פרס ספיר

פרס ספיר הוא פרס שמעניק מפעל הפיס אחת לשנה לספר בתחום הסיפורת. הפרס, אחד ממפעלי התרבות של מפעל הפיס, נוסד על ידי יושב ראש מפעל הפיס אברהם כ"ץ-עוז לזכרו של פנחס ספיר, ומוענק משנת 2000.

תקנון ורוח הפרס מבוססים על מתכונת פרס מאן בוקר הבריטי. פרס ספיר הוא הפרס הספרותי בעל הערך הכספי הגבוה ביותר המוענק בישראל. בשנת 2009 היה גובה הפרס לזוכה 150 אלף שקל, ולכל אחד מארבעת המועמדים הנותרים מוענק פרס בסך 25 אלף שקל. בנוסף זכאי הזוכה במקום הראשון לתמיכה בתרגום ספרו לשפה זרה, על פי בחירתו.

הענקת הפרס

מנהל קרן ספיר בוחר את יושב ראש חבר השופטים לאחר התייעצות עם אנשי ספרות. לאחר מכן, בהתייעצות עם יו"ר חבר השופטים, בוחר המנהל את יתר השופטים ששת השופטים ומביא את הרשימה לאישור דירקטוריון הקרן. השופטים מתחלפים מדי שנה בחלקם, ושמותיהם נותרים חסויים עד להכרזת הזוכה בפרס, פרט ליושב ראש. עם השנים היו טענות כי לא רק אנשי ספרות בולטים נבחרים לתפקיד. כך, לדוגמה, היו"ר הראשון היה השופט בדימוס שאול אלוני.

השופטים בוחרים תחילה חמישה ספרים שפורסמו בשנה האחרונה כמועמדים סופיים לפרס, מתוך רשימה של ספרים שמגישות להם הוצאות הספרים הגדולות על פי שיקוליהן. מתוך החמישה נבחר כעבור מספר שבועות הזוכה, ושמו מתפרסם בשבוע הספר העברי.

חמשת המועמדים הסופיים לפרס ספיר משתתפים בשורה של מפגשים ספרותיים עם קוראים ברחבי הארץ בחסות מפעל הפיס, שהפעיל בשנת 2005 גם מפעל-הימורים קטן בעניין הפרס: 30 המהמרים הראשונים שינחשו נכונה את שם הזוכה, יזכו בחמשת הספרים שהיו המועמדים הסופיים.

בשנת 2006 החליטה הנהלת הפרס להנהיג חידוש: גם יצירות ישראליות שנכתבו בשפות זרות, תורגמו לעברית וראו אור בחמש השנים האחרונות, תוכלנה להשתתף בתחרות. מדובר ביצירות ספרותיות מתורגמות שנכתבו בידי סופרים אזרחי ישראל הכותבים בשפה זרה. החידוש נועד לאפשר ליוצרים ישראלים הכותבים ברוסית, ערבית, אנגלית ושפות נוספות, להתמודד בתחרות. יוצרים אלה יוכלו להתמודד במסלול הרגיל של הפרס או במסלול נפרד, שיועד רק ליצירות מתורגמות ובו תיבחר יצירה אחת בלבד; למחברה יוענק פרס עידוד יצירה בסך 25 אלף שקל. כמו כן, החל משנה זו לא מוטל מס הכנסה על הפרס.

בשנת 2014 הוחל בחלוקת פסלון מיוחד לזוכי הפרס.

פסילות של מועמדים וזוכים

בשנת 2003 נפסלה מועמדותו של אתגר קרת, לאחר שהתברר שתקנון הפרס דרש שבספר המועמד לפרס יהיו לפחות 60,000 מילים, וספרו של קרת, "אניהו", לא עמד בכלל זה. לאחר מכן בוטל כלל זה.

