נשק מוט

נשקי מוט בתצוגה. מימין לשמאל: פרטיזאן, 2 האלברד, 2 הכלאות בין האלברד לפרטיזאן, 3 האלברד , 4 הכלאות בין האלברד למוט-קופיץ וגיזארם.

נשקי מוט בתצוגה. מימין לשמאל: ספטום, מוט-גרזן / האלברד, האלברד, חנית, קופיץ, מוט-גרזן, האלברד. האביר מימין מחזיק בהאלברד.

Polearms או Pole Weapons (בתרגום חופשי - נשקי מוט) היא קבוצה מאוד גדולה ומגוונת של כלי נשק, שהמכנה המשותף של כולם הוא שהם מורכבים ממטה ארוך (לרוב כמעט שני מטרים, ולפעמים אף יותר) שבקצהו להב אחד או מספר להבים, לרוב ממתכת. המונח מתכוון בדרך כלל לקבוצת נשקי המוט האירופאיים מימי הביניים והרנסאנס, אך לעתים כוללים בו גם כידונים, חניתות, רמחים וחרמשים עקב הדמיון המבני ביניהם. יש לציין, שבמובן רחב זה, נשקי מוט מתפרשים על גבי כל ההיסטוריה ועל גבי תקופות שונות ויבשות שונות; הם משמשים למטרות שונות ופותחו כנגד איומים שונים.

קטגוריות של נשקי מוט

החלוקה הטובה ביותר לסוגים השונים של נשקי המוט מתייחסת לדרך השימוש בהם. רומח הוא נשק מוט ארוך מאוד המשמש בעיקר לדקירה דוגמת הסריסה של חיל הרגלים של הפלאנקס המקדוני ורומח הפרשים של האבירים האירופאיים. כידון הוא נשק מוט קל המשמש בעיקר להטלה, דוגמת הפילום הרומי. חנית הוא כלי נשק היכול לשמש הן לדקירה והן להטלה. נשקי מוט מגליים שימשו בעיקר לחיתוך, דוגמת הפאלקס הארוך הדאקי והפאלקס התראקי. נשקי מוט מורכבים דוגמת ההאלברד והבק דה קורבין שימשו ליותר מפעולה אחת לרוב לדקירה וחיתוך או לדקירה והלימה.

היסטוריה

מקור השם "Pole weapons" הוא בהיותם מבוססים על Pole - מוט ציר ארוך - המהווה את הידית של הנשק. רוב נשקי המוט הורכבו מראש קרב (חנית, גרזן או להבים אחרים) שהותקן על גבי מוט ארוך מעץ.

נשקי מוט היו הנשקים הקדומים ביותר. מוטות מחודדים ומוט שעליו הורכב להב מאבן צור (כידון) היו כלי הנשק הקדומים ביותר שהתגלו. כידונים וחניתות היו נשק עיקרי בתקופה הפרה-היסטורית, הן לציד והן ללחימה. חניתות וכידונים היו גם הנשק העיקרי בעת העתיקה עקב פשטות הכנתם. הצבאות של יוון העתיקה, אלכסנדר מוקדון ורומא העתיקה מיקצעו את השימוש בכידונים, חניתות ורמחי רגלים.

נשקי המוט היו נפוצים במיוחד בימי הביניים והרנסאנס, ובתקופה זו הומצאו כלי-נשק רבים מקבוצה זו, הרבה מהם הומצאו בצרפת. להרבה מנשקי-המקל היה חוד כשל חנית בקצה בנוסף לחוד הרגיל, ולפעמים גם להב מעוקל, וו (קרס) או "מקור" מאחורי הלהב הראשי. הסתערויות עם נשקי מוט נעשו לרוב כאשר החיילים (שהיו פרשים או רגלים) מסודרים בשורה ארוכה או מספר שורות, מכוונים את נשקיהם קדימה ומסתערים (הפלנקס הרומאי נעשה בשיטה זו). החסרון העיקרי של נשקי המוט היה שלאחר ההסתערות היה קשה לתמרן איתם כאשר הלוחמים היו כבר צמודים ללוחמי האויב, לכן המסתערים לרוב נשאו גם נשק משני כגון אלה, פטיש קרב או חרב. לעומת רומחים למיניהם, נשקי מוט רבים פותחו עבור חיל הרגלים על מנת להפיל ולהרוג פרשים משוריינים. כלי נשק אלה כללו בנוסף לחוד חנית להבי גרזן בצורות שונות ומשונות, ווים זיזים ובליטות, שמטרתם הייתה להכות חזק בשריון, לתפוס את הפרש, להפילו על הקרקע ואחר להרגו באמצעו מכת גרזן או קרס כבדה.

