מומיק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מומיק
Momik.jpg
מידע כללי
מאת דויד גרוסמן
שפת המקור עברית
סוגה שואה
הוצאה
הוצאה הוצאת הקיבוץ המאוחד
שנת הוצאה 2005
מספר עמודים 120
קישורים חיצוניים
OCLC 62563423
הספרייה הלאומית 002485413

מומיק, נובלה מאת דויד גרוסמן, יצאה לאור ב-2005 בהוצאת הקיבוץ המאוחד. עובּדה מתוך הפרק הראשון בספרו של גרוסמן - "עיין ערך: אהבה" (1986).

הספר "עיין ערך: אהבה" שבר את המוסכמות בספרות ובתרבות העברית, בכך שהיה אחד הספרים הראשונים שהעזו לדבר על השפעות השואה על ילדי הדור השני ועל אורח החיים בארץ. הוא פתח דרך לספרים רבים אשר השתמשו בכתיבה כתראפיה אישית ולאומית ועסקו בנושא. ציבור הקוראים התחבר מאוד אל הפרק הראשון בספר, "מומיק", וראה את שאר הספר כפחות קריא וברור.

לאחר לחץ ובקשות מצד קוראים, החליט גרוסמן להוציא את סיפורו של מומיק מתוך "עיין ערך: אהבה" ובצירוף שינויים אחדים ערך אותו לרומן עצמאי.

הספר עובד להצגה שהועלתה בתיאטרון גשר בשנת 2006. הספר מופיע גם בגרסת שמע, בהקראת דוד גרוסמן.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מומיק הוא ילד בן 9, תלמיד בית ספר יסודי בשכונת בית מזמיל בירושלים בשנות החמישים. הוא בן לזוג ניצולי שואה הסובלים מסיוטים וטראומות, אך מקפידים שלא לספר לו דבר על השואה ועל הזוועות שעברו עליהם, מתוך רצון לגונן עליו ולדאוג לו לילדות "נורמלית" ככל האפשר. מעבר לאביו ואמו, גדל מומיק כשהוא מוקף בניצולי שואה: השכנה בלה שמשגיחה עליו, דודו ודודתו וכל הדמויות המקיפות אותו בשכונה, כולם הגיעו מ"ארץ שם", שמומיק לא מבין מהי ומה קרה שם.

בתחילת הספר מגיע לבית המשפחה אנשל, אחי סבתו המנוחה של מומיק; אנשל (שמומיק קורא לו מיד "סבא") היה מאושפז בבית חולים לחולי נפש, כפי הנראה בשל מה שעבר עליו בשואה, ועל מומיק מוטל לטפל בו. אנשל מדבר בשברי מילים ומשפטים בלבד, ומומיק מנסה להתחיל ולהשלים משברים אלה את הסיפור שאותו, כך הוא מרגיש, מתאמץ לספר סבו, שהיה לפני המלחמה סופר ילדים מצליח בעיתון עברי בוורשה.

כיוון שבאותה תקופה לא מקובל לדבר על השואה ומוראותיה – בעיקר לא באוזני ילדים – בונה לו מומיק, ילד רגיש ומבודד מסביבתו, סיפר (נראטיב) פנטסטי משלו על השואה ועל ההיסטוריה הפרטית של משפחתו. באופן אירוני, דווקא העובדה שמנסים להסתיר ממנו בכל מחיר את המידע הזה דוחקת את מומיק לחקור ולחפש בכלים העומדים לרשותו, להשתמש בעולם הדמיון העשיר שלו כדי לדמיין מה היה שם, ולסגת יותר ויותר אל עולמו הדמיוני. מומיק מוצא את עצמו נקשר יותר ויותר אל חבורה של תמהונים ניצולי שואה, שמהם הוא לומד עוד ועוד פרטים על העולם שחרב ועל הדמונים הרודפים את הוריו. בעולם הלא פשוט שהוא גדל בו, הוא מגלה אט אט רסיסי זיכרונות מ"ארץ שם" (פולין בשואה), והוא מחליט לחקור מהי ה"חיה הנאצית" במטרה להציל את הוריו מהסיוטים ואת כל האנשים מ"ארץ שם".

מומיק מסופר על ידי מספר חיצוני המספר את הדברים מנקודת מבטו הילדותית של מומיק; הוא כתוב בשפה המשקפת את עולמו הנאיבי, ומעביר את אווירת החיים בישראל בשנים הראשונות למדינה.

בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנובלה "מומיק" עובדה למחזה בידי בן בר-שביט ולנה לסקינה והועלתה ב-2005 בתיאטרון גשר, בבימויו של יבגני אריה. בהצגה השתתפו אמנון וולף, גיא קרסנר, יהונתן פרנקו, ליליאן רות חיילובסקי, לאוניד קנייבסקי, נטשה מנור, אלכסנדר סנדרוביץ', יבגני טרלצקי, קלים קמנקו, בוריס אחנוב/ ולדימיר חלמסקי וויקטור סוקולוב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


השואה
מושגים מרכזיים
מונחוןכרונולוגיה של השואהאנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולם
Yellow star Jude Jew.svg
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספיםהפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספיםנשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקובמורדים יהודים בשואה
מודעות ותגובות לשואה
תגובת העולם לשואהתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודיתרודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץספר עדותסחורה תמורת דםהצלה בשואהחסידי אומות העולם
בעקבות השואה
הפליטיםמשפטי נירנברגמשפט אייכמןפוגרום קיילצהזיכרון השואה: זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספיםאנדרטאות להנצחת השואההסכם השילומיםהשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואהמצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןהכחשת השואההנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן"
מוזיקה ומחול "הניצול מוורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואהפרויקט הנצחת השואה
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשוחוקרי שואה נוספים
פורטל השואהגרמניה הנאציתהיסטוריה של עם ישראל