לדלג לתוכן

כמאל קיליצ'דראולו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כמאל קיליצ'דראולו
Kemal Kılıçdaroğlu
לידה 17 בדצמבר 1948 (בן 75)
Nazımiye, טורקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Kemal Karabulut עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה טורקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה Gazi University עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת העם הרפובליקאית, מפלגת השמאל הדמוקרטי עריכת הנתון בוויקינתונים
דת אלווים[1]
בן או בת זוג Selvi Kılıçdaroğlu (1974–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
Official website
מנהיג מפלגת העם הרפובליקאית
22 במרץ 2010 – 5 בנובמבר 2023
(13 שנים)
→ Deniz Baykal
Özgür Özel ←
סגן נשיא האינטרנציונל הסוציאליסטי
21 באוגוסט 2012 – 13 בדצמבר 2014
(שנתיים)
חבר האספה הלאומית הגדולה של טורקיה
7 ביולי 2018 – 14 במאי 2023
(4 שנים)
18 בנובמבר 2002 – 14 במאי 2023
(20 שנה)
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כמאל קיליצ'דראולו (נולד בשם כמאל קרבולוט[2] ב־17 בדצמבר 1948) הוא פוליטיקאי סוציאל-דמוקרטי טורקי, אשר כיהן כמנהיג מפלגת העם הרפובליקאית (CHP) וכמנהיג האופוזיציה הראשית בטורקיה בין השנים 2010–2023. כיהן כחבר פרלמנט עבור מחוז הבחירות השני באיסטנבול בין השנים 2002–2015 וכחבר פרלמנט למחוז הבחירות השני של איזמיר החל מ־7 ביוני 2015.

לפני כניסתו לפוליטיקה, קיליצ'דראולו היה עובד מדינה וכיהן כנשיא המוסד לביטוח סוציאלי (SSK) בין השנים 1992–1996 ושוב בין 1997 ל־1999. הוא נבחר לפרלמנט בבחירות הכלליות בשנת 2002 והיה למנהיג מפלגת CHP. בבחירות המקומיות ב־2009 הוא היה מועמדה של CHP לראשות עיריית איסטנבול והפסיד למפלגת ה-AKP ("מפלגת הצדק והפיתוח") עם 37% מהקולות, שם המועמד מ־AKP קיבל 44.71% מהקולות. הוא נבחר לסגן יו"ר האינטרנציונל הסוציאליסטי ב־31 באוגוסט 2012[3].

לאחר שדניז בייקל התפטר ממנהיגות המפלגה בשנת 2010, קיליצ'דראולו הכריז על מועמדותו ונבחר פה אחד ללא התנגדות כמנהיג ה־CHP. הוא נתפס כסביר להפיח חיים חדשים ב־CHP[4]. אף כי CHP ראתה עלייה בהמשך בחלקה בהצבעה, היא לא זכתה במערכת בחירות כלשהי החל משנת 2019.

ילדותו ונעוריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיליצ'דראולו נולד ב-17 בדצמבר 1948 בכפר בלג'ה באזור נזמייה במחוז טונצ'לי, במזרח טורקיה[5] לקמר, רשם בטאבו ו-ימוש, אשתו. הוא היה הרביעי מבין שבעה ילדים.[6] אביו היה בין אלפי אלווים הגולים בעקבות מרד דרסים שכשל[7].

לדברי אידריס גירסוי, משפחתו השתייכה למטה צ'בליגילר של שבט קוריישן ובמקור זהזה, אך קיליצ'דראולו אמר כי הרקע שלו הוא טורקמני[8]. אביו שינה את שם משפחתם בשנות החמישים מקארבולוט לקיליצ'דראולו מכיוון שלכל האנשים בכפר בו התגוררו היה שם משפחה זהה[6].

כמאל המשיך את השכלתו היסודית והתיכונית במקומות שונים, בין השאר בטונצ'לי ארצ'יס גנצ' ובאלאזי. הוא למד כלכלה באקדמיה לכלכלה ומדעים מסחריים באנקרה (כיום אוניברסיטת גאזי), משם סיים את לימודיו בשנת 1971. בימי נעוריו התפרנס ממכירת סחורות[6].

