ננטקט
| |||
 | |||
| ננטקט ב-2004 | |||
| נתונים גאוגרפיים | |||
|---|---|---|---|
| מיקום | 40 קילומטרים מדרום לקייפ קוד במסצ'וסטס | ||
| קואורדינטות | 41°16′36″N 70°05′27″W / 41.276756°N 70.090889°W | ||
| שטח | 123.8 קמ"ר | ||
| גובה מרבי | 33 מטר | ||
| נתונים מדיניים | |||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||
| אוכלוסייה | 14,255 (2020) | ||
| אזור זמן | UTC-5 | ||
| עיר ראשית | ננטקט | ||
| מגלה | אדמירל ברת'ולומיו גוסנולד | ||
| תאריך גילוי | 1602 | ||
  | |||
ננטקט (באנגלית: Nantucket) הוא אי באוקיינוס האטלנטי במדינת מסצ'וסטס שבארצות הברית, כ-40 קילומטרים מדרום לקייפ קוד. שטח האי 123 קילומטרים רבועים והוא מתנשא לגובה של 33 מטרים בלבד מעל פני הים. האי נודע במיוחד כאתר היסטורי לאומי (National Historic Landmark) כמרכז העולמי של ציד הלווייתנים במאות ה-18 וה-19[1] וכנמל הבית של הספינה הספרותית "פקווד" ברומן של הרמן מלוויל, "מובי דיק". באי פועל שדה תעופה (Nantucket Memorial Airport), וחברת תעופה (Nantucket Airlines) מפעילה אליו טיסות סדירות מקייפ קוד.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תושבי האי המקוריים היו בני שבט הוָומפּאָנוֹאָג (Wampanoag) ושם האי בלשונם הוא "ארץ רחוקה".
האי התגלה יחד עם שכנו מרתה'ס ויניארד בשנת 1602 על ידי האדמירל ברת'ולומיו גוסנולד (Bartholomew Gosnold), שסיפח אותו לכתר הבריטי. בשנת 1641 רכש את האי תומאס מת'יוס וסיפח אותו למדינת ניו יורק. ההתיישבות באי החלה ב-1659 על ידי מתיישבים מאגודת הידידים ("קוויקרים") ממסצ'וסטס, וב-1671 הוכרזה בו עיר. ניסיונות לפתח באי חקלאות נכשלו, ויישוביו הפכו לתחנות דיגים עונתיות.
במאה ה-18 הפך ננטקט למרכז עולמי של ציד לווייתנים והפך לאחד המקומות העשירים ביותר בארצות הברית ולאחד מרכוזי מתקני ההפקה הגדולים בעולם לשמן לווייתנים, לחֵלֶב הראשתן גדול-הראש ולענבר אפור. בשנים אלה פקדו את נמל ננטקט בעונת ההפקה 150 ספינות בעונה. נמל ננטקט היה הנמל האטלנטי העמוס ביותר לאחר ניו יורק ובוסטון.
ב-1846 פרצה שרפה שהרסה לחלוטין את העיר העיקרית באי. בשנות החמישים של המאה ה-19 פגע משבר כלכלי בענף ציד הלווייתנים, עקב מעבר לשימוש באמצעי אנרגיה אחרים לתאורה. בשל כך התדרדר מצב האי, האוכלוסייה קטנה והפכה ענייה יותר ומבנים רבים ננטשו. בדיעבד, סייע הדבר לשימורם של מבנים ומתקנים שנותרו כפי שהיו בלא פיתוח עד אמצע המאה ה-20, דבר שהפך את המרכז ההיסטורי של ננטקט לאחד הגדולים ביותר בארצות הברית. לקראת סוף המאה ה-19 החלה להיווצר באי תעשיית תיירות ונופש מרפא בזכות אוויר הים הצלול וטבילה במי האוקיינוס.
בשנות ה-50 של המאה ה-20, במקביל לצמיחתו של האי השכן, מרתה'ס ויניארד, כאתר נופש, התקדמה גם הפיכתו של ננטקט לאתר תיירות, נופש ומורשת.
אזכורים בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]האי ננטקט מוזכר בסרט "ממזרים חסרי כבוד" של קוונטין טרנטינו, בסצנה שבה קולונל לנדה (כריסטוף ואלץ) מבקש חלקת אדמה באי כחלק מהעסקה על קבלת חסינות מפני העמדה לדין על פשעי מלחמה.
הסרט הקיץ של 42' שעלילתו מתרחשת באי, הופק שם בשנת 1971.
ברומן "מובי דיק" שכתב הסופר הרמן מלוויל, חלקים משמעותיים מן העלילה מתרחשים באי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ננטקט (באנגלית)- אתר איגוד לשכות המסחר של ננטקט (באנגלית)
- עומר נובינסקי, זהירות, ברווזים חוצים! מאמר תיירותי (בעברית)
- ננטקט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ננטאקט (מסצ'וסטס), דף שער בספרייה הלאומית
