דויד גרוסמן – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־13:55, 13 באוגוסט 2007

ערך זה עוסק בסופר דויד גרוסמן. אם התכוונתם לרב יצחק דוד גרוסמן, ראו יצחק דוד גרוסמן.

דויד גרוסמן (נולד בירושלים ב-25 בינואר 1954) הוא סופר ומסאי ישראלי.

למד פילוסופיה ותיאטרון באוניברסיטה העברית, עבד ב"קול ישראל" ככתב וכשחקן תסכיתים, והיה בין מגישי חתול בשק, שם שודר לראשונה כתסכית ספרו "דו קרב". שם גם שידר עם דני אלדר את הסדרה ההומוריסטית "סטוץ". ספריו תורגמו לשפות רבות, ופורסמו ברחבי העולם. בשנת 1984 זכה בפרס ראש הממשלה ליצירה, ובשנת 2007 זכה בפרס א.מ.ת.

ביוגרפיה

דויד גרוסמן נולד בירושלים, ליצחק גרוסמן, יליד פולין, ולמיכאלה, ירושלמית. אחיו הצעיר, ניר, הוא עיתונאי ספורט. בבית למד לאהוב ספרות, כולל ספרות יידיש. לפני שהחל לכתוב, עבד כמגיש רדיו. כבר בגיל תשע היה כתב צעיר.

לאחר שירותו הצבאי, המשיך גרוסמן בעבודתו ברדיו ולמד באוניברסיטה העברית פילוסופיה ותיאטרון. ב-1979, אחרי סיום לימודיו ולפני שפרסם את קובץ סיפוריו הראשון, "רץ", קיבל את פרס ניומן עבור סיפורו "יאני על ההר". "חמורים" קיבל את פרס הארי הירשון ב-1980.

גרוסמן מיצב את עצמו כסופר במהלך שנות השמונים. ספרו הראשון, "חיוך הגדי", בחן את החיים בגדה המערבית תחת שלטון ישראל. ספר זה הפך לסרט, בבימויו של שמעון דותן. בשנת 1984 זכה דויד גרוסמן בפרס ראש הממשלה ליצירה.

ב "הזמן הצהוב" שהתפרסם ב-1987, תיאר גרוסמן את רשמיו בגדה המערבית, שם ראה ש"פליטים הפכו את עצמם לכפילים של האנשים שהיו בעבר, במקום אחר, לאנשים שמחזיקים בידיהם רק יכולת אחת: היכולת לחכות." ספרו השני, "עיין ערך אהבה", שראה אור בשנת 1986, עוסק בניצולי שואה, ומסופר מארבע זוויות שונות.

גרוסמן עזב את תוכניתו ב"קול ישראל" בשנת 1988, כדי למחות נגד ההגבלות שהוטלו על כתבים, במיוחד בנושאי פלסטינים. באותה שנה קיבל את פרס הר ציון בעבור מאמציו לתרום לשלום ולהבנה בין ערבים ליהודים. בכל יצירותיו משתמש גרוסמן בכלים ספרותיים מודרניים, כגון זרם התודעה, זוויות ראייה שונות בסיפור, ועירוב של דמיון עם מציאות, במיוחד בסיפורי ילדים.

לאחר שעסק בנושאי ערבים-יהודים ונושא השואה, כתב גרוסמן את הספר "מישהו לרוץ איתו", שיצא בשנת 2000, ועוסק בחיים ברחובות ירושלים המודרנית, ובאנשים שנפלו דרך החורים. בשנת 2003 הוציא דויד גרוסמן לאור את "מוות כדרך חיים: ישראל 10 שנים לאחר אוסלו", שם אסף את כתבותיו משנים עברו. ניתן לראות שם את התקווה והאופטימיות ששררו בתחילת תקופה זו. בשנת 2004 כתב את השיר היחיד שלו "שירת הסטיקר", שבוצע על ידי להקת הדג נחש והפך ללהיט, ומדבר בעיקר על הפילוג בעם על ידי כך שהוא מורכב מסטיקרים פוליטיים משני צדי הקשת הפוליטית.

נשוי ואב לשני בנים ובת. בנו אורי, חייל סדיר בחיל השריון, נפל במלחמת לבנון השנייה, יומיים לאחר שגרוסמן, יחד עם עמוס עוז וא.ב. יהושע, ערך מסיבת עיתונאים ודרש ממדינת ישראל להסכים להפסקת אש ולא להרחיב את הלחימה בלבנון כפי שהחליטה לאחר מכן. [1] על פעולתו בזמן המלחמה קיבל בנו אורי צל"ש אלוף.