קריירה מקצועית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר האוניברסיטה, נכנס כמאל קיליצ'דראולו למשרד האוצר כמתמחה בחשבונאות בשנת 1971. בהמשך קודם לרואה חשבון ונשלח לצרפת להכשרה מקצועית נוספת. בשנת 1983 מונה לסגן מנכ"ל מחלקת הכנסות באותו משרד. באותה תקופה הוא עבד בצמוד לראש הממשלה תורגוט אוזל. בשנת 1991, קיליצ'דראולו הפך למנכ"ל הארגון לביטוח לאומי לאומנים ועצמאיים (בא-קור). בשנה שלאחר מכן מונה למנכ"ל הארגון לביטוח לאומי (SSK)[6].

בשנת 1994, קיליצ'דראולו זכה בתואר "עובד המדינה של השנה" על ידי "כתב העת אקונומיק" טרנד[6].

כמאל קיליצ'דראולו פרש מהארגון לביטוח לאומי בינואר 1999. קיליצ'דראולו לימד באוניברסיטת הג'טפה והיה יו"ר הוועדה המתמחה בכלכלה הבלתי פורמלית במסגרת הכנת תוכנית החומש השמינית. הוא גם פעל כחבר הוועד המנהל של בנק איש.

תחילת הפעילות הפוליטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבר פרלמנט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיליצ'דראולו פרש מהבירוקרטיה בשנת 1999 וניסה להיכנס לפוליטיקה מתוך מפלגת השמאל הדמוקרטית של בולנט אג'וויט. קיליצ'דראולו נקרא לעיתים קרובות "כוכב ה־DSP".[9] נטען כי יהיה מועמד ל־DSP בבחירות הכלליות הקרובות 1999 (בהן ה־DSP הגיע למקום הראשון)[10]. עם זאת, הוא לא הצליח במיזם זה מכיוון שלא יכול היה להופיע ברשימת המועמדים של המפלגה. במקום זאת, במהלך היותו יושב ראש של עמותה שמטרתה להגן על תשלומי המס של האזרחים, הוא הוזמן על ידי מנהיג ה־CHP דניז בייקל להצטרף למפלגתו. קיליצ'דראולו נענה להזמנה[6].

לאחר הבחירות הכלליות ב־2002, הוא נכנס לפרלמנט כציר מאיסטנבול. בבחירות הכלליות ב־2007 הוא נבחר שוב לפרלמנט. הוא הפך לסגן יו"ר של הקבוצה הפרלמנטרית של מפלגתו[6].

מאמצי קיליצ'דראולו לחשוף רשלנות בקרב פוליטיקאים בכירים במפלגת הצדק והפיתוח (AKP) הביאו אותו לכותרות בתקשורת הטורקית. שני סגני יו"ר של מפלגת ה־AKP השלטת, שבאן דישלי ודנגיר מיר מהמט פרט, התפטרו מתפקידם בהתאמה במפלגה בעקבות ויכוחים טלוויזיוניים עם קיליצ'דראולו. יתרה מזאת, הוא האשים בפומבי את ראש עיריית אנקרה, מליא גוקצ'ק המזוהה עם AKP, בשותפות בשערוריית שחיתות הנוגעת לצדקה "דניז פנרי" שבסיסה בגרמניה[6].

2009 מועמד לראשות עירית איסטנבול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיליצ'דראולו הוכרז כמועמד של ה-CHP לראשות העיר איסטנבול בבחירות לרשויות המקומיות על ידי מנהיג המפלגה דניז בייקל ב-22 בינואר 2009. קיליצ'דראולו הכריז כי ינהל את הקמפיין שלו על בסיס פוליטיקה נקייה, תוך שהוא נודר לפתוח תיקים של שחיתות נגד קאדיר טופבאש ראש העירייה המכהן מטעם ה-AKP, בטענה כי יעבוד עבור עובדי איסטנבול. הוא גם קרא לטופבאש לעימות טלוויזיוני[11].