נשקי מוט אירופאים של העת העתיקה

סריסה

שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הסטה

שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

פאלקס ארוך

שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נשק ארוך (קרוב לשני מטר) אשר נועד לבצוע לשניים חיילים משוריינים. מוצאו בדאקיה ואחר מכן שוכלל בתראקיה. עשוי ממקל שאורכו כמטר ושבעים אשר מולחם ללהב מתכת ענק. לאחר המצאתו נהיה לנשק מאוד פופולרי בקרב הברברים והגיע לאירופה רק בימי הביניים.

נשקי מוט אירופאים של סוף ימי הביניים

קבוצה זו מכילה הרבה סוגים שונים ומשונים של כלי נשק בעלי להבים מסוגים שונים המיועדים לסוגי תקיפה שונים. המגוון הרב של הלהבים והצורות השונות נובע ממגוון השיטות וכלי הנשק שניסו לפתח על מנת להתגבר על שריון הלוחות הכבד, שכיסה את האבירים באותה תקופה והעניק להם הגנה טובה מפני רוב כלי הנשק. באופן ציורי, אפשר לומר שלהבים רבים עוצבו כ"פותחני קופסאות שימורים" על מנת לפתוח את "קופסאות השימורים" שעטו האבירים והפרשים הכבדים של אותה תקופה.

לשמותיהם של רוב נשקי-המוט אין תרגום לעברית, לכן מובאים כאן שמותיהם האנגליים. ברשימה זו מופיעים כלי נשק שפותחו בסוף ימי הביניים ותחילת הרנסאנס באירופה.

מוט גרזן (Pollaxe)

מוט-גרזן (איור)

זהו שם כללי לנשק מוט שבקצהו מותקן להב גרזן ולעתים גם כלי נשק נוספים (כגון ראש חנית, מקור אחורי או פטיש אחורי). מוט הגרזן באו במגוון רב של סוגים, ארכים וצורות שונות.

מוט-גרזן שהיה נפוץ בשדה הקרב הוא בעצם גרזן דו-ידני בעל ידית הנפה ארוכה. סוג נשק זה נקרא pollaxe באנגלית, אך בעברית הוא נקרא פשוט "גרזן דו-ידני". ראשי הקרב האופיניים לנשק זה הם גרזן דו-ראשי, גרזן ראשי-משני, גרזן-פטיש וגרזן-מקור, כאשר לחלק מהם גם הוסיפו חוד דקירה בראש המוט. הכת הכבדה של ידית ההנפה יכלה לשמש כנשק חבטה.

לעתים קרובות, המונח Pollaxe משמש לציין גם מוט-פטיש קרב, הדומה למוט-הגרזן במבנהו, למעט העובדה שבפטיש-הקרב להב הגרזן החד מוחלף בלהב קטן יותר או בראש פטיש קטן.

• מוט גרזן Pollaxe

מוט-פטיש קרב (War Hammer)

זהו פטיש קרב בעל ידית הנפה ארוכה במיוחד, ההופכת אותו לנשק מוט. מוט-הפטיש דמה מאוד בצורתו לבק דה קורבין, אך ראש הפטיש שונה במקצת ומוט ההנפה קצר יותר.

האלבֵרד (Halberd)

ערך מורחב – האלברד

האלברד (שבדיה, המאה ה-16).

