דוד איינהורן (רב)
 | |
| לידה |
10 בנובמבר 1809 דיספק (אנ'), ממלכת בוואריה |
|---|---|
| פטירה |
2 בנובמבר 1879 (בגיל 69) ניו יורק, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות גרינווד  |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
|
| מקום פעילות | גרמניה, ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
? – 2 בנובמבר 1879 |
| השתייכות | יהדות רפורמית |
| רבותיו | אברהם בנימין זאב המבורג, יהושע משה פאלקנוי, שמואל הולדהיים |
| תלמידיו | קאופמן קוהלר (חתנו) |
| בני דורו | יצחק מאיר וייז |
  | |
הרב דוד איינהורן (David Einhorn; 10 בנובמבר 1809 – 2 בנובמבר 1879) היה רב גרמני ומנהיג היהדות הרפורמית בארצות הברית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
איינהורן נולד בדיספק, בוואריה. הוא למד בישיבת פיורדא, וב-14 בינואר 1829 נסמך לרבנות בידי הרב אברהם בנימין זאב המבורג.[1] לאחר מכן החל ללמוד באוניברסיטה על אף התנגדות רבו, ונעשה לתומך נלהב של אברהם גייגר. עוד כשהיה בגרמניה הוא תמך בקיום תפילות בית הכנסת בשפת המקום, בהסרת הציפייה לחידוש עבודת הקורבנות במקדש מנוסח התפילה ובעוד שינויים דתיים רבים. הוא היה אחד הראשונים שביטאו בבירור את אחת המגמות המוקדמות ביותר ברפורמה, שהופיעה כבר בהיכל בהמבורג ב-1818 אך נוסחה בבהירות רק בשנות ה-40: אמונה בעידן משיחי אוניברסלי של אחווה ושלום בין בני-האדם תחת התפישה המסורתית של המשיח. בוועידת פרנקפורט ב-1845 אמר: ”קץ העצמאות המדינית של ישראל נחשב פעם כאסון, אך למעשה היתה זו התקדמות, לא שקיעה אלא התעלות של הדת. ישראל התקרב אל גורלו האמיתי. דבקות בקדושה החליפה את הקרבנות. ישראל בא להפיץ את דברי אלוהים לירכתי ארץ.” אף על פי שהעריץ את שמואל הולדהיים והושפע ממנו רבות, התנגד לעמדתו שלא שללה נישואי תערובת. איינהורן ראה ביהודים 'ממלכת כהנים וגוי קדוש' וקרא לנישואין כאלה "מסמר אחרון בארון הקבורה של הגזע היהודי". הוא התנגד דווקא לתערובת גזעית ולא סמנטית, ברית מילה לדידו, אינה קריטית להשתייכות לעם היהודי, והוא ניהל על כך ויכוח עם המלומד והתאולוג הלותרני פרנץ דליטש שטען כי דבריו עומדים בניגוד למקורות הדת היהודית.
ב-1838 נבחר לכהן כרב בוולהאוזן, אך ממשלת בוואריה התנגדה למינוי בשל דעותיו הרדיקליות בענייני הדת. ב-1842 התמנה לרב המחוזי בבירקפלד. ב-1847 החליף את שמואל הולדהיים ברבנות העיר מקלנבורג-שוורין. ב-1852 התמנה כרבה של הקהילה הרפורמית בבודפשט, מינוי שלא יצא לפועל בשל סגירת בית הכנסת של הקהילה בידי השלטונות באותה שנה. בעקבות הפרשה החליט להגר לארצות הברית.
ב-1855 הגיע לארצות הברית והתמנה כרבה של קהילת "הר סיני" בבולטימור, שם היה לאידאולוג ולסמן הרדיקלי של היהדות הרפורמית, והניח את היסודות לזרם שבו היו חברים רוב יהודי ארצות הברית, פרט למהגרים החדשים ממזרח אירופה. ב-1858 הוא פרסם את ספר התפילות המתוקן שלו 'עולת תמיד', שהיווה מודל לכל ספרי התפילות המתוקנים שבאו בעקבותיו.
בשנת 1861 איינהורן העביר דרשה בבולטימור, כתגובה לדרשה מאת מוריס יעקב רפאל שתמכה בעבדות. איינהורן כינה את העבדות "פארסה מצערת", וטען כי מוסדות העבדות בדרום ארצות הברית אינם עקביים עם ערכים יהודיים. הוא טען כי זכר העבדות במצרים היא סיבה לכך שיהודים צריכים להיות רגישים יותר למצוקתם של עבדים. הוא תמך בתוקף בעמדה נגד עבדות, למרות שרבים מבין המתפללים ועמיתים שלו תמכו בעבדות, במרילנד שהייתה באותו זמן מדינת עם עבדות חוקית. בדרשה שלו "מלחמה בעמלק" המבוסס על פרק י"ז בספר שמות, איינהורן טען כי "נאמר לנו כי פשע זה (עבדות) מבוסס על זכויות היסטוריות! עבדות היא מוסד שהתנ"ך מטיל עליו סנקציות, ולכן מלחמה נגדו היא מלחמה נגד, ולא בעד אלוהים! מאז ומתמיד הייתה זו האסטרטגיה של תומכי מטרה רעה לבקש מקלט מרוח התנ"ך בפירושו המילולי". ב-19 באפריל 1681 פרצה מהומה בתגובה לדרשה שלו, שבה ההמון ביקש לכסותו בזפת ונוצות. איינהורן ברח לפילדלפיה, והפך שם למנהיג רוחני של בית הכנסת "כנסת ישראל". לאחר מכן פעל בניו יורק, שם כיהן עד מותו.
חתניו היו: אמיל גוסטב הירש וקאופמן קוהלר, שניהם הוגיה המרכזיים של היהדות הרפורמית בארצות הברית בשלהי המאה ה-19 וראשית ה-20.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כריסטיאן ויזה, Samuel Holdheim’s "Most Powerful Comrade in Conviction" : David Einhorn and the Debate Concerning Jewish Universalism in the Radical Reform Movement. התפרסם בתוך: Redefining Judaism in an Age of Emancipation; Comparative Perspectives on Samuel Holdheim (1806-1860). Brill, 2007. עמ' 306-373.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "איינהארן, דוד", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמוד 271, באתר היברובוקס
- איינהורן, דוד, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- סידור "עולת תמיד"
דוד אינהורן (1809-1879), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Michael Brocke,Julius Carlebach, Biographisches Handbuch der Rabbiner: Die Rabbiner der Emanzipationszeit in Den Deutschen, Böhmischen und Großpolnischen Ländern 1781-1871, Walter de Gruyter, 2004. עמ' 272.