פוזן (אוניית מערכה, 1908)

"פוזן"
SMS *Posen*
	אוניית הצי הגרמני הקיסרי "פוזן"
	אוניית הצי הגרמני הקיסרי "פוזן"
תיאור כללי
סוג אונייה	אוניית מערכה
צי	הצי הקיסרי הגרמני
דגל הצי
סדרה	נסאו
ציוני דרך עיקריים
מספנה	גרמניה ורפט
תחילת הבנייה	11 ביוני 1907
הושקה	12 בדצמבר 1908
תקופת הפעילות	31 במאי 1910 – 16 בדצמבר 1918 (8 שנים)
אחריתה	נגרטה ב-1922
מלחמות וקרבות	מלחמת העולם הראשונה
מידות
הֶדְחֶק	18,873 טון (סטנדרט), 21,000 טון (בתפוסה מלאה)
אורך	146.1 מטר
רוחב	26.9 מטר
שוקע	8.76 מטר
נתונים טכניים
מהירות	20.2 קשרים
גודל הצוות	1,087 קצינים ומלחים
טווח שיוט	15,400 ק"מ במהירות 12 קשר
הנעה	12 דוודים המזינים מנועי קיטור בהספק 22,000 כוחות סוס
צורת הנעה	מנועי קיטור
כמות הדלק	2,700 טון פחם, 160 טון דלק
אמצעי לחימה
שריון	חגורת שריון 300 מ"מ ; צריחי תותחים 280 מ"מ ; מגדל הניווט 400 מ"מ ; ברבטות 160 מ"מ ; מחיצות טורפדו 30 מ"מ
חימוש	12 תותחים בקוטר 11 אינץ' (280 מ"מ) ; 12 תותחים בקוטר 5.9 אינץ' (150 מ"מ) ; 16 תותחים 3.5 אינץ' (88 מ"מ) ; 6 צינורות טורפדו 17.7 אינץ' (450 מ"מ)

פוזן (בגרמנית: SMS Posen) הייתה אחת מארבע אוניות מערכה מדגם "נסאו" של הצי הקיסרי הגרמני. האונייה הונחה במספנת Germaniawerft בקיל ב-11 ביוני 1907, הושקה ב-12 בדצמבר 1908, ונכנסה לשירות בצי הים הפתוח ב-31 במאי 1910. היא הייתה מצוידת בסוללה ראשית של 12 תותחי 28 סנטימטרים (11 אינץ') בשישה צריחים תאומים בסידור משושה יוצא דופן.

האונייה שירתה עם שלוש האוניות האחיות שלה במשך רוב מלחמת העולם הראשונה. היא ראתה שירות נרחב בים הצפוני, שם השתתפה בכמה גיחות של הצי. אלה הגיעו לשיאם בקרב יוטלנד ב-31 במאי – 1 ביוני 1916, שם פוזן הייתה עסוקה רבות בלחימה לילית נגד כוחות קלים בריטיים. בתוך הבלבול, הספינה נגחה בטעות בסיירת הקלה אלבינג, שנגרם לה נזק חמור וטבעה מאוחר יותר בלילה.

האונייה גם ביצעה מספר פריסות לים הבלטי נגד הצי הרוסי. בראשון שבהם, פוזן תמכה בהסתערות ימית גרמנית בקרב מפרץ ריגה. האונייה נשלחה חזרה לים הבלטי בשנת 1918 כדי לתמוך בפינים הלבנים במלחמת האזרחים הפינית. בתום המלחמה, פוזן נשארה בגרמניה בזמן שרוב הצי היה כלוא בסקפה פלו. בשנת 1919, בעקבות הטבעת הצי הגרמני בסקפה פלו, היא נמסרה לבריטים כתחליף לאוניות שהוטבעו. לאחר מכן היא נשלחה לגורטי ספינות בהולנד ונגרטה ב-1922.