זהו נשק המוט הידוע והמוכר ביותר, המופיע כמעט בכל משחק מחשב וסרט המתרחש בימי הביניים. מקצהו של ההאלברד בולט חוד חנית היכול להיות באורכים שונים; קרוב לקצה זה מחובר להב של גרזן, ומולו (באותו קצה של המקל) בולט לרוב להב קצר או מקור, שהיה ישר או מעוקל. ראש קרב אימתני זה היה מחובר למוט באורך של 2 עד 3 מטר.

ההאלברד הוא נשק השומרים הקלאסי - בהרבה ספרים וסרטים המתרחשים בימי הביניים, זהו הנשק שמחזיקים השומרים האישיים של המלך או אנשים חשובים אחרים. ההאלברד היה בשימוש החל מהמאה ה-14, בעיקר בקרב השוויצרים שהשתמשו בו להדוף התקפות של פרשים כבדים ולהפלת אבירים מסוסם. נשק זה זכה להצלחה רבה בשדה הקרב וקנה לעצמו מוניטין מאיים. במאה ה-15 הוא קיבל את צורתו המוכרת והפופולרית ונהפך לנשק מוט נפוץ בכל רחבי אירופה. בימינו, ההאלברד עדיין נמצא בשימוש טקסי אצל המשמר השווייצרי של הותיקן.

• Halberd האלברד

בק דה קורבין (Bec de Corbin)

קובץ:Bec-de-Corbine01.jpg
בק דה קורבין הוא נשק מוט, שפירוש שמו הוא "מקור העורב". הנשק מורכב ממוט ארוך, שבקצהו יש חוד-חנית. המבנה העיקרי, בנוסף לחוד, הוא פטיש שבצידו השני מעין קרס או "מקור" (fluke) עם חוד. בקצהו התחתון היה חוד נוסף. נשק זה, שדמה לפטיש קרב מוארך, נועד כנגד פרשים בשריון. באמצעות מכה חזקה, המקור של הבק-דה-קורבין יכול היה אף לחדור שריון לוחות.

• בק דה קורבין

רומח רגלים, או מוט רומח (Pike)

ערך מורחב – רומח רגלים

זהו נשק המוט הפשוט ביותר. מדובר בחנית ארוכה או במוט מחודד באורך של 4-5 מטרים. המוט נועד בעיקר לשימוש במבנה דמוי-פלנקס כדי לבלום הסתערות של פרשים כבדים. צבאות אירופאיים סדירים חימשו את חיל הרגלים שלהם ברמחי רגלים בעלי חוד מתכת ארוך יחסית. לעומת זאת, כאשר היה צורך ברמחי רגלים מאולתרים, נהגו פשוט לחדד את הקצוות של כלונסאות עץ ארוכים (שאומנם לא יכלו לחדור שריון לוחות אך יכלו לשפד את הסוסים). את הכלונסאות נהגו לתקוע באדמה לפני הקרב, בשורה לפני הקשתים והמחנה.

רמחי רגלים היו בשימוש מערכי הפלנקס של יוון העתיקה ומוקדון, אך "הומצאו מחדש" בימי הביניים על ידי חילות הרגלים השוויצרי ומשם התפשטו לשימוש בכל אירופה עקב פשטותו ויעילותו של הנשק.

• רומח רגלים (פייק)

בארדיש (Bardiche)

הבארדיש הוא מוט-גרזן ארוך בעל להב גרזן מאורך. הוא היה נפוץ בתקופת ימי הביניים והרנסאנס באירופה, בעיקר במזרח אירופה ורוסיה.

הבארדיש מורכב ממוט ארוך ועליו להב גרזן מאורך שמעוצב כך שבקצהו העליון יש חוד המשמש לדקירה. הלהב היה מחובר למוט באמצעות 2 מסמרים: אחד בראש הלהב ואחד בתחתית הלהב. הלהב היה די מוארך לגרזן (למעלה מ 2 רגל שהם כ 60 ס"מ) ואילו המוט היה קצר יחסית לנשקי מוט אחרים: רק כ 5 רגל, שהם 153 ס"מ (מטר וחצי). כתוצאה מכך, עיקר הנזק נגרם עקב משקלו של הלהב הכבד ופחות מהתנופה הסיבובית של המוט. יש המתייחסים לבארדיש כאל גרזן דו-ידני ולא כאל נשק מוט אמיתי. הבארדיש הוא במידה רבה גרסה מחודשת לגרזן הדני, שפותח עוד במאה ה-11 והיה בשימוש בידי הסקסונים, הויקינגים והנורדים.

