האספה הלאומית הגדולה של טורקיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האספה הלאומית הגדולה של טורקיה
Türkiye Büyük Millet Meclisi
Seal of the Turkish Parliament (Türkiye Büyük Millet Meclisi).svg
מדינה טורקיהטורקיה  טורקיה
סוג בית מחוקקים חד-ביתי
מנהיגים
יושב ראש מוסטפא שנטוף
ראש הקואליציה נג'י בוסטג'י
ראש האופוזיציה כמאל קלצ'דרולו
מושבים
מספר מושבים 600
Turkey Parliament 2021.5.svg

מפלגות האספה:

ממשלה (288)
תמיכה מבחוץ (49)
אופוזיציה עיקרית (135)
אופוזיציה אחרת (92)
     ריק (16)
בחירות
שיטת בחירות ויקטור ד'הונד
משכן
Grand National Assembly of Turkey MPs in June 2015.jpg
בניין האספה הלאומית הגדולה
אתר אינטרנט
www.tbmm.gov.tr
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
סמל טורקיה
ערך זה הוא חלק מסדרת
ממשל ופוליטיקה של טורקיה
בחירות

האספה הלאומית הגדולה של טורקיהטורקית: Türkiye Büyük Millet Meclisi - TBMM, המכונה בדרך כלל "האספה" - Meclis) היא הפרלמנט של טורקיה באנקרה. חוקת טורקיה מעניקה לאספה את הזכות החקיקתית הבלעדית במדינה.

מבנה ובחירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האספה הלאומית הגדולה של טורקיה היא פרלמנט המורכב מבית אחד ובו 600 חברים. הבחירות נערכות אחת לחמש שנים ב-85 אזורי בחירה - 81 הנפות של טורקיה, כשאיסטנבול מחולקת לשלושה אזורי בחירה ואנקרה ואיזמיר מחולקות כל אחת לשניים.

הבחירות נערכות בהתאם לשיטת ויקטור ד'הונד הדומה לחוק בדר-עופר. שיטה זו מחלקת את עודפי הקולות אגב העדפת המפלגות הגדולות יותר. אחוז החסימה בבחירות גבוה במיוחד ועומד על 10%. כתוצאה זכו רק שתי מפלגות בייצוג באספה בבחירות שנערכו בשנת 2000, ובבחירות 2007 חצו אותו שלוש מפלגות. אחוז החסימה הגבוה עשוי להביא לעיוות קיצוני של תוצאות הבחירות ונמתחה עליו ביקורת בינלאומית נוקבת. מאידך מועמדים עצמאיים מטעם הנפות, אינם כבולים באחוז החסימה, גם אם הם משתייכים פוליטית לאחת המפלגות. לאחר הבחירות בשנת 2007, 5 מחברי האספה הלאומית היו מועמדים עצמאיים בלתי תלויים.

יושב ראש האספה הלאומית הגדולה של טורקיה משמש כממלא מקומו של נשיא הרפובליקה בכל עת שנבצר מהאחרון, באורח זמני או קבוע, למלא את תפקידו.

ציוני דרך היסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישיבה הראשונה של האספה הלאומית הגדולה של טורקיה
מוזיאון העצמאות - המבנה הראשון ששימש את האספה
נשיא ארצות הברית ברק אובמה נואם באולם המליאה, אפריל 2009.
חותם האספה

