מיקרו מימון

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו.

מיקרו מימון (באנגלית: Microfinance) הוא אספקתם של שירותי בנקאות ללקוחות מעוטי יכולת, כולל אשראי צרכני ולעצמאים הרוצים לפתוח עסק, שבאופן מסורתי מחוסרי גישה לשירותי בנקאות.

באופן רחב יותר זוהי תנועה שמטרתה היא "עולם שבו משקי בית עניים (דולר ליום) או כמעט עניים רבים ככל האפשר יכולים ליהנות משירותים פיננסיים ברמה גבוהה לא רק באשראי אלא גם בביטוח, חיסכון והעברת כספים."

אנשים המקדמים את המיקרו מימון מחזיקים לרוב בגישה ששירותים אלה יכולים להוציא את העניים מהעוני.

האתגר

באופן מסורתי, בנקים לא מספקים אשראי לאנשים עם מעט או בלי הכנסה במזומן. בנקים סופגים עלויות גבוהות בניהול חשבון של לקוח, ללא קשר לגובה הסכומים המעורבים. לדוגמה, הרווח הכללי של בנק מעשר הלוואות של 10,000 ש"ח לא יהיה שונה בהרבה מזו של הלוואה אחת בגובה 100,000 ש"ח, אך העלות של עיבוד הלוואה מכל סוג שהוא היא משמעותית שכן יש להעריך את סיכויי ההחזר של ההלוואה, את הביטחונות, הערבים, העלות הכרוכה במינהלה של הלוואות יוצאות דופן, מעקב אחרי בעלי חוב עברייניים, הם עלויות שיש בכל הלוואה. יש נקודת "אפס ההפסד" שבה הבנק לא מרוויח ולא מפסיד מעסקה, ומתחתיה הבנק מפסיד על כל עסקה שהוא עושה. רוב העניים נופלים מתחת לנקודה זו.

בנוסף, לעניים יש מעט נכסים אותם הם יכולים לתת לבנק כערבון. מנקודת מבט רחבה יותר, ידוע כי פיתוח של מערכת פיננסית טובה נחוץ לכלכלת האומות והיא זרז לפיתוח כלכלי, מתכננים ציבוריים רבים ומומחים ניסו לפתח מערכת של שירותים פיננסים לרוב האוכלוסייה במדינות המתפתחות, אך לרוב נכשלו, מסיבות שסוכמו היטב על ידי אדמס גראם וון פישקה (Pischke) בניתוחם הקלסי "ערעור הפיתוח הכפרי על ידי אשראי זול".

בגלל קשיים אלה עלולים רוב העניים הנזקקים להלוואה להסתמך על קרוביהם או על המלווה בריבית המקומי, אשר בבדיקה שנערכה בכ-14 מדינות מתפתחות ביבשות שונות נמצא כי 76% מהם עולים על שיעור ריבית של 10% לחודש, כולל 22% שעולים על 100% לחודש. מלווים בריבית לוקחים לרוב שיעור ריבית גדול יותר מלווים עניים יותר כדי לעמוד בסיכון שבהלוואה, למרות שלרוב נעשית למלווים דמוניזציה כלוקחי נשך שמתעמרים בלקוחותיהם, שירותיהם מהירים ונוחים ויכולים להיות גמישים מאוד כאשר לווים נכנסים לבעיות המניחות את דעתם. התקווה להוציאם מהעסקים הוכחה כלא מציאותית, אפילו במקומות בהם מוסדות מיקרו מימון פעילים מאוד.

במאות השנים האחרונות, אנשי מעשה בעלי חזון מהגמ"חים היהודיים בתפוצות, הנזירים הפרנסיסקנים בחנויות משכון קהילתיות במאה ה-15, תנועת האשראי האירופית במאה ה-19, וראשית תנועת המיקרו-אשראי בשנות ה-70 (מוחמד יונוס). כולם בחנו דרכים ליצור הזדמנויות ודרכים לניהול סיכון באוכלוסייה הענייה. למרות שהצלחתו של בנק גרמין (המשרת יותר מ-7 מיליון נשים בבנגלדש) נתנה לעולם השראה, היה קשה לשחזר את הצלחתו. באזורים המאוכלסים פחות בצפיפות היה קושי בעמידה בעלויות הסניפים המקומיים לשירות לקוחות מקומיים.

למרות שנעשתה התקדמות רבה, הבעיה עדיין לא נפתרה, לרובם המכריע של אלה המשתכרים בסביבות דולר ליום אין גישה למגזר הפיננסי הרשמי. המיקרו מימון גדל במהירות וכ-25 מיליארד דולר מולווים ברגע זה. מוערך כי התעשייה צריכה 250 מיליארד דולר כדי להשיג הון לכל אלה שצריכים אותו. התעשייה הגדלה במהירות עוררה חששות שכמות הון כזו יכולה לגרום לסיכון מוגבר אם לא ינוהל נכון.

עקרונות בסיסיים

מיקרו אשראי

ערך מורחב – מיקרו אשראי

מיקרו אשראי הוא הקצאה של הלוואה קטנה מאוד ליזמים ובעלי עסקים עניים שאינם יכולים בדרך כלל לקבל שירותים בנקאיים. לאנשים כאלה בדרך כלל אין ערבים, הכנסה יציבה או היסטוריית אשראי, ולכן הם אינם עומדים אפילו בקריטריונים הבסיסיים ביותר לקבלת אשראי בדרכים המסורתיות.