בבחירות, קיליצ'דראולו הובס על ידי טופבאש עם 37% מהקולות ל-44.7% של טופבאש.

הבחירה להנהגת CHP

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהיג ה-CHP במשך זמן רב, דניז בייקל, התפטר מתפקידו ב־10 במאי 2010 בעקבות שערוריית קלטת וידאו. קיליצ'דראולו הודיע על מועמדותו לתפקיד ב־17 במאי, חמישה ימים לפני ועידת המפלגה הבאה. על פי הדיווחים, המפלגה הייתה חלוקה בסוגיית המנהיגות, כאשר הוועד המנהל המרכזי שלה עמד על כך שבייקאל יחזור לתפקידו[12]. אך לאחר שקיליצ'דראולו קיבל את תמיכתם של 77 מ-81 יושבי ראש המחוז של מפלגתו[13], בייקל החליט שלא להתמודד בבחירות חוזרות[14].

על מנת שהמועמדות תהפוך לרשמית, תקנות CHP מחייבות תמיכה של 20% מצירי הוועידה[15]. בוועידת המפלגה, שהחלה ב-22 במאי 2010, קיבלה מועמדותו של קיליצ'דראולו את חתימותיהם של 1,246 מתוך 1,250 הצירים, שקבעו שיא חדש עבור CHP[16].

לאור התמיכה המוחלטת הזו, החליטה נשיאות ועידת המפלגה להעביר את הבחירות, שתוכננו לראשונה ליום ראשון, קדימה לשבת. כצפוי, קיליצ'דראולו נבחר ליו"ר המפלגה. הבחירות היו פה אחד, עם 1,189 קולות (לא נספרו שמונה קולות שנמצאו כלא תקפים)[17][18].

מנהיג האופוזיציה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיליצ'דראולו נכנס לתפקיד מנהיג האופוזיציה הראשית ב־22 במאי 2010 מתוקף הובלת המפלגה השנייה בגודלה באספה הלאומית הגדולה. פרשנים וספקולנטים רבים בתקשורת חזו כי קיליצ'דראולו יפיח חיים חדשים ב-CHP לאחר תבוסות בחירות רצופות בהנהגתו של בייקל.

משאל העם החוקתי 2010

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמפיין הראשון של קיליצ'דראולו כמנהיג ה-CHP היה משאל העם החוקתי שהתקיים ב־12 בספטמבר 2010. אף על פי שתהליך ההצבעה הראשוני בפרלמנט (שיקבע את ההצעות שהועמד להצבעה במשאל העם לאחר מכן) החל תחת הנהגתו של בייקל, קיליצ'דראולו השתמש בטקטיקה של חרם על ההליך הפרלמנטרי. מכיוון שהצעת רפורמה חוקתית חייבה לשלוח 330 קולות למשאל עם (AKP השלטונית, שהגישה את ההצעות, החזיקה 336 מושבים), אישור הפרלמנטרי של כל הרפורמות החוקתיות בממשלה היה אפשרי מבחינה מתמטית, ללא קשר לאופן הצבעה של ועדת הצבא. לפיכך, הרפורמות החוקתיות של ה-AKP, שכללו שינויים ברשות השופטת הטורקית, נשלחו לאישור במשאל עם ב־12 בספטמבר 2010.

קיליצ'דראולו לא רק התמודד למען הצבעה 'לא' נגד ההצעות, אלא גם שלח את הליך ההצבעה הפרלמנטרית לבית המשפט בגלל אי סדרים טכניים לכאורה. לאחר מכן שלח ה-CHP את ההצעות לבית המשפט בגין הפרות לכאורה של הפרדת הרשויות בשינויים המוצעים. בית המשפט החוקתי פסק בסופו של דבר נגד CHP. קיליצ'דראולו, יחד עם חברי מפלגות אופוזיציה מינוריות, טענו כי השינויים המוצעים הם ניסיון לפוליטיזציה של הרשות השופטת ולהגדיל עוד יותר את שליטת ה-AKP על מוסדות מדינה נייטרליים. הצעות משאל העם התקבלו בכל זאת על ידי 57.9% מהמצביעים, כאשר 42.1% הצביעו נגד[19].

