רועה צאן – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־22:32, 2 במאי 2015

המונח "רועה" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו רועה (פירושונים).

רועה צאן הוא אדם המטפל בצאן ומשגיח עליו, בדרך כלל תוך היעזרות בכלב רועים, בשטחי המרעה, באחו הפתוח או באזורים הרריים. תפקיד הרועה הוא למצוא מזון, מים ומחסה לעדר, להגן עליו מפני חיות טרף, פגעי טבע ושודדים, וכן לשמור על אחדותו ושלמותו.

רעיית צאן היא אחד המקצועות העתיקים ביותר. ידוע כי רועים היו קיימים במזרח התיכון לפני כ-10,000 שנה, מאז ביות העז והכבש בראשית התקופה הנאוליתית. כבשים גודלו לשם שימוש בחלב, בבשרן ובצמר שלהן.

רועי צאן בתנ"ך

רעיית צאן כמקצוע מתוארת גם בתנ"ך ובייחוד בתורה. כינויים נוספים לרועי צאן בתנ"ך: אביר, אדיר - הרועה הממונה על עדר גדול שמועסקים בו רועים אחדים^[1], ונוקד - בעל עדרים (מישע מלך מואב, ספר מלכים ב', פרק ג', פסוק ד'). הרועה הראשון המוזכר בתנ"ך הוא הבל^[2]. כרועים שימשו בדרך כלל הבנים הצעירים במשפחה (כגון דוד המלך), אך אם לאב המשפחה לא היו בנים, בנות המשפחה (כגון רחל ובנות יתרו) רעו את הצאן^[3]. יעקב שימש כרועה מקצועי ואף קיבל משכורת על עבודתו (ספר בראשית, פרק ל"א, פסוקים ל"ט–מ'). לאנשים עשירים, בעלי עדרים גדולים, היו גם רועים שכירים, כמו הרועים של לוט ואברם (ספר בראשית, פרק י"ג, פסוק ז') ורועי נבל הכרמלי (ספר שמואל א', פרק כ"ה, פסוקים ב'–ז'). הרועים התמודדו עם סכנות רבות, כפי שמתאר דוד את מעשי גבורתו לפני שאול (ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוקים ל"ד–ל"ו וכפי שעולה מספר תהלים, פרק כ"ג, פסוק ד'). חג הרועים הוא חג הגֵּז (ספר שמואל א', פרק כ"ה, פסוקים ב'–ג').

החוק המקראי מתייחס לרועה שכיר, השומר על עדרי אחרים. אם התרשל הרועה בשמירה - ישלם לבעלים, אך אם השה נטרף - והרועה מביא שריד מבעל החיים כעדות והוכחה לכך שנטרף, הוא פטור מתשלום (ספר שמות, פרק כ"ב, פסוקים ט'–י"ב), כפי שמתואר גם בספר עמוס, פרק ג', פסוק י"ב.

המקרא מראה שמנהיגים אחדים בישראל קיבלו את הכשרתם בהנהגה בהיותם רועי צאן: משה^[4]), דוד^[5], עמוס הנביא{{הערה|ספר עמוס, פרק א', פסוק א'וכן^[6] ואחרים.

בשירה המקראית נמשלו יחסי ה' ועמו ליחסי רועה ועדרו: ”{{{1}}}”, ”{{{1}}}”. בהשאלה, הרועה הוא השליט, המושל, המנהיג: ”{{{1}}}”, ”{{{1}}}” וכן בספר יחזקאל, פרק ל"ד, פסוקים א'–ט"ז.

רועי צאן מוזכרים גם בתרבות הפופלרית. בסרט מגלה את אמריקה נסיך העצר מתחזה להיות רועה צאן כדי לחזר אחרי האשה שאהב. בספרו של דיוויד אדינגס "הזוהרים" נכתבו פואמות על הזוהרים, כרועי צאן על מנת לייצר סביבם אמפתיה.

ראו גם

הערות שוליים

^ "דואג האדומי, אביר הרועים אשר לשאול", ספר שמואל א', פרק כ"א, פסוק ח'.
^ ספר בראשית, פרק ד', פסוק ב'.
^ ראו רש"י לספר בראשית, פרק ל', פסוק כ"ז.
^ ספר שמות, פרק ג', פסוק א'.
^ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:תנ"ך) אות עברית לא ידועה ).ספר שמואל א', פרק ט"ז, פסוקים י"א–יט").
^ פרק ז', פסוק ט"ו.

[1] "דואג האדומי, אביר הרועים אשר לשאול", ספר שמואל א', פרק כ"א, פסוק ח'.

[2] ספר בראשית, פרק ד', פסוק ב'.

[3] ראו רש"י לספר בראשית, פרק ל', פסוק כ"ז.

