נילי טל

נילי טל
	נילי טל
לידה	15 בינואר 1944; תל-אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה	7 במרץ 2024 (בגיל 80); תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	1965–2024 (כ־59 שנים)
	http://www.nilital.com/
	פרופיל ב-IMDb

נילי טל (15 בינואר 1944 – 7 במרץ 2024) הייתה במאית ומפיקה ישראלית של סרטי תעודה, כלת פרס מפעל חיים של הפורום הדוקומנטרי בישראל ופרס מפעל חיים בתחום אומנות הקולנוע של משרד התרבות והספורט.^[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טל נולדה בתל אביב לישראל ומרים הרמן (לבית שושני). למדה בגימנסיה גאולה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחרורה מהצבא בשנות השישים החלה לכתוב כתבות תחקיר במוסף הארץ, בהן חשפה לראשונה את סוגיית ההתמכרות לסמים קשים בישראל, התעללות בילדים, נשים מוכות ועוד.

ב-1970 עברה לטלוויזיה הישראלית, בה עבדה למעלה מ-20 שנה, והחלה לביים סרטים תיעודיים וכתבות לתוכניות יומן השבוע, מבט שני, למחלקת סרטי תעודה ועוד.

ב-1991 החלה להפיק סרטים באופן עצמאי בחברה שבבעלותה, "נילי טל הפקות".

ב-1998 הפיקה את סרטה התיעודי העצמאי הראשון, "עזה כמוות", בו גוללה את פרשת רצח עינב רוגל מקיבוץ שער הגולן על ידי חברה, גלעד שמן. לראשונה בישראל התיר לה בית המשפט המחוזי בנצרת להכניס מצלמות טלוויזיה לאולם ולתעד את הדיונים.

ב-2010 הפיקה וביימה את הסרט "בת 60 מחפשת אהבה" ליס דוקו, סרט אישי בו היא מתארת את חיפושיה למציאת אהבה בגיל 60. הסרט הוקרן ברחבי העולם בהצלחה^[2].

במאי 2023 העניק משרד התרבות והספורט לטל פרס מפעל חיים. השופטים ציינו כי יצרה לאורך השנים יותר מ-40 סרטים תיעודיים "מעוררי שיח משמעותי בסוגיות ערכיות ומהותיות בחברה הישראלית... משמשת השראה לכל יוצרת ויוצר".^[1]

נושאי סרטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטיה של טל עסקו במצוקה, בעוולות חברתיות, באנשים בשולי החברה ובנשים.^[2]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"גשר כחול לבן" פרס סרטי תחקיר ב"דוק אביב" - 1999.
בדצמבר 2022 זכתה טל בפרס מפעל חיים של הפורום הדוקומנטרי בישראל.
במאי 2023 זכתה טל בפרס מפעל חיים בתחום אומנות הקולנוע של משרד התרבות והספורט.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טל הייתה אחייניתו של המלחין והפזמונאי בובי פנחסי והנינה של זיגמונד ויינברג (Sigmund Weinberg), מחלוצי הקולנוע הטורקי וחבר קרוב של האחים לומייר. פרופ' סאבס ארסלן, ראש החוג לקולנוע באוניברסיטה של אנקרה, חשף בפניה את הפעילות הקולנועית של סבא רבא שלה בטורקיה וצילם אותה לסרט שהכין אודותיו^[2].

טל הייתה גרושה, אם לשני בנים וסבתא לשמונה נכדים. הייתה במערכת יחסים זוגית ארוכה עם הפובליציסט יואל מרקוס^[2].

נפטרה לאחר סיבוכים של מחלת ריאות ב-7 במרץ 2024. נקברה בבית העלמין האזרחי מנוחה נכונה כפר סבא.

סרטים שביימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהובתו של שודד השעונים - ל"יס דוקו" - 2023^[2]
עלייתה ונפילתה של ענבל אור - ל"יס דוקו" - 2020
תיק חיי - ל"יס דוקו" - 2018
להציל את נור - לערוץ 1 - 2016
חרוט בגופי - ל"יס דוקו" - 2015
אנה אהובתי - ל"יס דוקו" - 2014
כלות מאוקראינה, סוף הדרך - ל"יס דוקו" - 2013
סוד הרצח של רוז - ל"רשת", ערוץ 2 - 2011
בת 60 מחפשת אהבה - ל"יס דוקו" - 2010
כלות מאוקראינה, 8 שנים אחרי - ל"יס דוקו" - 2009
ברונה - ל"קשת", ערוץ 2 - 2008
הילדות מברזיל - ל"יס דוקו" - 2007
שורה וחצי - לערוץ 10 - 2007
מיסינג - לערוץ 8 - 2006
נשים למכירה - לערוץ 8 - 2005
רצח ללא מניע - לערוץ 8 (נרכש לשידור שני על ידי "רשת", ערוץ 2) - 2003
כלות מאוקראינה - ל"רשת", ערוץ 2 - 2001
כלות מאוקראינה - ל"רשת", ערוץ 2 - 2000
הנרקוד - לרשות השנייה (תיבת תעודה) - 1999
גשר כחול לבן - לערוץ 8 ו-SBS אוסטרליה - זוכה פרס ראשון לסרטי תחקיר ב"דוקאביב" - 1999
עזה כמוות - לערוץ 8 - 1998
כרמלה בוחבוט - לעובדה - 1994