תומאס ג'ונתן ג'קסון

סטונוול ג'קסון

תומס ג'ונתן "סטונוול" ג'קסון (21 בינואר, 1824–10 במאי, 1863), מורה וחייל. ג'קסון הפך לגנרל ידוע בצבא הקונפדרציה במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית, עימות אשר גבה את חייו. הוא נחשב לאחד המצביאים המחוננים בהיסטוריה האמריקנית, ומותו היווה מכשול חריף עבור כוחות הקונפדרציה.

ביוגרפיה

ילדות

תומס ג'ונתן ג'קסון היה ילדה השלישי של ג'וליה ניל ג'קסון (1789–1831) וג'ונתן ג'קסון (1790–1826), פרקליט במקצועו. הוריו של ג'קסון היו ילידי וירג'יניה אשר התגוררו בקלרקסבורג, מערב וירג'יניה. למשפחה היה צמד ילדים צעירים כאשר תומאס נולד.

בעבור שנתיים הכתה טרגדיה במשפחה כאשר אבי ג'קסון ואחותו אליזבת נפטרו מטיפוס המעיים. אמו של ג'קסון ילדה, ביום למחרת, את אחותו, לורה אן. ג'וליה התאלמנה בגיל 28 ועמדה בחובות כבדים אשר אילצו אותה למכור את כל רכוש המשפחה. היא סירבה לקבל צדקה מהמשפחה ועברה לבית חדר אחד. האם תפרה ולימדה בבית הספר כדי לתמוך בשלושת ילדיה למשך כארבעה שנים. בשנת 1830 היא התחתנה מחדש, אולם בעלה החדש, גם פרקליט, לא חיבב את ילדיו החורגים, והבעיות הכלכליות המשיכו לטרוד את המשפחה. לאחר שג'וליה הולידה את אחותו למחצה של ג'קסון, היא נפטרה מסיבוכים והותירה את ילדיה מיותמים. האם נקברה בקבר לא מסומן בארון מתים ביתי בעיר קטנה לגדות נהר הג'יימס וכביש קנווה במדינת פאייט, מערב וירג'יניה.

ג'קסונס מיל

ג'קסון היה בן שבע עם מות אמו. הוא ואחותו נשלחו לדודם מצד אביהם, קומינס ג'קסון, אשר היה בבעלות טחנה בג'קסונס מיל (בסמוך לוסטון, מערב וירג’יניה). קומינס החמיר עם תומאס ולעתים קרובות פרש בפניו את דעותיו. תומאס העריך את דודו כמורה. אחיו הגדול של תומאס, וורן ג'קסון, נשלח לקרובים מצד אמו המנוחה, אך וורן נפטר משחפת בשנת 1841 והוא בן 20.

ג'קסון סייע לדודו במשק. הוא פיקח על הכבשים, הוביל קבוצות שוורים ועזר בקציר שדות החיטה והתירס. חינוך רשמי לא הושג בקלות, אך ג'קסון השתתף בלימודים מדי פעם בפעם כאשר נתנה לו ההזדמנות. את מרבית השכלתו השיג ג'קסון בכוחות עצמו. לעתים תכופות היה קורא בליל. לפי מעשיה אחת, ג'קסון לימד את אחד מעבדי דודו לקרוא בתמורה לעצים, אותם ניצל ג'קסון כדי להפיק אור עבור קריאתו. לימודו של עבד לקרוא או לכתוב היה לדבר עבירה במדינת וירג'יניה, אולם ג'קסון קיים את הבטחתו. את שנותיו האחרונות בג'קסונס מיל העביר תומאס בהוראה.

בשנת 1842 יועד ג'קסון לאקדמיה הצבאית הלאומית של ארצות הברית בוסט פוינט, ניו יורק. מבחני הכניסה הקשו עליו בשל השכלתו הלקויה. כתלמיד הוא נאלץ לעבוד קשה יותר מרוב הצוערים כדי לספוג את תוכן השיעורים. אף על פי כן, בהציגו נחישות עיקשת אשר אפיינה את חייו הפך ג'קסון לאחד הצוערים הפעילים באקדמיה. ג'קסון סיים את לימודיו בשנת 1846 כתלמיד השבעה עשר מכיתה של 59 איש.

