מארס 3

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מקפת מארס 3
Mars3 iki.jpg
המקפת של מארס 3
מידע כללי
מפעיל ברית המועצות
תאריך שיגור 28 במאי 1971
משגר פרוטון K
משימה
סוג משימה מקפת
לוויין של מאדים
כניסה למסלול 2 בדצמבר 1971
נטייה 60°
אפואפסיד 211,400 ק"מ
אפואפסיד 1,500 ק"מ
זמן הקפה 12.79 ימים
הקפות 20
משך המשימה שנה, חודשיים ו־25 ימים
מידע טכני
משקל 2,265 ק"ג
קישורים חיצוניים
מספר קטלוג לוויינים 05252
מאגר המידע הלאומי 1971-049A

מארס 3 הייתה גשושית לא מאוישת, שהייתה חלק מתוכנית מארס הסובייטית, תוכנית שנמשכה בין השנים 1960 עד 1973 ומטרתה הייתה לחקור את כוכב הלכת מאדים. מארס 3 שוגרה תשעה ימים לאחר שיגור חללית התאום שלה מארס 2. הגשושיות היו זהות וכל אחת הכילה מקפת ונחתת. לאחר שמארס 2 נחת בהתרסקות אל פני השטח של המאדים, הנחתת של מארס 3 הקדימה את ויקינג 1 האמריקאי, נחתה בהצלחה והפכה לחללית הראשונה שהצליחה לנחות נחיתה רכה על פני השטח של מאדים, אולם הפסיקה לעבוד תוך 20 שניות בלבד.

סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריך שיגור: 28 במאי 1971

משקל (כולל דלק): 4,650 ק"ג

  • מקפת: 3,440 ק"ג
  • נחתת: 1,210 ק"ג
  • משקל המקפת במסלול: 2,265 ק"ג

מידות:

  • גובה: 4.1 מטרים
  • רוחב: 2 מטרים (5.9 מטרים עם פאנלים סולריים פרושים)

ציוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחתת מארס 3
Mars3 lander vsm.jpg
מודל של הנחתת במוזיאון החלל הרוסי
מידע כללי
מפעיל ברית המועצות
תאריך שיגור 28 במאי 1971
משגר פרוטון K
משימה
סוג משימה נחתת
גרם שמיים מאדים
אתר נחיתה 45°S 202°E / 45°S 202°E / -45; 202 אתר הנחיתה המשוער היה במכתש פטולמאיוס
תאריך נחיתה 2 בדצמבר 1971
מידע טכני
משקל 1,210 ק"ג
קישורים חיצוניים
מספר קטלוג לוויינים 05252
מאגר המידע הלאומי 1971-049A

מקפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטרה העיקרית של המקפת הייתה ללמוד את טופוגרפיית פני השטח של מאדים, לנתח את הרכב היסודות באדמת מאדים, ללמוד מאפיינים שונים על האטמוספירה של מאדים, לבדוק את הקרינה הסולארית, הרוח הסולארית והשדה המגנטי של מאדים.[1]

מקפות מארס 2 ו-3 שלחו מידע רב בין 1 בדצמבר 1971 למרץ 1972, אפילו שהתקשורת נמשכה עד אוגוסט. ההכרזה על סיום משימות מארס 2 ו-3 הגיעה ב-22 באוגוסט 1972 אחרי 362 הקפות שבוצעו על ידי מארס 2 ו-20 הקפות של מארס 3. הגשושיות שלחו ביחד 60 תמונות. התמונות והמידע שהתקבל שימשו למיפוי קל יותר של מאדים ונתן מידע על שדה הכבידה והשדה המגנטי של מאדים.[2]

נחתת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנחתת הייתה מצוידת בשתי מצלמות טלוויזיה עם ראות שטח של 360 מעלות ובספקטרומטר אופטי על מנת ללמוד על הרכב האטמוספירה של מאדים. כמו כן, על הנחתת היו מכשירים למדידת המאפיינים הכימיים והמכנים של פני השטח וחיישניי לחץ, רוח וטמפרטורה. הנחתת הייתה גם מצוידת בזרוע מכנית שאספה דגימות מהאדמה כדי לחפש אחר חומרים אורגניים וסימני חיים. על הנחתת היה דגלון עם סמל ברית המועצות.

בקצה הנחתת בלטו ארבע אנטנות שסיפקו תקשורת עם המקפת באמצעות מערכת רדיו. קפסולת הנחיתה של הגשושית עברה חיטוי לפני השיגור על מנת למנוע זיהום סביבתי במאדים.

הנחתת של מארס 3 הופרדה מהמקפת ב-2 בדצמבר 1971, 4 שעות ו-35 דקות לפני הגעתה למאדים. הנחתת חדרה לאטמוספירת מאדים במהירות של כ-5.7 ק"מ/שנייה. מערכות הנחיתה פעלו כמתוכנן והנחתת נחתה נחיתה רכה ומוצלחת על פני מאדים. הנחתת החלה במשימותיה אולם הפסיקה לעבוד תוך 20 שניות בלבד מסיבות שאינן ידועות. ההערכה היא כי סופות אבק שהתחוללו באותו זמן על מאדים פגעו בנחתת. הנחתת הצליחה לשלוח חלק מהתמונה הראשונה של אדמת מאדים. באותו זמן, המקפת סבלה מאובדן חלקי של דלק שלא איפשר לה להיכנס למסלול המתוכנן של 25 שעות להקפה. במקום זאת, מנועי המקפת הכניסו אותה למסלול ארוך של 12 יום להקפה עם זווית נטייה דומה לשל מארס 2.

לשתי הנחתות היו רוברים קטנים שתוכננו להסתובב סביבם על מגלשיים קטנים בעודו מחובר לנחתת עם כבל "טבורי" באורך 15 מטרים. שני מוטות ברזל קטנים שימשו כמגנים מפני התנגשות מפני שלאותות הרדיו מכדור הארץ היה לוקח זמן רב מדי להגיע אל הרובר. לכל רובר היו אמצעים פשוטים לבדיקת צפיפותה וחוזקה של האדמה. הרוברים מעולם לא נכנסו לפעולה בעקבות אובדן הנחתות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מארס 3 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דף משימת מארס 3 באתר נאס"א, 14 באוגוסט 2012
  2. ^ ו.ג. פרמינוב, The Difficult Road to Mars - A Brief History of Mars Exploration in the Soviet Union, מחלקת ההיסטוריה של משרדי נאס"א, יולי 1999