סי סצ'נלאי

סי סצ'נלאי
ศรีสัชนาลัย
	מקדש בסי סצ'נלאי
	מקדש בסי סצ'נלאי
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1991, לפי קריטריונים 1, 3
שטח האתר	4,514 הקטאר (אתר מורשת עולמית)
חלק מתוך	העיר העתיקה של סוקהוטאי והאתרים הקשורים בה
מידות
שטח	4,514 הקטאר
מיקום
מדינה	תאילנד
קואורדינטות	17°25′34″N 99°47′20″E / 17.42598°N 99.78878°E
	בנגקוק האד-יאי אודון טהאני צ'יאנג מאי נאקון ראטצ'אסימה סוראט טהאני קון קאן נאקון סי טמרט פאטאיה פוקט קמבודיה וייטנאם וייטנאם לאוס מיאנמר מלזיה מפרץ; תאילנד; ים; אנדמן; סי סצ'נלאי קמפהנג פט סוקהוטהאי

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־09:16, 9 במאי 2021

סי סצ'נלאי (בתאית: ศรีสัชนาลัย) הייתה עיר המינהל של ממלכת סוקהוטהאי, הממלכה הראשונה בסיאם, במאה ה-13 וה-14. סי סצ'נלאי ממוקמת כ-65 קילומטרים מצפון לעיר הבירה של הממלכה, סוקהוטהאי, ונחשבה כעיר האחות שלה.

רקע

תחילתה של האומה התאית היה במאה ה-12, עם נדידתו של עם מיונאן שבסין אל האזורים הצפוניים של האימפריה החמרית, ששלטה באותה תקופה על רוב דרום-מזרח אסיה. עם זה נקרא ת'אי, "אנשים חופשיים". אחד מנסיכיו נישא לאשה חמרית, ולאחר מכן התקומם כנגד השלטון החמרי המרכזי ויצר את הממלכה הסיאמית הראשונה. ממלכה זו נקראה ממלכת סוקהוטהאי, על שם בירתה. בנו השני של מייסד הממלכה, ראמחאמהאנג (Ramkhamhaeng‏, "ראם החזק"; 1280–1318 לערך), היה אחד מהשליטים החשובים בתולדות תאילנד העתיקה; הוא הרחיב את גבולות ממלכתו בשורה של מלחמות, ובתחום החברתי ייסד ארגונים צבאיים וחברתיים, שנבנו על פי המבנים הארגוניים שהיו קיימים באימפריה החמרית. הוא הנחיל את כתב הקמר העתיק, וכן הקפדה רבה על שמירת הבודהיזם.

שלושת מרכזיה של הממלכה החדשה היו סוקהוטהאי, עיר הבירה; סי סצ'נלאי, וקמפהנג פט. סגנון הבנייה שפותח בערים אלה היה תוצר של השפעות תרבותיות שונות, שהוטמעו בסגנון החדש. המבנים שהתאפיינו בסגנון זה נבנו מלבנים ועוטרו בקישוטי טיח ועץ; העיטורים השונים מגוונים מאוד, ומעידים על השפעה חמרית או ציילונית.

העיר ההיסטורית סי סצ'נלאי נמצאת סמוך לעיקול בנהר יום, וסמוכה לעיר מודרנית באותו שם. העיר הייתה מקור חשוב לייצור כלי קרמיקה מזוגגים, שנקראו כלי סאנגהאלוק. כלים אלה יוצאו לממלכות רבות בדרום-מזרח אסיה, ואף לסין, יפן, מלזיה, הפיליפינים ואינדונזיה.

שרידי העיר כוללים כ-140 מבנים, שהבולט בהם הוא מנזר צ'אדי צ'ט ת'או (Chedi Chet Thao, המקדש בעל שבע הפינות). המבנה המרשים כולל צ'אדי (סטופה) מרכזי, בצורת פרח לוטוס, ושבע שורות של סטופות מוארכות שבהן נטמן אפרם של מושלי העיר. הסטופות מעוטרות בפסלי גאוטמה הבודהה ועיטורי טיח שונים, שניכרת בהם השפעות אדריכליות מסרי לנקה, באגאן (בבורמה), וסריויג'איה (במלאיה).

מונומנטים בולטים נוספים כוללים את ואט צ'אנג לום (Wat Chang Lom) וואט נאנג פאיה (Wat Nang Phaya). ואט צ'אנג לום היא סטופה אופיינית, שניכרת בה השפעה של אדריכלות סרי לנקה. המבנה נתמך ב-39 פסלי פילים, השונים למדי בצורתם מפסלי פילים במקדשים אחרים. ואט נאנג פאיה היא מנזר בודהיסטי, שקירותיו החיצוניים מצופים בלבני חמר מעוטרות; הצ'אדי המרכזי מעוצב בסגנון האדריכלי של סקי לנקה. הבסיס הגבוה של המקדש היה מעטור גם הוא, בעבר, בפסלי פילים דומין לפסלים שבואט צ'אנג לום.

העיר הוגדרה כפארק לאומי בתאילנד ב-1983, ושימורה מופקד בידי הממשלה בסיוע אונסק"ו. הפארק ההיסטורי סי סצ'נלאי הוכרז כאתר מורשת עולמית ב-1991, יחד עם הפארק ההיסטורי סוקהוטהאי וקמפהנג פט.

במהלך שיטפונות 2011 בתאילנד, שטפו מי נהר יום את הפארק סי סצ'נלאי והציפו שני תנורי חרס היסטוריים.^[1]