חודשיים לאחר מות בנו, נאם את הנאום המרכזי בעצרת לציון 11 השנים לרצח רבין. נאום זה עורר הדים רבים וזכורים ממנו הביטויים "הנהגה חלולה" ו"אין מלך בישראל", בהתייחסו להנהגה המדינית והצבאית בישראל, ו"לתת לפירומן לעסוק בכיבוי אש" שהתייחס למינויו של אביגדור ליברמן לשר לעניינים אסטרטגיים. גרוסמן קרא לצדדים לחזור למשא ומתן והתייחס לשכול מהצד הישראלי והצד הפלסטיני. [2]

מספריו

גרוסמן כותב לילדים, לבני נוער ולמבוגרים. הוא כתב בין היתר את הספרים הבאים:

דו קרב (1982): זכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער לשנת 1982.
רץ (1983): קובץ סיפורים קצרים.
חיוך הגדי (1983): רומאן.
עיין ערך: 'אהבה' (1986).
איתמר מטייל על קירות, (1986): ספר ילדים.
הזמן הצהוב (1987)
גן ריקי (1988): מחזה בשתי מערכות.
ספר הדקדוק הפנימי, (1991)
נוכחים נפקדים (1992)
יש ילדים זיג זג (1994)
שתהיי לי הסכין (1998)
מישהו לרוץ איתו (2000), סיפורו של אסף, נער ירושלמי, שמתוודע לתמר ולסיפור ההתחזות הסבוך שלה בעזרת כלבתה. זכה בפרס ספיר לשנת 2001, ונקרא רבות על ידי בני נוער. עובד לסרט.
בגוף אני מבינה (2002): צמד נובלות.
המוות כדרך חיים (2003): מבחר של 32 מאמרים שהתפרסמו בעשור שקדם לפרסום הספר.
מומיק (2005): עריכה מחודשת של החלק הראשון של הרומן "עיין ערך: 'אהבה'".
דבש אריות (2005): מסה על שמשון הגיבור

קישורים חיצוניים

דינה ציונית, דויד גרוסמן, באתר "הספרייה הווירטואלית" של מט"ח.

דויד גרוסמן, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
שגיאות פרמטריות בתבנית:המכון לתרגום
סוג לא תואם [ 1 ] Grossman, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)

שירי לב-ארי, החידה, ראיון עם גרוסמן לרגל צאת ספרו "דבש אריות"
דויד גרוסמן, "אורי, היית לי מישהו לרוץ איתו", הספד על קבר בנו אורי
נאומו של דוד גרוסמן לציון 11 שנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין
ספריו של דויד גרוסמן בספריה החדשה
אתר הספריה החדשה על זכייתו של גרוסמן בפרס א.מ.ת

@@ שורה 20: / שורה 20: @@
 בשנת 2004 כתב את השיר היחיד שלו "[[שירת הסטיקר]]", שבוצע על ידי להקת [[הדג נחש]] והפך ללהיט, ומדבר בעיקר על הפילוג בעם על ידי כך שהוא מורכב מ[[סטיקר|סטיקרים]] פוליטיים משני צדי ה[[ימין ושמאל בפוליטיקה|קשת הפוליטית]].
-נשוי ואב לשני בנים ובת. בנו אורי, חייל סדיר ב[[חיל השריון הישראלי|חיל השריון]], נפל  ב[[מלחמת לבנון השנייה]], יומיים לאחר שגרוסמן, יחד עם [[עמוס עוז]] ו[[א.ב. יהושע]], ערך מסיבת עיתונאים ודרש ממדינת ישראל להסכים להפסקת אש ולא להרחיב את הלחימה בלבנון כפי שהחליטה לאחר מכן. [http://news.walla.co.il/?w=//957454] <br />
+נשוי ואב לשני בנים ובת. בנו אורי, חייל סדיר ב[[חיל השריון הישראלי|חיל השריון]], נפל ב[[מלחמת לבנון השנייה]], יומיים לאחר שגרוסמן, יחד עם [[עמוס עוז]] ו[[א.ב. יהושע]], ערך מסיבת עיתונאים ודרש ממדינת ישראל להסכים להפסקת אש ולא להרחיב את הלחימה בלבנון כפי שהחליטה לאחר מכן. [http://news.walla.co.il/?w=//957454] על פעולתו בזמן המלחמה קיבל בנו אורי [[צל"ש אלוף]].
 חודשיים לאחר מות בנו, נאם את הנאום המרכזי בעצרת לציון 11 השנים ל[[רצח רבין]]. נאום זה עורר הדים רבים וזכורים ממנו הביטויים "הנהגה חלולה" ו"אין מלך בישראל", בהתייחסו להנהגה המדינית והצבאית בישראל, ו"לתת לפירומן לעסוק בכיבוי אש" שהתייחס למינויו של אביגדור ליברמן לשר לעניינים אסטרטגיים. גרוסמן קרא לצדדים לחזור למשא ומתן והתייחס לשכול מהצד הישראלי והצד הפלסטיני. [http://news.walla.co.il/?w=/1/1002137]

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: דויד גרוסמן
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דויד גרוסמן