בשנת 2009 בוטלה חלוקת הפרס, לאחר שהוכרזו הזוכים, בעקבות תחקיר עיתונאי שהעלה חשש לניגוד אינטרסים של יושב ראש ועדת הפרס, יוסי שריד. בהסכם פשרה בין הזוכים, שזכייתם בוטלה, למפעל הפיס נקבע כי מפעל הפיס יעניק לזוכים פיצוי כספי.

שינויים בתקנון הפרס

כתוצאה מהביקורת על הפרס וביטולו בשנת 2009, פרסם מפעל הפיס באוגוסט 2010 שינויים שנעשו בתקנון:

• בוטל "הקול הכפול" שהיה ליושב ראש חבר השופטים קודם.
• נקבע כי כל הוצאה לאור תוכל להגיש כמועמדים לפרס רק חמישה ספרים, מתוכם ארבעה מועמדים לפרס ספיר ועוד ספר אחד לפרס ספר הביכורים. זאת בניגוד לעשרה ספרים מועמדים אותם יכולה הייתה כל הוצאה לאור להגיש קודם.
• מועד הכרזת הפרס וחלוקתו שונו. הזוכה יוכרז בסוף השנה האזרחית, להבדיל משנים קודמות שבהן הוענק הפרס בשבוע הספר העברי.

בשנת 2014 עתר הסופר ועו"ד עמית ארד לבג"ץ נגד מפעל הפיס וקרן ספיר לשינוי תנאי הסף בתקנון, הקובע כי רק מו"ל מוכר כהגדרתו בתקנון זכאי להגיש ספרים שהוציא לאור כמועמדים לפרס, בנימוקי אפליה ואי שוויון, לאחר שבקשתו להגיש את ספרו "אריות יהודה - סיפורם המופלא של המכבים" נדחתה, בנימוק שהספר לא הוצא לאור על ידי מו"ל מוכר כהגדרתו בתקנון, וזאת אף על פי ש"אריות יהודה" נערך על ידי אמנון ז'קונט ופרופ' גבריאל מוקד. בג"ץ המליץ למפעל הפיס לשנות את התקנון לשנת 2015 ואילך ואפשר לעו"ד ארד להגיש שוב את ספרו כמועמד לפרס. בעקבות המלצת בג"ץ שונה במאי 2015 תקנון הפרס, ונקבע בו שניתן להגיש לתחרות גם ספר שיצא לאור בהוצאה עצמית, וגם ספר שיצא לאור רק כספר אלקטרוני. שינוי נוסף בתקנון קבע שמחבר הספר המועמד לפרס יהיה אזרח ישראל או תושב קבע בה, שמרכז חייו בישראל (הזוכה בשנה הקודמת, ראובן נמדר, אינו מקיים תנאי זה).

ביקורת על הפרס

פעמים אחדות הועלו טענות כנגד הרכבה והחלטותיה של ועדת הפרס. פרופ' מנחם פרי, מו"ל "הספריה החדשה" טען כי: "המאזן המצטבר של הפרס בחמש שנותיו הוא החמצה וביזוי של יותר מדי ספרים בעלי ערך, וקידום סרק של ספרים חסרי ערך באופן שערורייתי. מתברר שעודף כסף לא מביא עמו ערכים ספרותיים." פרי אף הודיע כי כל סופר המבקש לפרסם את ספרו בהוצאתו, לא יוגש על ידו לפרס, ועל הסופרים לקחת זאת בחשבון כשהם חותמים על חוזה איתו (כאמור, הסופר תלוי באופן בלעדי ברצונו הטוב של המו"ל, שכן רק המו"ל רשאי להגיש ספר כמועמד לפרס, ואילו למחבר הספר - בניגוד למצב בפרסים ספרותיים אחרים - אין כל זכות או מעמד לעניין זה). סופרים אחדים, ובהם מאיר שלו, עמוס עוז ואהרון אפלפלד, סירבו להגשת מועמדותם לפרס.

גם בשנת 2006 הועלו השגות שונות על הרכב הוועדה, על רשימת המועמדים הסופית, ועל הספר שנבחר.

