טורקים (עם)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
טורקים
Türkler
Osman Gazi.jpgSultan Mehmed II The Conqueror.jpgEvliya-celebi.jpgEmperorSuleiman.jpgYıldırımBayezit4.jpg

Mimar Sinan, architecte de Soliman le Magnifique.jpgPiri reis.jpgEdib Halide.jpgKemalbey-cropped.jpgTevfik Fikret.jpg

HulusiBehcet 20111218.jpgOsman Hamdi Bey.jpgAtatürk.jpgYamzu.jpgYunus emre.jpg

Orhan Pamuk 2009 Shankbone.jpgHadise (1).jpgNazim Hikmet.jpgÇiler İlhan - Atlantide 2017.jpgAziz Sancar 0060.jpg
קולאז' של אישים טורקים. לחיצה על תמונה תוביל אותך לשם האדם המופיע בה.
אוכלוסייה
72,000,000-77,000,000
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים


טורקיהטורקיה טורקיה 63,589,988–65,560,701
צפון קפריסיןצפון קפריסין צפון קפריסין 280,000
גרמניהגרמניה גרמניה 2,258,000 - המספר כולל כורדים שהיגרו מטורקיה וצאצאיהם
צרפתצרפת צרפת ,820,000


בולגריהבולגריה בולגריה 588,000[1]
בריטניהבריטניה הממלכה המאוחדת 500,000
הולנדהולנד הולנד 396,414 -500,000
אוסטריהאוסטריה אוסטריה 350,000-500,000
עיראקעיראק -עיראק מאות אלפים ? - קיימת חפיפה עם טורקמנים
בלגיהבלגיה בלגיה 200,000
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית 196,222-500,000
שוודיהשוודיה שוודיה 100,000-150,000
ערב הסעודיתערב הסעודית -ערב הסעודית 150,000-200,000
רוסיהרוסיה -רוסיה 109,883 - 150,000
קזחסטןקזחסטן -קזחסטן 104,792-150,000
סוריהסוריה -סוריה 100,000
שווייץשווייץ שווייץ 70,440
אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה 66,919-150,000
מקדוניהמקדוניה מקדוניה 77,959
יווןיוון - יוון - 49,000 אולי עד 130,000
ירדןירדן -ירדן 60,000
לבנוןלבנון -לבנון 50,000-150,000
לובלוב -לוב 50,000
קירגיזסטןקירגיזסטן -קירגיזסטן 40,953-50,000
אזרבייג'ןאזרבייג'ן -אזרבייג'ן 38,000-110,000
דנמרקדנמרק דנמרק 28,892
רומניהרומניה רומניה 27,700
קנדהקנדה קנדה 24,910
איטליה איטליה איטליה 22,580,
ישראלישראל ישראל 22,000 ? (2007)

קוסובוקוסובו-קוסובו (מעמדה העצמאי עומד במרכז מו"ם עם סרביה) 18,738 -
אוזבקיסטןאוזבקיסטן -אוזבקיסטן 10,000-15,000
אוקראינהאוקראינה -אוקראינה 8,844 או 15,000 כולל 10,000 טורקים מסחתים
שפות
טורקית
דת
אסלאם סוני, לרבות
אסלאם סופי, עלאווים
קבוצות אתניות קשורות
אזרים, גגאוזים, טטרים של קרים, קומיקים, קאראצ'אים; שאר העמים הטורקיים
תת-קבוצות:טורקים מסחתים, טורקים קפריסאים
קבוצות מוצא: הטורקים האוע'וזים, תושבי אנטוליה (יוונים, ארמנים, כורדים וכו') שנטמעו
האוכלוסייה הטורקית בטורקיה ובמדינות השכנות בבלקן ובקפריסין
אישה טורקיה בתלבושת מן התקופה העות'מאנית, צילום מפסטיבל טורקיה בשיקגו, 2009

הטורקים או העם הטורקיטורקית:Türk Halkı ; Türkler) ), הידועים גם כטורקים אנטולייםטורקית:Anadolu Türkleri) הם עם (קבוצה אתנית) ולאום החי בעיקר בטורקיה של ימינו ודוברים את השפה הטורקית, השפה המדוברת ביותר בקרב השפות הטורקיות. בנוסף, במשמעות שנייה, קוראים "טורקים" גם לאזרחי הרפובליקה הטורקית של ימינו, ללא הבדל מוצא אתני או דת - כורדים, ערבים, ארמנים, יוונים, יהודים, צ'רקסים, טטרים ואחרים.

