מרדכי ארדון

מרדכי ארדון

מרדכי ארדון (1977)
לידה	13 ביולי 1896 גליציה
פטירה	18 ביוני 1992 (בגיל 95) ישראל
שם לידה	מרדכי אליעזר ברונשטיין
מקום קבורה	הר המנוחות
לאום	יהודי
מקום לימודים	באוהאוס
תקופת הפעילות	1916–1992 (כ־76 שנים)
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	אמנות מופשטת, סוריאליזם
יצירות ידועות	חלונות ארדון
פרסים והוקרה	פרס ישראל (1963) יקיר ירושלים (1974) פרס מפעל חיים ע”ש מרדכי איש-שלום (1992)
צאצאים	מיכאל ארדון
www.ardon.com

חלונות ארדון בספרייה הלאומית

מרדכי ארדון (13 ביולי 1896- 18 ביוני 1992) היה מגדולי הציירים הישראליים ובעל שם עולמי. יצירותיו משקפות ממד מטאפיזי השואב את השראתו מעולם התרבות היהודי, תוך שימוש בשפה סמלית וברוח האמנות המופשטת והסוריאליסטית האירופית. בתערוכת הביאנלה של ונציה בשנת 1954 זכה ארדון בפרס אונסק"ו ובשנת 1963 זכה בפרס ישראל לציור.

ביוגרפיה

ארדון נולד בטוחוב שבגליציה כמרדכי אליעזר ברונשטיין. אביו היה שען וצורף זהב. הוא אשר לימד אותו שבאבני חן צבעוניות כמוס סוד. צבעוניות זו אהובה על ארדון ואופיינית לו. בשנות ה-20 למד בבית ספר "באוהאוס" בגרמניה והיה תלמידם של כמה מגדולי אומני התקופה, ביניהם פול קלי, ואסילי קנדינסקי וליונל פיינינגר.

ארדון עלה לארץ ישראל בשנת 1933 והקים את ביתו בירושלים, בשכונת יפה נוף הניבטת אל נוף הרי יהודה. כמו ציירים ישראלים אחרים, הושפע ארדון מהנוף המקומי ומהצבעים הבוהקים. הנוף היה לארדון כלי לחיפוש אחר הנסתר. שימוש זה בנוף ניכר מתיאוריו המוקדמים את סגולותיה הרוחניות של ירושלים והריה, הוא נותן פרוש אישי ומקורי לנוף, המסתכל בנופי ארדון מרגיש את הדרמתיות שבהם בכל משיחת מכחול, בעבודותיו המאוחרות, הנוף מקבל אופי קוסמי.

בשיא פעילותו עמד ארדון בראש בית הספר לאמנות בצלאל, בשנות ה-40. הוא הטביע באופן ניכר את חותמו על המוסד, בהכניסו אליו את המושג "אמנות מודרנית" בהשראת הנסיון והידע של הבאוהאוס.

בשנת 1974 הוענק לו התואר "יקיר ירושלים". הוא היה נשוי למרים בשנת 1923 והיה אב לבן יחיד, מיכאל ארדון, שהיה פרופסור לכימיה באוניברסיטה העברית.

השכלה

• 1920-25 למד בבהואוס, ויימר, אצל הציירים איטן, קליי, קנדינסקי, פיינינגר
• 1926 לימודים אצל מקס דורנר

הוראה

• 1929 ביה"ס לאמנות של Itten, ברלין
• 1935 סמינר בית הכרם, ירושלים
• 1935-52 בצלאל, ירושלים
• 1940-52 מנהל בצלאל, ירושלים
• 1952-63 המפקח ואמנות יועץ, משרד החינוך והתרבות, ירושלים

פרסים

• 1954 פרס יונסקו
• 1963 פרס ישראל בתחום הציור
• 1974 פרס יקיר ירושלים
• 1974 ד"ר כבוד לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים
• 1988 פרס בוריס שץ
• 1992 פרס ישראכרד, מוזיאון תל אביב

אמנות במרחב הציבורי

• 1984 "חזון ישעיהו"- חלון ויטראז' בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי (כיום הספרייה הלאומית), גבעת רם, ירושלים

יצירתו

עיקר פעילותו היצירתית של ארדון הייתה בין השנים 1955 ל-1988. בשנים אלו קנה לו שם של יוצר אינדיבידואליסט מובהק, ושלביה של יצירתו הובילו אותו מתפיסה ציורית מובהקת להתגבשות צורנית, ולבסוף אף למופשטות בתכלית.

השימוש הסימולטני בפרטים תיאוריים גלויים לעין ובצורות סתמיות, אפשר לו להמחיש את הדרמה שביצירותיו. ארדון הסתייע בתקדימים של יוצרים אחרים ובהשראה, ובראש ובראשונה בזה של מורו פאול קליי וגם מעבודתם של הסוריאליסטים. ארדון גיבש לו שפה שאת משמעותה האמיתית יש לחפש בגלוי ובנסתר גם יחד.

יצירתו המוכרת ביותר של ארדון היא חלונות ארדון בספרייה הלאומית בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית בירושלים. חלונות הויטראז' הגדולים משולבים בקיר המבואה של הספרייה הלאומית אשר בלב הקמפוס, והם מציגים את חזון השלום האוניברסלי של הנביא ישעיהו.

יצירתו "נקר הזמן" נמכרה באפריל 2006 בבית המכירות הפומביות כריסטי'ס במחיר שיא בינלאומי לציור ישראלי: 643,200 דולרים.

לקריאה נוספת

• ‫ציורי דרך, אונטערוועגס - אן א וועג, מרדכי ארדון, תרגום עברי - ק"א ברתיני, מעריב תל אביב, תשמ'ט 1989.
• אות ומעש, מרדכי ארדון, הקדמה - אפרים אילין, מכון ויצמן, רחובות, 1982.
• מרדכי ארדון: צבעי הזמן, ארטורו ‏שוורץ, בהוצאת מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב לאמנות, ירושלים, 2003.

מאמרים על יצירתו:

• "מרדכי ארדון : מפלצת הזמן או מלאך ההיסטוריה?", מאת גדעון עפרת, נדפס ב"ביקורי אמנות", תשס'ה 1994.
• "בראשית הייתה האות : מרדכי ארדון - בין סוד הבריאה לחזון אחרית הימים", מאת מרים יזרעאל, נדפס ב"סטודיו", 35, 1992.
• "שאגאל וארדון : הפרובלמטיקה של אמנות יהודית", מאת זיוה מיזלש, נדפס ב"היהדות והאמנות", 1989.

ראו גם

• אמנות ישראלית

קישורים חיצוניים

• מרדכי ארדון במרכז מידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• מרדכי ארדון באוספי מוזיאון ישראל
• מרדכי ארדון בארופיאנה
• אתר העזבון של מרדכי ארדון
• לקט ציורים
• Mordecai Ardon - Symbols without significance