הענקת הפרס לספר "אחוזת דג'אני", שיצא בהוצאת ידיעות ספרים, בשנת 2009, עוררה ביקורת רבה, בפרט מצד מעריב. לפי בן-דרור ימיני הספר הזוכה הוא אנטי ציוני ומשתמש במוטיבים אנטישמיים. הוא גם מחה על כך שבראש הוועדה עמד אדם שהיה פעיל פוליטית בעבר. נדב העצני כתב שוועדת פרס ספיר מוטה לכיוון השמאל ולא מתעניינת באיכויות ספרותיות. גל גינת טען כי הזכיות בפרס היו הטבות למקורבים לוועדת הפרס. דני זאק, ב-nrg תרבות הביע ספק בהגינות נוהלי השיפוט של ועדת הפרס. אמנון נבות כתב שהרצון לזכות בפרס ספיר מעוות את אופן הכתיבה של ספרים רבים בישראל ושהפרס מזיק מבחינה אמנותית ותרבותית. בסופו של דבר, בוטל הפרס לספר זה בעקבות תחקיר עיתונאי שחשף ניגוד עניינים של ראש הוועדה יוסי שריד.

רשימת הזוכים בפרס

• 2000: חיים סבתו על ספרו "תיאום כוונות" (הוצאת ידיעות אחרונות וספרי עליית הגג).
  • מועמדים סופיים: אהרון אפלפלד על ספרו "כל אשר אהבתי" (הוצאת כתר), חיים באר על ספרו "חבלים" (הוצאת עם עובד), יובל שמעוני על ספרו "חדר" (הוצאת עם עובד), רות בונדי על ספרה "שברים שלמים" (הוצאת גוונים).
• 2001: דויד גרוסמן על ספרו "מישהו לרוץ איתו" (הוצאת הקיבוץ המאוחד).
  • מועמדים סופיים: איריס לעאל על ספרה "אושר פתאומי" (הוצאת כתר), מירה מגן על ספרה "בשוכבי ובקומי, אישה" (הוצאת כתר), יהושע סובול על ספרו "שתיקה" (הוצאת הספריה החדשה), צרויה שלו על ספרה "בעל ואישה" (קשת הוצאה לאור).
• 2002: גיל הראבן על ספרה "שאהבה נפשי" (הוצאת כתר).
  • מועמדים סופיים: גבריאלה אביגור-רותם על ספרה "חמסין וציפורים משוגעות" (הוצאת קשת), יעל הדיה על ספרה "תאונות" (הוצאת עם עובד), מרינה גרוס לרנר על ספרה "לליה" (ספרי סימן קריאה) ואברהם ב. יהושע על ספרו "הכלה המשחררת" (הוצאת הקיבוץ המאוחד).
• 2003: אמיר גוטפרוינד על ספרו "אחוזות החוף" (הוצאת זמורה ביתן).
  • מועמדים סופיים: אבשלום קווה על ספרו "בושות" (הוצאת הקיבוץ המאוחד), אורלי קסטל-בלום על ספרה "חלקים אנושיים" (הוצאת כנרת), ונתן שחם על ספרו "צלו של רוזנדורף" (הוצאת עם עובד).
• 2004: דן צלקה על ספרו "ספר האלף בית" (הוצאת חרגול).
  • מועמדים סופיים: דודו בוסי על ספרו "פרא אציל" (הוצאת כתר) , דרור בורשטיין על ספרו "אבנר ברנר" (הוצאת בבל), חנוך ברטוב על "מתום עד תום" (הוצאת זמורה ביתן), ויורם קניוק על "חיים על נייר זכוכית" (הוצאת ידיעות אחרונות).
• 2005: אלונה פרנקל על ספרה האוטוביוגרפי "ילדה" (הוצאת מפה).
  • מועמדים סופיים: אלון חילו על ספרו "מות הנזיר" (הוצאת חרגול), מאיה ערד על ספרה "מקום אחר ועיר זרה" (הוצאת חרגול), אשכול נבו על ספרו "ארבעה בתים וגעגוע" (הוצאת כנרת-זמורה-ביתן), ישראל סגל על ספרו "וכי נחש ממית" (הוצאת כתר).
