נקסליטים
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
נקסליטים או נקסל (בבנגלית: নক্সাল - "נקשל" নকশাল আন্দোলন - נקשל אנדלון - "התנועה הנקשלית"; בהינדי नक्सलवाद נקסלוועד; באנגלית: Naxalites) הוא שם בלתי רשמי המסמן את חברי אותם הארגונים הפוליטיים המשייכים את עצמם למורשת המפלגה הקומוניסטית של הודו (מרקסיסטית-לניניסטית) שהוקמה בקולקטה בשנת 1969. הארגון הפוליטי הגדול ביותר בקרבם הוא המפלגה הקומוניסטית של הודו (מאואיסטית). הנקסליטים ראו עצמם "מגני השכבות החלשות בהודו" ו"מגני האיכרים נגד ניצול בעלי האחוזות"
המונח "נקסל" נגזר משם הכפר נקסלברי במחוז דרג'ילינג במערב בנגל, שבו פרץ מרד קומוניסטי בשנת 1967.[1] המרד פרץ בעקבות תעמולת קומוניסטים רדיקליים מקומיים, ששאבו השראה מהאידאולוגיה הפוליטית של המנהיג הקומוניסטי הסיני, מאו דזה טונג וביקשו להדליק מהפכה. סיבות המרד היו קיפוח ותסכול מול כוחם המוגזם של בעלי האחוזות והפלייתם של השבטים הילידים, לרבות טרנספר כפוי שלהם כדי לפנות שטחים לתעשיות המכרות הגדולות, במיוחד במדינות צ'האטיסגאר וג'הרקאנד[2] אחרי המרד בשנת 1967 חלה התפצלות שנייה בקרב התנועה הקומוניסטית בהודו: הפלג הרדיקלי עזב את המפלגה הקומוניסטית של הודו (מרקסיסטית) והקים כעבור שנתיים את המפלגה הקומוניסטית של הודו (מרקסיסטית-לניניסטית). פילוגים דומים במפלגות הקומוניסטיות התרחשו בהשראת המאואיזם בארצות רבות בעולם אולם בהודו המפלגות הפרו-סיניות שנוצרו ב-1964 ואחר כך ב-1967 צברו כוח רב כשמוקדן היה מערב בנגל.
בשנים הבאות התפשטה התנועה אל עוד אזורים כפריים נחשלים בדרומה ובמזרחה של הודו ("החגורה האדומה"), במדינות צ'האטיסגאר, אודישה, אנדרה פרדש וטלנגאנה בהן פועלות עד היום קבוצות מחתרתיות מאואיסטיות כמו המפלגה הקומוניסטית של הודו (מאואיסטית). כמה ארגונים נקסליטים - כמו המפלגה הקומוניסטית של הודו (מרקסיסטית-לניניסטית)-שחרור והמפלגה הקומוניסטית של הודו (מרקסיסטית-לניניסטית)-ג'נשקטי הפכו עם הזמן למפלגות חוקיות שהשתתפו בבחירות הפרלמנטריות.
נכון לאפריל 2018 הנקסליטים היו פעילים באזורים הבאים:
- במדינת אנדרה פרדש - בויסאחאפטנם - במחוזות לאחיסראי, ז'אמוי, גאיה
- במדינת ביהר
- במדינת צ'האטיסגאר - במחוזות דנטוואדה, ביג'אפור, בסטאר, ראג'נאנדגאון, נאריאנפור, קונדאגאון, קאנקר, סוקמה
- במדינת ג'הרקאנד: - במחוזות גירידיה, גארוואה, צ'אטרה, בוקארו, לאטהר, חונטי, הזריבאג, גומלה, סימדגה, רנצ'י, פאלאמו, לוהרדאגה, סינגבום
- במדינת מהאראשטרה: - במחוזות אוראנגאבאד, גדצ'ירולי,
- במדינת אודישה:במחוזות מלקנגירי, קוראפוט,
- במדינת טלנגאנה: במחוזות קותאגודם, באדאדרי
למעשה קיימות קבוצות נקסליטיות ב-20 מתוך 28 מדינות הודו. הנקסליטים מייצגים גרסה של המאואיזם, והחל משנת 1976 התאכזבו מהשינויים במדיניות המפלגה הקומוניסטית הסינית. המטרה המוצהרת הראשונית של הנקסליטים הרדיקליים הייתה הקמתם בתחום הודו של "אזורים חופשיים".