תיאור

תרשים של אוניות המערכה מסדרת נסאו המציגה את מיקום הסוללה הראשית

עבודת התכנון על סדרת נסאו החלה בסוף 1903 בהקשר של מרוץ החימוש הימי האנגלו-גרמני; באותו זמן, אוניות מערכה של ציים זרים החלו לשאת סוללות משניות כבדות יותר ויותר, כולל אוניות איטלקיות ואמריקאיות עם תותחי 20.3 ס"מ (8 אינץ') ואוניות בריטיות עם תותחי 23.4 ס"מ (9.2 אינץ'), ועלו על אוניות המערכה הגרמניות הקודמות מסדרת דויטשלנד עם תותחי ה-17 ס"מ (6.7 אינץ') שלהן של החימוש המשני. מתכננים גרמנים שקלו בתחילה ספינות מצוידות בתותחי 21 ס"מ (8.3 אינץ') לסוללה המשנית, אך דיווחים שגויים בתחילת 1904 כי אוניות המערכה מסדרת לורד נלסון יהיו מצוידות בסוללה משנית של תותחי 25.4 ס"מ (10 אינץ') הניעו אותם לשקול אונייה חזקה עוד יותר חמושה חימוש תותחים גדולים המורכב משמונה תותחי 28 ס"מ (11 אינץ'). במהלך השנתיים הבאות, העיצוב שוכלל לכלי שיט גדול יותר עם שנים עשר תותחים, עד אז השיקה בריטניה את אוניית המערכה המהפכנית אה"מ דרדנוט.

אורכה של פוזן היה 146.1 מ' (479 רגל), רוחב 26.9 מ' (88 רגל 3.1 אינץ'), והיה לה שוקע של 8.9 מ' (29 רגל 2.4 אינץ'). הדחק האונייה היה 18,873 טון (18,575 טון ארוך) בתפוסה סטנדרטית, ו-20,535 טון (20,211 טון ארוך) במעמס מלא. באונייה היו צוות של 40 קצינים ו-968 מלחים. פוזן שמרה על מנועי קיטור תלת דרגתיים עם 12 דוודים על בסיס פחם במקום מנועי טורבינה מתקדמים יותר. מערכת ההנעה שלה דורגה ב-28,000 כוחות סוס (20,594 קילוואט) והיא סיפקה מהירות מרבית של 20 קשרים (37 קמ"ש). היה לה טווח שיוט של 8,300 מיילים ימיים (15,400 ק"מ) במהירות של 12 קשרים (22 קמ"ש). סוג זה של מכונות נבחר הן לבקשת אדמירל אלפרד פון טירפיץ והן לבקשת מחלקת הבנייה של הצי; האחרון קבע ב-1905 כי "השימוש בטורבינות בספינות מלחמה כבדות אינו מומלץ". החלטה זו התבססה אך ורק על עלות: באותה תקופה, פארסונס החזיקה במונופול על טורבינות קיטור ודרשה עמלת תמלוגים של מיליון גולדמרק עבור כל מנוע טורבינה. חברות גרמניות לא היו מוכנות להתחיל בייצור של טורבינות בקנה מידה גדול עד 1910.

פוזן נשאה סוללה ראשית של 12 תותחי SK L/45 בקוטר 28 ס"מ (11 אינץ') בתצורה משושה יוצאת דופן. החימוש המשני שלה כלל 12 תותחי 15 ס"מ (5.9 אינץ') SK L/45 ו-16 תותחי 8.8 ס"מ (3.5 אינץ') SK L/45, שכולם היו מותקנים בקזמטים. מאוחר יותר בקריירה שלה, שניים מהתותחים בקוטר 8.8 ס"מ הוחלפו בתותחי נ"מ בעלי זווית גבוהה באותו קליבר להגנה מפני מטוסים. הספינה הייתה חמושה גם בשישה צינורות טורפדו שקועים בקוטר 45 ס"מ (17.7 אינץ'). צינור אחד הורכב בחרטום, צינור אחר בירכתיים, ושניים בכל צד רוחב, בשני קצותיו של מחיצת הטורפדו. חגורת השריון של האונייה הייה בעובי של 300 מ"מ (11.8 אינץ') במצודה המרכזית, והסיפון המשוריין היה בעובי 80 מ"מ (3.1 אינץ'). לצריחי הסוללה הראשיים היו דפנות בעובי של 280 מ"מ (11 אינץ'), ומגדל הניווט היה מוגן בציפוי שריון של 400 מ"מ (15.7 אינץ').

היסטוריית שירות

פוזן הוזמנה תחת השם הזמני ארזאץ באדן, כתחליף לאונייה מחופת שריון באדן, מסדרת זקסן. היא הונחה ב-11 ביוני 1907 במספנת Germaniawerft בקיל. כמו אחותה נסאו, הבנייה התנהלה בחשאיות מוחלטת; יחידות חיילים שמרו על המספנה וגם שמרו על קבלנים שסיפקו חומרי בניין, כמו קרופ. האונייה הושקה שנה וחצי לאחר מכן, ב-12 בדצמבר 1908. וילהלם אוגוסט הנס פון ואלדו-רייצנשטיין נשא נאום בעת השקתה, ופוזן הוטבלה על ידי יוהנה פון רדולין, אשתו של הוגו פירסט פון רדולין, דיפלומט גרמני שמקורו במחוז עם שמה של האונייה. ניסויים ראשוניים נערכו עד אפריל 1910, ולאחר מכן הושלמה האונייה באופן סופי במאי. האונייה הוכנסה לצי ב-31 במאי. ניסויים ימיים נערכו לאחר מכן והושלמו עד 27 באוגוסט. בסך הכל, בנייתה עלתה לממשלת גרמניה 36,920,000 מרק.