• 2006: רון לשם על ספרו "אם יש גן עדן" (הוצאת זמורה ביתן).
  • מועמדים סופיים: רות אלמוג על ספרה "באהבה, נטליה" (הוצאת כתר), יעל הדיה על ספרה "עדן" (הוצאת עם עובד), מיכל זמיר על ספרה "ספינת הבנות" (הוצאת חרגול) והגר ינאי על ספרה "מכונת הנצח של אלכס" (הוצאת כתר).
• 2007: שרה שילה על ספרה "שום גמדים לא יבואו" (הוצאת עם עובד).
  • מועמדים סופיים: דרור בורשטיין על ספרו "הרוצחים" (הוצאת בבל), שושי בריינר על ספרה "אהבה עברית" (הוצאת עם עובד), ניר ברעם על ספרו "מחזיר החלומות" (הוצאת כתר), ושחר מגן על ספרו "שחיטה שחורה" (הוצאת כתר).
    • פרס ליצירה מתורגמת: אידה פינק בעבור ספרה, "כל הסיפורים" שראה אור בהוצאת "עם עובד".
• 2008: צבי ינאי על ספרו "שלך, סנדרו" (הוצאת כתר).
  • מועמדים סופיים: סמי ברדוגו על ספרו "יתומים" (הוצאת הספריה החדשה), תמר גלבץ על ספרה "מקופלת" (הוצאת חרגול), בוריס זיידמן על ספרו "המינגויי וגשם הציפורים המתות" (הוצאת עם עובד) ואילת שמיר על ספרה "פסנתר בחורף" (הוצאת עם עובד).
    • פרס על ספר ביכורים: יפה בן כנען בעבור ספרה, "גם כי אלך" שראה אור בהוצאת "כתר".
• 2009: הפרס בוטל בשנה זו (ראו לעיל), לאחר שהוכרז הזוכה: אלון חילו על ספרו "אחוזת דג'אני" (הוצאת ידיעות ספרים).
  • מועמדים סופיים: אמנון דנקנר על ספרו "ימיו ולילותיו של הדודה אווה", נורית גרץ על ספרה "על דעת עצמו", רונית מטלון על ספרה "קול צעדינו" ואיריס לעאל על ספרה "אש בבית".
• 2010: יורם קניוק על ספרו "תש"ח" (הוצאת ידיעות ספרים).
  • מועמדים סופיים: ניר ברעם על ספרו "אנשים טובים" (הוצאת עם עובד), לאה איני על ספרה "ורד הלבנון" (הוצאת זמורה ביתן), סייד קשוע על ספרו "גוף שני יחיד" (הוצאת כתר) ואסף ענברי על ספרו "הביתה" (הוצאת ידיעות ספרים).
  • הרשימה הארוכה (12 מועמדים): לאה איני על ספרה "ורד הלבנון" (הוצאת זמורה ביתן), אלמוג בהר על ספרו "אנא מן אל-יהוד" (הוצאת בבל), דרור בורשטיין על ספרו "קרוב" (הוצאת כתר), ניר ברעם על ספרו "אנשים טובים" (הוצאת עם עובד), ציפורה רוזנשר דולן על ספרה "אנחנו ננוח" (הוצאת זמורה ביתן), רנה ליטוין על ספרה "דור המדבר" (הוצאת הספריה החדשה), אסף ענברי על ספרו "הביתה" (הוצאת ידיעות ספרים), מאיה ערד על ספרה "אמן הסיפור הקצר" (הוצאת חרגול), יורם קניוק על ספרו "תש"ח" (הוצאת ידיעות ספרים), אתגר קרת על ספרו "פתאום דפיקה בדלת" (הוצאת זמורה ביתן), סייד קשוע על ספרו "גוף שני יחיד" (הוצאת כתר), עמיחי שלו על ספרו "הנפשיים" (הוצאת ידיעות ספרים).
