משתמש:משה200/ארי יצחקוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרב ארי יצחקוב (3 בפברואר 1902, כ"ו בשבט ה'תרס"ב27 בינואר 1984, כ"ג בשבט ה'תשמ"ד) היה מאסירי ציון, מגדולי חכמי יהדות בוכרה, שסייע ליהודי ברית המועצות תחת השלטון הרוסי הקומונסטי, וגם הציל ועזר לרבבות יהודים שברחו מאירופה לברית המועצות בתקופת השואה.

ארי יצחקוב
הרב_ארי_יצחקוב
לידה 3 בפברואר 1902
כ"ו בשבט ה'תרס"ב
אנדיז'ן, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית
פטירה 27 בינואר 1984 (בגיל 81)
כ"ג בשבט ה'תשמ"ד
נתניה, ישראל ישראלישראל
כינוי ארי דרקטור
מקום קבורה הר המנוחות, ירושלים
מדינה ברית המועצות, ישראל
השכלה רב
מקום פעילות ברית המועצות, ישראל
פרסים והוקרה אסיר ציון
חתימה

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארי יצחקוב נולד בעיר אנדיז'ן בברית המועצות "אוזבקיסטן" להוריו ר' פלטיאל ואשתו שמירה. בגיל 7 התייתם מאביו, וכדי לומר קדיש יתום נאלץ לברוח מביתו אל דודו, ששם היה יכול להשתתף במניין ולקיים מצווה זו. מרוב חשקו להתעלות ביהדות, למד בסתר תורה והלכות, ועם התבגרותו, השלים חוק לימודיו הכלליים, מלבד תורה, ידענותו במקצועות החול, קידמה אותו בדרגה בכירה, עד שניבחר על ידי הממשל הרוסי לדרגה גבוהה במניסטריון הפנים, מלווה בשומרי ראש נושאי נשק. בימים ההם עלו לשלטון ההנהגה הקומוניסטית ברוסיה בשנת 1918. במשרתו זו, החל במלוא התנופה לסייע לאחיו היהודים בכל רחבי האזור, וכל הפונה אליו נענה, ובפרט יהודים שנשפטו לכלא או למוות, עשה ארי יצחקוב מאמצים על אנושיים כדי להצילם, ולזכותו נזקפים מאות ניצולים שחייהם ניצלו.

נישואין[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשנשא את אשתו אסנת, הבינה אשתו שלפניה ניצב אדם גדול במעשים, רודף מצוות ופועל בכל נימי נפשו לחסד עם אחיו הסובלים, קשרה גורלה בגורלו, ושיתפה פעולה בכל מעשיו. לאחר שהתחתנו עברו להתגורר בעיר טשקנט וביתם היה ידוע כמקום מחסה לנזקקים, נצרכים, ובמיוחד ליתומים חסרי בית, שמלבד מזון רוחני קיבלו גם מזון גשמי, וביגוד חם ועזרה עד לאחר נישואיהם, ואסנת אשתו קיבלה יתומים אלו בחיבה, וכיבדה אותם כאורחים חשובים ורצויים, ואף עודדה אותם והכינה תבשילים מיוחדים לשמחם, ומעולם לא אמר אדם הנכנס לביתם "צר לי המקום", כי כל מי שבא הוכנס לסעוד וללון, ולעיתים היה ביתם מתמלא מזרנים לאורחים הללו. וכשברחו רבבות יהודים מציפורני הנאצים לאחר השואה האיומה לתוך מדינות ברית המועצות רעבים, בלי משפחה ובלי משענת, קיבל אותם יצחקוב בזרועות פתוחות, כאב רחוק, והעניק להם מטובו ככל שהיה בידו, בין האנשים שברחו מהנאצים והגיעו לביתו של יצחקוב היה גם הרב יצחק זילבר (כמו שמובא בספרו של הרב זילבר "להשאר יהודי" על קורות חייו[1]).