נסיבות הקמת התנועה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי השקפת המורדים המאואיסטים חוקת הודו אשררה את המדיניות הקולוניאליטסית ואיפשרה למדינה להשתלט על אדמות השבטים תוך הפיכת אוכלוסיות שבטיות רבות לדיירי משנה על אדמותיהן ותוך שלילת זכויותיהם מדור לדור לתוצרי היערות בסביבה. מרד האיכרים בשנת 1967 פרץ אחרי אי הצלחת הממשל ההודי ליישם רפורמות חוקתיות שהיו אמורות להבטיח אוטונומיה שבטית מסוימת תוך הגנה על משאביהם הטבעיים של השבטים ותוך הגבלת תחום בעלותם של בעלי האחוזות וחלוקת אדמות עודפות לאיכרים ולעובדים החקלאים חסרי אדמה. באזורי ST (Scheduled Tribes) (שנועדו לילידים של הודו, שחיו בה לפני הגעת הארים) פרצו מחלוקות לגבי ניכוסם הבלתי חוקי של אדמות על ידי נוכרים שאינם שייכים לשבטים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרד איכרים בהשפעה קומוניסטית מאואיסטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקומוניזם התחיל את צעדיו הראשונים בהודו בתחילת המאה ה-20. בשנת 1924 קמה המפלגה הקומוניסטית של הודו בראשותו של מאנאבנדרה נאת רוי. בתום מלחמת העולם השנייה עודדה המפלגה התקוממות מהפכנית שבאה לידי ביטוי בעיקר במרד בטלנגאנה. בעקבות דיכוי המרידות בחרה המפלגה הקומוניסטית בדרך של שיתוף פעולה במשחק הדמוקרטי והשתתפות בבחירות לפרלמנט. בשנת 1964 בהשראת סין של מאו, ידעה המפלגה הקומוניסטית פיצול ראשון: היא נעזבה על ידי פלג פרו-סיני שהתנגד למדיניות המפלגה הקומוניסטית הסובייטית אותה הוקיעה כ"רוויזיוניסטית" וסירבה לוותר על רעיון המאבק האלים. פלג זה הקים את המפלגה הקומוניסטית של הודו (מרקסיסטית). המפלגה החדשה הגדירה את המדינה ההודית כ"אורגן של השלטון המעמדי של הבורגנות ושל בעלי האחוזות בראשות הבורגנות הגדולה ובשיתוף פעולה הולך וגובר עם חוגי הפיננסים העולמיים בדרכם לפיתוח הקפיטליזם"[3] עם זאת גם במפלגה החדשה שלטה בכיפה סיעה מרכזית שבחרה בסופו של דבר להמשיך בדרך הפרלמנטריזם ואכזבה את החוגים היותר לוחמניים במפלגה.[4]
המושג "נקסליטים" מקורו בשם הכפר נקסלברי או נקשלברי במערב בנגל, שבו פעל סניף של המפלגה הקומוניסטית של הודו (מרקסיסטית) בראשותם של צ'ארו מזומדר, קאנו סניאל וג'נגל סנתאל ושבו פרצה בשנת 1967 התקוממות שהוגדרה לפי תורתו של מאו כ"מרד איכרים". הארגון בסילינגורי של תנועת האיכרים הקומוניסטים קישאן סאבהה בראשות ג'נגל סנתאל הביע את תמיכתו בהתקוממות שניזומה על ידי קאנו סניאל ואת הנכונות לצאת למאבק מזוין למאן חלוקה מחדש, יותר צודקת, של האדמות. כעבור שבוע על יד הכפר נקסלברי הותקף אריס על ידי אנשי בעל האחוזה תוך כדי מחלוקת על האדמות. ב-24 במאי 1967 כשבא צוות משטרתי לעצור את מנהיגי האריסים, נפל במארב של אנשי השבטים בפיקודו של ג'נגל סנתאל ומפקח משטרה נהרג על ידי מטח של חיצים. בעקבות התקרית רבים מבני השבט סנתאל ועניים רבים הצטרפו לתנועת המרד והתחילו לתקוף בעלי אחוזות מקומיים.