צבא ארצות הברית ומלחמת מקסיקו

סגן ג'קסון הצעיר החל את הקריירה הצבאית שלו בחטיבת הארטילריה הראשונה של צבא ארצות הברית. הוא נשלח להלחם במלחמת מקסיקו (1846–1848). אופיו הייחודי התגלה במלחמה כאשר סירב למה שחשב שהייתה "פקודה רעה" - להסיג את כוחותיו. הוא התעמת עם אחד הממונים והסביר לו את נימוקו לסירוב. ג'קסון טען שעם 50 חיילים נוספים בלבד, הוא יוכל לנצח. שיקולו הוכח כנכון, והוא זכה לקידום זמני לדרגת רב־סרן. הוא שירת בורקרוז, קונטררס, צ'פולטפק ומקסיקו סיטי. בשירותו זכה לשני קידומים וכן פגש לראשונה את רוברט אדוארד לי.

המכון הצבאי של וירג’יניה

באביב שנת 1851 הוצע לג'קסון תפקיד הוראה שזה רק נוצר, במכון הצבאי של וירג'יניה (VMI), בלקסינגטון, וירג'יניה. הוא הפך לפרופסור לפילוסופיה טבעית ונסיונית ומדריך בנושאי ארטילריה. לימודיו של ג'קסון אשר עמדו על משמעת, קלות תנועה, הערכת כוח וכוונות האויב תוך כדי החבאת אלו שלך ויעילות הארטילריה בשילוב עם חיל הרגלים, עדיין בשימוש המכון. למרות טיב עבודתו ג'קסון לא היה מורה אהוד. תלמידיו לעגו להופעתו הקפדנית, אופיו הדתי ותכונותיו התימהוניות. ג'קסון לא היה ידוע בקרב הלבנים בלקסינגטון, אולם עבדיה רכשו לו כבוד רב. ג'קסון הראה חיבה אחידה כלפי הלבנים והעבדים, ופתח בית ספר לשחורים, עבדים או משוחררים.

בזמן הקרירה שלו ב־VMI, בשנת 1853, נשא ג'קסון לאישה את אלינור "אלי" ג'נקין שהייתה בת נשיא אוניברסיטת וושינגטון ולי בלקסינגטון. לזוג נולד בן, אולם אלינור נפטרה בזמן הלידה והולד נפטר תוך זמן קצר. אחר טיול באירופה, בשנת 1857, ג'קסון נישא מחדש, הפעם למרי אנה מוריסון מצפון קרולינה, שבה אביה היה לנשיא הראשון של אוניברסיטת דייווידסון. לזוג נולדה בת בשם מרי גרהם ב־30 באפריל, 1858, אך התינוקת נפטרה לאחר פחות מחודש. בת נוספת נולדה לזוג בשנת 1862, זמן קצר לפני מות אביה. בני המשפחה קראו לה ג'וליה לורה, אחר אמו ואחותו של ג'קסון.

בנובמבר 1859, לבקשת מושל וירג'יניה, רב־סרן ויליאם גילהם הוביל מספר מצוערי ה־VMI לצ'ארלס טאון, מערב וירג'יניה כדי לספק נוכחות צבאית רחבה יותר בהוצאתו להורג בתלייה של ג'ון בראון אחר פשיטתו על מחסן הנשק הפדרלי בהרפרס פרי, מערב וירג'יניה. רב סרן ג'קסון הופקד על הארטילריה אשר הורכבה מצמד תותחי הוביצר המאויישים על ידי 21 צוערים.