הטורקים כעם הם הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בטורקיה, והעם הגדול ביותר לפי מספר האוכלוסייה בקרב העמים הטורקיים. בצפון קפריסין קיימת ישות מדינית טורקית נוספת - "הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין" - שנוצרה בשנת 1973 על ידי הטורקים המקומיים ומתיישבים טורקים בעקבות כיבושו של חלק זה של האי על ידי הצבא הטורקי. ישות זו מוכרת רשמית רק על ידי טורקיה ובפועל גם על ידי אזרבייג'ן. טורקים חיים גם מחוץ לגבולות הרפובליקה הטורקית ולקפריסין ומהווים מיעוט לאומי בארצות שהיו נתונות בעבר בשליטת האימפריה העות'מאנית כמו סוריה, יוון, בולגריה, מקדוניה, רומניה וכו'. חלק מבני מיעוט זה היגרו בסוף המאה ה-20 מארצות הבלקן בחזרה לטורקיה. בנוסף אחרי מחצית המאה ה-20 נוצרה דיאספורה טורקית על ידי הגירת, בדרך כלל הגירת עבודה, של טורקים לארצות מערב אירופה, כמו גרמניה, צרפת, הולנד, הממלכה המאוחדת, שווייץ, וגם לצפון אמריקה ואוסטרליה, לארצות ערביות עתירות נפט במזרח התיכון, לרוסיה וכו'.

הטורקים הגיעו מאסיה המרכזית והתיישבו באגן האנטולי בסביבות המאה ה-11 בימי אימפריית הטורקים הסלג'וקים. במהלך הזמן החברה בחבל ארץ זה הפכה מחברה יוונית נוצרית בעיקרה לחברה טורקית מוסלמית, דרך תהליך של אסלאמיזציה וטורקיזציה. בהמשך הענף האוע'וזי של הטורקים הקים באזור מדינה בשליטת שושלת עות'מאן שהיוותה יסוד לאימפריה העות'מאנית. אימפריה זו, ששפתה הרשמית הייתה בעיקר הטורקית, ודתה האסלאם הסוני, ושהייתה מצוידת בצבא יבשה וצי חזקים, השתלטה למשך כמה מאות שנה על חלק גדול מהבלקן, הקווקז, חצי האי קרים, המזרח התיכון (להוציא את איראן) וצפון אפריקה ממצרים עד אלג'יר. האימפריה העות'מאנית, שבראשה עמדו הסולטנים העות'מאנים, שרדה עד לסוף מלחמת העולם הראשונה כשהובסה על ידי מעצמות ההסכמה ופוצלה בדרך כלל לפי עקרון ההגדרה העצמית של העמים ולפי אזורים היסטוריים. הטורקים האנטולים היו בשלב מסוים בסכנת אבדן זכותם למדינה משל עצמם מול התביעות הטריטוריאליות של העמים שחיו בקרבם, בעיקר של היוונים, הארמנים והכורדים. בימי מלחמת העולם הראשונה בנסיבות מעשי רצח עם שאורגנו על ידי שלטון הטורקים הצעירים נגד הארמנים, אלפים רבים של ארמנים ששרדו אותם התאסלמו ונטמעו בתוך העם הטורקי. בעקבות מלחמת העצמאות הטורקית שנוהלה על ידי התנועה הלאומית הטורקית ובראשה הגנרל מוסטפא כמאל פאשה שכונה "אטאטורק" ("אבי הטורקים") העם הטורקי התעשת והצליח לדחות את פלישת הצבא היווני,להשיג את נסיגת הכוחות הצרפתיים והבריטיים ולהשתלט מחדש על רוב רובו של השטח המיושב בטורקים באנטוליה ובחלק מתרקיה הידוע כיום כ"טורקיה האירופית". ב-1 בנובמבר 1922 הודח הסולטן העות'מאני וב-29 באוקטובר 1922 הוכרזה הרפובליקה הטורקית, שיש לה אופי של מדינת לאום טורקית.

