לדלג לתוכן

מארינר 8

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מארינר 8
Mariner 8
מארינר 8
מארינר 8
מידע כללי
סוכנות חלל נאס"א
ארגון JPL
מפעיל JPL
יצרן JPL
תאריך שיגור 9 במאי 1971, 01:11:02 UTC
משגר אטלס־קנטאור
אתר שיגור LC-36A, נמל החלל קייפ קנוורל
משימה
סוג משימה מקפת של מאדים
מסלול מסלול סביב מאדים
משך המשימה הכולל 9 במאי 1971 – הווה (53 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
סיבת סיום משימה השיגור נכשל אחרי 365 שניות
מידע טכני
משקל בשיגור 997.9 ק"ג
משקל 997.9 ק"ג עריכת הנתון בוויקינתונים
משקל מטע"ד 558.8 ק"ג
כוח 500 וואט
קוטר 138.4 ס"מ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שיגור מארינר 8

מארינר 8 (ידועה גם בתור מארינר־H) הייתה גשושית אמריקאית שנבנתה כחלק מתוכנית מארינר־מאדים 1971 של נאס"א. הגשושית מארינר 9 הייתה אף היא בתוכנית מארינר־מאדים 1971. מארינר 8 נועדה להיכנס למסלול סביב מאדים ולשדר תמונות שלו לכדור הארץ. בעקבות כישלון השיגור, הגשושית לא נכנסה אפילו למסלול לווייני נמוך אלא חדרה לאטמוספירה ונחתה באוקיינוס האטלנטי זמן קצר לאחר השיגור.[1]

מהלך המשימה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מארינר 8 שוגרה על גבי משגר אטלס־קנטאור. 265 שניות לאחר תחילת השיגור הוצתו שני מנועי ה־RL-10 של שלב הקנטאור, אבל המשגר החל לרעוד ויצא מכלל שליטה. הרעידות גרמו לכך שהדלק לא הגיע למנועי שלב הקנטאור ו־365 שניות לאחר תחילת השיגור הוא כבה. שלב הקנטאור והגשושית הופרדו וחדרו לאטמוספירה. שאריות הגשושית התרסקו באוקיינוס האטלנטי כ־1,500 ק"מ מאתר השיגור וכ־560 ק"מ מפוארטו ריקו.

תוכנית מארינר־מאדים 1971

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית מארינר־מאדים 1971 כללה שתי גשושיות, מארינר 8 ומארינר 9. לכל גשושית היו משימות שונות לבצע במסלול סביב מאדים אם כי כל אחת יכלה לבצע את המשימות של השנייה. שתי הגשושיות היו אמורות לתפקד לפחות 90 יום במסלול סביב מאדים, שבמהלכם הן יאספו נתונים על ההרכב, הצפיפות, הלחץ והטמפרטורה של האטמוספירה ועל ההרכב, הטמפרטורה וטופוגרפיה של פני הקרקע של מאדים. חלק ממשימותיה של מארינר 8 הוספו לפרופיל המשימה של מארינר 9 ובוצעו בהצלחה.[1]

המחקר הכולל, הפיתוח, השיגור והתמיכה הטכנית בכל משימות תוכנית מארינר עלו כ־554 מיליון $.[1]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מארינר 8 בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 Pyle, Rod (2012). Destination Mars. Prometheus Books. pp. 73–78. ISBN 978-1-61614-589-7. "Mariner 8 launched ... but failed early in flight and ended its mission by splashing into the Atlantic Ocean. ... [Mariner 9] was the first spacecraft to enter orbit around another world. ... [It] continues to orbit Mars to this day, sailing around the planet deaf and dumb in the cold darkness. ... [Mariners 1-10 were] a demonstration of what a bargain these early missions were. For a total cost of $554 millions, the inner solar system had been opened, and brilliantly."