עובדה (תוכנית טלוויזיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עובדה
Uvda.jpg
לוגו עובדה 2006
סוגה דוקומנטרי, תחקיר
חברת הפקה קשת (בעבר חברת החדשות)
יוצרים אילנה דיין, גלעד טוקטלי
כותבים ראו: משתתפים
בימוי גלעד טוקטלי
מנחים אילנה דיין
משתתפים איתי אנגל, אורלי וילנאי-פדרבוש, יגאל מוסקו, עמרי אסנהיים, רוני קובן
ארץ מקור ישראל
מספר עונות 20
מספר פרקים כ-500
הפקה
אורך פרק 60
שידור
רשת שידור ערוץ 2
תקופת שידור מקורית נובמבר 1993 – רץ

"עובדה" היא תוכנית תחקירים אקטואלית, בהנחייתה של אילנה דיין ובבימויו של גלעד טוקטלי, המשודרת בערוץ 2.

התוכנית היא הוותיקה ביותר בערוץ 2 והיא משודרת בה מאז הקמת הערוץ המסחרי ב-1993. במסגרתה משודרות כתבות תחקיר, כתבות דיוקן וחשיפות שונות של תופעות חברתיות ישראליות, הונאות ושחיתויות ותחקירי אקטואליה. התוכנית, אשר זוכה כבר שנים להצלחה, שודרה עד 2005 בזכיינית "טלעד", למעט עונה אחת ששודרה ב"רשת. ב-2005 פג הזיכיון של טלעד והתוכנית עברה לזכיינית "קשת".

עובדה זכתה בפרס תוכנית האקטואליה או התחקירים הטובה ביותר בטקס פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה לשנת 2009.‏[1]

שידור התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכנית שודרה לראשונה בחודש נובמבר 1993 בערוץ 2 המסחרי שזה עתה החל לשדר במסגרת הזכיינית "טלעד". את כל עונות התוכנית הגישה העיתונאית אילנה דיין.

כל עונות התוכנית שודרו באופן קבוע מדי שנה מעונת הסתיו ועד לעונת האביב, להוציא שנה אחת - 2001-2002, בה לא שודרה התוכנית, לאחר 8 עונות, עקב פרישתה של דיין מ"טלעד" ומערוץ 2 לטובת הקמת ערוץ החדשות הייעודי. שנה לאחר מכן, חזרה דיין לערוץ 2 ושבה להגיש את התוכנית.

באותה השנה בה חזרה לערוץ השני, שודרה התוכנית במסגרת הזכיינית "רשת" למשך עונה אחת, זאת לאחר שכל העונות הקודמות שודרו באופן רצוף תחת הזכיינית "טלעד". בעונה שלאחר מכן שבה התוכנית לזכיינית "טלעד" לשתי עונות נוספות עד לסיום זכיונה בערוץ 2 בשנת 2005, אז עברה התוכנית לשידור תחת הזכיינית "קשת". במסגרת הזכיינית "קשת" שודרו 6 עונות עד עתה.

את כל עונות התוכנית הפיקה חברת החדשות עבור הזכייניות השונות, אך בעונה ה-16 עברה התוכנית להפקה פנימית של הזכיינית "קשת" עקב חפצה של הזכיינית בעיבוי מערך האקטואליה שלה הנפרד מחברת החדשות.

עימותים סביב התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות אחדים משידורי התוכנית התעוררו עימותים. נטען שהתוכנית הייתה פזיזה להגיע להערכות שלבסוף התבררו כשגויות, ואף חרצה את דינם של אנשים עוד בטרם החלה חקירה משטרתית, בעוד שחקירה מעמיקה בהמשך העלתה שהנאשמים בתשדיר היו נקיים מכל רבב. בנוסף, הועלו האשמות שתשדירים בתוכנית היו ערוכים בצורה מגמתית ולא הוגנת, ולעתים אף מטעה, במטרה להוכיח אשמה בכל מחיר. התנהלות זו של צוות התוכנית גרמה לאיומים בתביעות על הוצאת דיבה נגד אילנה דיין וזכייניות השידור.