לאחר שסיימה את ניסוייה באוגוסט 1910, פוזן עזבה את קיל לווילהלמסהאפן, לשם הגיעה ב-7 בספטמבר. מכיוון שלצי הקיסרי הגרמני היה מחסור כרוני במלחים מאומנים, רבים מאנשי הצוות שובצו לאוניות אחרות. אנשי צוות אלו הוחלפו באנשי צוות מהפרה-דרדנוט ויטלסבאך, שהוצאה משימוש ב-20 בספטמבר. לאחר כניסתן לשירות, כל ארבעת אוניות המערכה מסדרת נסאו שירתו כיחידה, פלגה II של שייטת אוניות המערכה I, עם פוזן בתור ספינת הדגל.

פוזן השתתפה בכמה אימונים עם שאר הצי לפני פרוץ המלחמה. בסוף 1910 ערך הצי שייט אימונים לים הבלטי. בשנה שלאחר מכן ערך הצי תמרונים במאי; הפלגת הקיץ השנתית לנורווגיה הגיעה ביולי. הצי השתתף בסבב נוסף של תרגילי צי בחוף הים בספטמבר, ואחריו סט נוסף בסוף השנה. השנה שלאחר מכן כללה דפוס דומה, אם כי הפלגת הקיץ לנורווגיה הופרעה על ידי משבר אגדיר; כתוצאה מכך, הפלגת הקיץ עברה רק לים הבלטי. תרגילי ספטמבר נערכו מול הלגולנד בים הצפוני; שייט חורף נוסף לאזור הבלטי התרחש בסוף השנה. לוח האימונים חזר לקדמותו עבור 1913 ו-1914, והפלגות הקיץ שוב יצאו לנורווגיה. לשייט של 1914 יצא הצי למימי נורווגיה ב-14 ביולי, כשבועיים לאחר רצח הארכידוכס פרנץ פרדיננד בסרייבו. ההסתברות למלחמה קטעה את השיוט; פוזן ושאר הצי חזרו לווילהלמסהאפן עד 29 ביולי.

מלחמת העולם הראשונה

בחצות הלילה ב-4 באוגוסט הכריזה בריטניה מלחמה על גרמניה. פוזן ושאר הצי ביצעו מספר גיחות לים הצפוני כדי לתמוך בסיירות המערכה של קבוצת הסיור ה-I של קונטר-אדמירל פרנץ פון היפר. סיירות המערכה פשטו על ערי חוף בריטיות בניסיון לפתות חלקים מהצי הגדול ולהשמיד אותם בנפרד על ידי צי הים הפתוח. המבצע הראשון מסוג זה היה הפשיטה על סקרבורו, הרטליפול וויטבי ב-15–16 בדצמבר 1914. בערב 15 בדצמבר, צי הקרב הגרמני של 12 דרדנוטים - כולל פוזן ושלוש אחיותיה - ושמונה פרה-דרדנוטים הגיעו לטווח של 10 מיל ימי (19 קילומטרים; 12 מיל) משייטת מבודדת של שש אוניות מערכה בריטיות. התכתשויות בין מסכי המשחתות היריבות בחושך שכנעו את מפקד הצי הגרמני, אדמירל פרידריך פון אינגנול, כי הוא ניצב מול הצי הגדול, הפרוס כעת במערך הקרב שלו. בהוראת הקייזר וילהלם השני להימנע מסיכון הצי שלא לצורך, פון אינגנול הפסיק את הקרב והפנה את צי הקרב חזרה לכיוון גרמניה.

