מיטש ראפ
יוצרים | וינס פלין |
---|---|
גילום הדמות | דילן או'בריאן |
מידע | |
מקצוע | מתנקש, מרגל, לוחם צדק, אמן לחימה |
אזרחות | ארצות הברית |
מיטש ראפ (באנגלית: Mitch Rapp) הוא דמות בדיונית של סוכן CIA ומתנקש, הוא הפרוטגוניסט של סדרת ספרי מתח פרי עטו של הסופר וינס פלין.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]וינס פלין נולד במיניאפוליס בשנת 1966. הוא סיים את האקדמיה על שם סנט תומאס בשנת 1985 ואת האוניברסיטה על שם סנט תומאס, במגמת כלכלה, בשנת 1989. עם סיום לימודיו החל לעבוד בתאגיד המזון קראפט בתור מנהל שיווק ומכירות. בשנת 1990 עזב את עבודתו מתוך רצון להיות טייס בחיל הנחתים האמריקני. שבוע לפני תחילת הקורס, הוא קבל הודעה שמועמדותו נדחית. הסיבה לסירוב הייתה רפואית, כיוון שבצעירותו סבל מהתקפי אפילפסיה. פלין נכנס לעבוד בחברת מקרקעין. לאחר שנתיים הוא הגיע לכלל החלטה נועזת, לעזוב את עבודתו ולהתמסר לכתיבה. הוא עבר לקולורדו. לאחר חמש שנות עבודה ויותר משישים מכתבי סירוב שקבל מהוצאות ספרים שונות, הוא נקט בצעד יוצא דופן והוציא את ספרו הראשון באופן עצמאי. הספר זכה להצלחה גדולה ותוך זמן קצר הוצע לו חוזה עם הוצאת הספרים הידועה Pocket Books שבבעלות סימון ושוסטר. ספריו הגיעו למקומות ראשונים ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס, והוא החל להתפרסם בזכות התיאורים והאזהרות המתמידים שבספריו, כנגד הטרור של האסלאם הפונדמינטליסטי. פלין נחשב לסופר פופולרי בקרב החוג הפוליטי והחברתי של העיר וושינגטון. הנשיאים לשעבר ביל קלינטון וג'ורג' ווקר בוש נמנים עם אוהדיו. עבדאללה השני, מלך ירדן גם הוא נחשב לחובב ספריו ואף ארח את הסופר בארמונו. פלין ידוע בקרב קהילת המודיעין כסופר שתיאוריו ריאליסטים. ספרו "הצופן וושינגטון" עוכב פרק זמן על ידי הפנטגון ואושר לפרסום רק אחרי בדיקה ביטחונית. פלין שמש כיועץ לסדרת הטלוויזיה 24, מהעונה החמישית ואילך. הפיכתו של וינס פלין לסופר מצליח יכולה להתקבל בפליאה מסוימת, כיוון שהוא סובל מילדותו מדיסלקסיה. פלין עצמו מספר שבמאמץ להתגבר על קשיי הליקוי הוא הכריח את עצמו לכתוב ולקרא יום יום. את הדחיפה לכתוב קבל לאחר אי קבלתו לקורס טיס. פלין הלך לעולמו בשנת 2013. הוא פרסם ארבע עשר ספרים, אשר שלושה מהם הופיעו בתרגום עברי. הוא סופר של גיבור אחד, הפרוטגוניסט של כל ספריו הוא מיטש ראפ איש הסי. איי.אי.
ביוגרפיה דמיונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]על-פי סדרת הספרים ראפ, יליד מדינת וירג'יניה, היה סטודנט באוניברסיטת סירקיוז. בעת לימודיו שיחק בנבחרת הלאקרוס של האוניברסיטה. הוא ניהל במערכת יחסים רומנטית עם סטודנטית בשם מרי, אשר נהרגה בשנת 1988 באסון לוקרבי. בעקבות זאת בחר ראפ לנטוש את לימודיו ולהתגייס לסוכנות הביון המרכזית. ראפ התנדב ל"צוות אוריון", שנוהל בידי ד"ר איירין קנדי[1], אשר הייתה יוזמה מסווגת של הסוכנות והיוותה למעשה יחידת חיסול המתנקשת בבכירי ארגוני הטרור[2]. ראפ אומן במשך שנה בידי סטן הרלי, סוכן חשאי ותיק ומיומן[3], יוצא צבא ארצות הברית אשר לחם בוייטנאם. הוא הוכשר בשימוש בנשק קל, קרב מגע, טקטיקה ולוחמה בטרור[4]. ראפ מסור מאוד לארצו. הוא איש פעולה וצלף מיומן אשר בשעת הצורך אף אינו חושש ליטול את עשיית הצדק לידיו. אף כי הוא בעל לשון שנונה הוא ממעט בדיבור. לאחר שסיים את הכשרתו פעל ראפ בשליחות הסי. איי.אי ברחבי העולם במבצעים חשאיים רבים[5], בהם סיכל פיגועי טרור והרג מספר רב של פעילי טרור[6]. נוסף על כך פעל ראפ בצמוד ליחידות העילית של ארצות הברית ובהן הכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית, כוח דלתא ויחידת אריות הים.
לעיתים קרובות חש ראפ תסכול מסרבול הנהלים והסחבת שמאפיינים את הממשל ולעיתים הוא התעלם מהם.
הנשק המועדף עליו הוא אקדח ברטה מדגם 92F (בקוטר 9 מ"מ ארוך)[7].
ספרי הסדרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "כוח מבצעי", תרגום גילה וולף, הוצאת אור-עם 2004.
- "הצופן וושינגטון" תרגום גילה וולף, הוצאת אור-עם 2005.
- "וידוא הריגה" תרגום ארז אשרוב, הוצאת כנרת זמורה ביתן 2014.
בנוסף, ישנם ספרים נוספים בסדרת מיטש ראפ שלא תורגמו לעברית:
- Term Limits –Cloak and Dagger(1997), Incorporated ISBN 0-671-02317-9
- Transfer of Power - ISBN 0-671-02319-5,Pocket Books 1999
- The Third Option - ISBN 0-671-04731-0, Pocket Books 2000
- Consent to Kill - ISBN 0-7432-7036-3, Simon & Schuster 2005
- Separation of Power - ISBN 0-671-04733-7, Pocket Books 2001
- Act of Treason - ISBN 0-7432-7037-1(2006)
- Protect and Defend - ISBN 978-0-7432-7041-0(2007)
- Extreme Measures - ISBN 0-7432-7042-8(2008)
- Pursuit of Honor - ISBN 978-1-4165-9516-8, Simon and Schuster (2009)
- American Assassin - ISBN 978-1-4165-9518-2(2010)
- Kill Shot - ISBN 978-1-4165-9520-5(2012)
- The Last Man - ISBN 978-1-4165-9521-2(2012)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ וינס פלין, "וידוא הריגה", הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2014, עמוד 5.
- ^ וינס פלין, "וידוא הריגה", הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2014, עמוד 99.
- ^ וינס פלין, "וידוא הריגה", הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2014, עמוד 18.
- ^ וינס פלין, "וידוא הריגה", הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2014, עמוד 8.
- ^ וינס פלין, "וידוא הריגה", הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2014, עמוד 11.
- ^ וינס פלין, "וידוא הריגה", הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2014, עמוד 16.
- ^ וינס פלין, "וידוא הריגה", הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2014, עמוד 19.