בימי השלטון העות'מאני הוחלה על תושביו שיטת המילט שהגדירה את הקהילות על בסיס דתי. כשריד מאותה תקופה הכפריים הטורקים מחשיבים כטורקים רק את המוסלמים הסונים בארצם, כולל צאצאים של יוונים, גאורגים, ארמנים, קבוצות נוצריות אחרות שהתאסלמו. נוצרים, יהודים, ואפילו אלווים שחיו בקרבם נחשבו ללא טורקים. באותו זמן הכורדים במזרח ובדרום אנטוליה, בהיותם סונים, נחשבו לעיתים לטורקים. המגמה לטמיעת הכורדים גברה בימי הרפובליקה הטורקית ובמהלך השנים עוררה תנועת התנגדות. המשמעות השנייה של המונח "טורקים" (לפי סיסמתו של אטאטורק - "כולנו טורקים") כאזרחים של הרפובליקה הטורקית נקבעה בחוקת המדינה הזאת הקובעת כי טורקי הוא "כל מי שמתחבר למדינה הטורקית בקשר האזרחות".

השם (האתנונים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכינוי "טורק" תועד לראשונה בכרוניקות הסיניות של המאה השישית, בצורת 突厥 "טו-צ'יה", כשהוא ציין שבט מסוים - שנודע גם כ"אשינה" או "טורק" Türk שעמד בראש קונפדרצייה של שבטים נוודים. הם חיו חיי נוודים באזור שבין צפון סין לאגם בייקל, באזור אורחון וסלנגה, בצפון מונגוליה של ימינו. הם היו רועי צאן, ציידים, פרשים מיומנים וחיו במאהלים. היו מאורגנים בשבטים ובקלאנים תחת הנהגתם של חאנים.

ייתכן כי משמעות המילה "טורק" (בגרסה türük) הייתה במקור "חזק".

[2]. מוצאו ושפתו אינם ברורים. קונפדרציה זו הקימה חאנות שנודעה כ"קק-טורק" או "גק-טורק"- "הטורקים הכחולים" (בכתב הטורקי הקדום ביותר:𐱅𐰇𐰼𐰰:𐰜𐰇𐰛 - קקטורק) עם הזמן הפך השם "טורק" לשם כללי המציין משפחה שלמה של שפות - השפות הטורקיות, ומשפחת עמים - העמים הטורקיים. השם "טורק" בגרסה המוכרת לנו כיום הוזכר תחילה בכתביהם של מלומדים מוסלמים ומאוחר יותר גם באירופה.[3] בהתחלה "טורקים" נקראו על ידי המוסלמים כל העמים דוברי שפות טורקיות באסיה המרכית. מאוחר יותר שם זה התייחס בעיקר לאוכלוסייה הטורקית באנטוליה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרהיסטוריה, העידן העתיק וימי הביניים המוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – עמים טורקיים
עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – אסיה הקטנה

אנטוליה לפני הגעת הטורקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת האבן חיו האנטוליה אוכלוסיות של ציידים-מלקטים. במהלך הזמן התגבשו בה קבוצות אתניות דוברות לשונות שונות.