מלחמת האזרחים האמריקנית

ב־1861, עם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית, ג'קסון הפך למדריך אימונים לחלק ממגוייסי צבא הקונפדרציה. ב־27 באפריל של אותה השנה הורה מושל וירג'יניה, ג'ון לצ'ר, לאלוף משנה ג'קסון לקחת את הפיקוד בהרפרס פרי, בה יקים ויפקד על "חטיבת סטונוול" (חומת אבן) המורכבת מגדודי הרגלים השני, הרביעי, החמישי, השבעה עשר והשלושים ושלושה של וירג'יניה. מקור כל הגדודים באזור עמק שננדואה שבוירג'יניה. במשך ההתקפה על הרפרס פרי, קפץ ג'קסון לפני חייל שעמד להדקר על ידי חרב והרג את הדוקר העתידי. אחר הקרב, בגין גבורתו, מונה ג'קסון לתת־אלוף.

חשיבותו של ג'קסון גברה והוא זכה לכינויו אחר קרב בול ראן הראשון ביולי 1861, כאשר תת אלוף ברנרד אי בי פנה לחייליו וצעק : "שם עומד ג'קסון כחומת אבן. התאספו מאחורי הוירג'ינים!". ג'קסון הועלה בדרגתו לפיקוד דיביזייתי.

במאי ויוני של שנת 1862 הוענק הפיקוד על עמק שננדואה לג'קסון. שם הביס ג'קסון את כוחות ארצות הברית תודות להבנתו וניצולו את השטח, כמו גם ליכולתו להמריץ את אנשיו לצעידה ולחימה. עם פחות מ־17,000 איש, הביס ג'קסון 60,000 מחיילי הברית בסדרה של צעדות מהירות וקרבות מבריקים. מהירות כוחותיו העניקה להם את הכינוי "פרשי רגלים".

באביב 1862, ג'ורג' ברינטון מקכללן הוביל את מערכת חצי האי, היא התקדמות עיקרית של כוחות הברית מהאמפטון רודס למבצר מונרו דרך חצי האי של וירג'יניה בין הנהרות יורק וג'יימס. כוחות הברית הגיעו להגנות סביב ריצ'מונד בראשון ליוני. אחר סיום מערכת שננדואה, נקראו ג'קסון וחיילו לריצ'מונד. ג'קסון הפיק תועלת ממנהרת רכבת תחת הרי הרכס הכחול אשר נבנו על ידי מייסד ה־VMI קלאודיוס קרוזט, והעביר את חייליו למחוז הנובר, וירג'יניה דרך רשת מסילות הברזל המרכזית של וירג'יניה. ג'קסון וכוחותיו הופיעו, לתדהמת מקכללן, במצ'ניקסויל, אל מול כוחות הברית. דיווחים קודמים מיקמו את ג'קסון בעמק, ונוכחותו בסמוך לריצ'מונד תרמה להערכתו המוגזמת של מקכללן את גודל צבא הקונפדרציה אשר הובילה להחלטתו לסגת לנהר הג'יימס.

חייליו של ג'קסון שירתו נאמנה תחת רוברט א. לי בסדרת קרבות הידועים בשם קרבות שבעת הימים, אולם תפקודו של ג'קסון בקרבות אלו הייתה עמומה למדי. הסיבות לכך שנויות במחלוקת, אולם מחסור חמור בשינה אחר הצעידות המייסרות כנראה היה הגורם העיקרי. ג'קסון וחייליו היו תשושים לגמרי.

ג'קסון מונה למפקד גיס תחת לי. בקרב בול ראן השני סייע ג'קסון להנחיל תבוסה נוספת לפדרלים. כאשר לי החליט לפלוש לצפון, ג'קסון כבש את הרפרס פרי ומיהר להצטרף לצבא בשרפסבורג, מרילנד. שם נערך קרב אנטיאטם בו נאבק צבא הפדרציה בכוחו של מקכללן. כוחות הפדרציה שמרו על עמדתם, אולם הקרב היה עקוב מדם עבור שני הצדדים; לי לקח את צבא צפון וירג'יניה לאחור, מעבר לנהר הפוטומק, וסיים את הפלישה.