סכסוכים אלה היו קשורים לאי יישומם של הנספחים 5 ו-6 לחוקת הודו. בתאוריה נועדו נספחים אלה לספק צורה מוגבלת של אוטונומיה שבטית בנוגע לשימוש במשאבים הטבעיים על אדמות השבטים - למשל, שימוש בצמחי המרפא, זכויות כרייה, וקביעת תקרות קרקע שתגבלנה את גודל האחוזות הגדולות וכן חלוקת אדמות עודפות לאיכרים ולעובדים חקלאיים חסרי אדמה. בהשראת הגותו המהפכנית של מאו דזה טונג מנהיגי תנועת הנקסליטים דגלו בהדחה בכוח של ממשלות המעמדות הגבוהים. נמצאו משכילים צעירים רבים ובני המעמד הבינוני הנמוך בערים, כולל רופאים ומורים, שנמשכו לאידאולוגיה זו שהופצה בעיקר באמצעות כתביו של צ'ארו מג'ומדר, במיוחד "שמונה התעודות ההיסטוריות" שהיוו יסוד לאידאולוגיה הנקסליטית. הנקסליטים הקימו לפי הדגם של מאו, בתי דין עממיים שבהם שפטו את מתנגדיהם ועינו והוציאו אותם להורג בעזרת גרזינים, סכינים ומכות או הגלו אותם. הסופר ו.ס. נייפול בספרו "הודו: ציוויליזציה פצועה" ציטט חוקרים שראו בשיטותיהם האלימות של המהפכנים עקבות של מסורות דתיות עתיקות מקומיות כמו פולחן האלה קאלי.[5]
מנהיגי ההתקוממות במערב בנגל היו חברים במפלגה הקומוניסטית של הודו (מרקסיסטית) שהצטרפה מזה מספר חדשים לממשלת קואליציה במדינה. מנהיגי המפלגה כמו שר החקלאות הרי קרישנה קונאר שעד השתמשו בעבר ברטוריקה מהפכנית וטענו שהפקעת אדמות בכוח הזרוע מידי העשירים הנצלנים היא חלק ממצע המפלגה. כעת ששהם היו בממשלה, הם והמפלגה לא אישרו את המרד המזוין וכל מנהיגים המקומיים וכמה מתומכיהם בקולקטה סולקו מן המפלגה. כתוצאה מכך בנובמבר 1967 הקבוצה המרדנית בראשות סושיתאל ראי צ'ודהורי, הקימה את הוועד המתאם הכל-הודי של המהפכנים הקומוניסטים (AICCCR). בכמה מקומות בהודו אורגנו באותם הימים מרידות אלימות. ביום הולדתו של לנין, 22 באפריל בשנת 1969, מתוך AICCCR קמה המפלגה הקומוניסטית של הודו (מרקסיסטית-לניניסטית).[1] שם זה אומץ בעולם על ידי הרבה קבוצות פוליטיות ומפלגות קומוניסטיות המושפעות על ידי המהפכה המאואיסטית, לרבות מה שנקרא מהפכת התרבות בסין.
בפועל כל הקבוצות הנקסליטיות מקורם במפלגה זו - המפלגה הקומוניסטית של הודו (מרקסיסטית-לניניסטית) - בקיצור CPI (ML). אולם התקיימה שלוחה נפרדת - "המרכז הקומוניסטי המאואיסטי" שהתפתח מתוך קבוצת "דקשין דש". קבוצה זו התמזגה עם קבוצת "מלחמת העם" והקימה את המפלגה הקומוניסטית של הודו (מאואיסטית). שלוחה מיוחדת שלישית היו "הקומוניסטית המהפכנים של אנדרה" -UCCRI (ML) - שהונחו על ידי מורשתו ההמונית של ט. נאגי רדי, שעזב את AICCCR בשלב מוקדם יותר. בשנות ה-1970 המוקדמות נפוץ הנקסליזם כמעט בכל מדינות הודו, פרט למערב הודו. במהלך שנות ה-1970 אחרי מותו של צ'ארו מג'ומדר, התפלגה התנועה לסיעות יריבות רבות. בסביבות שנת 1980 פעלו כמשוער כ-30 קבוצות נקסליטיות, עם בערך 30,000 פעילים. אחד מוקדים העיקריים להתנגשות עם השלטון היה סלילת הכבישים והפקת חומרי הגלם והמחצבים. המורדים התאמצו לאיים על תהליכי פיתוח אלה מאות ואלפי אקדמאים הודים צעירים שהוקסמו על ידי רעיונות המהפכה של הנקסליטים קיפחו את חייהם תוך כדי הפעילות המחתרתית.[6]
האלימות במערב בנגל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסביבות 1971 צברו הנקסליטים השפעה גוברת בשורות הסטודנטים הרדיקליים בקולקטה. סטודנטים רבים עזבו את הלימודים כדי להצטרף לנקסליטים. מג'ומדר עודד אותם והצהיר שהמלחמה המהפכנית לא תוגבל רק לאזורים הכפריים אלא תפרוץ בכל מקום, גם בעיר. הוא הכריז על "מדיניות של חיסול", (annihilation line) לפיה יש להרוג את "אויבי המעמד" האינדיבידואלים (כמו בעלי אחוזות, אנשי עסקים, פרופסורים באוניברסיטאות, קציני משטרה, פוליטיקאים מן הימין ומן השמאל) ואחרים.
