צינור הנפט כירכוכ–חיפה

שגיאות פרמטריות בתבנית:צינור
פרמטרים [ שנת הפעלה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

צינור הנפט כירכוכ-חיפה
Mosul-Haifa oil pipeline

צינור הנפט כירכוכ-חיפה, קצה הקו בחוף חיפה, 1938
סוג	צינור נפט
מדינות	עיראק, ירדן, ישראל
מוצא	כירכוכ, עיראק
יעד	חיפה, ישראל
עובר דרך	עיראק, ירדן, ארץ ישראל
אורך	942 ק"מ
קוטר	8-12 אינץ'
תחנות שאיבה	8
תוחלת חיים	13 שנים
כיוון זרימה	ממזרח-למערב
תחנות השאיבה והעברת הנפט סומנו באות H המסמלת את חיפה ולידם הקימו הבריטים שדות תעופה

צינור הנפט כירכוכ-חיפה (נקרא גם: צינור הנפט מוסול-חיפה ; באנגלית: Mosul-Haifa oil pipeline) הוא צינור באורך 942 קילומטר שהוביל נפט גולמי משדות הנפט שבכירכוכ בעיראק דרך ירדן לחיפה. הנפט עבר בצינור במשך 10 ימים מתחילתו ועד סופו, וכשהגיע לחיפה זוקק בבתי הזיקוק בחיפה, נאגר במכלים, ומהם הוזרם למכליות שהובילו אותו לאירופה. הצינור החל לפעול בשנת 1935, בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, והפסיק לפעול בשנת 1948, עם הקמת מדינת ישראל.

היסטוריה

הצינור הוקם בשנת 1935, בתקופה שרוב המזרח התיכון ותוואי הצינור היה תחת שליטה או חסות בריטית. הצינור הוקם במקביל להקמתו של צינור נפט מקביל מכירכוכ לטריפולי שבלבנון. הצינור הוטמן באדמה בעומק של 75 ס"מ. הצינור היה עשוי פלדה, ולמניעת קורוזיה נעטף בביטומן ומעליו נייר אזבסט. 85% מהצינור היו בקוטר 12 אינץ' והנפט זרם בו בלחץ של 50 אטמוספירות, ו-15% מהצינור היו בקוטר של 10 אינץ' והנפט זרם בו בלחץ של 62 אטמוספירות. בקטע של 7.5 ק"מ שבו ירד הצינור מרמת הגלעד לעמק הירדן היה קוטרו 8 אינץ' בלבד, כדי להאט את הזרימה בירידה התלולה. לאורך הצינור היו 8 תחנות שאיבה.

הצינור ובתי הזיקוק בחיפה הוקמו על ידי הבריטים כחלק מההערכות לקראת מלחמה צפויה, ואכן סיפקו את צורכי הדלק של הצבא הבריטי והאמריקאי באגן הים התיכון במלחמת העולם השנייה.

הצינור היה יעד מועדף לפגיעה מצד הכנופיות הערביות בתקופת המרד הערבי הגדול, ואחד מתפקידיהן של פלוגות הלילה המיוחדות של אורד וינגייט היה להגן על הצינור מפני פגיעה. בתקופה מאוחרת יותר, היה הצינור יעד לפגיעה של האצ"ל.

בשנת 1948, עם הקמת מדינת ישראל ופרוץ מלחמת העצמאות, נפסקה פעולת הצינור. כיום משמש קטע הצינור העובר ברמת יששכר להובלת מי השקיה לשדות הקיבוצים שבאזור. הצינור נוקה, שופץ ומופעל על ידי חברת מקורות.

בשנת 2003, לאחר כיבוש עיראק על ידי ארצות הברית, דיבר שר התשתיות, יוסף פריצקי, על אפשרות הפעלתו מחדש של הצינור.

תחנות שאיבה

היו 8 תחנות שאיבה לאורך הצינור שסומנו ממזרח למערב. התחנות מכירכוכ לח'דיתה סומנו באות K (כירכוכ) והתחנות מערבה יותר סומנו באות H (חיפה). התחנות בקטע המסתעף לטריפולי, סומנו באות T. להלן מיקום התחנות:

• K1 35°30′55″N 044°18′49″E
• K2 34°54′47″N 043°24′50″E
• K3 34°04′31″N 042°21′07″E
• H1 33°47′23″N 041°27′37″E
• H2 33°22′38″N 040°37′04″E
• H3 34°04′30″N 042°21′07″E
• H4 32°30′09″N 038°11′32″E
• H5 32°10′32″N 037°07′36″E

ראו גם

• צינור הנפט כירכוכ-ג'ייהאן
• צינור הנפט כירכוכ-בניאס
• חברת הנפט העיראקית

קישורים חיצוניים

• חנוכת צינור הנפט כירכוכ-חיפה, 7 בפברואר 1935, ארכיון AP

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.