התשתית היוונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באלף הראשון לפנה"ס חיו במערב אנטוליה קבוצות ילידים, ובמקביל החל מן המאה ה-9 לפנה"ס התיישבו בה יוונים. בעידן ההלניסטי כמעט כל אוכלוסיית אנטוליה (להוציא כמה המחוזות המזרחיים וכמה מחוזות במרכז) הייתה דוברת יוונית ובעלת תרבות יוונית. היא כללה תערובת של ילידים מתייוונים שאבותיהם היו במקור מקורבים בשפה ליוונים ולארמנים וכן צאצאי המתיישבים היוונים. שיא ההלניזציה התרחשה אחרי הכיבוש על ידי אלכסנדר הגדול. כך נשאר המצב הדמוגרפיה גם בימי הכיבוש הרומי.[4]. עד למאה הראשונה לספירה השפות האנטוליות המקוריות, הודו-אירופיות או לא, נכחדו.[5] במאה ה-10 איכלסו היוונים מחצית משטח טורקיה של ימינו. קודם כל את חוף הים האגאי, עם העיר סמירנה וערים אחרות, בבוספורוס והעיר קונסטנטינופול (איסטנבול של ימינו), חוף הים השחור וחוף הים התיכון עד לקיליקיה הארמנית. כמו כן היה רוב יווני גם בכמה מחוזות במרכז אסיה הקטנה, כמו באיקוניה (קוניה של ימינו) ואנגורה (אנקרה הנוכחית).


התשתית הארמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במזרח ובדרום אנטוליה השטרעו אדמות ארמניה המערבית:ארמניה הקטנה וקיליקיה הארמנית.[6],[7] שתושביהן היו בעיקר ארמנים.[8] החל מן המאה ה-10 איכלסו הארמנים כמעט מחצית מטורקיה של ימינו. הגבול האתני של ארמניה עברה מחוף הים התיכון בסביבות העיר מרסין של ימינן עד לדרום-מערב הקווקז, מקפקדוקיה ועד לגבול עם איראן ומחוף הים השחור עד למסופוטמיה.

עמים אחרים באנטוליה של פעם ושל ימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרט ליוונים ולארמנים, באסיה הקטנה חיו עמים נוספים:יהודים (בערים הגדולות), גאורגים - בצפון-מזרח, אשורים (בדרום-מזרח, לאורך הגבול עם סוריה של ימינו), כורדים, קבוצות סלאביות ואחרות.

התפשטות השבטים הטורקים והשפות הטורקיות באסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכז אסיה במאה השישית, בימי החאנות של הגקטורקים נכתבו התעודות הידועות הראשונות בשפה ממשפחת השפות הטורקיות - הכתובות מאורחון. הן נכתבו בכתב מיוחד וכוללות גם מלים שאינן שכיחות בטורקית אלא משמשות שפות אחרות מ"אסיה הפנימית".[9] אפ על פי שהטורקים הקדומים היו במאה השישית נוודים הם סחרו בצמר, עור, שטיחים וסוסים תמורת עץ, משי, ירקות ודגנים, וכן ניהלו סדנאות לעיבוד הברזל בדרומם של הרי אלטאי. צרבית העמים הטורקיים באותה תקופה עבדות את אל השמיים, טנגרי, ודתם הפגאנית מכונה "טנגריזם". היו גם כאלה שאימצות דתות אחרות:המניכאיזם, הנצרות הנסטוריאנית והבודהיזם.[10][11]

ההתאסלמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם התקרבות צבאות הערבים לאיראן ולמרכז אסיה, נכנסו בני העמים הטורקיים אל העולם המוסלמי, קודם כמשרתים או עבדים שהיו שלל בפשיטות הצבאיות. אחרי הכיבוש המוסלמי הערבי של טרנסאוקסיאנה ("מעבר א-נהר") התושבים ה"טורקים" בשטחים אלה התאסלמו בהשפעת המיסיונרים, הנזירים הסופיים, והסוחרים המוסלמים. על אף שההתאסלמות התחילה בעקבות הכיבושים הערביים, גורמים חשובים בתהליך זה היו הפרסים והתרבות של מרכז אסיה. תחת שלטון העומאייה בני עמים אלה היו ברובם משרתים, בעוד שבימי העבאסים אומנו במספרים גבוהים כלוחמים.[12] במאה ה-9 כבר עמדו בראש הצבאות הערביים מפקדים טורקיים. כשהדרדר שלטון החליפים העבאסים בידי הקצינים ה"טורקים" התרכזו יותר ויותר סמכויות צבאיות ופוליטיות עד שתפסו את השלטון ובראש יחידות "טורקיות" משלהם הקימו שושלות חדשות ששלטו באזורים שונים של האימפריה הערבית.

