בעז גאון – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Boazgaon (שיחה | תרומות)
עדכון
שחזור לגרסה 15217503 מתאריך 01:47, 10 במרץ 2014 מאת עוד אחד לא יבואו קישורים חיצוניים בגוף הערך
שורה 1: שורה 1:
{{אין תמונה|גבר}}
[[קובץ:Boaz gaon 5117.JPG|ממוזער|בעז גאון מרצה בספריית הקונגרס שבארה"ב]]
'''בעז גאון''' (נולד בשנת [[1971]]) הוא [[עיתונאי]] ו[[מחזאי]] [[ישראלי]]. יו"ר [[מרכז גאון]] ב[[אוניברסיטת בן-גוריון]].
'''בעז גאון''' (נולד בשנת [[1971]]) הוא [[עיתונאי]] ו[[מחזאי]] [[ישראלי]]. יו"ר [[מרכז גאון]] ב[[אוניברסיטת בן-גוריון]].


שורה 9: שורה 9:
לאחר שובו מארצות הברית החל בפעילותו כמחזאי. בתחילה כתב מספר מחזות שהועלו בקריאה מבוימת וכן מחזה ל[[פסטיבל עכו]] בשם "חזרה גנרלית", שזכה בפרס "המחזה הטוב ביותר". מאז החל בכתיבת מחזות לתיאטרון הרפרטוארי.
לאחר שובו מארצות הברית החל בפעילותו כמחזאי. בתחילה כתב מספר מחזות שהועלו בקריאה מבוימת וכן מחזה ל[[פסטיבל עכו]] בשם "חזרה גנרלית", שזכה בפרס "המחזה הטוב ביותר". מאז החל בכתיבת מחזות לתיאטרון הרפרטוארי.


בשנת 2006 העלה את המחזה "בואנוס איירס", המספר על תפקודו של שגריר ישראל ב[[ארגנטינה]] בתקופה שלאחר המהפכה הצבאית שהעלתה לשלטון את דיקטטורת ה"חונטה" בסוף [[שנות ה-70]]. המחזה הועלה מחדש בשם "[[ארגנטינה (מחזה)]]" בשנת 2011 ב[[תיאטרון חיפה]]. בשנת 2008 עורר סערה כשהעלה את המחזה "[[השיבה לחיפה]]", על פי נובלה מאת [[ע'סאן כנפאני]], בבימוי [[סיני פתר]]. בשנת 2009 העלה את המחזה "ברנז'ה" המשלב את שני העולמות שבהם הוא עוסק - מחזאות ועיתונאות. בשנת 2011 העלה את המחזה [http://www.b7t.co.il/events/view/67 "בוגד"] בתיאטרון באר שבע, עיבוד ל"אויב העם" מאת הנריק איבסן. "בוגד" זכה לעיבוד אמריקני בתיאטרון TheaterJ שבוושינגטון, ב 2012, תחת השם [http://www.washingtonian.com/2013/01/16/theater-review-boged-traitor-an-enemy-of-the-people-at-theater-j/ Traitor].
בשנת 2006 העלה את המחזה "בואנוס איירס", המספר על תפקודו של שגריר ישראל ב[[ארגנטינה]] בתקופה שלאחר המהפכה הצבאית שהעלתה לשלטון את דיקטטורת ה"חונטה" בסוף [[שנות ה-70]]. המחזה הועלה מחדש בשם "[[ארגנטינה (מחזה)]]" בשנת 2011 ב[[תיאטרון חיפה]]. בשנת 2008 עורר סערה כשהעלה את המחזה "[[השיבה לחיפה]]", על פי נובלה מאת [[ע'סאן כנפאני]], בבימוי [[סיני פתר]]. בשנת 2009 העלה את המחזה "ברנז'ה" המשלב את שני העולמות שבהם הוא עוסק - מחזאות ועיתונאות.