[4] ספר שמות, פרק ג', פסוק א'.

[5] שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:תנ"ך) אות עברית לא ידועה ).ספר שמואל א', פרק ט"ז, פסוקים י"א–יט").

[6] פרק ז', פסוק ט"ו.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

@@ שורה 4: / שורה 4: @@
 '''רועה צאן''' הוא [[אדם]] המטפל ב[[צאן]] ומשגיח עליו, בדרך כלל תוך היעזרות ב[[כלב רועים]], בשטחי ה[[מרעה]], ב[[אחו]] הפתוח או באזורים [[הר]]ריים. תפקיד הרועה הוא למצוא מזון, מים ומחסה לעדר, להגן עליו מפני חיות טרף, פגעי טבע ושודדים, וכן לשמור על אחדותו ושלמותו.
-רעיית צאן היא אחד ה[[מקצוע]]ות העתיקים ביותר. ידוע כי רועים היו קיימים ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]] לפני כ-10,000 שנה, מאז [[ביות]] ה[[עז]] וה[[כבש]] בראשית [[התקופה הנאוליתית]]. כבשים גודלו לשם שימוש ב[[חלב כבש|חלב]], ב[[בשר כבש|בשרן]] וב[[צמר]] שלהן.
+רעיית צאן היא אחד ה[[מקצוע]]ות העתיקים ביותר. ידוע כי רועים היו קיימים ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]] לפני כ-10,000 שנה, מאז [[ביות]] ה[[עז]] וה[[כבש]] בראשית [[התקופה הנאוליתית]]. כבשים גודלו לשם שימוש ב[[חלב]], ב[[בשר כבש|בשרן]] וב[[צמר]] שלהן.
+==רועי צאן בתנ"ך==
 רעיית צאן כמקצוע מתוארת גם ב[[תנ"ך]] ובייחוד ב[[תורה]].
-כינויים נוספים לרועי צאן בתנ"ך: אביר, אדיר - הרועה הממונה על עדר גדול שמועסקים בו רועים אחדים ("[[דואג האדומי]], אביר הרועים אשר לשאול", שמואל א, כ"א 8), ונוקד - בעל עדרים ([[מישע]] מלך מואב, מלכים ב, ג' 4).
+כינויים נוספים לרועי צאן בתנ"ך: '''אביר''', '''אדיר''' - הרועה הממונה על עדר גדול שמועסקים בו רועים אחדים{{הערה|"[[דואג האדומי]], אביר הרועים אשר לשאול", {{תנ"ך|שמואל א|כא|ח}}.}}, ו'''נוקד''' - בעל עדרים ([[מישע]] מלך מואב, {{תנ"ך|מלכים ב|ג|ד}}).
-הרועה הראשון המוזכר הוא [[הבל]]. כרועים שימשו בני משפחה (כגון [[יעקב]] ו[[משה]]), צעירי המשפחה (דוד) ובנות המשפחה ([[רחל]] ובנות יתרו). יעקב שימש כרועה מקצועי ואף קיבל משכורת על עבודתו (בראשית ל"א 39-41).
+הרועה הראשון המוזכר בתנ"ך הוא [[הבל]]{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|ד|ב}}.}}. כרועים שימשו בדרך כלל הבנים הצעירים במשפחה (כגון [[דוד המלך]]), אך אם לאב המשפחה לא היו בנים, בנות המשפחה (כגון [[רחל]] ובנות יתרו) רעו את הצאן{{הערה|ראו [[רש"י]] ל{{תנ"ך|בראשית|ל|כז}}.}}. יעקב שימש כרועה מקצועי ואף קיבל משכורת על עבודתו ({{תנ"ך|בראשית|לא|לט|מ}}).
-לאנשים עשירים, בעלי עדרים גדולים, היו גם רועים שכירים, כמו הרועים של [[לוט (דמות מקראית)|לוט]] ו[[אברהם|אברם]] (בראשית י"ג 7) ורועי [[נבל הכרמלי]] (שמואל א, כ"ה 2, 7).
+לאנשים עשירים, בעלי עדרים גדולים, היו גם רועים שכירים, כמו הרועים של [[לוט (דמות מקראית)|לוט]] ו[[אברהם|אברם]] ({{תנ"ך|בראשית|יג|ז}}) ורועי [[נבל הכרמלי]] ({{תנ"ך|שמואל א|כה|ב|ז}}).
-הרועים התמודדו עם סכנות רבות, כפי שמתאר [[דוד]] את מעשי גבורתו לפני [[שאול]] (שמואל א, י"ז 34-36), וכפי שעולה מתהלים כ"ג 4.