עמים טורקו-מונגולים וטורקיים ראשונים באנטוליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתהליך היווצרות העם הטורקי מילאה תפקיד חשוב ההשפעה הלשונית של הטורקוטים שהתיישבו באלף הראשון לפנה"ס רחוק מטורקיה העכשווית, באזור הרי אלטאי ובערבות מרכז אסיה. יסודות טורקיים התחילו לחדור לאסיה הקטנה ולבלקן החל מן המאה הרביעית, עם פלישת ההונים.ההיסטוריון הביזנטי תאופנוס סיפר על הונים שחיו בתראקיה וקרוב לבוספורוס. בשנת 530 יישבו הביזנטים את אזור העיר טרפזונט, אזור הנהר צ'ורוך הפרט העליון במתיישבים בולגרים.במטרה להגן על גבולות האימפריה הביזנטית מפני הפרסים, בשנת 577 הקיסר יוסטיניאנוס השני וב-620 הקיסר הרקליוס יישבו במערב ארמניה מתיישבים לוחמים מקרב האווארים.[13] מדיניות דומה יישמו הח'ליפים העבאסים שהיבוא מחבל ח'וראסאן וממרכז אסיה מתנחלים טורקיים מוסלמים אותם יישבו בדרום-מזרחה של אסיה הקטנה, במיוחד מזרחה מטארס ומארזורום שהיו מיושבות בעיקר בארמנים.[14] יחד עם זאת לפי ו.א. גורדלבסקי לא ניתן לדבר על חדירת שבטים טורקיים באסיה הקטנה לפני המאות 8-10. הפעם היה מדובר בשבטי החלג'ים, הקרלוקים, הקנגלים, הקומנים (קיפצ'אקים). עם זאת הופעת היסודות הטורקיים האלה עדיין נשאה אופי אפיזודי ולא הטביע חותם בהיסטוריה האתנית-לשונית של אסיה הקטנה. תוך התיישבות באמצע האוכלוסייה המקומית, הם נטמעו במידות שונות בתוכה, אולם היווה שלב שהקדים את התהליך העתידי של טורקיזציה של אנטוליה ומזרח תראקיה.[15]

התקופה הסלג'וקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני פלישות הסלג'וקים ובמקביל אליו הגיעו לאסיה הקטנה גם קבוצות טורקיות מצפון-מערב, מכיוון הבלקן:הפצ'נגים (מהמחצית השנייה של המאה ה-9 ועד המאה 11), האוע'וז שנודעו גם כ"עוזים" (במאה ה-11), הקומנים (במאה ה-11-עד המחצית השנייה של המאה ה-12). הקיסרים הביזנטים יישבו אותם באזורי הספר. החדירה המסיבית של שבטים טורקיים לאסיה הקטנה התחילה במאה ה-11 תחת חסות הסלג'וקים. לרוב היה מדובר בשבטי ואועו'ז וטורקמנים. בכיבוש אסיה הקטנה השתתפו השבטים הטורקיים קיניק, סלור, אוושאר, קאי, קאראמאן, באיאנדיר ואחרים. את התפקיד המוביל מילאו הקיניקים, ובמיוחד נציגי משפחת סלג'וק. בשנת 1071 הנחיל הסולטן הסלג'וקי אלפ ארסלאן תבוסה מוחצת לביזנטים בראשות הקיסר רומאנוס הרביעי דיוגנס בקרב ההיסטורי במנזיקרט. הקיסר הביזנטי נפל בשבי. הדי הניצחון הסלג'וקי גרמו לבני הקבוצות הטורקיות ששירתו בצבא הביזנטי (באגף הימני - ה"עוזים" מתראקיה, באגף השמאלי - פצ'נגים) לחצות את הקווים ולעבור עם מפקדיהם לצד הסלג'וקים.הניצחון במנזיקרט סלל בפני האוע'וזים והטורקמנים את הדרך אל לב אסיה הקטנה.