גאון פרסם כמה ספרים. בשנת 2008 פרסם את רשמיו ותובנותיו מתקופת שהותו בארצות הברית בספר "המקום שבו נגמרת אמריקה". ב-2009 פרסם (יחד עם אשתו אפרת מיכאלי) את ה[[אנתולוגיה]] "פשוט זה לא", שבה כונסו מאמריהם של תשעה עשר כותבים ישראלים בנושא "[[משפחה]]". בין הכותבים, מלבד גאון ומיכאלי, גם [[ארנה קזין]], [[רוני סומק]], [[דן תורן]], [[איאד ברגותי]] ו[[יוסי שריד]]. בשנת 2014 זכה גאון במלגת פולברייט כדי להשתתף ב [http://iwp.uiowa.edu/ International Writers Program] שבאוניברסיטת איווה שבארה"ב.
גאון פרסם כמה ספרים. בשנת 2008 פרסם את רשמיו ותובנותיו מתקופת שהותו בארצות הברית בספר "המקום שבו נגמרת אמריקה". ב-2009 פרסם (יחד עם אשתו אפרת מיכאלי) את ה[[אנתולוגיה]] "פשוט זה לא", שבה כונסו מאמריהם של תשעה עשר כותבים ישראלים בנושא "[[משפחה]]". בין הכותבים, מלבד גאון ומיכאלי, גם [[ארנה קזין]], [[רוני סומק]], [[דן תורן]], [[איאד ברגותי]] ו[[יוסי שריד]].


באוגוסט 2010 חתם גאון יחד עם עוד עשרות אמנים ושחקנים על עצומה שבה הודיעו על החרמת היכל התרבות ב[[אריאל]] ועל סירובם להופיע מעבר ל[[הקו הירוק|קו הירוק]]. ב 2011 הקים את [http://www.haaretz.co.il/misc/1.1167036 "פורום רובינגר"], חממה רעיונית ואקטיביסטית שלקחה חלק באירועים שהובילו למחאת קיץ 2011. במהלך המחאה, היה שותף להפעלת "בית העם" שבתל אביב.
באוגוסט 2010 חתם גאון יחד עם עוד עשרות אמנים ושחקנים על עצומה שבה הודיעו על החרמת היכל התרבות ב[[אריאל]] ועל סירובם להופיע מעבר ל[[הקו הירוק|קו הירוק]].


גאון הוא יו"ר "מרכז גאון" לתרבות ה[[לדינו]], שהוקם באוניברסיטת בן-גוריון על שם סבו [[משה דוד גאון]]. מאז 2015 גאון הוא המנכ"ל ואחד המייסדים של חברת [[wisdo.com]], שמנגישה מידע מבוסס ניסיון לאנשים שמתמודדים עם מצבים משני חיים.
גאון הוא יו"ר "מרכז גאון" לתרבות ה[[לדינו]], שהוקם באוניברסיטת בן-גוריון על שם סבו [[משה דוד גאון]].


לבעז גאון ולאפרת מיכאלי בן ובת – יונתן ושירה. אחיו הוא הפרסומאי [[משה גאון]].
לבעז גאון ולאפרת מיכאלי בן ובת – יונתן ושירה. אחיו הוא הפרסומאי [[משה גאון]].
שורה 32: שורה 32:
* '''השיבה לחיפה''' – [[התיאטרון הקאמרי|תיאטרון הקאמרי]] (2008)
* '''השיבה לחיפה''' – [[התיאטרון הקאמרי|תיאטרון הקאמרי]] (2008)
* '''ברנז'ה''' - [[בית ליסין]] (2009)
* '''ברנז'ה''' - [[בית ליסין]] (2009)
* '''בוגד''' - [[תיאטרון באר שבע]] (2011), ת'יאטר ג'יי (2012)
* '''שמש שוקעת''' - תיאטרון חיפה


== קישורים חיצוניים ==
== קישורים חיצוניים ==

גרסה מ־12:14, 6 במאי 2016

אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

בעז גאון (נולד בשנת 1971) הוא עיתונאי ומחזאי ישראלי. יו"ר מרכז גאון באוניברסיטת בן-גוריון.

