מקס שלר
 | |
| לידה |
22 באוגוסט 1874 מינכן, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
19 במאי 1928 (בגיל 53) פרנקפורט, רפובליקת ויימאר |
| מקום קבורה |
Cologne Southern Cemetery |
| השקפה דתית |
הכנסייה הקתולית |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת מינכן, אוניברסיטת פרידריך שילר, אוניברסיטת הומבולדט של ברלין |
| מוסדות | |
| מונחה לדוקטורט |
Hermann Rudolf Bäcker |
| תחומי עניין |
פנומנולוגיה |
| עיסוק |
פילוסוף, סוציולוג, מרצה באוניברסיטה, אנתרופולוג, תורת הערך |
| הושפע מ | בלז פסקל, רודולף אויקן, וילהלם דילתיי, פרנץ ברנטנו, אדמונד הוסרל, פרידריך ניטשה, הנרי ברגסון, גאורג זימל |
| השפיע על | מרטין היידגר, מרטין בובר, ויקטור פרנקל, חוסה אורטגה אי גאסט, יוחנן פאולוס השני, אדית שטיין |
| מדינה |
גרמניה |
| בן או בת זוג |
Märit Scheler |
| צאצאים |
Max Scheler |
  | |
מקס פרדיננד שלר (בגרמנית: Max Scheler; 22 באוגוסט 1874 – 19 במאי 1928) היה פילוסוף יהודי-גרמני שעסק בתחומים של פנומנולוגיה, אתיקה ופילוסופיה אנתרופולוגית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלר נולד במינכן שבקיסרות הגרמנית דאז, לאם יהודייה-אורתודוקסית ולאב נוצרי-לותרני. ב-1899 המיר שלר את דתו לקתולית. עד 1921 היה שלר מחויב מאוד לנצרות הקתולית ואף קרא לתנועת התחדשות קתולית.[1] אך מ-1921 והלאה ניתק את עצמו שלר באופן פומבי מאמונה באלוהות היהודית-נוצרית.[2]
שלר למד במינכן וברלין רפואה, פסיכולוגיה ופילוסופיה. מבין מוריו לפילוסופיה באותה תקופה היו וילהלם דילתיי וגאורג זימל. ב-1896 עבר ליינה והשלים את לימודיו בהדרכתו של רודולף אויקן. במהלך לימודיו ביינה פגש ב-1901 את אדמונד הוסרל והתוודע לפנומנולוגיה שלו, ולאחר מכן קרא את ספרו "חקירות לוגיות". בנוסף, קרא שלר את הפילוסופיה של אנרי ברגסון, והיה גורם משמעותי בהבאתה בפני החוגים האינטלקטואליים בגרמניה.[3].
פילוסופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניגוד להוסרל, שראה בפנומנולוגיה מתודה במובן החמור של המילה, ראה בה שלר "גישה לראיה רוחנית... של משהו שאחרת היה נשאר חבוי"[4]. הפנומנולוגיה לדעתו היא שיטה לחקירת מהויות וקשרים מהותיים. שלר שלל את הגישה הקאנטיינית והנאו-קאנטיינית הטוענת שההתנסות בדברים כשהם-לעצמם היא מתווכת. לדעתו, הפילוסופיה הקאנטיינית והנאו-קאנטיאנית סובלת מיחס של אי-אמון וחשדנות בסיסית כלפי העולם. לעומת זאת הפנומנולוגיה מתייחסת אל העולם באהבה בוטחת, שדרכה העולם מתמסר ומגלה את עצמו. חוזקה של פילוסופיה מיוסד על האהבה. על ידי יחס האהבה ו"הראיה הרוחנית" ניתן להתנסות באופן ישיר במהויות, "לראות" אותן ולחוש בהן באופן אינטואיטיבי. השקפה זו סוללת לשלר את הדרך לביסוס אובייקטיבי של ערכי המוסר, אשר גם אותם ניתן לחוש ובשל כך יש להם תוקף כללי. שלר הבחין ב-4 סוגי ערכים שחשיבותם עולה לפי סדר זה: ערכי החושים (הנאה גופנית), ערכי החיים (אצילות), ערכי הרוח (יופי, צדק) וערכי הדת (קדושה). אף על פי שלערכים ישנו תוקף מוחלט, טען שלר שישנו רלטיביזם ביחס להכרתם: התנאים החברתיים משפיעים על אופן ההכרה שלהם.
לאחר מותו בפרנקפורט ב-1928, והוא בן 54, אמר עליו היידגר ששלר היה "הכח הפילוסופי החזק ביותר בגרמניה המודרנית, לא, באירופה המודרנית ואף בפילוסופיה בת זמננו כולה"[5].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מקס שלר- שלר באנציקלופדיית סטנפורד
- מקס שלר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי מקס שלר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
מקס שלר (1874-1928), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ https://archive.org/details/vomewigenimmensc00sche
- ^ Schneck, Stephen Frederick (2002) Max Scheler's acting persons: new perspectives
- ^ http://plato.stanford.edu/entries/scheler/
- ^ http://plato.stanford.edu/entries/scheler/
- ^ Heidegger, Metaphysische Anfangsgruende (s.anm 1), 62