בהתחלה שמרה התיישבות השבטים האוע'וזים והטורקמנים סדר מסורתי מסוים: האוע'וים התייצבו באגף הימני - בוזוק ובבואם אל המערב התיישבו צפונית יותר, בעוד האגף השמאלי - אוצ'וק - התיישבו דרומית יותר. כפי שמוכיחה הטופונומיה באנטוליה במשך הזמן ההתאחדויות השבטיות של האוע'וזים התפרקו בדרך והסדר ההתחלתי של פיזור האוע'וזים והטורקמנים באסיה הקטנה חדל להתקיים. תהליך זה נבע ממדיניות מכוונת של השושלת הסלג'וקית שהייתה מעוניינת לפרק את הישויות השבטיות החזקות ולפזרן ברחבי הארץ הכבושה. במקביל לנוודים מגדלי הבקר הגיעו אז לאסיה הקטנה גם משפחות חצי-נוודיות שלצד גידול הבקר והכבשים עסקו גם בחקלאות. יחד איתם התיישבו בשטחים הכבושים גם איכרים חקלאים שבאו משטחי איראן ועיראק הערבית. באנשי ערבות לשעבר שמרו שבטים טורקיים אלה את אורח חייהם המסורתי והתנחלו במישורים, בעיקר ברמה של מרכז אנטוליה, באזור שבין הנהר קיזיל-אירמאק לקיטאחיה.[16] באזור הנ"ל הקבוצות הטורקיות, בעיקר שבט הקיניקים, הפכו בהדרגה לרוב האוכלוסייה. אחרי התיישבותם במרכז אנטוליה, נעו הטורקמנים והאוע'וזים מערבה ודרך מעברי ההרים של מערב אנטוליה הגיעו לחוף הים האגאי. אחר כך פנו גם צפונה תוך חציית הרי אילגז וג'אניק והגיעו לחוף הים השחור. החל מן המאה ה-13 חדרו לחבלי ליקיה וקיליקיה ומשם אל חו, הים התיכון בדרום אנטוליה. אחד מענפי הסלג'וקים הקימו באנטוליה את הסולטנות רום. שושלת אחרת דוברת שפה טורקית - הדנישמינדים השתלטו על אזור סיווס. זרם המתיישבים הטורקיים המשיך גם בתקופות הבאות. כך, למשל, אחרי שהשאה טקש מחורזם חיסל את הסולטנות הסלג'וקית באיראן, חלק משבטים שחיו בה היגרו לאנטוליה. במאה ה-13, התרחשה בריחה גדולה של תושבים טורקיים ולא טורקיים מפני אימת הפלישה המונגולית במרכז אסיה. יחד עם שרידי הצבא של השאה החורזמי ג'לאל ד-דין מנגוברדי הגיעו לאסיה הקטנה גם תושבים נוספים שנמלטו ממה שהייתה מדינת חורזם שנפלה תחת מתקפות המונגולים. לפי עדות הכרוניקנים נסווי ואבן ביבי, אלו התקבלו לשרות הסולטן של רום. בדרום אנטוליה הופיעו גם הנוודים משבט היורוקי חורזום.

במאות ה-11-12 רבים מן בני הקבוצות הטורקיות שהגיעו עברו לחיים מיושבים. הם התחילו להתערבב עם התושבים המקומיים תוך כדי תהליך של התאסלמות וטורקיזציה של האחרונים. בתהליך האתנוגנסיס החדש לקחו חלק תושבים ממוצא יווני, ארמני, גאורגי, גם ערבי, כורדי, דרום-סלאבי, רומני, אלבני ואחר.

בייליקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה ה-14 קמו בשטח אנטוליה עשרות ישויות מדיניות אוטונומיות - ה"בייליקים", ששרדו עד למאה ה-16. הן התארגנו סביב קלאנים מובילים על בסיס שבטי כמו פדרציות של שבטי נוודים וחצי-נוודים. להבדיל מהסלג'וקים ששפתם המנהלית הרשמית הייתה הפרסית, הנסיכויות הבייליקיות של אנטוליה השתמשו בשפה הטורקית המדוברת כשפה רשמית וספרותית. שפה טורקית זו נפוצה בכל נסיכויות אלה והגיעה לשיאי פריחה ותחכום בתקופה העות'מאנית. מנהיגי אחד הבייליקים - הקאראמאנים כבשו את בירת הסלג'וקים, קוניה. ב-1327 במדינה שהקימו הפכה השפה הטורקית לרשמית, כפי שבאה לידי ביטוי המסמכי החצר ובתעודות אחרות. אף על פי שהקאראמאנים הצליחו להקים אחד הבייליקים החזקים ביותר, את תפקיד המאחד של כל הבייליקים הטורקיים תחת שלטון אחד נטל על עצמו מדינת העות'מאנים הקטנה, שמנהיגיה היו צאצאי השבט קאי.

סוגיית היווצרות העם הטורקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נ.א.בסקאקוב אפשר לדבר על טורקים כעם החל משלהי המאה ה-13. לדעת א.ד. נוביצ'ב הטורקים התחברו לעם אחד בשלהי המאה ה-15. ד.א. ירמייב ממקם את השלמת היווצרות העם הטורקי בסוף המאה ה-15- המחצית הראשונה של המאה ה-16.

הטורקים בני זמננו התהוו על יסוד שני מרכיבים: שבטים של רועים נוודים דוברי שפות טורקיות (אוע'וזים וטורקמנים) שנהרו ממרכז אסיה ואיראן במאות 13-11 והתיישבו באסיה הקטנה ואוכלוסייה מקומית מאסיה הקטנה. באנציקלופדיית הברוקהאוס-אפרון נכתב ש"העות'מאנים (השם "טורקים" נחשב בזמנו ללעגני או שרירותי) היו תחילה עם של שבטים אוראלו-אלטאים, אולם תוך כדי נדודיהם ההמוניים הם שינו את אופיים האתני. במיוחד בחלק האירופי של האימפריה העות'מאנית הטורקים המודרניים הם במידה רבה צאצאי היוונים, הבולגרים, הסרבים והאלבנים שהמירו את דתם לאסלאם או שנולדו מקשרי תערובת בין טורקים לנשים בלקניות או קווקזיות.

בכנס הבינלאומי להאתנוגרפיה ולאנתרופולוגיה במוסקבה בשנת 1964 תיאר לב גומיליוב את האתנוגנזה של הטורקים כ"תופעה היסטורית עולמית, תגובה להתפשטות הצרפתים והאיטלקים, ואמצעי בפני היוונים להימנע משיעבוד קולוניאלי".

