משה גאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משה גאון
משה גאון ב"שבתרבות" ברמת גן
משה גאון ב"שבתרבות" ברמת גן
לידה 4 ביולי 1964 (בן 59)
פתח תקווה, מדינת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

משה גאון (נולד ב-4 ביולי 1964) הוא יועץ אסטרטגי פוליטי בינלאומי, אסטרטג שיווק ופרסום, יזם ומשקיע בחברות היי טק, איש עסקים ומבעלי חברת גאון אחזקות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה גאון, בנו של איש העסקים בני גאון, הוא השני מבין ארבעה אחים לבית משפחת גאון, אחרי מיכל אחותו הבכורה ולפני יואב, והתאומים שנולדו אחריו. הוא נולד בפתח תקווה וגדל בבת ים עד גיל 7, אז עברה משפחתו לשכונת נווה רסקו ברמת השרון, בשנת 1979 החל ללמוד בתיכון רוטברג, בסיום לימודיו התגייס לצה"ל ושירת כלוחם ביחידת שלדג של חיל האוויר.

ב־1984 החל את לימודיו באוניברסיטת תל אביב במדעי המדינה ובתקשורת אותם סיים בהצטיינות כשלאחריהם החל ב-1989 ללמוד לתואר שני בפרסום באוניברסיטת נורת'ווסטרן שבשיקגו אילינוי. בשנת 1990 סיים גאון את לימודיו.

ב־1990 החל לעבוד כמנהל תקציבים בסוכנות הפרסום BBDO בניו יורק על תקציבי החברות הבינלאומיות פיצה האט, פדרל אקספרס וטמברנד (שניקנתה מאוחר יותר על ידע חברת הענק פרוקטר אנד גמבל. ביולי 1993 שב לארץ והצטרף למשרד הפרסום הצעיר "באומן בר" ששינה אז את שמו ל"באומן בר ריבנאי". גאון כיהן בתחילה כמנהל מחלקת ה"פלנינג" - יחידת התכנון האסטרטגי החדשה אותה הקים במשרד, ואחרי כשנה הפך לשותף שווה במשרד, לצד יורם באומן, מיקי בר ושוני ריבנאי. לאחר מספר שנים מונה גאון למנכ"ל במקומו של יורם באומן שעבר לתפקיד יושב ראש הקבוצה. גאון כיהן בתפקיד עד פטירתו של אביו בני גאון במאי 2008.

גאון ושלושת שותפיו הרחיבו את פעילות קבוצת הפרסום שבבעלותם והפכו אותה לאחת מחברות הפרסום והמדיה הגדולות והמצליחות בישראל, עם בעלות בשורה ארוכה של חברות ושירותים חדשניים בתחומי הפלנינג, מיתוג, שיווק ישיר, פרסום מיגזרי, תכנון והקמת יחידה עצמאית לתכנון ורכש מדיה (זניט מדיה). בין היתר הובילה השותפות רכישת בעלות בחברות פרסום מתמחות נוספות.

כשותף ואסטרטג הראשי של הקבוצה, היה גאון בין היתר חבר בצוות המכרז לזכייה ברישיון ההפעלה של רשת סלולרית שנייה בישראל, בחירת השם ומיתוג חברת סלקום ב־1994. גאון ליווה את סלקום מראשית דרכה במשך 11 שנה נוספות והפיכתה לרשת הסלולרית המובילה והגדולה בישראל. הוא אחראי לרבים מהמהלכים השיווקים ואסטרטגיים הגדולים שקידמו את ענף הפרסום הישראלי, ביניהם הקמת מחלקת הפלנינג הראשונה בענף על בסיס המודל האנגלי, הקמת חברת המדיה הראשונה בי בי אר איי או אר עבור פרוקטר אנד גמבל בישראל והכנסת שיטות עבודה ומודלים לרכש זמן אוויר עם התחלת הערוץ המסחרי - ערוץ 2. גאון אחראי למאות קמפיינים, ניהול משברים כמו זה של סלקום עם השקת מכשירי החברה הראשונים, מאות מהלכי מיתוג מחדש של מוצרים ושירותים, והחדרת מוצרים בינלאומיים לראשונה לישראל כמו פמפרס, הד אנד שולדרס ואריאל עבור פרוקטר אנד גמבל. בין לקוחותיו לאורך השנים חברות כמו קאיה, מזדה, סופר-פארם, קוקה קולה, יוניליוור, פלאפון, הוט, שטראוס, ברק 013 ועוד.