    • פרס על ספר ביכורים: ענת עינהר בעבור ספרה, "טורפים של קיץ" שראה אור בהוצאת "עם עובד".
• 2011: חגי ליניק על ספרו "דרוש לחשן" (הוצאת הספריה החדשה).
  • מועמדים סופיים (נוסף על הזוכה): דן בניה סרי על ספרו "ארטור" (הוצאת כנרת זמורה ביתן), משה סקאל על ספרו "יולנדה" (הוצאת כתר), מתן חרמוני על ספרו "היברו פבלשינג קומפני" (הוצאת כנרת זמורה ביתן) ואורלי קסטל-בלום על ספרה "חיי חורף" (הוצאת הספריה החדשה).
  • הרשימה הארוכה (12 מועמדים): משה סקאל על ספרו "יולנדה" (הוצאת כתר), צרויה שלו על ספרה "שארית החיים" (הוצאת כתר), יעל נאמן על ספרה "היינו העתיד" (הוצאת אחוזת בית), דן בניה סרי על ספרו "ארטור" (הוצאת כנרת זמורה ביתן), אשכול נבו על ספרו "נוילנד" (הוצאת זמורה ביתן), סמי ברדוגו על ספרו "זה הדברים" (הוצאת הספריה החדשה), בן ורד על ספרו "איך הכנתי את עצמי למלחמה" (הוצאת בבל), חגי ליניק על ספרו "דרוש לחשן" (הוצאת הספריה החדשה), מתן חרמוני על ספרו "היברו פבלשינג קומפני" (הוצאת כנרת זמורה ביתן), אלמוג בהר על ספרו "צ'חלה וחזקל" (הוצאת כתר), אורלי קסטל-בלום על ספרה "חיי חורף" (הוצאת הספריה החדשה) ודרור בורשטיין על ספרו "נתניה" (הוצאת כתר).
    • פרס על ספר ביכורים: יאיר אסולין על ספרו "נסיעה" שראה אור בהוצאת חרגול.
• 2012: שמעון אדף על ספרו "מוקס נוקס" (הוצאת כנרת זמורה ביתן).
  • מועמדים סופיים (נוסף על הזוכה): לאה איני על ספרה "סוסית" (הוצאת כנרת זמורה ביתן), סמי ברדוגו על ספרו "הילד האחרון של המאה" (הוצאת הספריה החדשה), בלה שייר על ספרה "מט ילדים" (הוצאת הספריה החדשה), ירמי פינקוס על ספרו "בזעיר אנפין" (הוצאת עם עובד).
  • הרשימה הארוכה (12 מועמדים): הילה בלום על ספרה "הביקור" (הוצאת כנרת זמורה ביתן), שמעון אדף על ספרו "מוקס נוקס" (הוצאת כנרת זמורה ביתן), לאה איני על ספרה "סוסית" (הוצאת כנרת זמורה ביתן), אמונה אלון על ספרה "במופלא ממני" (הוצאת כנרת זמורה ביתן), סמי ברדוגו על ספרו "הילד האחרון של המאה" (הוצאת הספריה החדשה), בלה שייר על ספרה "מט ילדים" (הוצאת הספריה החדשה), אורנה עקאד על ספרה "ואדי מילח" (הוצאת הקיבוץ המאוחד), אלה יבלונסקי על ספרה "הניסוי הגדול" (הוצאת מודן), דרור משעני על ספרו "תיק נעדר" (הוצאת כתר), מאיה ערד על ספרה "חשד לשיטיון" (הוצאת חרגול), ירמי פינקוס על ספרו "בזעיר אנפין" (הוצאת עם עובד), ערן בר-גיל על ספרו "קסם וכזב" (הוצאת ידיעות ספרים).
    • פרס על ספר ביכורים: איילת גונדר-גושן על ספרה "לילה אחד, מרקוביץ'" בהוצאת כנרת זמורה ביתן.
• 2013: נעה ידלין על ספרה "בעלת הבית" (הוצאת כנרת זמורה-ביתן).
