עלווית לבנת-גבות

עלווית לבנת-גבות
עלווית לבנת-גבות, פקיסטן קריאות, בנגלור, הודו
מצב שימור
conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	ציפורי שיר
תת־סדרה:	דמויי־דרור
משפחה:	עלוויתיים
סוג:	עלווית
מין:	עלווית לבנת-גבות
שם מדעי
Phylloscopus humei ‏Brooks, 1878
תחום תפוצה
מפת התפוצה של עלווית לבנת-גבות   מקייצת   חורפת

עַלְוִית לִבְנַת-גַּבּוֹת (שם מדעי: Phylloscopus humei) היא מין של ציפור שיר זעירה בסוג עלווית (לשעבר ממשפחת הסבכיים, כיום במשפחה נפרדת: Phylloscopidae; כאשר הסבכיים משמשים כעל-משפחה) המקייצת ומקננת בהרי מרכז אסיה. היא נודדת וחורפת בעיקר בהודו.

בישראל היא נדירה למדי אך קבועה, בעיקר בסתיו ובחורף.

טקסונומיה ואטימולוגיה

שם הסוג Phylloscopus מגיע מיוונית עתיקה מהמילים phullon, "עלה", ו-skopos, "מחפש" (מ-skopeo, "לצפות"). שם המין הספציפי humei מנציח את אלן אוקטביאן הום, אורניתולוג ומדינאי הודי ממוצא בריטי, שם שבא לידי ביטוי גם בשמה העממי האנגלי: "Hume's leaf warbler".

העלווית לבנת-הגבות פוצלה מהמין עלווית צהובת-גבות, שנבדלת ממנה באופן עקבי במורפולוגיה, ביואקוסטיקה ובמאפיינים המולקולריים שלה. אזורי הקינון של שני המינים חופפים במערב הרי סייאן, אך כנראה שהם אינם מעמידים בני-כלאיים. הענפים שלהם התפצלו לפני 2.5 מיליון שנים בערך, ושני התת-מינים P. h. humei ו-P. h. mandellii נפרדו לפני לפני מיליון שנים בערך.

תת-מינים

ישנם שני תת-מינים מוכרים:

• P. h. humei (ויליאם אדווין ברוקס , 1878) "עלווית לבנת-גבות מערבית" - מקייצת ומקננת בדרום-מרכז רוסיה, ומזרח קזחסטן, עד צפון-מערב סין ונפאל. חורפת בתת-היבשת ההודית.
• P. h. mandellii (ויליאם אדווין ברוקס, 1878) "עלווית לבנת-גבות מזרחית" - תת-מין אלופטרי לחלוטין, המופרד לפעמים כמין עצמאי. מקייצת ומקננת במרכז סין ומזרח הרמה הטיבטית, וחורפת בצפון הודו-סין.

  

  מפה המתארת את תפוצת הקינון של שני תת-המינים, המזרחי והמערבי

תיאור

זוהי אחת מהעלוויות הקטנות ביותר, באורך 9–10 ס"מ ובמשקל של כ-6.5 גרם. כמו עלוויות רבות אחרות, יש לה חלקים עליונים ירקרקים וחלקים תחתונים לבנבנים עם גוונים אפרפרים. היא דומה למדי לעלווית צהובת-גבות בשל פס-הגבה הארוך שלה, הפס במרכז הכיפה, והאברות והשלישוניות צהובות השוליים. עם זאת, היא נבדלת ממנה בכך שהיא בעלת פס-כנף בהיר בולט בודד, שריד קלוש בלבד מפס-הכנף הקצר השני, וצבעיה העמומים והאפרפרים יותר בסך הכל. בנוסף, רגליה והחלק התחתון של מקורה שחורים.

שירתה מזמזמת וגבוהה. סימן הזיהוי המובהק ביותר בינה לעלווית צהובת-גבות הוא הקריאות הדו-הברתיות הייחודיות שלה, שהן רכות, קצרות ונמוכות יותר משל צהובת-הגבות. בעוד שהאוכלוסיות המזרחיות והמערביות כבר מראות הבדלים ניכרים ברצף הגנום מיטוכונדרי שלהם ובקריאותיהם, השירה שלהם אינה שונה; הם מבודדים באופן רבייתית רק על ידי ספציאציה אלופטרית ולא נחשבים בדרך כלל למינים נפרדים.

אקולוגיה

זוהי ציפור נפוצה ביערות הרריים בגבהים של עד 3,500 מטר מעל פני הים. תפוצה נפרשת מרכס הרי הינדו-כוש וקארקוראם מזרחה וצפונה עד טיין שאן בסין והרי אלטאי במונגוליה. שתי האוכלוסיות, המזרחית והמערבית, נודדות מעל הרי ההימלאיה לחורף בהודו ואזורים סמוכים. המין תועד גם באזור קוץ'.

