ist da, die wilden Meere hupfen
An Land, um dicke Dämme zu zerdrücken.
Die meisten Menschen haben einen Schnupfen.
Die Eisenbahnen fallen von den Brücken.

— השיר המקורי, בגרמנית

מראשו המחודד של האזרח עפה המגבעת,
צרחות מהדהדות מכל עבר.
גגנים נופלים מהגגות ונשברים לשניים,
על החופים קוראים כי הגאות עולה.

הסערה כבר כאן, הימים הפראיים מזנקים
אל היבשה, לנתץ סכרים עבים.
לרוב האנשים יש נזלת.
הרכבות צונחות מהגשרים.

— תרגום חופשי לעברית

השיר נכתב בסמוך לתחילת מלחמת העולם הראשונה ועוסק בתיאור קיצו של העולם. הוא מתאר תחושה שרווחה בשיח של תחילת המאה העשרים, בין היתר כתוצאה ממירוץ החימוש בין המדינות, על דמדומי האנושות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יעקב הנס דוידסון בוויקישיתוף