הבחירות הכלליות לשנת 2011

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיליצ'דראולו בביקור בוושינגטון הבירה, דצמבר 2013

הבחירות הכלליות לשנת 2011 היו הבחירות הכלליות הראשונות בהן השתתף כמאל קיליצ'דראולו כמנהיג מפלגת העם הרפובליקנית (CHP). מנהיג ה-CHP לשעבר, דניז בייקל, התפטר מתפקידו במאי 2010 והשאיר את ה-CHP עם 26% מהקולות, על פי סקרי דעת הקהל. קיליצ'דראולו הודיע כי יתפטר מתפקידו אם לא יצליח בבחירות 2011. הוא לא מסר פרטים לגבי קריטריוני ההצלחה שלו[20]. למעלה מ־3,500 איש הגישו בקשה להתמודד בבחירות ביוני למפלגת האופוזיציה הראשית. מועמדים גברים שילמו 3,000 לירות טורקיות כדי להגיש בקשה; נשים המועמדות שילמו 2,000 ואילו אנשים עם מוגבלות שילמו 500 לירות[21]. בין המועמדים היו מנהיג CHP לשעבר דניז בייקל והעצור ארגנקון חשודים כגון מוסטפא בלביי ו מחמט הברנל[22].

המפלגה קיימה בחירות מקדימות ב-29 מחוזות. תוך כדי פרידה נקייה מן העבר, כמאל קיליצ'דראולו השאיר את חותמו ברשימת 435 המועמדים של מפלגת העם הרפובליקנית, והשאיר 78 צירים נוכחיים בזמן שביקש להגדיר מחדש את האופוזיציה הראשית. רשימת המועמדים של CHP כללה גם 11 פוליטיקאים שהיו בעבר חלק ממפלגות ימין מרכזיות, כמו מפלגת המולדת, מפלגת הדרך הנכונה ומפלגת טורקיה. מצביעי ימין מרכז נרתעו לכיוון ה-AKP כאשר מפלגות אחרות אלה קרסו כמעט לאחר הבחירות ב-2002. דמויות מפלגות מפתח שלא הגיעו לרשימה, מתחו ביקורת על ה-CHP בגין "שינוי כיוון"[23].

בחירות כלליות ביוני 2015

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיליצ'דראולו מכריז על מניפסט ה־CHP לבחירות הכלליות ביוני 2015.

הבחירות הכלליות ביוני 2015 היו הבחירות הכלליות השניות בהן השתתף כמאל קיליצ'דראולו כמנהיג CHP. המפלגה זכתה ב-11.5 מיליון קולות (24.95%) וסיימה עם 132 חברי פרלמנט נבחרים, ירידה של 3 מאז הבחירות הכלליות 2011. הירידה בשיעור של 1.03% בהשוואה לתוצאת 2011 (25.98%) יוחסה לכך שהמצביעים הצביעו באופן טקטי עבור המפלגה הדמוקרטית של העמים (HDP) כדי להבטיח שהם יעברו את אחוז החסימה של 10%. לא היה כל סקר דעת קהל (פרט לסקר מפוקפק אחד שפורסם במארס 2014) שהראה כי CHP הקדימה את ה-AKP בין 2011 ל-2015[דרוש מקור].

תביעה בשנת 2016

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2016 הגיש הנשיא ארדואן תביעה נגד קיליצ'דראולו בגין הצהרות שהשתמע מהן כי הנשיא הוא דיקטטור, לאחר שקיליצ'דראולו נאם נגד מעצרם של למעלה מעשרים אקדמאים שחתמו על עצומה המגנה את הכישלון הצבאי בדרום-מזרח השלטון הכורדי[24]. מה שאמר קיליצ'דראולו היה: "אקדמאים שמביעים את דעותיהם נעצרו בזה אחר זה על פי הוראות שניתנו על ידי דיקטטור כביכול"[25]

