נוצרים יוונים-אורתודקסים לבנוניים
| שפות | |
|---|---|
| ערבית לבנונית | |
| דת | |
| הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של אנטיוכיה | |
  |
נוצרים יוונים-אורתודוקסים לבנוניים ( ערבית : المسيحية الأرثوذكسية الرومية في لبنان) הם קבוצה בעם הלבנוני הנמנית עם חסידי הכנסייה האנטיוכית בלבנון, המהווה כנסייה אוטוקפלית יוונית אורתודוקסית בתוך קבוצת הכנסיות הרחבה יותר של הנצרות האורתודוקסית, והיא הכנסייה השנייה בגודלה בלבנון, אחרי הכנסייה המרונית.
הערכות מצביעות על כך שהנוצרים היוונים-אורתוקסיים מהווים כ-8% מכלל אוכלוסיית לבנון.[1][2][3] רובם חיים בביירות ובנפת מתן שמצפון לה, בנפות חאצביא וראשיא שבדרום מזרח המדינה, בנפת כורה שמדרום לטריפולי, ובנפת עכאר.
תחת הקונצנזוס של האמנה הלאומית מקובל כי לתפקידי סגן יו"ר הפרלמנט וסגן ראש הממשלה בלבנון מתמנים נוצרים יוונים-אורתודוקסים.[4]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של אנטיוכיה שייכת לכנסייה האורתודוקסית המזרחית, המורכבת מכמה כנסיות אוטוקפליות המאוחדות על ידי דוקטרינה משותפת ועל ידי השימוש בפולחן הביזנטי. זהו הזרם הנוצרי השני בגודלו בלבנון. מבחינה היסטורית, הכנסיות היווניות-אורתודוקסיות צמחו מארבע הפטריארכיות המזרחיות ( ירושלים, אנטיוכיה, אלכסנדריה וקונסטנטינופול) שהיו חלק מחמש הפטריארכיות הגדולות המקוריות (הפנטרכיה) שבאימפריה הרומית - הפטריארכיה החמישית הייתה ברומא. הפיצול הסופי בין רומא לכנסיות המזרחיות, שהתנגדו לדעות ולטענות האפיפיורים של רומא, התרחש בשנת 1054. מאותה תקופה, למעט תקופת איחוד קצרה במאה החמש עשרה, הכנסיות המזרחיות המשיכו לדחות את טענותיה של הפטריארכיה של רומא (הכנסייה הקתולית) לעליונות האפיפיור על שאר הפטריארכים ודחו את רעיון האלטעות האפיפיורית. מבחינה דוקטרינית, נקודת המחלוקת העיקרית בין הכנסיות המזרחיות והמערביות היא אופן האצלת רוח הקודש (פסוקית ומהבן), אך קיימים הבדלים בדוקטרינה גם בנושאים טקסיים ומשמעתיים.
בלבנון של ימינו, הנוצרים האורתודקסים המזרחיים גרים בעיקר בערים, ומהווים חלק עיקרי ממעמד הסוחרים ובעלי המקצוע בביירות ובערים אחרות. רבים מהם גרים בדרום-מזרח המדינה (מחוזות א-נבטיה ואל-בקעא) ובמחוז צפון לבנון, בסמוך לטריפולי. הם משכילים מאוד ובקיאים היטב בתחום הפיננסים. הכנסייה היוונית האורתודוקסית שימשה לעיתים קרובות כגשר בין הנוצרים הלבנונים ובין מדינות ערב.
לנוצרים היוונים-אורתודוקסים הלבנוניים יש קשר ארוך ומתמשך עם כנסיות אורתודוקסיות מזרחיות במדינות אירופה כמו יוון, קפריסין, רוסיה, אוקראינה, בולגריה, סרביה ורומניה. מבחינה היסטורית, לכנסייה היוונית-אורתודוקסית בלבנון היו פחות קשרים עם מדינות המערב מאשר הכנסייה המרונית, אך יש לה קשרים חזקים לרוסיה ויוון. ההערכה היא כי הנוצרים היוונים-אורתודוקסים הלבנוניים מהווים כ-8% מכלל אוכלוסיית לבנון.[2][3] הערכה זו כוללת את הקהילה הפלסטינית היוונית-אורתודוקסית בלבנון, שרבים מחבריה קיבלו אזרחות לבנונית.
הנוצרים היוונים-אורתודוקסים תומכים במגוון מפלגות וסיעות פוליטיות, כולל מפלגות לא סקטוריאליות כמו המפלגה הסורית הסוציאלית-לאומית, המפלגה הקומוניסטית הלבנונית ותנועת השמאל הדמוקרטית; וגם מפלגות נוצריות כמו הזרם הפטריוטי החופשי, תנועת מרדה, הכוחות הלבנוניים והפלנגות הנוצריות.
יישובים נוצרים יווניים-אורתודוקסיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בלבנון, הנוצרים היוונים-אורתודוקסים נמצאים בביירות, דרום מזרח המדינה ( מחוזות א-נבטיה ואל-בקאע) ובמחוז צפון לבנון ליד טריפולי - נפת כורה, כמו כן גם בנפות עכאר, בתרון, מתן, עאליי, זחלה, מיניה-דאניה, חאצביא, בעבדא, מרג' עיון, טריפולי, ראשיא, גבל וזע'רתא.
ערים ועיירות בהן רוב האוכלוסייה הוא יווני-אורתודוקסי
[עריכת קוד מקור | עריכה]אשרפייה, אמיון, בחמדון, מרג' עיון, דיר מימאס ועיירות רבות נוספות.
ערים ועיירות עם מיעוט יווני אורתודוקסי בולט
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראס ביירות (שכונה עשירה בביירות), טריפולי, שכא, בורג' חמוד, זחלה, חלבא, בתרון, עאליי, חאצביא ועיירות רבות נוספות.
אשרפייה נשלטה בעבר על ידי שבע משפחות נוצריות יווניות-אורתודוקסיות יווניות בולטות שהרכיבו את החברה הגבוהה של ביירות במשך מאות שנים: טראד, גדאי, פרניין, ארמן, בוסטרוס, סורסוק, פייאד וטואיני.
נוצרים יוונים אורתודוקסים לבנוניים ראויים לציון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
(Cropped).jpg)
.jpg)
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
.JPG)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Minority Rights Group International – working to secure the rights of minorities and indigenous peoples".
- ^ 1 2 Lebanon – International Religious Freedom Report 2010 U.S. Department of State. Retrieved on 14 February 2010.
- ^ 1 2 Lebanon – July–December, 2010 International Religious Freedom Report U.S. Department of State. Retrieved on 1 June 2012.
- ^ Harb, Imad (במרץ 2006). "Lebanon's Confessionalism: Problems and Prospects". USIPeace Briefing. United States Institute of Peace. אורכב מ-המקור ב-9 ביולי 2008. נבדק ב-20 בינואר 2009.
{{cite web}}: (עזרה)