קרב מפרץ ריגה

באוגוסט 1915, יחידה מיוחדת מהצי הגרמני ניסתה לטהר את מפרץ ריגה שהיה בשליטה רוסית כדי לסייע לצבא הגרמני, שתכנן הסתערות על ריגה. לשם כך התכוונו המתכננים הגרמנים להרחיק או להשמיד את כוחות הצי הרוסי במפרץ, שכללו את אוניית המערכה פרה-דרדנוט סלאבה וכמה סירות תותחים ומשחתות קטנות יותר. צי הקרב הגרמני לווה בכמה ספינות לוחמת מוקשים. על ספינות אלו הוטלה המשימה לפנות שדות מוקשים רוסיים ולהניח שורה של שדות מוקשים משלהן בכניסה הצפונית למפרץ, כדי למנוע מהתגבורת של הצי הרוסי להגיע לאזור. השייטת הגרמנית שנאספה כללה את פוזן ושלוש האוניות האחיות שלה, ארבע אוניות המערכה מסדרת הלגולנד, סיירות המערכה פון דר טאן, מולטקה, זיידליץ, וכמה דרדנוטים, שפעלו בפיקודו של ויצה-אדמירל פרנץ פון היפר. שמונה אוניות המערכה היו אמורות לספק מחסה לכוחות המעורבים במשט הרוסי. הניסיון הראשון ב-8 באוגוסט לא צלח, כיוון שלקח יותר מדי זמן לפנות את שדות המוקשים הרוסיים כדי לאפשר למקשת דויטשלנד להטיל שדה מוקשים משלה.

ב-16 באוגוסט, פוזן ונסאו הובילו ניסיון שני לפרוץ את ההגנות של המפרץ, כאשר פוזן שימשה כספינת הדגל של אדמירל ארהרד שמידט. שתי הדרדנוטים לוו ב-4 סיירות קלות ו-31 סירות טורפדו. ביום הראשון לתקיפה הגרמנים פרצו את הכוחות הרוסיים, אך שתי כלי שיט גרמניים קלים - שולת המוקשים T46 והמשחתת V99 - הוטבעו. פוזן ונסאו ירו על זוג סירות תותחים רוסיות, סיבוץ' וקורייץ. סיבוץ' הוטבעה באותו יום וקורייץ ניזוקה קשות; הספינה הצליחה לצלוע, אך צוותה נאלץ להטביע אותה למחרת. ב-17, פוזן ונסאו היו מעורבות בחילופי אש עם סלאבה בטווח ארוך; הם קלעו שלוש פגיעות על הספינה הרוסית ואילצו אותה לחזור לנמל. עד 19 באוגוסט, שדות המוקשים הרוסיים טוהרו והצי נכנס למפרץ. דיווחים על צוללות של בעלות הברית באזור הניעו את הגרמנים לבטל את המבצע למחרת. האדמירל היפר ציין מאוחר יותר, "להחזיק ספינות יקרות ערך במשך זמן רב באזור מצומצם שבו צוללות אויב היו פעילות יותר ויותר, עם הסיכון המקביל של נזק ואובדן, היה להתמכר להימור ללא כל פרופורציה ליתרון שניתן להפיק מכיבוש המפרץ לפני כיבוש ריגה מהצד היבשתי". למעשה, סיירת המערכה ממולטקה טורפדה באותו בוקר. ב-21 באוגוסט הוריד שמידט את הדגל שלו מפוזן ופירק את היחידה המיוחדת.

חזרה לים הצפוני

עד סוף אוגוסט פוזן ושאר צי הים הפתוח חזרו למעגנים שלהם בים הצפוני. המבצע הבא שבוצע היה גיחה לים הצפוני ב-11–12 בספטמבר, אם כי הוא הסתיים ללא כל פעולה. גיחה נוספת של הצי התבצעה ב-23–24 באוקטובר מבלי להיתקל בכוחות בריטיים כלשהם. ב-4 במרץ 1916, פוזן, נסאו, וסטפאלן ופון דר טאן הפליגו לשרטון אמרום כדי לקבל את סיירת העזר Möwe, שחזרה ממשימת פשיטה.

ב-24 באפריל, סיירות המערכה של קבוצת הסיור I של היפר ערכו פשיטה על החוף האנגלי. פוזן ושאר הצי הפליגו בתמיכה מרוחקת. סיירת המערכה זיידליץ פגעה במוקש בדרכה אל המטרה, ונאלצה לסגת. שאר סיירות המערכה הפגיזו את העיירה לואוסטפט ללא התנגדות, אך במהלך ההתקרבות לירמות', הם נתקלו בסיירות הבריטיות של כוח הארוויץ'. דו-קרב ארטילרי קצר התפתח לפני שכוח הארוויץ' נסוג. דיווחים על צוללות בריטיות באזור גרמו לנסיגת קבוצת הסיור I. בשלב זה, שר, שהוזהר מפני הגיחה של הצי הגדול מבסיסו בסקפה פלו, נסוג גם הוא למים בטוחים יותר בחופי גרמניה.