משאל עם חוקתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר משאל העם החוקתי הטורקי ב-2017, שהרחיב באופן משמעותי את סמכויותיו של הנשיא ארדואן, קיליצ'דראולו ו-CHP הגישו ערעור על בית המשפט נגד החלטה של מועצת הבחירות העליונה של טורקיה (YSK) לקבל הצבעות ללא זיופים. כמאל קיליצ'דראולו אמר כי ניתן לערער על החלטת YSK לוועדת הרשות האירופית, אך חברי ממשלת AKP אמרו כי לא בית הדין האירופי לזכויות אדם ולא בית המשפט החוקתי בטורקיה הם בעלי סמכות שיפוט כלשהי לגבי החלטת YSK. קיליצ'דראולו אמר: "בשנת 2014 [בית המשפט לחוקה] אמר 'הבחירות מבוטלות אם אין חותם על מספרי ההצבעה או המעטפות.' [. . . YSK לא יכול להביע דעה מעל רצון הפרלמנט, [. . . ] אם בית המשפט החוקתי ידחה את בקשתנו, אנו נתייחס לשינויים כבלתי לגיטימיים. יש גם בית הדין האירופי לזכויות אדם. במידת הצורך, ניקח את המקרה לשם. "[26][27]

בית הדין האירופי לזכויות אדם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיליצ'דראולו מתח ביקורת על בית הדין האירופי לזכויות האדם על דחיית עתירה של מורה טורקי שפנה ל-ECHR בטענה כי הודח שלא בצדק מתפקידו במהלך הטיהורים הטורקיים של 17–2016. מהוועדה הארצית האירופית אמרו כי על התובעים לפנות לוועדת החקירה במדינת טורקיה בחירום, לפני שהם פונים לבית המשפט. קיליצ'דראולו ענה: "אינך יודע מה קורה בטורקיה? על איזו עמלה אתה מדבר? אנשים מתים בבתי כלא. חיכינו חמישה חודשים רק למנות חברים"[28].

תמיכה בזאבים אפורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיליצ'דראולו חשף את שלט הזאבים האפורים, ארגון אולטרה-לאומי טורקי עם קשרים ל-MHP במדינה (מפלגת התנועה הלאומית)[29]. הוצע כי זה להתמודד מול קואליציית מפלגות ימניות בין ה-MHP לבין ה-AKP (מפלגת הצדק והפיתוח)[30][31]. קיליצ'דראולו תמך במפורש בגירוש הפליטים הסורים מטורקיה, תוך ציטוט של מאמץ כלכלי על האזרחים והרצון לכאורה של בני אדם לחיות באזור הולדתם[32][33].

הצעדה לצדק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־15 ביוני 2017, קיליצ'דראולו החל את ה-450 ק"מ צעדה לצדק מאנקרה לאיסטנבול במחאה על מעצרו של אניס ברברולו בעקבות ניסיון ההפיכה ב-2016. בתחילה הצטרפו אליהם רק כמה מאות מפגינים[34], הצעדה גדלה לאלפים[35]. ב־9 ביולי 2017 נערכה עצרת גמר באיסטנבול עם מאות אלפי אנשים[36].

2018

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2018 קבע נשיא טורקיה ארדואן שתי בחירות – הבחירות לפרלמנט והבחירות לנשיאות[37]. זמן קצר לאחר מכן, מנהיג ה-CHP קיליצ'דראולו ומנהיגת IYI, מרל אקשנר, נפגשו וסגרו שורות[38].

2023

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיליצ'דראולו הוכרז כמועמד רוב מפלגות האופוזיציה לקראת הבחירות במדינה[39]. הוא הוכרז כמועמד לנשיאות מטעם גוש של שש מפלגות אופוזיציה בשם "הברית הלאומית"[40]. לפי תוצאות הסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות, קיליצ'דראולו השיג 44.88% מהקולות. משום שאף אחד מהמועמדים לא קיבל מעל 50% מהקולות, קיליצ'דראולו ורג'פ טאיפ ארדואן התמודדו בסיבוב השני. בסיבוב השני, קיבל 47.82% מול 52.18% שקיבל ארדואן.