ראש השרים במדינה סידהארטה שנקאר ראי ממפלגת הקונגרס לקח אמצעי נגד נגד הנקסליטים. גויסו לשם כך כוחות המשטרה. נטען שביתו של חבר הפרלמנט ממפלגת הקונגרס, סומן מיטרה בשכונת שילדה של קולקטה, הפך לחדר עינויים שבו נכלאו נקסליטים באופן בלתי חוקי על ידי המשטרה ועל ידי פעילי הקונגרס. גם פעילים מן המפלגה הקומוניסטית (מרקסיסטית) לקחו חלק הדיכוי. אחרי אבדות ואחרי שהתכחשו בפומבי ל"חיסולים" שהוטפו על ידי מג'ומדר, התלוננו הנקסליטים על הפרות של זכויות אדם מצד המשטרה. רשויות המשטרה הגיבו כי מדובר במלחמת אזרחים ושבמלחמה אין מקום לתענוגות הדמוקרטיה, במיוחד כשהיריב נאבק מחוץ לנורמות של הדמוקרטיה והכללים האזרחיים. חלקים רבים בתנועת הנקסליטים התחילו לערער על מנהיגותו של מג'ומדר. בשנת 1971 התפתלה המפלגה CPI (ML) כש סטיאנאראיאן סינג התקומם נגד הנהגתו של מג'ומדר. ב-1972 נעצר מג'ומדר על ידי המשטרה והוא מת בכלא אליפור ייתכן אחרי עינויים. מותו האיץ את התפוררות התנועה.
מבצע "מרוץ מכשולים"
[עריכת קוד מקור | עריכה]תוכנית המבצע נגד המורדים הנקסליטים הוכנה עוד באוקטובר 1969 על ידי בכירים בממשל ההודי ובראשם סם מאנקשו וגובינד נאראיאן. נדחו בקשותיו של מפקד פיקוד המזרח, הגנרל ג'.פ.ר. ג'ייקוב לקבל פקודות בכתב. ביולי 1971 אחרי מעורבותה של הודו במלחמת העצמאות של בנגלדש, ניצלה אינדירה גנדי סעיף בחוק הנשיאות כדי לגייס את הצבא ההודי נגד מחתרות הנקסליטים ויזמה מבצע מקיף צבאי-משטרתי. במבצע זה שנקרא "מרוץ מכשולים" (באנגלית Operation Steeplechase) נהרגו מאות נקסליטים ומעל 20,000 פעילים וחשודים נאסרו, לרבות מנהיגים בכירים של התנועה.
המצב בשנים 2011-2000
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-21 בספטמבר 2004 התמזגו כל הקבוצות הנקסליטיות והמאויסטיות בהודו למפלגה אחת הקרויה המפלגה הקומוניסטית של הודו (מאואיסטים).[7] בשנים 2006-2002 מעל 3000 אנשים נהרגו בעמותים בין השלטון למחתרות נקסליטיות. ב-2006 סוכנות המודיעין הודית העריכה שבנוסף ל-50000 פעילי הנקסליטים יש ברשות המחתרות עוד 20000 לוחמים. ב-2006 הצהיר ראש הממשלת הודו מאנמוהאן סינג כי הנקסליטים מהווים האיום הפנימי החמור ביותר לביטחון המדינה. בשנת 2004, שנה של התעצמות מחודשת של פעילות הנקסליטים העריך משרד הפנים ההודי כי המחתרות הנקסליטיות מנו 9,300 חברים ושהחזיקו 6500 כלי נשק ברישיון לצד כמות גדולה של נשק ללא רישיון. ב-2006 בהתאם לJudith Vidal-Hall Figures אנשי המחתרות המאויאסטיות היו כ-15,000, הגרילות שלהם שלטו בחמישית מיערותיה של הודו ופעלו ב-160 מתוך 604 המחוזות .India's Research and Analysis Wing העריך כי פעלו במחתרות הנקסליטיות כ-20,000 פעילים.