ייסוד האספה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התמוטטותה של האימפריה העות'מאנית לאחר מלחמת העולם הראשונה ותחילת כיבושה של אסיה הקטנה בידי צבאות מדינות ההסכמה החל בסוף שנת 1918 הביאה לצמיחתה של התנועה הלאומית הטורקית. התנועה קיימה מספר ועידות, ובוועידת סיווס, שהתכנסה בסיווס מ-4 בספטמבר 1919 עד 11 בספטמבר 1919 והנחשבת לחשובה שבהן, שינתה את שמה באופן רשמי ל"האגודה להגנה על זכויות אנטוליה ותראקיה" (Anadolu ve Rumeli Müdafaa-i Hukuk Cemiyeti). האגודה התמודדה בבחירות לפרלמנט העות'מאני הרביעי והאחרון שנערכו בחודש דצמבר 1919, וזכתה ברובם של 140 המושבים שבו. פרלמנט זה היה קצר ימים ולמרות שפעל באיסטנבול הכבושה בידי הבריטים והצרפתים, הוא לא הכיר בכיבוש. יתר על כן, הפרלמנט קיבל שש החלטות חשובות אשר עסקו בזכויותיו ובריבונותו של העם הטורקי וזכו לשם הכולל "מיסק-אה מילי" (Misak-ı Millî - "שבועת הלאום"), וכן אשרר את החלטות ועידת סיווס ואלה שקדמו לה. אולם פעולתו העצמאית של הפרלמנט העות'מאני לא נשאה חן בעיני מינהל הכיבוש, ובליל 15 במרץ 1920 החלו כוחות בריטיים להשתלט על בניני מפתח בעיר וכן עצרו חמישה מחבריו. ב-18 במרץ 1920 התכנס הפרלמנט העות'מאני בפעם האחרונה ומחה על מעצר חבריו. ב-5 באפריל 1920, תחת לחץ המינהל הצבאי של מדינות ההסכמה, הורה הסולטאן מהמט השישי על פיזורו של הפרלמנט.

בתגובה הכריז מוסטפא כמאל אטאטורק ב-23 באפריל 1920 על הקמתו של הפרלמנט הטורקי החדש באנקרה, אשר זכה לשם "האספה הלאומית הגדולה של טורקיה". כמאה מחברי הפרלמנט העות'מאני האחרון הצליחו להגיע מאיסטנבול לאנקרה ולהצטרף ל-190 חברי הפרלמנט ששהו בה כבר ואשר נבחרו על ידי חברי התנועה הלאומית ברחבי המדינה. האספה הכריזה על מוסטפא כמאל כנשיא ועל איסמט אינני (İsmet İnönü) כראש המטות המשולבים של טורקיה. האספה הלאומית הגדולה של טורקיה ניהלה את מלחמת העצמאות של טורקיה ואת מגעיה הבינלאומיים של "המדינה שבדרך", עד להקמתה של הרפובליקה הטורקית שלוש וחצי שנים לאחר מכן, ב-29 באוקטובר 1923.

תקופת שני הבתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפיכה הצבאית שהתחוללה בטורקיה ב-1960 בעקבות החששות לפגיעה באופיה החילוני של המדינה הביאה לביטולה של חוקת 1924. במטרה להגדיל את הפיקוח ההדדי בין הרשויות השונות, חילקה החוקה החדשה את האספה הלאומית הגדולה של טורקיה לשני בתים - אספה לאומית (Millet Meclisi) ובה 450 חברים הנבחרים אחת לארבע שנים, וסנאט (Senato) ובו 150 סנטורים, הנבחרים אחת לשש שנים בסבבים דו-שנתיים. כמו כן נקבע כי בסנאט יכהנו 15 סנטורים נוספים ממונים. שיטה זו עמדה בתוקפה עד לקבלתה של החוקה הרביעית במספר ב-1982, עת האספה הלאומית הגדולה של טורקיה שבה למבנה של בית בודד.

הפרלמנט הנשיאותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר משאל עם שנערך ב-16 באפריל 2017 בטורקיה, בוצעו שינויים בחוקת טורקיה. התיקונים העיקריים נועדו לבטל את תפקיד ראש ממשלת טורקיה, להחליף את המשטר הפרלמנטרי במשטר נשיאותי ולהגדיל את מספר חברי הפרלמנט הטורקי מ-550 ל-600. אלה אושרו ברוב דחוק. בין היתר נקבע כי לנשיא טורקיה יש סמכות לקבוע את תקציב המדינה, להכריז על מצב חירום ולהנפיק צווים מיוחדים שיאפשרו לו למנות שרים ללא אישור האספה.