ב־1998 עם הקמתה של חברת האחזקות גאון אחזקות הצטרף אליה כדירקטור וכחלק מתפקידיו בקבוצה שימש במשך שלוש שנים כיושב ראש הוועדה האסטרטגית של החברה, וכן כדירקטור ובעל מניות בגאון קמעונאות וסחר. גאון נחשב לאחד מהאסטרטגים המסחריים ופוליטיים המובילים בישראל. בין היתר היה יועץ אסטרטגי של ברק במשך שש שנים ומנהל האסטרטגיה והתקשורת של אהוד ברק בבחירות 1999, שבהן נבחר לראשות הממשלה במהלכן היה מעורב בפרשת העמותות הפיקטיביות שהקים מטה ברק לצורך עקיפת חוק מימון מפלגות[1][2] וכך גם בקמפיין הבא של ברק בבחירות 2001 בהן נבחר אריאל שרון.

גאון היה בעל מניות ויו"ר חברת הפקות הטלוויזיה טלעד אותה מכר בשנת 2011.

בשנת 2005 פרש זמנית מתפקיד מנכ"ל משרד הפרסום והקים בקבוצה את "חנות הרעיונות" ששימשה כיחידה עצמאית ונפרדת לייעוץ אסטרטגי.

באותה שנה הקים באופן פרטי, יחד עם חברו אריק ברא"ז, את Xtrip, חברה לטיולי אתגר ומסעות נהיגה עצמית ברכבי ארבע על ארבע ואופנועים בעולם.

ב־2007 חזר גאון לכהן בתפקיד מנכ"ל קבוצת באומן בר ריבנאי.

ב־25 במאי 2008, כתוצאה מפטירת אביו ב-10 במאי, בני גאון, החליט גאון לעזוב את תפקידו כמנכ"ל פעיל של קבוצת הפרסום ולעבור לכהן כיושב ראש בחברה הציבורית ב.גאון אחזקות, אותו מילא אביו עד פטירתו. גאון נישאר בעל מניות ושותף לא פעיל בבאומן בר ריבנאי. החליף אותו בתפקיד יוסי לובטון שמונה למנכ״ל החברה. עם כניסתו לתפקיד, רכש גאון באופן פרטי מניות נוספות ממשקיעים אחרים בחברה והוציא לפועל אסטרטגייה למיקוד פעילות החברה בתחום ניהול בקרה ושליטה בטכנולוגיות ומוצרים המיועדים לתחום ה-smart grid של מים וקלינטק תוך יציאה מתחומים אחרים כמו סחר ופיננסים. כחודשיים לאחר כניסתו לתפקיד, חווה העולם התמוטטות כלכלית שגרמה למהפך בדרך ההתנהלות של גופים מוסדיים ובנקים למול חברות אחזקה שעד אז נהנו ממימון ומיחזור חוב לניהול עסקיהם. האווירה הכלכלית והאווירה הציבורית העוינת כנגד מודל חברות אחזקה ההיסטורי, הביא לביטול שיטת מיחזור החובות בה נהגו עד אז הבנקים הממנים והגופים המוסדיים, דבר שהביא להסתבכות פיננסית וכלכלית של חלק מבעלי השליטה החזקים והמוכרים במשק עד אז, ולקריסתן והתפרקותן המהירה של חברות אחזקות רבות בשוק הישראלי, שאופן ניהולן וצמיחתן התבסס על מודל גיוסי ההון הרבים בהנפקות והלוואות שבבסיסן מיחזור חובות קודמים. קבוצת ב. גאון, שגייסה לראשונה בתולדותיה, שנה לפני מותו של בני גאון, חוב לצורכי התרחבות והשקעה (בשנת 2007), מצאה עצמה תחת מכבש איומים ולחצים של הבנקים והגופים המוסדיים, ללא כל אפשרות למחזר את החוב מחדש. למרות המצב הכלכלי החדש והשינוי לרעה באווירת השוק, שגרמו גם לירידה דרמטית בשווי החברה, פעל גאון על מנת להבטיח שהחברה תעמוד בכל התחייבויותיה לבעלי איגרות החוב שלה ולבנקים ולא תגיע להסדר חוב כמו קבוצות אחזקה גדולות אחרות. המחיר היה כבד ודרש תהליך מכירת נכסים מואץ ופרידה מאחזקות יקרות ערך שהיו בבעלות הקבוצה כמו רימון, המשביר לחקלאי ובית ההשקעות מיטב, וכן מכירה של נדל"ן. בנוסף לכך, באותה תקופה, סבלה הקבוצה גם מהפסדים כבדים בפעילות הסחר שלה, שכללה בין היתר את השותפות עם קבוצת זבידה ברשת אייס ואת זיכיון רשת הצעצועים הספרדית אימגינריום. במצב שנוצר הבין גאון, שעל מנת להציל את הקבוצה מסכנת הפירוק שהופעלו נגדה על ידי הגופים המוסדיים ולאפשר לה נתיב לצאת מהפלונטר הכלכלי, ידרש ממנו לוותר על השליטה בחברה ולפעול במהירות להזרמת הון בדמות גיוס והכנסה של משקיע חדש לגרעין השליטה.