בפברואר 2009 יצאה ממשלת הודו ביוזמה חדשה במישור הלאומי שנקראה "תוכנית הפעולה המשולבת" (Integrated Action Plan) שנועדה לארגן פעולות ארציות מתואמות על מנת למצוא פתרון לתסיסה הנקסליטית בכל המדינות הנגועות בה: קרנטקה, צ'הטיסדאר, אודישה, אנדרה פרדש, טלנגאנה, מהאראשטרה, ג'הרקאנד, ביהר, אוטר פרדש ומערב בנגל. תוכנית זו כללה מימונם של מיזמים עממיים לפיתוח כלכלי ובו זמנית מימון הפעילות המשטרתית הדרושה לדיכוי השפעת המחתרות הנקסליטיות באזורים אלה. ב-2009 עקב הסכסון כ-350,000 בני שבטים פונו מאדמותיהם למקום חלופי. באותה שנה, 2009, פעלו נקסליטים בעיקר בכ-180 מחוזות בעשר מדינות בהודו. באוגוסט 2010 אחרי שנה של יישום התוכנית מדינת קרנטקה הוסרה מרשימת המדינות המושפעות מפעילות הנקסליטים. ביולי 2011 מספר המחוזות המעורבים ירד ל-83 בתשע מדינות (כולל 20 מחוזות חדשים) בדצמבר 2011 דיווחה הממשלה המרכזית כי מספר ההרוגים והפצועים עקב פעילות המחתרות הנקסליטיות ירד ל-50% לעומת שנת 2010. בשנת 2013 הקבוצות הקומוניסטיות המאואיסטיות לקחו אחראיות רק על 123 רציחות, כלומר חצי מכלל מקרי הרציחות שנגרמו על ידי טרוריסטים בהודו באותה שנה. התנועות הנקסליטיות הוגדרו כארגוני טרור על ידי השלטונות ההודיים, אם כי הן נהנות לכאורה מאהדה בקרב רבים מתושבי האזורים שבהם פועלות. בסקר של העיתון "טיימס אוף אינדיה" במדינת אנדרה פרדש 58% מהנסקרים ראו בחיוב את הגרילות, ורק 19% הביעו דעה שלילית.
אחרי שנת 2010
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי נתוני משטרה בהודו בשנים 2018-2001 6956 אזרחים ו-2517 אנשי ביטחון נהרגו או נרצחו על ידי המחתרות המאואיסטיות.[8]
2010
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ב-6 באפריל 2010 ביצעו הגרילרים המאואיסטים בג'ונגלים של דנטוואדה במדינת צ'הטיסגאר את הפיגוע הקשה ביותר מתולדות התנועה. כ-1000 גרילרים ארגנו שני מארבים נגד צוותי CRPF (כוחות המילואים המשטרתיים המרכזיים) והרגו 76 שוטרים ופצעו עוד 50.
- ב-17 במאי פוצצו הנקסליטים אוטובוס בדרל דנטוואדה-סוחמה במדינת צ'הטיסגאר. בפיצוץ נהרגו 15 שוטרים ו-20 אזרחים. במתקפה אחרת ב029 ביוני הרגו הנקסליטית לפחות 26 אנשי ה-CRPF במחוז נאראיאנפור במדינת צ'הטיסגאר.
על אף המארבים בצ'הטיסגאר, היו סימנים להצלחה מסוימת של התוכנית הממשלתית נגד המחתרות. במדינת מאדהיה פראדש תרמו לכך ההשקעות המתוכננות בפיתוח האזורים הכפריים.ריסון האלימות הושג גם הודות למעורבות ממשלתית מוגברת וגם להנהגת תוכניות לביטחון חברתי כמו ה-National Rural Employment Guarantee Act משנת 2005 שהציע החל משנת 2006 100 ימי עבודה תמורת שכר לאוכלוסיות הנחשלות והענייות באזורים הכפריים. העבודות המוצעות הן בעיקר בתחום בניית הכבישים.
2011
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף שנת 2011 נרצח קישנג'י, המנהיג הצבאי של המפלגה הקומוניסטית של הודו (מאואיסטית), עקב פעולה מתואמת של כוחות הביטחון ההודיים. מותו של קישנג'י נחשב למכה קשה בתנועה הנקסליטית במזרח הודו. במרץ באותה שנה במדינת אודישה המזרחית חטפו המורדים המאואיסטים שני תיירים איטלקים. כמו כן 12 אנשי CRPF (ג'וונים) נהרגו בפיצוץ מטען במחוז גדצ'ירולי של מדינת מהאראשטרה. הפיגוע יוחס לפעילים נקסליטים.
