ניאסוויז'
| |||
 | |||
| מדינה |
 בלארוס | ||
|---|---|---|---|
| וובלסט |
 מינסק | ||
| ראיון | ניאסוויז' | ||
| תאריך ייסוד | 1223 | ||
| גובה | 182 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 15,968 (1 בינואר 2024) | ||
| קואורדינטות | 53°13′N 26°40′E / 53.217°N 26.667°E | ||
| אזור זמן | UTC +2 | ||
| www.nesvizh.minsk-region.by | |||
ניאסוויז' (בבלארוסית: Нясві́ж, בליטאית: Nesvyžius, ברוסית: Не́свиж, בפולנית: Nieśwież, ביידיש: נעשוויז; ניעסוויז) היא עיר בבלארוס והמרכז המנהלי של מחוז ניאסוויז' בפרובינציית מינסק. בעיר מצויה אתר המורשת העולמית טירת ניאסוויז'.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מהמאה ה-13 הייתה ניאסוויז' חלק מהדוכסות הגדולה של ליטא. במאה ה-15, בעודה עיר קטנה, עברה לבעלותה של משפחת אצילים מקומית, ובמעמד זה נותרה עד 1813. הספר הראשון בשפה הבלארוסית פורסם בניאסוויז' בשנת 1562. טירת ניאסוויז' הוקמה בשנת 1583, ועד סוף המאה ה-16 נוסדו בה מנזרים שהשתייכו לבנדיקטינים והישועים. לפי המסורת במנזר הבנדיקטי פתוח מתכן מקורי למשקה קרופניק שהיה פופולרי בין האצולה הפולנית-ליטאית. בשנת 1586 הוענקו לעיר זכויות עיר.
בתחילת המאה ה-17 פקדו את העיר מגפות, וכמו כן ניזוקה העיר בפלישת השוודים בעת המלחמה הצפונית הגדולה אך שוקמה עד מחצית המאה, וכן נוסדו בה תעשיות משי וטקסטיל, בית ספר לטירוני צבא, תיאטרון, מקהלה ואף בית ספר לבלט. באמצע המאה ה-18 כבשו כוחות האימפריה הרוסית את האזור, ובשנת 1772 הועברה ספריית העיר, ובה כ-10,000 ספרים וחפצי אמנות, לסנט פטרסבורג. ספרים מספרייה זו נמסרו לאקדמיה הרוסית למדעים. בשנת 1812 כבשו כוחותיו של נפולאון את ניאסוויז', אך האימפריה הרוסית שבה והשתלטה על העיר עוד באותה שנה.
במלחמת העולם הראשונה הייתה העיר כבושה לפרק זמן קצר בידי הקיסרות הגרמנית ולאחר המלחמה השתייכה לרפובליקה הבלארוסית העממית (אנ') שהתקיימה בין 1918 לינואר 1919. לאחר מכן הייתה בשטח הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית שבברית המועצות. לאחר המלחמה הפולנית-סובייטית בה עברה העיר בין פולין לברית המועצות, נותרה העיר בשטח הרפובליקה הפולנית השנייה. עם פלישת ברית המועצות לפולין נכללה העיר בשטח בלארוס הקומוניסטית, לפי הסכם ריבנטרופ–מולוטוב. ביוני 1941 פלשה גרמניה הנאצית לבלארוס וכבשה את העיר, וב-1944 כבש את העיר הצבא האדום.
יהודי ניאסוויז'
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעיר כיהנו רבנים נודעים: האחים רבי יצחק ורבי יהודה אייזנשטט בני רבי מאיר אייזנשטט; רבי שמחה רפפורט, רבי שמואל אביגדור תוספאה, רבי ראובן לוין ורבי יהושע רבינוביץ, בנו של רבי אליהו מקאליש. בעיר נולד גם רבי יוסף דוב סולובייצ'יק, ראש ישיבת וולוז'ין ורבה של בריסק. סבו של רבי יוסף דוב, הרב משה כהנא, כיהן כרב העיר.
הרב חיים זונדל מכבי הקים בעיר אגודה של חובבי ציון.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ-3,400 יהודים מתוך כ-7,500 תושבים. לאחר כיבוש העיר על ידי הצבא האדום בעקבות הסכם ריבנטרופ–מולוטוב הגיעו לעיר כ-1000 פליטים יהודים.
כשבוע לאחר פלישת הגרמנים לברית המועצות בסוף יוני 1941 נכבשה העיר והחלה רדיפת היהודים בה. באוקטובר 1941 עשו הגרמנים סלקציה, רצחו בירי כ-4,000 מהיהודים שהיו בעיר, וסגרו בגטו ניסבייז' את 600 הנותרים - בעלי מקצוע ובני משפחותיהם. בדצמבר 1941 התארגנה מחתרת בגטו. בין מנהיגיה היה שלום חולבסקי. ב-21 ביולי 1942 רוכזו תושבי הגטו לצורך רציחתם אך התקוממו ושרפו את בתי הגטו. כמעט כולם נהרגו בקרב. גם עשרות גרמנים וליטאים נהרגו ונפצעו. כ-25 יהודים בעזרת יוזף מרחווינסקי הגיעו ליערות והפכו לפרטיזנים. כמה יהודים אחרים הוסתרו בכפרי הסביבה למשל על ידי איוואן רודקובסקי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד שטוקפיש, ספר יזכור לקהילת ניסוויז', בספריית העיר ניו יורק
- ניסבייז' (Nieśwież), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- ערך אודות העיר באנציקלופדיה של השואה באתר יד ושם
- ניישווייז' במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
- תערוכת אינטרנט על הקהילה היהודית בניאסוויז' באתר יד ושם.
- "ניאסוויז'", באתר השטעטל הווירטואלי
- "ניאסוויז'", באתר JewishGen (באנגלית)
- צבי פרפל, ניישווייז', אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1244–1246), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- עדותה של אלקה פרפל, ניצולת גטו ניאסוויז' ופרטיזנית, באתר מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה (עדות וידאו בעברית)