חילו של ג'קסון הדף התקפה אכזרית של כוחות הברית בפרדירקסבורג, וירג'יניה. בקרב צ'נסלורויל, כוחו של ג'קסון איגף את צבא הברית בקרב קשה בעומקי היערות הסבוכים והניס אותם מקוויהם. עם בוא החשכה נפסקה המתקפה. בחשכה ג'קסון ופמלייתו נחשבו לפרשי הברית וחיילי קונפדרציה ירו לעברם; בג'קסון פגעו שלושה כדורים. ידו השמאלית נכרתה על ידי המנתח האנטר מקגואיר, והוא נפטר שבוע מאוחר יותר מדלקת ריאות. מילותיו האחרונות של ג'קסון היו : "הבה נחצה את הנהר וננוח בצל העצים".

כאשר נודע ללי על מות ג'קסון הוא התאבל על אובדנו של חבר ומפקד נאמן. בליל בו מת ג'קסון, אמר לי לטבחו: "ויליאם, אבדתי את יד ימני" (בכוונה מנגד ליד השמאלית של ג'קסון) ו"אני מדמם בלבי".

מורשתו

קובץ:JacksonManassas.jpg

פסל ג'קסון בשדה קרב בול ראן

ג'קסון נחשב לאחת הדמויות החשובות במלחמת האזרחים. אופיו היה דתי עמוק והוא היה דיאקון בכנסייה הפרסביטרית. ג'קסון שנא להלחם בימי ראשון, אולם לא נמנע מכך. הוא אהב את אשתו עמוקות וכתב לה מכתבים מעודנים. בפיקוד ג'קסון היה חשאי לגבי תוכניותיו וקפדן בנושא המשמעת הצבאית. הוא לבש לרוב בגדים ישנים ובלויים, במקום מדים מהודרים. הוא נודע בשל מנהגו ללעוס לימונים באופן קבוע בזמן צעידות, מנהג בו החל בתקופת שירותו במקסיקו. במשך כל חייו האמין כי אחת מידיו הייתה ארוכה מהשנייה, ונהג להרים את ידו "הארוכה" כדי להשוות את מחזור הדם שלו. הוא תואר כ"אלוף השינה" ולעתים נפל לשינה עם אוכל בפיו.

הדרום התאבל על מותו ורבים שיערו כי אם ג'קסון היה בחיים, לי היה מנצח בקרב גטיסבורג. ללא ספק משמעת הברזל והגאון הטקטי של ג'קסון היו יכולים להביא לקרב הרבה פחות מכריע. ג'קסון קבור בלקסינגטון ליד ה־VMI בקבר ההנצחה לסטונוול ג'קסון. מצבות נוספות לזכרו נמצאות בהר סטון, ג'ורג'יה, בשדירת מונומנט בריצ'מונד ובאתרים נוספים.

אחר המלחמה, אשתו וביתו הצעירה ג'וליה עברו מלקסינגטון לצפון קרולינה. מרי אנה ג'קסון כתבה שני ספרים אודות חיי בעלה אשר כוללים חלק ממכתביו. היא מעולם לא נשאה מחדש ונודעה כ"אלמנת הקונפדרציה". מרי נפטרה בשנת 1915. ג'וליה התחתנה וילדה מספר ילדים, אך היא נפטרה מקדחת בגיל 26. סרן תומאס רנסון, חייל קונפדרציה לשעבר אשר העריץ את ג'קסון, זכר את חייה הטראגיים של ג'וליה ניל ג'קסון, וטרח להקים מצבה על קברה הבלתי מסומן, לבל יאבד לעולם.

בסמוך לגן הלאומי על שם סטונוול ג'קסון במערב וירג'יניה נמצאת הטחנה של קומינס ג'קסון. במקום נמצא מרכז ג'קסונס מיל ללמידה אשר משמש כקמפוס מיוחד לאוניברסיטת מערב וירג'יניה. צוללת חיל הים האמריקני יו.ס.ס סטונוול ג'קסון, נקראה על שם המצביא. המילים "כוח – קלות תנועה" אשר נלקחו ממכתביו, קישטו את דגל כלי השיט.

קישורים חיצוניים

• על ג'קסון, באתר המכון הצבאי של וירג'יניה.
• תמונות של ג'קסון