  • בנובמבר 2004 שודרה בתוכנית כתבה על תקרית שארעה באזור רפיח ובה היה מעורב קצין שנודע כסרן ר', נגדו הוגש ביום שידור הכתבה כתב אישום על הרג נערה פלסטינית לא חמושה. לאחר שסרן ר' זוכה, הוא הגיש כנגד דיין וזכיינית השידור טלעד תביעות על הוצאת דיבה כשבין טענותיו כי הקטעים ששודרו בתוכנית היו ערוכים בצורה מגמתית ולא הוגנת, ולעתים אף מטעה, במטרה להציגו כאשם. שופט בית המשפט המחוזי בירושלים נעם סולברג קיבל את התביעה, קבע כי דיין וטלעד אשמים בהוצאת לשון הרע מתוך רשלנות ושלא בתום לב והטיל עליהם פיצוי כספי לתובע בסך 300,000 ש"ח, החזר הוצאות משפט לתובע בסך 80,000 ש"ח, הקראת עיקרי הכרעת הדין בתוכנית והבהרה לצופים כי הכתבה ששודרה בשעתו העבירה מסר שגוי לגבי התובע.‏[2] שני הצדדים ערערו על פסק הדין. ערעורה של דיין התקבל. הפיצוי שהוטל על טלעד הופחת ל-100,000 ש"ח, ובוטל חיובה לשדר הודעת תיקון.‏[3]
  • בתחילת שידוריה ב"קשת", בשנת 2006, נוצר סכסוך בין צוות התוכנית, ובייחוד דיין, ובין "קשת", על רקע רצון בכירים ב"קשת" לא לשדר את הכתבה של אנשי הצוות על טיוח בחברת התעופה "ישראייר". לאחר שהודיעו אנשי הצוות כי הם מתפטרים משידורי הזכיינית, החליטו ב"קשת" לשדר את הכתבה, וצוות התוכנית חזר לשידוריו הרגילים.
  • אחד התחקירים ששודרו בעובדה נגע לניצב משנה יורם לוי, אשר עמד בפני מינוי לתפקיד מפקד היחידה המרכזית במחוז הדרומי של המשטרה. בתחקיר הוטחו בו האשמות חמורות בנושא עסקים פליליים עם גורמים בעולם התחתון. במהלך השידור אמרה אילנה דיין שהתשדיר מציג חשדות בלבד ושאין התוכנית מתיימרת לקבוע אם הדברים נכונים, אך העריכה הדרמטית של התשדיר והצורה שבה נאמרו הדברים, גרמו לצופים לחשוב שניצב משנה לוי אשם ושזה רק עניין של זמן עד שיורשע בבית משפט. לעומת התשדיר של עובדה, חקירה שניהלה המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) בנושא זה שללה את הממצאים שהעלה התשדיר, ולוי זוכה מכל אשמה. לא רק זאת, התגלו פערים בין החקירה של מח"ש לתחקיר עובדה, וסימנו סימן שאלה גדול מעל תחקירה של התוכנית. הפערים כללו חוסר אמינות של עדים שעליהם הסתמכה אילנה דיין, סתירות בגרסאות של העד הראשי ועוד. מקרה זה גרם ללוי להגיש תלונה במשטרה נגד דיין על הוצאת דיבה, ולהודיע על כוונתו להגיש גם תביעה אזרחית על בסיס זה. בסופו של דבר, המפכ"ל משה קראדי התפטר עקב הדו"ח של ועדת זיילר, בעקבות אותה הפרשה, אך יורם לוי תבע את דיין פעם שנייה. במסגרת פשרה בין הצדדים, ניתן ללוי ראיון נוסף לתוכנית, בפתיח הבהירה דיין כי לוי לא נטל כספים לכיסו וכי לא היה מעורב באופן כלשהו בקבלת שוחד, בניגוד למשתמע מהתחקיר ששודר, כמו כן הוסכם כי מערכת עובדה תכסה את הוצאות הגישור של לוי.‏[4]
  • בסוף מרץ 2007 הציגה דיין, בשיתוף עם טוקטלי והתחקירנית שרית מגן, תחקיר העוסק בנשיא משה קצב. בתחקיר הציגו מתלוננות את גרסתן ביחס לעברות מין שעבר הנשיא. דיין טענה גם כי קצב לווה לתפקיד על ידי בעלי הון והשתתף במסעות הימורים בחו"ל של מקורבו ראובן גבריאלי. פרקליטיו של קצב, עורכי הדין ציון אמיר ואביגדור פלדמן, טענו כי "מדובר בחומרים ממוחזרים ולא נכונים".
  • בשנת 2014 רשת הישיבות "שובה ישראל" ואיש העסקים בן ציון סוקי הגישו תביעה לפיצוי בסך 100 מיליון ש"ח נגד אילנה דיין ו"שידורי קשת", על שידור תוכנית "עובדה" שעסקה בהם וברב יאשיהו פינטו.‏[5]
  • במרץ 2015 העניקה "עובדה" במה אוהדת לאנס המורשע ארז אפרתי,‏[6] וספגה ביקורת רבה על כך.‏[7]