• בארדיש

קופיץ (Voulge)

הקופיץ (וולג) הוא בעצם סכין קצבים על מוט. הקופיץ דומה לבארדיש, אך להב הגרזן שלו קצר יותר, והמוט שלו ארוך יותר. בניגוד לבארדיש, הלהב כלל בליטות וזיזים שונים להגברת הנזק ולאפשר דקירה או תפיסה של אדם בשריון. הלהב חובר למוט לרוב על ידי השחלתו באמצעות 2 טבעות, אך לעתים חובר כמקשה אחת, כפי שמחברים ראש חנית. קופיצים מסוימים כללו וו אחורי על מנת לתפוס פרשים בעת דהירתם ולהפילם על הקרקע.

הקופיץ היה נפוץ באירופה של ימי הביניים לצד נשקי מוט אחרים ושימש בעיקר כנגד יריבים משוריינים. בגלל הלהב המשונן ומלא הזיזים שלו, הוא היה קטלני גם נגד יריבים לא משוריינים.

• קופיץ

פכארד (Fauchard)

זהו מוט ארוך שבקצהו להב של חרמש, רק שהלהב פונה קדימה בכיוון המוט ולא ניצב לו כמו בחרמש חקלאי. נשק זה היה נפוץ בשילובים שונים עם מוטות-קרס וגיזארם (ראו בהמשך).

• פכארד

מוט-קרס (Bill Hook)

מוט-הקרס, שנקרא בלעז פשוט Bill Hook התפתח מכלי חקלאי שמיועד לכרות ענפים גבוהים ולחתוך גבעולים. הלהב של הכלי החקלאי ניצב בקצהו של מוט ובקצהו הותקן להב ארוך שמעוקל פנימה. באמצעות הלהב היה אפשר לתפוס אביר בשריון ולהפיל אותו מסוסו.

בהתבסס על הכלי החקלאי פותח נשק דומה המכיל בנוסף לקרס (הלהב נהיה מעוקל יותר מזה החקלאי) "מקור" בצד השני, ומראש המוט בלט חוד ארוך השימש לדקירה. בנוסף, הכת הייתה כבדה ויכלה לשמש כנשק חובט.

כלי נשק נועד לטיפול בפרשים משוריינים אך אפשר היה להילחם בו גם נגד אבירים רגליים, אם כי הסיכויים לנצח בעזרתו סייף מאומן היו קלושים.

• מוט-קרס

גיזארם (Guisarm)

לנשק מוט זה יש להב אחד בצורת וו. היתרון שלו הוא שכך ניתן להשתמש בו כדי לתפוס או למשוך דברים, וגם כדי להפיל את היריב (על ידי תפיסת רגלו בעזרת הוו). הרוקוון (ראו להלן) לפעמים נחשב גם לגיזארם.

• גיזארם

רוקוון (Rocone)

לנשק זה ישנם שני להבים: חוד חנית הבולט קדימה, וממנו בולט הצידה חוד מעוקל קצר. שני החודים מחוברים אחד לשני ובולטים כחתיכה אחת מקצה המקל. הרוקוונים לעתים נקראים גם בשם גיזארם, אף שהגיזארם לרוב מתכוון לסוג שונה של נשק-מקל (ראו למעלה).

פארטיזאן (Partisan)

נשק מקל זה הוא למעשה חנית בעלת להב גדול ורחב במיוחד. הלהב חד בקצהו ומשונן בצדדיו, כך שניתן להשתמש בו גם לשיסוף וגם לדקירה. לפי מקורות אחרים, הפארטיזאן היה במקור להב חנית שבבסיסו הותקנו שני להבי גרזן, כך שמה שנוצר היה חנית עם גרזן דו-ידני. בפועל, להבי הגרזן היו קטנים מאוד ונראו יותר כשינון בצד ראש החנית, מאשר כלהב גרזן עצמאי. נשק זה התגלה כלא יעיל וכתוצאה מכך עיקר השימוש בו היה טקסי.