משכן האספה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושה מבנים באנקרה קשורים לאספה הלאומית הגדולה של טורקיה. המבנה הראשון ששימש את האספה נמצא בשכונת אולוס מצפון למרכז העיר ושימש את מועצת האיחוד והקידמה העות'מאנית לפני ששינה את ייעודו. כיום שוכן בבניין מוזיאון העצמאות (Kurtuluş Savaşı Müzesi). לא הרחק ממנו שוכן מוזיאון הרפובליקה (Cumhuriyet Müzesi) ששימש כמעונה השני של האספה. כיום שוכן הפרלמנט הטורקי בבנין גדול ברובע בקנלקלאר (Bakanlıklar) מדרום לכיכר קזלאיי.

תוצאות הבחירות לאספה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנת 1946, בתקופת המפלגה הבודדת, נבחרה מפלגה אחת, מפלגת העם הרפובליקאית (CHP). מאז נבחרו כמה מפלגות.

מפלגות עיקריות

הטבלה שלהלן מפרטת את הזרמים המדיניים העיקריים במערכת הפוליטית בטורקיה מאז 1950:

ימין קיצוני מוסלמים שמרנים סוציאל-דמוקרטים
מפלגת התנועה הלאומית MHP
1969-1981
מפלגת הרווחה RP
1983-1998
מפלגת המולדת ANAP
1983-2009
מפלגת השמאל הדמוקרטי DSP
1985 ואילך
מפלגת המאבק הלאומי MÇP
1983-1992
מפלגת הצדק והפיתוח AKP
2001 ואילך
מפלגת הצדק AP
1961-1981
מפלגת העם הרפובליקאית CHP
1923-1981
מפלגת התנועה הלאומית MHP
1992 ואילך
- המפלגה הדמוקרטית DP 1946-1961 מפלגת העם הרפובליקאית CHP
1992 ואילך
- - מפלגת הדרך הנכונה DYP
1983 ואילך (ב-2007 שינתה את שמה למפלגה הדמוקרטית)
מפלגת החברה הדמוקרטית DTP
2005-2009
- - מפלגת הטוב IYI
2017 ואילך
מפלגת העמים הדמוקרטית HDP
2012 ואילך

התוצאות:

  • הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 1946 - 21 ביולי 1946 - סה"כ: 465
  1. CHP‏ : 396 מושבים
  2. DP‏ : 62 מושבים
  3. עצמאים: 7 מושבים
  • הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 1950 - 14 במאי 1950 - סה"כ: 487
  1. DP‏ : 408 מושבים
  2. CHP :‏ 69 מושבים
  3. CMP : מושב אחד
  4. עצמאים: 9 מושבים
  • הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 1954 - 2 במאי 1954 - סה"כ: 541
  1. DP :‏ 502 מושבים
  2. CHP :‏ 31 מושבים
  3. CMP :‏  5 מושבים
  4. עצמאים: 3 מושבים
  • הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 1957 - 27 באוקטובר 1957 - סה"כ: 610
  1. DP :‏ 424 מושבים
  2. CHP :‏ 178 מושבים
  3. CMP :‏ 4 מושבים
  4. HP :‏ 4 מושבים
  • הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 1961 - 15 באוקטובר 1961 - סה"כ: 450
  1. CHP :‏ 173 מושבים
  2. AP :‏ 158 מושבים
  3. YTP :‏ 65 מושבים
  4. CMKP :‏ 54 מושבים
  • הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 1965 - 10 באוקטובר 1965 - סה"כ: 450
  1. AP :‏ 240 מושבים
  2. CHP :‏ 134 מושבים
  3. MP‏ : 31 מושבים
  4. YTP :‏ 19 מושבים
  5. TIP :‏ 14 מושבים
  6. CMKP : 11 מושבים
  7. עצמאים: מושב אחד
  • הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 1969 - 12 באוקטובר 1969 - סה"כ: 450
  1. AP :‏ 256 מקומות ישיבה
  2. CHP :‏ 143 מושבים
  3. GP :‏ 15 מושבים
  4. BP :‏ 8 מושבים
  5. MP :‏ 6 מושבים
  6. YTP :‏ 6 מושבים
  7. TIP :‏ 2 מושבים
  8. MHP : מושב אחד
  9. עצמאים: 13 מושבים
  • הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 1973 - 14 באוקטובר 1973 - סה"כ: 450
  1. CHP :‏ 185 מושבים
  2. AP :‏ 149 מושבים
  3. MSP :‏ 48 מושבים
  4. DP :‏ 45 מושבים
  5. CGP :‏ 13 מושבים
  6. MHP :‏ 3 מושבים
  7. TBP : מושב אחד
  8. עצמאים: 6
  • הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 1977 - 5 ביוני 1977 - סה"כ: 450
  1. CHP :‏ 213 מושבים
  2. AP :‏ 189 מקומות ישיבה
  3. MSP :‏ 24 מושבים
  4. MHP :‏ 16 מושבים
  5. CGP :‏ 3 מושבים
  6. DP ‏: מושב אחד
  7. עצמאים: 4 מושבים
  • הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 1983- 6 בנובמבר 1983 - סה"כ: 399
  1. ANAP ‏: 211 מושבים
  2. HP :‏ 117 מושבים
  3. MDP :‏ 71 מושבים
  • הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 1987 - 29 בנובמבר 1987 - סה"כ: 450
  1. ANAP :‏ 292 מושבים
  2. SHP :‏ 99 מושבים
  3. DYP :‏ 59 מושבים
  • הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 1991 - 20 באוקטובר 1991 - סה"כ: 450
  1. DYP :‏ 178 מושבים
  2. ANAP :‏ 115 מושבים
  3. SHP :‏ 88 מושבים
  4. RP :‏ 62 מושבים
  5. DSP :‏ 7 מושבים
  • הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 1995 - 24 בדצמבר 1995 - סה"כ: 550
  1. RP :‏ 158 מושבים
  2. DYP :‏ 135 מושבים
  3. ANAP :‏ 132 מושבים
  4. DSP :‏ 76 מושבים
  5. SHP :‏ 49 מושבים
  • הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 1999 - 18 באפריל 1999 - סה"כ: 550
  1. DSP :‏ 136 מושבים
  2. MHP :‏ 129 מושבים
  3. FP :‏ 111 מושבים
  4. ANAP :‏ 86 מושבים
  5. DYP :‏ 85 מושבים
  6. עצמאים: 3 מושבים
  • הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 2002 - 3 בנובמבר 2002 - סה"כ: 555
  1. AKP :‏ 363 מושבים
  2. CHP :‏ 178 מושבים
  3. עצמאים: 9 מושבים
  • הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 2007 - 22 ביולי 2007 - סה"כ: 550
  1. AKP :‏ 341 מושבים
  2. CHP :‏ 112 מושבים
  3. MHP :‏ 71 מושבים
  4. עצמאים: 26 מושבים (כולל 20 חברי מפלגת החברה הדמוקרטית)
  • הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 2011 - 12 ביוני 2011 - סה"כ: 550
  1. AKP :‏ 327 מושבים
  2. CHP :‏ 135 מושבים
  3. MHP :‏ 53 מושבים
  4. עצמאים: 35 מנדטים (כולל 29 חברי מפלגת השלום והדמוקרטיה)
  1. AKP :‏ 258 מושבים
  2. CHP :‏ 132 מושבים
  3. MHP :‏ 80 מושבים
  4. HDP :‏ 80 מושבים
  1. AKP:‏ 317 מושבים
  2. CHP :‏ 134 מושבים
  3. HDP :‏ 59 מושבים
  4. MHP :‏ 40 מושבים
  1. AKP :‏ 295 מושבים
  2. CHP :‏ 146 מושבים
  3. HDP :‏ 67 מושבים
  4. MHP :‏ 49 מושבים
  5. İYİ :‏ 43 מושבים

אחוז ההצבעה:

אחוז ההצבעה בבחירות לאספה הלאומית הגדולה של טורקיה [1950-2018]
1950 1954 1957 1961 1965 1969 1973 1977 1983 1987 1991 1995 1999 2002 2007 2011 2015 2018 2023
89.3% 88.6% 76.6% 81.4% 71.3% 64.3% 66.8% 72.4% 92.3% 93.3% 83.9% 85.2% 87.1% 79.1% 84.2% 83.2% 85.2% 86.2%

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]