ביוגרפיה

נולד בבת ים לרחל ובני גאון, אח תאום של יואב גאון. כשהיה בן שש עבר עם משפחתו לרמת השרון. למד לימודי תיאטרון בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב.

בשנת 2000 נישא לאפרת מיכאלי, בת קיבוץ גבעת חיים. לאחר נישואיהם נסעו השניים ללונדון ללימודי תקשורת. באותה תקופה שימש כתב "מעריב" בלונדון ופרסם טור פוליטי שבועי בעיתון. בין השנים 2004 – 2006 שימש כתב "מעריב" בארצות הברית. כמו כן שימש תחקירן בתוכנית "עובדה" של אילנה דיין.

לאחר שובו מארצות הברית החל בפעילותו כמחזאי. בתחילה כתב מספר מחזות שהועלו בקריאה מבוימת וכן מחזה לפסטיבל עכו בשם "חזרה גנרלית", שזכה בפרס "המחזה הטוב ביותר". מאז החל בכתיבת מחזות לתיאטרון הרפרטוארי.

בשנת 2006 העלה את המחזה "בואנוס איירס", המספר על תפקודו של שגריר ישראל בארגנטינה בתקופה שלאחר המהפכה הצבאית שהעלתה לשלטון את דיקטטורת ה"חונטה" בסוף שנות ה-70. המחזה הועלה מחדש בשם "ארגנטינה (מחזה)" בשנת 2011 בתיאטרון חיפה. בשנת 2008 עורר סערה כשהעלה את המחזה "השיבה לחיפה", על פי נובלה מאת ע'סאן כנפאני, בבימוי סיני פתר. בשנת 2009 העלה את המחזה "ברנז'ה" המשלב את שני העולמות שבהם הוא עוסק - מחזאות ועיתונאות.

גאון פרסם כמה ספרים. בשנת 2008 פרסם את רשמיו ותובנותיו מתקופת שהותו בארצות הברית בספר "המקום שבו נגמרת אמריקה". ב-2009 פרסם (יחד עם אשתו אפרת מיכאלי) את האנתולוגיה "פשוט זה לא", שבה כונסו מאמריהם של תשעה עשר כותבים ישראלים בנושא "משפחה". בין הכותבים, מלבד גאון ומיכאלי, גם ארנה קזין, רוני סומק, דן תורן, איאד ברגותי ויוסי שריד.

באוגוסט 2010 חתם גאון יחד עם עוד עשרות אמנים ושחקנים על עצומה שבה הודיעו על החרמת היכל התרבות באריאל ועל סירובם להופיע מעבר לקו הירוק.

גאון הוא יו"ר "מרכז גאון" לתרבות הלדינו, שהוקם באוניברסיטת בן-גוריון על שם סבו משה דוד גאון.

לבעז גאון ולאפרת מיכאלי בן ובת – יונתן ושירה. אחיו הוא הפרסומאי משה גאון.

ספריו

  • המקום שבו נגמרת אמריקה, עם עובד, 2008,
  • פשוט זה לא - בעריכת בעז גאון ואפרת מיכאלי, עם עובד, 2009
  • דור הגומי והכסף - הוצאת הקיבוץ המאוחד
  • האוטובוס הצהוב של ג’ימקס (רומן) - הוצאת הקיבוץ המאוחד

מחזותיו

  • ג'ונגול - צוותא (2000)
  • חזרה גנרלית - פסטיבל עכו (2006)
  • בואנוס איירס (ארגנטינה) – תיאטרון הקריאה, צוותא (2006), ותיאטרון חיפה (2011-12)
  • משפחת ישראלי - תיאטרון חיפה (2007)
  • השיבה לחיפהתיאטרון הקאמרי (2008)
  • ברנז'ה - בית ליסין (2009)
  • שמש שוקעת - תיאטרון חיפה

קישורים חיצוניים