צוות התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתפקיד העורך שימשו ראודור בנזימן, רמי רוטהולץ, אבי זילברברג, דורון גלעזר, אבי ברזילי, נתנאל סמריק ורונן זרצקי. בעונה ה-16 חזר לתפקיד זה דורון גלעזר.

כתבים נוספים בעבר: גלי עינב, רונית ויס ברקוביץ, עינת פישביין וטלי שמש.

סרטים נוספים ששודרו בתוכנית בטלעד: הסרט "קאפו", זוכה פרס אמי לסרטי תעודה לשנת 2000,‏[8] והסרט "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה" - סרטו של העיתונאי מיכאל קרפין המציג את ההסתה שקדמה לרצח ראש הממשלה המנוח יצחק רבין. יוצרים נוספים שביימו כתבות עבור התוכנית: ג'ולי שלז, דורון צברי, לוי זיני, אורי רוזנווקס, דוד דרעי, מיכל קפרא ועוד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רותה קופפר, הזוכות הגדולות בפרסי הטלוויזיה: סרוגים ורד בנד, באתר עכבר העיר, 30 באוגוסט 2009
  2. ^ ת"א (י-ם) 8206/06 סרן ר' נ' ד"ר אילנה דיין, ניתן ב-7.12.2009.
  3. ^ ע"א 751/10 פלוני נגד ד"ר אילנה דיין-אורבך וטלעד אולפני ירושלים בע"מ, ניתן ב-8 בפברואר 2012
  4. ^ רונן דמארי, ליאור אבני, כל הפרטים על הפשרה הסודית בין יורם לוי ל"עובדה", באתר nrg‏ 21 ביוני 2011
  5. ^ רועי גולדנברג, ‏מקורבו של הרב פינטו תובע 100 מ' ש' מאילנה דיין וקשת, באתר גלובס, 25 ביוני 2014
  6. ^ נסלי ברדה, תיק ארז אפרתי: האם כל אחד יכול להפוך לתוקף, "עובדה", 23 במרץ 2015
  7. ^ רן בוקר, ביקורת על הראיון עם ארז אפרתי: 'די לזוהמה', באתר ynet‏, 24 במרץ 2015
    ניר גונטז', "עובדה" נפלה בפח של ארז אפרתי, באתר העין השביעית, 24 במרץ 2015
    חן מענית, ‏ההבדל בין ארז אפרתי לקצב, באתר גלובס, 24 במרץ 2015
    שיר זיו, ‏מסריח מרייטינג, באתר ישראל היום, 24 במרץ 2015
    דנה נפתלי, ארז אפרתי ב"עובדה": וידויים של מצפון לא נקי, באתר עכבר העיר, 24 במרץ 2015
    אביעד קדרון, זכות השתיקה: למה אסור לראיין אנס מורשע? על הופעתו של ארז אפרתי ב"עובדה", באתר וואלה!, 24 במרץ 2015
    דוד אברהם, הראיון עם ארז אפרתי: בארגון "נעמת" דורשים מהרגולטור הפקת לקחים, באתר וואלה!, 24 במרץ 2015
  8. ^ נועם שגב, הסרט הישראלי "קאפו" זכה באמי, באתר ynet‏, 21.11.2000
הקודם:
2008 - לונדון את קירשנבאום
פרס האקדמיה לטלוויזיה - תוכנית האקטואליה הטובה ביותר
2009 - עובדה
הבא:
2010 - לונדון את קירשנבאום