עלווית זעירה זו נוטה לנדוד עד למערב אירופה, במיוחד בנדידת הסתיו, על-אף שהיא נאלצת לעבור מרחק של כ-3,000 ק"מ משטחי הקינון שלה. בוגרים שלא מקננים עשויים לשוטט הרבה בקיץ, כאשר P. h. mandellii הם מבקרי קיץ נפוצים למדי ביערות ההר הלחים הסובטרופיים והממוזגים בהוטן, בסביבות רום של 2,000-3,500 מטר, הנשלטים על ידי עצי אשוח בהוטן (Abies densa) או רוש ההימלאיה (Tsuga dumosa) ורודודנדרונים, אם כי תת-המין אינו מקנן קבוע באותה מדינה.

על-אף שזהו לא מין ביישן, קשה לצפות בה בשל חיבתה לצמרות סבוכות של עצים, צבעיה הפשוטים, ותזזיותה. היא כמעט כל הזמן בתנועה. בדומה לרוב הסבכיים, היא אוכלת חרקים.

קינון

הקן בצורת כדור העשוי מסיבי צמחים, טחב, דשא ושיער של בעלי חיים. הוא מונח על הקרקע או על גדה בין שורשים או אבנים מכוסות אזוב או מוסתר בציצת עשב, בדרך כלל מתחת לשיח, עץ קטן או רודודנדרון נמוך, ולפעמים בחלל עץ.

סטטוס

למין זה טווח תפוצה נרחב למדי, מגמות האוכלוסייה מוערכות כיציבות, ועל-אף שלא נערכו אומדנים הוא מוערך כמין נפוץ עם אוכלוסייה גדולה; לכן המין אינו מוגדר כמתקרב לסף פגיעות, ומסווג ברמת סיכון של "ללא חשש" על-ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN).

גלריה

• 
  מפקיסטן
• 
  מבט מהגב, פקיסטן
• 
  פרט מחונזה, גילגיט-בלטיסטן, פקיסטן
• 
  עם טרף במקורה, גילגיט, גילגיט-בלטיסטן, פקיסטן
• 
  פס-הכנף השני לעיתים בולט יותר. גוג'ל, גילגיט-בלטיסטן, פקיסטן
• 
  לעיתים פס-הכנף כמעט שלא מובחן. פקיסטן

לקריאה נוספת

• טוביה קאהן, עלווית לבנת גבות - בת שלמה, הבלוג "צפר במשרה מלאה"

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא עלווית לבנת-גבות בוויקישיתוף

• עלווית לבנת-גבות, באתר ITIS (באנגלית)
• עלווית לבנת-גבות, באתר NCBI (באנגלית)
• עלווית לבנת-גבות, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• עלווית לבנת-גבות, באתר GBIF (באנגלית)
• תצפיות, קטעי וידאו, תמונות וקולות של עלווית לבנת-גבות, באתר eBird
• הקלטות אודיו של עלווית לבנת-גבות, באתר xeno-canto

הערות שוליים

מקורות ספרותיים

• Alström, Per (2006): Species concepts and their application: insights from the genera Seicercus and Phylloscopus. Acta Zoologica Sinica 52(Supplement): 429–434. PDF fulltext
• Alström, Per & Olsson, U. (1988): Taxonomy of Yellow-browed Warblers. Brit. Birds 81: 656–657.
• Ernst, S. (1996): Zweiter Beitrag zur Vogelwelt des Östlichen Altai ["Second contribution regarding the avifauna of the Sayan Mountains"]. Mitteilungen aus dem Zoologischen Museum Berlin 72, Suppl. Ann. Ornithol. 20: 123–180 [Article in German].
• Inskipp, Carol; Inskipp, Tim & Sherub (2000): The ornithological importance of Thrumshingla National Park, Bhutan. Forktail 14: 147–162. PDF fulltext
• Irwin, D.E.; Alström, Per; Olsson, U. & Benowitz-Fredericks, Z.M. (2001): Cryptic species in the genus Phylloscopus (Old World leaf warblers). Ibis 143(2): 233–247. doi:10.1111/j.1474-919X.2001.tb04479.x PDF fulltext
• Price, Trevor & Jamdar, N. (1991): Breeding biology of the Yellow-browed leaf warbler Phylloscopus inornatus (humei) in Kashmir. Journal of the Bombay Natural History Society 88(1): 1–19.
• Sangster, George; Knox, Alan G.; Helbig, Andreas J. & Parkin, David T. (2002): Taxonomic recommendations for European birds. Ibis 144(1): 153–159. doi:10.1046/j.0019-1019.2001.00026.x (HTML abstract)
• Shirihai, H. & Madge, S. (1993): Identification of Hume's Yellow-browed Warbler. Birding World 6: 439–443.