קינואה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Iftahm (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
Jobnikon (שיחה | תרומות)
מאין תקציר עריכה
שורה 25: שורה 25:


==ערך תזונתי==
==ערך תזונתי==
{{ערך תזונתי|
|המזון=קינואה
|יישור לימין=כן
|אנרגיה=1539
|חלבון=14
|פחמימות=64
|סיבים תזונתיים=7
|שומן= 3.3
|כולסטרול=0
|מים= 13
|ברזל=4.6
}}



לזרעי הקינואה [[ערך תזונתי]] גבוה מאוד. בניגוד ל[[חיטה]] (אשר דלה בחומצת האמינו [[ליזין]]) הקינואה עשירה בכל [[חומצות האמינו]] החיוניות, מה שמקנה לה איכות [[חלבון]] גבוהה ביותר. הקינואה עשירה ב[[סיבים תזונתיים]], [[זרחן]], [[ברזל]] ו[[מגנזיום]]. במצבו הטבעי זרע הקינואה מכוסה בציפוי [[ספונינים]], חומרים רעילים ובעלי טעם מר, אך הקינואה נמכרת לרוב בצורתה המעובדת בה שכבת הספונינים מוסרת.
לזרעי הקינואה [[ערך תזונתי]] גבוה מאוד. בניגוד ל[[חיטה]] (אשר דלה בחומצת האמינו [[ליזין]]) הקינואה עשירה בכל [[חומצות האמינו]] החיוניות, מה שמקנה לה איכות [[חלבון]] גבוהה ביותר. הקינואה עשירה ב[[סיבים תזונתיים]], [[זרחן]], [[ברזל]] ו[[מגנזיום]]. במצבו הטבעי זרע הקינואה מכוסה בציפוי [[ספונינים]], חומרים רעילים ובעלי טעם מר, אך הקינואה נמכרת לרוב בצורתה המעובדת בה שכבת הספונינים מוסרת.
עלי הקינואה מכילים כמות קטנה של חומר רעיל בשם [[חומצה אוקסלית]] (אשר נמצאת גם בבני משפחת הסלקיים כגון [[תרד]] ו[[סלק]], ובבני משפחת הירבוזיים כגון [[כף אווז האשפות]]) שעלול להיקשר ל[[סידן]] ול[[ברזל]] שב[[דם]] ולמנוע את ספיגתם.
עלי הקינואה מכילים כמות קטנה של חומר רעיל בשם [[חומצה אוקסלית]] (אשר נמצאת גם בבני משפחת הסלקיים כגון [[תרד]] ו[[סלק]], ובבני משפחת הירבוזיים כגון [[כף אווז האשפות]]) שעלול להיקשר ל[[סידן]] ול[[ברזל]] שב[[דם]] ולמנוע את ספיגתם.

גרסה מ־14:22, 23 במאי 2012


שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון

פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

קריאת טבלת מיוןקינואה
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: ציפורנאים
משפחה: ירבוזיים
סוג: כף האווז
מין: קינואה
שם מדעי
Chenopodium quinoa
Willdenow, 1798

קינואה (שם מדעי: Chenopodium quinoa, ידוע גם ככף אווז הקינואה) הוא מין של כף האווז, צמח בעל פרחים המגודל למזון, השייך למשפחת הירבוזיים (Amaranthaceae). בעבר שויכה הקינואה למשפחת הסלקיים. לרוב, מיוחסת המילה קינואה לזרעיו של הצמח, המשווקים תחת שם זה כמקור מזון. עליו של צמח הקינואה אכילים אף הם, אך אינם משווקים באותו היקף כזרעיו.

אף על פי שהקינואה משווקת כדגן, לצד זרעי שעורה, חיטה ותירס, היא אינה דגן אמיתי, היות שאינה שייכת למשפחת הדגניים. בלבול זה השתרש גם לכוסמת, שאף היא משווקת כדגן ואינה נכללת במשפחת הדגניים. הקינואה כונתה דגן עוד בתקופת האינקה, והיו משתמשים בה למטרות דומות לדגנים אחרים בדרום אמריקה.

היסטוריה

מקור הקינואה באזור הרי האנדים בדרום אמריקה, שם שימשה מקור מזון חשוב מזה כ-6000 שנים. מקור שמה של הקינואה הוא בשפת הקצ'ואה, והשם המקובל נבע מההגייה הספרדית של השם המקורי קִינְוָּה (kinwa). הקינואה הוא צמח עמיד ביותר ומסוגל לגדול בתנאי סביבה קשים, ולכן מסוגל לגדול בקלות גם בהרי האנדים עד גובה של 4000 מטרים מעל פני הים.

צמח הקינואה היה קדוש לבני האינקה, והם כינו אותו "אם הדגן" (Chisaya mama), ובאופן מסורתי קיסר האימפריה היה זורע את הזרעים הראשונים כל שנה. צמח הקינואה שימש כמינחה בפולחן אלי האינקה.

לאחר כיבוש דרום אמריקה על ידי הספרדים (קונקיסטאדור), נאסר על בני האינקה לגדל את צמח הקינואה עקב מעמדו המקודש, והוא נתפס על ידי הספרדים כצמח מספוא לבהמות. כיום, המדינות המובילות בייצור קינואה הן פרו ובוליביה.

ערך תזונתי


שגיאות פרמטריות בתבנית:ערך תזונתי

פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

קינואה
ערך תזונתי ל-100 גרם
מים 13 ג'
קלוריות 1539 קק"ל
חלבונים 14 ג'
פחמימות 64 ג'
שומן 3.3 ג'
כולסטרול 0 מ"ג
ברזל 4.6 מ"ג
סיבים תזונתיים 7 ג'
מקור: [דרוש מקור]


לזרעי הקינואה ערך תזונתי גבוה מאוד. בניגוד לחיטה (אשר דלה בחומצת האמינו ליזין) הקינואה עשירה בכל חומצות האמינו החיוניות, מה שמקנה לה איכות חלבון גבוהה ביותר. הקינואה עשירה בסיבים תזונתיים, זרחן, ברזל ומגנזיום. במצבו הטבעי זרע הקינואה מכוסה בציפוי ספונינים, חומרים רעילים ובעלי טעם מר, אך הקינואה נמכרת לרוב בצורתה המעובדת בה שכבת הספונינים מוסרת. עלי הקינואה מכילים כמות קטנה של חומר רעיל בשם חומצה אוקסלית (אשר נמצאת גם בבני משפחת הסלקיים כגון תרד וסלק, ובבני משפחת הירבוזיים כגון כף אווז האשפות) שעלול להיקשר לסידן ולברזל שבדם ולמנוע את ספיגתם. הקינואה איננה מכילה גלוטן.

ראו גם

קישורים חיצוניים