יחסו לישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיליצ'דראולו ידוע כמבקר חריף של ישראל. אירועי המשט לעזה התרחשו בשנת 2010 בזמן ששירת כשר החוץ תחת ארדואן, ולמרות הסכמי הפיצוי של ישראל לנפגעי המשט הוא טוען כי ישראל עדיין צריכה "לשלם מחיר", וקרא: "המסר שלי לישראל הוא שהתיק לא נסגר".

חיים פרטיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמאל קיליצ'דראולו התחתן עם סלווי גונדז[41] (סוים באופן לא רשמי) בשנת 1974. לזוג שלושה ילדים[6] וכן נכדה מנישואיה של הבת אסלי (Aslı). כתבי-עת מסוימים ציינו את זהותו האלווית[42]. אולם קיליצ'דראולו לא הצהיר זמן רב על אמונתו הדתית. ביולי 2011 הוא אמר "תמיד סירבתי לעשות פוליטיקה בנושא זהויות אתניות ודתיות. אני אלווי. ממתי זה פשע להיות אלווי במדינה הזו?"[43]. הוא דובר טורקית וצרפתית.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: כמאל קיליצ'דראולו
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כמאל קיליצ'דראולו

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Alevi'yim ne var bunda". Habertürk. נבדק ב-17 ביוני 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Bildirici, Faruk (27 ביוני 2010). "Kılıçdaroğlu Kemal Bey'i anlatıyor". Hürriyet. אורכב מ-המקור ב-29 ביוני 2010. נבדק ב-12 בדצמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ "TRT World".
  4. ^ Delphine Strauss (21 במאי 2011). "Turkey's Gandhi chosen to lead opposition". The Financial Times. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ Yalçın, Soner (23 במאי 2010). "Kılıçdaroğlu hakkında bilinmeyen tek gerçek". Hürriyet (בטורקית). נבדק ב-26 במאי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 "Nazımiyeli ailenin okuyan tek çocuğu". Radikal (בטורקית). 23 במאי 2010. נבדק ב-23 במאי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ "The Turkish opposition: Gandhi's rise". The Economist. 28 באפריל 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ Faruk Bildirici, "Citizen Kılıçdaroğlu: Turkish opposition chief in his own words", 'Hürriyet Daily News, 11 July 2010, Retrieved 11 January 2011.
  9. ^ "DSP'nin yıldızları". Sabah (בטורקית). 9 בינואר 1999. אורכב מ-המקור ב-2016-03-04. נבדק ב-16 במאי 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ "Devlet boşaldı".
  11. ^ "CHP'nin İstanbul adayı Kılıçdaroğlu". CNN Turk (בטורקית). 23 בינואר 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ "Kılıçdaroğlu announcement splits Turkish opposition party". Hürriyet Daily News. 17 במאי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ "Kılıçdaroğlu receives broad support from party base". Hürriyet Daily News. 18 במאי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ Habib Güler (21 במאי 2010). "Baykal announces he will not run as debate heats up over new CHP". Today's Zaman. אורכב מ-המקור ב-6 באוקטובר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ "CHP delegates convene to elect new leader". Today's Zaman. 22 במאי 2010. אורכב מ-המקור ב-29 באוקטובר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ "CHP'de tarihi kurultay". Habertürk (בטורקית). 22 במאי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ İzgi Güngör (22 במאי 2010). "Kılıçdaroğlu wins CHP leadership, challenges Turkish PM 'Mr. Recep'". Hürriyet Daily News. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ "Kemal Kılıçdaroğlu new leader of opposition Party CHP". National Turk. 22 במאי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ Head, Jonathan (11 בספטמבר 2010). "Why Turkey's Constitutional Referendum Matters". BBC News. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ "CHP most assertive in search for candidates ahead of June elections". Sunday's Zaman. 