דיר מימאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דיר מימאס (כפר)
دير ميماس
בתי הכפר
בתי הכפר
בתי הכפר
מדינה לבנוןלבנון לבנון
גובה 560-650 מטרים
קואורדינטות 33°18′N 35°33′E / 33.3°N 35.55°E / 33.3; 35.55 

דיר מימאסערבית: دير ميماس) הוא כפר במחוז אל-נבטיה בנפת מרג' עיון שבדרום לבנון, כ-88 קילומטרים דרומית לביירות וכ-3 קילומטר צפונית לגבול הצפון. אוכלוסיית הכפר מורכבת מיוונים אורתודוקסים ומלכיתים. הכפר נקרא על שמו של מימאס הקדוש ועל שמו מתקיים בכפר מדי שנה פסטיבל.

הכפר ממוקם בגזרה המזרחית ומשתרע על גבעות שגובהן נע בין 560 ל-650 מטר מעל פני הים. בכפר חקלאות מפותחת הכוללת מטעי תאנים ואגוזי פיסטוק וכרמי ענבים, אך התוצרת הידועה של הכפר מתבססת על גידול זיתים והפקת שמן זית.

הכפר משקיף על נהר הליטאני ומבצר הבופור ממערב ועל הר החרמון ממזרח. בפאתי הכפר שכן מוצב גלגלית עד לנסיגת כוחות צה"ל במאי 2000.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקר ארץ ישראל הצרפתי ויקטור גרן בדיר מימאס בשנת 1870, וכתב כי במקום כ-1,000 תושבים, כולם נוצרים, רובם המוחלט מהזרם היווני אורתודוקסי, למעט כ-20 איש שדבקו שנים ספורות לפני כן בנצרות הפרוטסטנטית. הוא תיאר את הבוסתנים המכסים את שיפולי ההר, ובהם עצי תאנה, זית, תות וגפנים, המשגשגים בזכות מעיין איתן הנובע בתוך הכפר, וכן תיאר בית תפילה קטן, גם כן בשם 'דיר מימאס', שנבנה זמן קצר לפני ביקורו מתחת ליישוב, על שפת נהר הליטאני.[1]

במלחמת לבנון השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסמך של חזבאללה שנמצא בכפר פורטה תוכנית לחימה בצה"ל בתוך הכפר דיר מימאס, תוכנית זו כוללת, בין השאר, שימוש באזרחים כמגן אנושי והוכחה לכך שבכפר פעלה תשתית טרור של הארגון.[1] כמו כן, לפי טענת ועדת הבדיקה של האו"ם במלחמת לבנון השנייה, הטמין צה"ל מוקשים בסביבת הכפר, לאחר ששני מומחים אירופאים לחומרי נפץ ורופא לבנוני נפצעו בעת שניסו לחלץ רועה צאן לבנוני שנקלע לשדה מוקשים לא מסומן. צה"ל טען בתגובה כי ייתכן שמדובר בשדה מוקשים ישן מתקופת שהות צה"ל בדרום לבנון.[2]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ויקטור גרן, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ ישראל, כרך ז': הגליל (ב), תרגום: חיים בן־עמרם, ירושלים: יד יצחק בן־צבי, תשמ"ז, עמ' 36
  2. ^ סוכנויות הידיעות, האו"ם: ישראל הטמינה מוקשים בלבנון במלחמה, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2006