ב-2012 פרש גאון מתפקידו כיושב ראש קבוצת גאון אחזקות ומינה לתפקיד את ארז מלצר, במטרה להוביל לגיוס משקיע חדש בחברה והחזרת היציבות לקבוצה. ביוני 2013 נמכרה השליטה בחברה לקרן ויולה, שהזרימה את ההון הנידרש לחברה ליצובה, ונחתם הסכם שותפים חדש בין משפחת גאון וויולה.[3] ב. גאון אחזקות היא כיום השחקן המוביל[דרוש מקור] בשוק המים בישראל ביצור צינורות פלדה ופלסטיק בקטרים שונים, מדי מים, מסננים ועוד. לחברה בעלות ואחזקות במפעלים שונים בהם מפעל חדש של צינורות המזרח התיכון (קבוצת גאון) שהוקם בנאות חובב, פלסים, מדי וורד, פל ים, שגיב ועוד. משפחת גאון ממשיכה כיום להחזיק כ-14% בחברה, שהוא חלק מגרעין השליטה בחברה. בשנת 2017 גאון ואחותו מיכל הצטרפו שוב לדירקטוריון החברה הציבורית ב.גאון אחזקות. בנוסף גאון מכהן כחבר דירקטוריון בחברת הבת - הציבורית קבוצת גאון (צינורות המזרח התיכון).

ב-2013, יחד עם שותפיו באומן, בר וריבנאי, מכר גאון את כל אחזקותיו בקבוצת בב"ר לקבוצת הפרסום הבינלאומית פובליסיס ומאז הוא פועל כאיש עסקים, יועץ אסטרטגי גלובאלי, כיזם עסקי ומשקיע בקרנות ובמיזמי היי טק. בין היתר השקיע בקרנות הון סיכון ומיזמים בשלבים שונים כמו Orcam, Any Clip, IndieFlow, ו- Wisdo.

ב-2016, לאור סיפורו האישי של ארז גאון בן אחיו, הקים יחד יואב גאון ודרור קליסקי את יוקאן yoocanfind.com, אתר קהילה בינלאומי מבוסס סיפורים אישיים ומידע על ידי ועבור אנשים עם מוגבלויות. האתר כיום מכיל סיפורים של אנשים ממעל 105 מדינות בעולם ומאפשר לאנשים לשתף בסיפורם האישי, לקרוא סיפורים אישיים של אחרים, ליצור קשר עם חברים בעלי ניסיון רלוונטי, וקישורים לשירותים, מוצרים והטבות לשיפור חייהם.

בשנת 2010 הוציא לאור גאון ביחד עם העיתונאי אטילה שומפלבי את מניפסט "הציונות החדשה" המציע חזון לאומי למדינת ישראל לעשור הבא שבסיסו הקמת קרן לאומית שתפעל להורדת התלות בנפט ופתרון משבר המים העולמי. הוא היה פעיל ותמך במחאת האוהלים בקיץ 2011. בנוסף, גאון מרצה ומנחה מבוקש בקורסים לניהול ותקשורת ובבתי ספר לתקשורת ולמנהל עסקים.

בשנת 2018 פרסם את הספר "קילר אינסטינקט", מדריך מקצועי ואקדמי לכל העוסקים באסטרטגיה ובניהול קמפיינים פוליטיים, ביחד עם איל ארד ודוקטור ארז יעקובי. הספר נימכר עם צאתו במספר מהדורות והפך לספר לימוד חובה בבתי הספר לתקשורת, מדעי המדינה וממשל בישראל.

בשנים האחרונות, בנוסף לפעילותו העסקית, ממשיך גאון בייעוץ אסטרטגי פוליטי וניהול קמפיינים פעיל, לאישים ומפלגות בארץ ובחול, בשיתוף פעולה עם יועצים פוליטיים אחרים.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאון גרוש ואב לארבעה ילדים - ניצן, אור, שי ואביב. אחיו הוא העיתונאי והמחזאי בעז גאון ודודו הוא הזמר והשחקן יהורם גאון. גאון התגורר בכפר הס וכעת מתגורר בתל אביב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]