+הרועים התמודדו עם סכנות רבות, כפי שמתאר [[דוד]] את מעשי גבורתו לפני [[שאול]] ({{תנ"ך|שמואל א|יז| לד|לו}} וכפי שעולה מ{{תנ"ך|תהלים|כג|ד}}).
-חג הרועים הוא חג הגֵּז (שמואל א, כ"ה 2-3, שמואל ב, י" 23-24).
+חג הרועים הוא חג הגֵּז ({{תנ"ך|שמואל א|כה|ב|ג}}).
-החוק המקראי מתייחס לרועה שכיר, השומר על עדרי אחרים. אם התרשל הרועה בשמירה - ישלם לבעלים, אך אם השה נטרף - והרועה מביא שריד מבעל החיים כעדות והוכחה לכך שנטרף, הוא פטור מתשלום (שמות כ"ב 9-12), כפי שמתואר גם ב[[ספר עמוס|עמוס]] ג' 12.
+החוק המקראי מתייחס לרועה שכיר, השומר על עדרי אחרים. אם התרשל הרועה בשמירה - ישלם לבעלים, אך אם השה נטרף - והרועה מביא שריד מבעל החיים כעדות והוכחה לכך שנטרף, הוא פטור מתשלום ({{תנ"ך|שמות|כב|ט|יב}}), כפי שמתואר גם ב{{תנ"ך|עמוס|ג|יב}}.
-המקרא מראה שמנהיגים אחדים בישראל קיבלו את הכשרתם בהנהגה בהיותם רועי צאן: [[משה]] ("ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו", שמות ג' 1), [[דוד]] (שמואל א, ט"ז 11, 19; י"ז 15, 34), [[עמוס]] הנביא ("אשר היה בנוקדים מ[[תקוע (אתר מקראי)|תקוע]]", עמוס א' 1; ז' 15) ואחרים.
+המקרא מראה שמנהיגים אחדים בישראל קיבלו את הכשרתם בהנהגה בהיותם רועי צאן: [[משה]]{{הערה|{{תנ"ך|שמות|ג|א}}.}}), [[דוד]]{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|טז|יא|יט)}}.}}, [[עמוס]] הנביא{{הערה|{{תנ"ך|עמוס| א|א}}וכן{{הערה|{{תנ"ך|עמוס|ז|טו|ללא=ספר}}.}} ואחרים.
-בשירה המקראית נמשלו יחסי ה' ועמו ליחסי רועה ועדרו: "[[מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר|ה' רועי לא אחסר]]. בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני..." ([[תהילים]] כ"ג 1-2), "כרועה עדרו ירעה" (ישעיה מ' 11).
-בהשאלה, הרועה הוא השליט, המושל, המנהיג: "אתה תרעה את עמי את ישראל, ואתה תהיה לנגיד על ישראל" (שמואל ב, ה' 2); "כה אמר ה' על הרועים הרועים את עמי: אתם הפיצותם את צאני..." ([[ספר ירמיהו|ירמיהו]] כ"ג 1-4; ו[[ספר יחזקאל|יחזקאל]] ל"ד 1-16).
+בשירה המקראית נמשלו יחסי [[אלוקים|ה']] ו[[עם ישראל|עמו]] ליחסי רועה ועדרו: {{ציטוטון|תוכן=[[מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר|ה' רועי לא אחסר]]. בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני...|מקור= {{תנ"ך|תהילים|כג|א|ב}}}}, {{ציטוטון|תוכן=כרועה עדרו ירעה|מקור={{תנ"ך|ישעיה|מ|יא}}}}. בהשאלה, הרועה הוא השליט, המושל, המנהיג: {{ציטוטון|תוכן=אתה תרעה את עמי את ישראל, ואתה תהיה לנגיד על ישראל|מקור={{תנ"ך|שמואל ב|ה|ב}}}}, {{ציטוטון|תוכן=כה אמר ה' על הרועים הרועים את עמי: אתם הפיצותם את צאני...|מקור={{תנ"ך|ירמיהו|כג|א|ד}}}} וכן ב{{תנ"ך|יחזקאל|לד|א|טז}}.
 רועי צאן מוזכרים גם בתרבות הפופלרית. בסרט [[מגלה את אמריקה]] נסיך העצר מתחזה להיות רועה צאן כדי לחזר אחרי האשה שאהב. בספרו של [[דיוויד אדינגס]] "הזוהרים" נכתבו פואמות על הזוהרים, כרועי צאן על מנת לייצר סביבם [[אמפתיה]].
@@ שורה 25: / שורה 26: @@
 * [[בוקר (מקצוע)]]
 * [[גאוצ'ו]]
+==הערות שוליים==
+{{הערות שוליים}}
 [[קטגוריה:מקצועות החקלאות]]