  • הרשימה הארוכה (12 מועמדים): נעה ידלין על ספרה "בעלת הבית" (הוצאת כנרת זמורה-ביתן), איריס אליה כהן על ספרה "דושינקא, נשמה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד), ישעיהו קורן על ספרו "שתי כפות ידיים ומלה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד), יהודית קציר על ספרה "צילה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד), גיא עד על ספרה "הבארשבעים" (הוצאת זמורה ביתן), אסף גברון על ספרו "הגבעה" (ספרי עליית הגג), גילית חומסקי על ספרה "גחליליות" (הוצאת ידיעות ספרים), דרור בורשטיין על ספרו "אחות שמש" (הוצאת כתר), דרור משעני על ספרו "אפשרות של אלימות" (הוצאת כתר), יזהר הר-לב על ספרו "קצב התמוססות הקרחונים" (הוצאת כתר), אורה אחימאיר על ספרה "כלה" (הוצאת עם עובד), ישי שריד על ספרו "גן נעמי" (הוצאת עם עובד).
    • פרס על ספר ביכורים: מירב נקר־סדי על ספרה "אוקסנה", בהוצאת אחוזת בית.
• 2014: ראובן נמדר על ספרו "הבית אשר נחרב", (הוצאת כנרת זמורה ביתן).
  • הרשימה הארוכה (12 מועמדים): לאה איני על ספרה "בת המקום" (הוצאת כנרת זב"מ דביר), חגית גרוסמן על ספרה "לילה ולואיס" (הוצאת כנרת זב"מ דביר), גלית דיסטל-אטבריאן על ספרה "טווס בחדר מדרגות" (זמורה ביתן מוציאים לאור), אגור שיף על ספרו "המאחרים" (הוצאת עם עובד), סלין אסייג על ספרה "צעקה הפוכה", ניר ברעם על ספרו "צל עולם", גיל הראבן על ספרה "אני ליאונה", מתן חרמוני על ספרו "ארבע ארצות", לבנה מושון על ספרה "שתיקת הצמחים", יעל נאמן על ספרה "כתובת אש", דורית רביניאן על ספרה "גדר חיה".
    • פרס על ספר ביכורים: חנה נוימן על ספרה "העונה" (הוצאת גוונים).
• 2015: אורלי קסטל-בלום על ספרה "הרומן המצרי" (הספריה החדשה).
  • עילי ראונר על ספרו "עריק" (הוצאת ידיעות ספרים), ענת עינהר על "תמונות עירום" (הוצאת עם עובד), יותם ראובני על "הביוגרפיה של ז'אן ריבן" (הוצאת אפיק), וסמי ברדוגו על "סיפור הווה על פני הארץ" (הוצאת הספריה החדשה).
    • פרס על ספר ביכורים: איתמר אורלב על ספרו "בנדיט" (הוצאת עם עובד).

קישורים חיצוניים

• פרס ספיר לספרות באתר מפעל הפיס
• מיה סלע, בוּקר טוב ישראל, באתר עכבר העיר, 16 ביוני 2009
• אסתי סגל ושירי לב ארי, ‏"גם אני הימרתי על גרץ", באתר גלובס, 17 ביוני 2009
• מיה סלע, לראשונה: פרס ספיר לא יחולק בשבוע הספר, באתר עכבר העיר, 17 בנובמבר 2009
• מיה סלע, לאחר שורת שערוריות, טקס פרסי ספיר של מפעל הפיס יתקיים מחר, באתר הארץ, 22 במרץ 2011
• מיה סלע, פרס ספיר: הרשימה שבילבלה את כולם, באתר הארץ, 25 בינואר 2015
• גילי איזיקוביץ, פרס ספיר ייפתח גם לספרים בהוצאה עצמית ודיגיטלית, באתר הארץ, 27 במאי 2015