25 בינואר 2011. נבדק ב-1 באפריל 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "Main Turkish opposition receives more than 3,000 candidate applications". Hürriyet Daily News. 22 במרץ 2011. אורכב מ-המקור ב-2011-07-12. נבדק ב-2 באפריל 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "Haberal becomes member of CHP for candidacy in polls". Today's Zaman. 12 במרץ 2011. אורכב מ-המקור ב-2011-03-19. נבדק ב-1 באפריל 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Villelabeitia, Ibon (12 באפריל 2011). "Trailing in polls, Turkey's opposition seeks new face". Reuters. Ankara. נבדק ב-14 באפריל 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ "Turkish opposition leader Kılıçdaroğlu is re-elected despite recent poll defeat". The Japan Times Online. 2016-01-17. ISSN 0447-5763. נבדק ב-2017-07-09.
  25. ^ "Erdoğan sues Turkey's main opposition leader over dictator remark". Reuters. 2016-01-18. נבדק ב-2017-07-09. An Ankara protester also opened an investigation into whether Kılıçdaroğlu's were "openly insulting" to the President.
  26. ^ "Turkish gov"t calls time on referendum result debate, as opposition vows further objections – POLITICS". Hürriyet Daily News | LEADING NEWS SOURCE FOR TURKEY AND THE REGION. נבדק ב-2017-07-09.
  27. ^ "Turkish opposition appeals referendum on Erdoğan powers". Reuters. 2017-04-21. נבדק ב-2017-07-09.
  28. ^ "Main opposition CHP leader slams Euro court for rejecting post-coup appeals – POLITICS". Hürriyet Daily News. נבדק ב-2017-07-09.
  29. ^ "Leader of the Republican People's Party, Kemal Kılıçdaroğlu..." Getty Images (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2017-07-12.
  30. ^ Okuyan, Kemal (14 באפריל 2017). "Opinions on the next day of Turkey's referendum". Sol International. נבדק ב-12 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ SigmaLive. "Yildirim makes 'Grey wolves' symbol in Turkish parliament | News". www.sigmalive.com. נבדק ב-2017-07-12.
  32. ^ "Main opposition CHP Chairman Kılıçdaroğlu promised to send nearly 2 million Syrian refugees back to their hometowns if CHP wins elections – Mosaic Initiative". Mosaic Initiative (באנגלית אמריקאית). 2015-04-24. נבדק ב-2017-07-12.
  33. ^ "If one person makes mistake, the whole country will have to pay for it: CHP leader - POLITICS". Hürriyet Daily News | LEADING NEWS SOURCE FOR TURKEY AND THE REGION. נבדק ב-2017-07-12.
  34. ^ Shaheen, Kareem (2017-06-15). "Turkey's opposition begins 250-mile protest march over MP's imprisonment". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2017-07-09.
  35. ^ "Thousands Turn Out For March For Justice In Turkey". NPR.org. נבדק ב-2017-07-09.
  36. ^ "Huge crowd rallies in Istanbul against Turkey's post-coup crackdown". Reuters. 2017-07-09. נבדק ב-2017-07-09.
  37. ^ "Erdogan will Wahlen auf Juni vorziehen", Deutsche Welle.
  38. ^ 24 April 2018: "Türkische Parteien schmieden Anti-Erdogan-Allianz", Der Spiegel.
  39. ^ דין שמואל אלמס, ‏הכלכלן הסוציאל־דמוקרטי שעשוי לנצח בבחירות הגורליות בטורקיה, באתר גלובס, 2 במאי 2023
  40. ^ "גנדי של טורקיה" בקרב צמוד מול ארדואן: "נחזיר את הדמוקרטיה", באתר ynet, 4 במאי 2023
  41. ^ "İşte 'Gandi Kemal'in yaşam hikayesi". Hürriyet (בטורקית). 24 במאי 2010. נבדק ב-16 במאי 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  42. ^ Turkey’s opposition: A new Kemal: Kemal Kılıçdaroğlu gives new hope to the Turkish opposition, The Economist, 27 May 2010, Ankara.
  43. ^ "Alevi'yim ne var bunda". CNNTurk (בטורקית). 17 ביוני 2011. {{cite news}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=כמאל_קיליצ%27דראולו&oldid=39192882"