מלבד משרתו הציבורית הגבוהה ועזרתו לכל יהודי בכל מקום שהגיע, מסר נפשו על מצווה יקרה, של טהרת המשפחה, ופעל נצורות וגדולות בהסתר והצנע, לבנות מקוואות לטהרת עם ישראל, מהכספים שקיבל מהשלטון.

המאסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת ה'תרצ"ז (1937) בגיל 35 נידון להיות בצינוק שגודלו 70x140 ס"מ בכלא בסיביר בתנאים בלתי אנושיים, של צער ומכאובים וייסורי נפש, שכל מי שהגיע למקום הזה סיכוייו לצאת מכלא זה בחיים שאף לאפס, מרוב שהחמיר על עצמו, לא סעד את עצמו במזון הפיגולים, המחולק לאסירי הכלא, אלא הסתפק בשתיית מים בלבד. כשהגיע חג החנוכה, אסף את חתיכות המרגרינה שנמסרו לו עם כמה פרוסות לחם, ותלש פיסות צמר גפן מהמזרן עליו ישן ובהם עשה פתילות, שהודלקו על ידי שמן שהותכה מהמרגרינה, ובחג הפסח, כשהגיעו קוביות הסוכר שקיבל למתק את התה, נהג כיתר היהודים שנכלאו שם ושתה במשך 7 ימי הפסח רק מים וסוכר וכך חגג את הפסח. לאחר שהשתחרר מהמאסר בדרך נס, המשיך לעזור לכל יהודי אשר היה צריך את עזרתו בענייני יהדות, אף על פי שהיה בכך סיכון רב שישוב לכלא על ידי השלטון הקומוניסטי, וכך המשיך למסור נפשו למען היהדות, ובהמשך חייו זכה לעלות לארץ ישראל.

עלייתו לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בח' בניסן התשל"ב (1972) בגיל 70 עלה הרב יצחקוב לארץ ישראל עם כל משפחתו דרך אוסטריה בגל העלייה הגדול של יהודי ברית המועצות, והשתקע בנתניה. שהגיע לביתו ראה שאין בשכונה בה גר בית כנסת להתפלל בו, או מקווה לטבול בו, וכמה ימים לאחר מכן יזם ודחף את חברי העירייה, עד שבנו בשכונה את המקווה הראשון בדרום העיר. לאחר מספר שבועות ייסד ביחד עם זקני קהילתו את בית הכנסת הבוכרי הראשון בעיר נתניה, שם היה גם בעל קורא בתורה כל חייו. בהמשך הוכר על ידי מדינת ישראל כאסיר ציון על פעולותיו ברוסיה הקומוניסטית.

מותו והנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכ"ג בשבט ה'תשמ"ד (1984) נפטר יצחקוב בגיל 82 ביום שישי, בשבת פרשת משפטים, באותו יום נקבר ונטמן בהר המנוחות בירושלים. ובחלוף 9 שנים נפטרה אסנת אשתו ונטמנה לצדו. זו הייתה מורשתו, שמסר נפשו על התורה והמצוות, ועמד עמידה איתנה מול כול אויביה, ולזכותו נזקפים חיי יהודים רבים.

בסוף שנות ה-80 הקים בנו הקטן בית כנסת על שמו של אביו, הנקרא "בית ארי" ברחוב הרצל ברעננה.

בשנת 40 לפטירתו הוציא ספר אוטוביוגרפי בנו הקטן על אביו בשם "גיבור כארי"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כרמלה רייז, להישאר יהודי, ירושלים: תולדות ישורון, 2004


{ערך יתום}

{מיון רגיל:יצחקוב, ארי}

[[:קטגוריה:אסירי ציון בברית המועצות]] [[:קטגוריה:ישראלים ילידי ברית המועצות]] [[:קטגוריה:עולים בשנות ה-1970]] [[:קטגוריה:רבנים בוכרים]] [[:קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1902]] [[:קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1984]]