מיקרו חיסכון

פנקס חיסכון של מפעל החיסכון באגודות הצרכנים השיתופיות (1958)

כשם שחיסכון הוא פעולה משלימה להלוואה, מיקרו חיסכון הוא פעולה משלימה למיקרו אשראי. זוהי תוכנית המאפשרת להפקיד סכומי כסף קטנים מאוד במוסד בנקאי, כחיסכון לטווח קצר או ארוך. בנקים רגילים אינם מעוניינים בדרך כלל בלקוחות כאלה, משום שעלות הטיפול בהם גבוהה מדי ביחס להכנסות שהם יוצרים. לכן אין לעניים מאוד נגישות לחיסכון בנקאי, בטוח וגמיש, והם נאלצים לחסוך על ידי קניית מוצרים, ונחשפים לסיכון שאלה יושמדו, ייגנבו או שלא יהיה ניתן למכור אותם בשעת הצורך.

כמו המיקרו הלוואה, שורשיו של המיקרו חיסכון הם במדינות המערב במאה ה-19. לדוגמה, החל מ-1861 החל משרד הדואר בממלכה המאוחדת להציע תוכניות חיסכון פשוטות שנועדו לאפשר לבעלי משכורות נמוכות לחסוך. החיסכון נעשה באמצעות חוברות בולים, והכסף לא הלווה ללווים פרטיים אחרים אלא לממשלה. עם זאת, המונח מיקרו חיסכון מתייחס בעיקר לפעילות של ארגוני המיקרו מימון בעשורים האחרונים.

בבנקאות מסורתית, חסכונות הלקוחות משמשים למימון ההלוואות ללקוחות אחרים. חלק ממוסדות המיקרו מימון מציבים לעצמם מטרה לפעול באופן דומה, ולממן את המיקרו אשראי שהם מציעים באמצעות חסכונות. עם זאת, התקווה שמוסדות המיקרו מימון יוכלו ליצור איזון כזה טרם הופרכה, ומרבית המיקרו אשראי מבוסס על מקורות חיצוניים ולא על חסכונות של לקוחות. המעבר של החוסכים מצורות חיסכון מסורתיות לא-פורמליות, אבל מוחשיות, לחיסכון בנקאי הוא איטי מאוד. יש הטוענים גם שכמות המקורות החיצוניים המוקצית לארגוני המיקרו מימון גדולה מספיק, כדי שלא יהיה להם עניין אמיתי בפיתוח המיקרו חיסכון.

מיקרו מימון מבוסס חיסכון קבוצתי

מיקרו מימון מבוסס חיסכון זוהה כדרך יעילה להביא שירותים פיננסיים זולים למשפחות עניות מאוד. לדוגמה, "הבנק הלאומי לחקלאות ופיתוח כפרי" בהודו מממן יותר מ-500 בנקים שמלווים בתורם את הכסף לקבוצות לסיוע-עצמי. כל קבוצה כוללת עד 20 חברים, שרובם נשים מהשבטים ומן הקסטות העניים ביותר. חברי הקבוצות חוסכים סכומי כסף קטנים, עד כדי כמה רופי בחודש, בקרן של הקבוצה. חברים יכולים ללוות כסף מן הקבוצות למטרות שונות, החל ממקרי חירום בבית ועד שכר לימוד. כאשר הקבוצות מוכיחות שהן מנהלות את הקרן היטב, הן יכולות ללוות מבנק מקומי כדי להשקיע בעסק קטן. הבנקים מלווים בדרך כלל עד 4 רופי על כל רופי בקרן של הקבוצה. הקבוצות משלמות שיעור ריבית סביר של 11% - 12% לשנה. כמעט 1.4 מיליון קבוצות, שחברות בהן בערך 20 מיליון נשים, לוות כעת מהבנקים, והתוכנית הזאת היא תוכנית המיקרו מימון הגדולה בעולם כיום. תוכניות דומות מתפתחות באפריקה ובדרום-מזרח אסיה.

ביקורת

המחקר לגבי התועלת האמיתית לפיתוח הכלכלי של המיקרו מימון מוגבל, בין השאר משום שקשה לעקוב אחרי השפעותיו. ישנם המטילים ספק בהיותו כלי חשוב למלחמה בעוני. הם חוששים שההצלחה נבחנה מנקודת המבט של המלווים, כאשר הושם דגש על שיעור ההחזר הגבוה; אבל היא לא נבחנה מנקודת מבטם של הלווים, ולא נבדקה מידת השיפור האמיתית במצבם הכלכלי. הם מזהירים שבמקרים רבים הלווים הפכו להיות לווים סדרתיים, והם תלויים בהלוואה לכיסוי ההוצאות הביתיות השוטפות, במקום להשקיע אותה באופן רווחי.

ישנן גם טענות לגבי חלק מהארגונים, המואשמים בדרישת שירותי ריבית גבוהים על המיקרו הלוואות, ומתנהלים בחוסר שקיפות, מה שחמור במיוחד כשארגונים אלה מתבססים על תרומות. באופן ספציפי, ישנה גם ביקורת לגבי אופן פעילותו של בנק גראמין, ובכלל זה על שיעורי הריבית, אופני הגבייה וניהול החשבונות שלו.

ישנם מי שרואים בתנועת המיקרו אשראי כהפרטה של רשת הביטחון החברתית, וחוששים שהרחבתה תהיה תירוץ לקיצוצים בתחומי הבריאות, הרווחה והחינוך.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיקרו מימון בוויקישיתוף

• טלי חרותי-סובר, החסמים שמפריעים לעסקים זעירים להגיע לעצמאות, באתר TheMarker‏, 5 באוגוסט 2012
• רן לוי, מימון המונים, מיקרו-מימון ופילנטרופיה, באתר "עושים היסטוריה" (שידור של הפודקאסט וטקסט מלא שלו)