החאן ארטואורול, מייסד המדינה החדשה (1288-1231), הביא מח'וראסאן צבא של כ-50,000 אנשים וקיבל מידי הסולטן מקוניה, עלא-א-דין כיי-קובאד הראשון אדמות בגבול עם האימפריה הביזנטית. כוחותיו הצבאיים לא היו גדולים אך הוא הכריז ראזווה, בטורקית "גזוואט" שמשך אליו לוחמים מכל הסביבה המוסלמית:כורדים, ערבים, פרסים וצ'רקסים שהתאסלמו. השפה ששלטה בצבאו הייתה טורקית כשפת הפקודות. כך החלה התהוותה של קבוצה חדשה של בני אדם, שמוצאם בערב רב של שבטים, שהתאחדו לשם מטרה אחת ופעילות אחת האימפריה הביזנטית הצליחה לעמוד בפרץ כל עוד לא התערב המערב. ההרס האכזרי של קונסטנטינופול בשנת 1204 וה המאבק נגד האימפריה הלטינית, נגד הקומפניה הקטלנית, נגד ונציה ומדינות קתוליות אחרות, ייאשו כל כך את היוונים, עד שהפסיקו, לא לחינם, להחשיב את הקתוליים לאחיהם לאמונה. כשנפל המגן האחרון של האורתודוקסיה, יוחנן קנטקוזינוס, והפאלאולוגים אימצו מגמה איתנה לכיוון האיחוד מחדש[17] הופיעה בקרב הביזנטים משיכה מסוימת אל האסלאם. לכך תרמה מאוד התפשטות רעיונותיו של ג'לאל א-דין רומי לפיהם אין בין האסלאם לנצרות פער תהומי שהוא בלתי ניתן לגישור. תוך המרת הדת (אך לא של האידאולוגיה, שנשארה מיסטית ואקסטטית) והתגייסות לשירות הסולטאן, הפכו תושבי אסיה הקטנה ל"טורקים", זאת כשבאותו מקום וזמן לא היה קיים המושג "לאום". התקדמות כחותיו של אורהן מעבר לדרדנלים הרחיב את מאגר הנתינים החדשים. נערים סרבים ובולגרים הפכו ליניצ'רים, יוונים או איטלקים מומרים חיזקו את הצי, הרפתקנים צרפתים וגרמנים עשו קריירה של קצינים בצבא הסולטאן, והונגריות, פולניות וצ'רקסיות הצטרפו להרמונות לוחמיו המנצחים של האסלאם. וכל אלה נקראו "טורקים"

ד.א.ירמייב מתח בקורת על עמדתו זו של גומיליוב, והעיר שהיווצרות העם הטורקי הייתה תהליך מורכב וארוך, ולא "התאחדות שרירותית של אנשים שונים לתוך קיבוציות אחת". בקווים כלליים מאוד האתנוגנזה של הטורקים התאפיינה בהיווצתרו מתוך מרכיבים אתניים רבים, אבל המרכיב הקובע ביותר היו שבטים טורקיים - אוע'וזים, טורקמנים, ע'וזים (אוע'זים מערביים), פצ'נגים, קומנים וכו'. המרכיב השני בחשיבותו היו בני האוכלוסייה המקומית באסיה הקטנה - יוונים, ארמנים, כורדים, לאזים, גאורגים, וכו' שנטמעו בתוך הפולשים הטורקיים. להתבוללות הזאת תרמה במידה רבה הקמתה באסיה הקטנה של מדינה פאודלית טורקית חזקה -הסולטנות הסלג'וקית (בשנות ה-70 של המאה ה-11 עד ל-1307) שבה למרכיב הטורקי הייתה שליטה פוליטית. ההיסטוריון הטורקי חליל אינלג'יק שהתמחה בתולדות האימפריה העות'מאנית ומוצאו היה בטטרים של קרים, סבר שהיסוד הילידי שהומר לאסלאם בהיווצרות האתנוס הטורקי היווה כ-30% בעוד המרכיב השבטי הטורקי גרידא היווה 70%. ירמייב משער כי אחוז תרומת המרכיב השבטי הטורקי היה נמוך בהרבה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טורקים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [http://www.nsi.bg/census2011/PDOCS2/Census2011final_en.pdf מפקד בבולגריה ב-2011
  2. ^ C.V.Findley
  3. ^ P.B.Golden בערך "טורקים.תת- הפרק:ההיסטוריה השבטית של הטורקים באסיה המרכזית ב"אנציקלופדיה של אסלאם" כרך 10 ע' 689
  4. ^ ירמייב
  5. ^ ;Van den Hout Steadman, MacMahon
  6. ^ דה קלוויחו
  7. ^ ו.סטפאננקו
  8. ^ 1916 Viscount Bryce
  9. ^ Findley
  10. ^ Frederick Coene 2009
  11. ^ Leiser 2005
  12. ^ Leiser
  13. ^ ירמייב
  14. ^ 1970 ירמייב
  15. ^ 1971 ירמייב
  16. ^ א.ד.נוביצ'ב
  17. ^ עם הכנסייה הקתולית