• פארטיזאן

קלשונות (Military forks)

משפחה שלמה של נשקי מוט מבוססת על הקילשון. בגדול, זוהי חנית שראשה מוחלף במעין ראש-מזלג עם 2-3 חודים. ידועים במשפחה זו הם:

• ה Trident שדומה לקילשון של פוסידון.
• קילשון דו-ראשי.
• ספטום Spetum - נשק רומאי שבו שני החודים הצדדיים פונים באלכסון החוצה. בדרך כלל, החודים הצדדיים קצרים יותר מהחוד המרכזי.
• ה Ranseur - נשק מוט שבו החודים פונים פנימה בעיקול כחלק מחרמש של ירח. במקומות אחרים הרנסואר מתואר כנשק שבו שני החודים הצדדיים יוצרים מעין ניצב, דבר השימושי לחסימת התקפות ונעילת כלי נשק. עיצוב נכון של החודים יכל לגרום להם לתפקד כמו חוד-מכוש חודר או קרס להפלת פרש.
• ה Corseque - החודים החיצוניים פונים הצידה בזווית רחבה.

אלשפיס (Ahlspiess)

זהו נשק נעיצה הבנוי מלהב מתכת ארוך (כ 1.5-2.5 מטר), שאליו מחוברת ידית ארוכה באורך 90 ס"מ בערך. הידית הארוכה נועדה לתת איזון לנשק וכן לאפשר לחייל לנעוץ חזק באמצעות שתי ידיו.

האלשפיס הומצא בגרמניה במאה ה-15 והיה יעיל למדי כנגד פרשים. כנשק נעיצה, האלשפיס יכל לחדור שריון ולשפד פרש בשריון לוחות המסתער לעברך. כנגד אביר משוריין רגלי, האלשפיס יכל לשמש כנשק נעיצה רגיל ואף כחרב דקה, זאת הודות ללהב הארוך ולמגן היד שהיה בין הלהב לידית.

כתוצאה מכך, חיילים רבים נשאו אלשפיס. בנוסף אליו הם גם נשאו חרב שכן היה קשה לתמרן עם האלשפיס בקרב פנים אל פנים עמוס בלוחמים.

• אלשפיס

נשקי מוט דמויי חנית

המונח "נשקי מוט" משמש לציין גם במשמעות רחבה יותר את כל כלי הנשק דמויי החנית. להלן רשימה של נשקים אלו (שבאים מתקופות שונות ותרבויות שונות) ופירוט עליהן ניתן למצוא בכל ערך לגופו.

• חנית Spear - נשק מוט באורך בינוני הנועד בעיקר לדקירה. לעתים שימש גם להטלה
• כידון Javelin - שם כללי למשפחת כלי הנשק המורכבת ממוט נושא חוד המשמש בעיקר להטלה.
• רומח רגלים Pike - נשק מוט ארוך במיוחד (7-3 מטר) הנישא על-ידי מערכים צפופים של חיילים רגלים. רומח מסוג זה היה בשימוש אצל הפלנקס המקדוני וההלניסטי וכן על ידי יחידות רגלים שוויצריות שנלחמו בתוואי הררי כנגד רגלים ופרשים כבדים.
• רומח Lance - הרומח, או רומח הפרשים, הינו נשק מוט ארוך המשמש לדקירה, לרוב מעל גבי מרכבות או סוסים. בימי הביניים היו נפוצים רמחים כבדים (בקרב חיל הפרשים) ורמחים קהים לטורנירים.

קישורים חיצוניים

• נשקי מוט, הסברים קצרים בליווי תמונות
• תמונה של רוב נשקי המוט שהיו בתקופת ימי הביניים והרנסאנס
• נשקי מוט מ-Nethack, בליווי איורים
• מוט-גרזן, הסבר ותמונות