2013
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-25 במאי 2013 תקפו נקסליטים אספה של הקונגרס הלאומי ההודי בכפר סוקמה שבמחוז בסטר ורצחו 29 אנשים. בין ההרוגים נמצאו שני מנהיגים ותיקים של המפלגה מהנדרה קרמה ונאנד קומאר פאטל ובנו. מנהיג אחר של המפלגה, וידיה צ'אראן שוקלה נפצע קשה ומת מאוחר יותר עקב פצעיו. ב-11 ביוני תקפו המאואיסטים בעמק דרבהה.
2014
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרץ 2014 מארב נקסליטי נגד צוות אנשי ביטחון בצ'האטיסגאר, הסתיים ברציחת 15 מתוכם (11 חברי CRPF). נרצח גם אזרח אחד. בדצמבר 2014 נרצחו עוד 14 אנשי CRPF ו 12 נפצעו בדרום המחוז סוקמה במדינת צ'האטיסגאר.
2015
[עריכת קוד מקור | עריכה]- באפריל 2015 7 אנשי יחידת כוחות מיוחדים (Special Task Force) נהרגו במארב מאואיסטי על ידי קנקרלאנקבה, במחוז סוקמה במדינת צ'האטיסגאר.
- באפריל 2015 חבר בכוחות BSF נהרג במארב נקסליטי על יד בנדה, קאנקר, במדינת צ'האטיסדאר
- באותו חודש עוד 5 חברי CAF נהרגו במארב מאואיסטי על ידי קירנדול, דנטוואדה, במדינת צ'הטיסגאר
2016
[עריכת קוד מקור | עריכה]- באוקטובר 2016 24 בצ'יטראקונדה בגבול המדינות אנדרה-אודישה נקסליטים נהרגו בהיתקלות על ידי כוחות משטרת אנדרה פרדש ("הכלבים האפורים")
- בנובמבר 2016 שלושה נקסליטים אחרים נהרגו על ידי קרולאי בהיתקלות עם משטרת קארלה. עם ההרוגים נמנה המנהיג הנקסליטי קאפו דוואראג' מקראלה.
- בסוף נובמבר 2016 בג'הרקאנד נהרגו 6 נקסליטים בקרב יריות עם קומדנו CRPF
2017
[עריכת קוד מקור | עריכה]באפריל 2017 בהיתקלות בראלה פתאר על יד צ'ינטאגופה במחוז סוקמה במדינת צ'האטיסגאר נהרגו 25 קציני CRPF על ידי קבוצה של 300 נקסליטים.
2018
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-13 במרץ 2018 מטען צד רב-עוצמה שהונח על ידי נקסליטים הרס רכב מוגן של CRPF בסוקמה, מדינת צ'האטיסגאר, והרג 9 אנשי ביטחון ופצע שניים אחרים.
- במרץ 2018 לפחות 36 נקסליטים נהרגו על ידי המשטרה בקרב יריות של 4 שעות בגבול המדינות מהאראשטרה וצ'האטיסגאר.
"נקסליזם עירוני"
[עריכת קוד מקור | עריכה]בימי ממשל נרנדרה מודי בהודו תומכים במחנה הימני מעלים אצבע מאשימה נגד מה שקורים "נקסליזם העירוני" המיוצג על ידי עיתונאים, עורכי דין, פעילי זכויות אדם ומתנגדים לשלטון מקרב תושבי ערים החשודים בקשרים ואהדה למחתרות המאואיסטיות. האנשים החשודים ב"נקסליזם עירוני" היו יעד לחיפושים בבתיהם ולמעצרים ומאסרים ללא משפט למשך עד שישה חדשים, בהתאם לחוק למניעת פעילויות בלתי חוקיות (Unlawful Activities Prevention Act).
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Julien Bouissou En Inde, arrestations de défensurs de basses castes, Le Monde, 31.08.2018
- http://www.iht.com/articles/2006/04/17/opinion/edbowring.php (אורכב 17.04.2006 בארכיון Wayback Machine) Philip Bowring in International Herald Tribune
- -V.S.Naipaul India: A Wounded Civilization, Penguin Books, London, 1987
- Satya Prakash Dash - Naxal Movement and State Power: With Special Reference of Orissa - Sarup and Sons, New Delhi, 2006
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כתבה על כישלון הודו בדיכוי של המחתרת-2010
- הרצאה על תולדות תנועת הנקסליטים
- סרטון על פעילות הנקסליטים
- נקסליטים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