קרב יוטלנד

אדמירל ריינהרד שר, שהחליף את האדמירלים פון אינגנול והוגו פון פול כמפקד הצי, תכנן מיד מתקפה נוספת על החוף הבריטי. הנזק לזיידליץ ובעיות מעבים בכמה מהדרדנוטים של שייטת אוניות המערכה השלישית עיכבו את התוכנית עד סוף מאי. צי הקרב הגרמני יצא משפך היאדה בשעה 03:30 ב-31 במאי. פוזן הוקצתה לפלגה 2 של שייטת אוניות המערכה הראשונה כספינת הדגל של קונטר-אדמירל ו. אנגלהארדט. פוזן הייתה האונייה הראשונה בפלגה, לפני שלוש אחיותיה. פלגה II הייתה יחידת הדרדנוטים האחרונה בצי; אחריהם באו רק האוניות הקשישות הפרה-דרדנוטים של שייטת אוניות המערכה השנייה.

בין 17:48 ל-17:52, פוזן ועשר אוניות מערכה גרמניות נוספות ירו על שייטת הסיירות הקלות השנייה הבריטית, אם כי הטווח והראות הלקויה מנעו אש יעילה. זמן קצר לאחר מכן, שתי משחתות בריטיות נומאד ונסטור - ספגו אש עזה מהטור הגרמני. פוזן ירתה לעברן גם עם הסוללה הראשית וגם בתותחים המשניים. בשעה 18:35, נסטור התפוצצה ושקעה תחת אש משולבת של שמונה אוניות מערכה. עד השעה 20:15, הצי הגרמני התמודד עם הצי הגדול בפעם השנייה ונאלץ להסתובב; בכך התהפך סדר הטור הגרמני. פוזן הייתה כעת האונייה הרביעית בתור, לאחר שלוש אחיותיה.

בסביבות השעה 21:20, פוזן והאוניות האחיות שלה לחמו בסיירות המערכה של שייטת סיירות המערכה השלישית. פוזן הייתה האונייה היחידה של שייטת אוניות המערכה I שהצליחה לזהות מטרה, שהתבררה כסיירות המערכה פרינסס רויאל ואינדומיטבל. פוזן פתחה באש בשעה 21:28 בטווח של 10,000 מטרים (11,000 יארד); היא השיגה פגיעה אחת על פרינסס רויאל בשעה 21:32 וירתה על אינדומיטבל מספר פעמים, והקיפה אותה במטחי פגזים, לפני שהפסיקה את האש ב-21:35.

בסביבות השעה 00:30 נתקלו היחידות המובילות של המערך הגרמני במשחתות ובסיירות בריטיות. התפתחה קרב אש אלים מטווח קצר; אוניות המערכה הגרמניות המובילות, כולל פוזן, פתחו באש על כמה ספינות מלחמה בריטיות. בתוך הבלבול עברה הסיירת הקלה אלבינג בטור הגרמני ישירות מול פוזן ונפגעה. פוזן לא נפגעה, אבל שני חדרי המנועים של אלבינג הוצפו והספינה נעצרה. כעבור שעתיים וחצי, אלבינג הבחינה בכמה משחתות בריטיות מתקרבות, והקפטן שלה נתן פקודה להטביע את הספינה.

מעט לפני השעה 01:00, ירה הטור הגרמני על שייטת משחתות בריטיות. פוזן זיהתה את המשחתות פורצ'ן, פורפז וגארלנד מטווח קרוב מאוד; היא פתחה באש על שתי הספינות הראשונות בטווחים שבין 800 ו-1,600 מטרים (870 ו-1,750 יארד), גרמה נזק רציני לפורפז. פורצ'ן טבעה במהירות תחת אש מפוזן ועוד כמה אוניות מערכה, אך לא לפני ירי שתי טורפדות אשר אילץ את פוזן להתחמק. בשעה 01:25, וסטפאלן האירה את המשחתת ארדנט ופתחה באש; פוזן הצטרפה אליה זמן קצר לאחר מכן ודיווחה על מספר פגיעות בטווחים של 1,000–1,200 מטרים (1,100–1,300 יארד).

למרות האכזריות של הלחימה הלילית, צי הים הפתוח נגח את כוחות המשחתות הבריטיות והגיע לשונית הורנס בשעה 04:00 ב-1 ביוני. הצי הגרמני הגיע כמה שעות לאחר מכן לווילהלמסהאפן, שם פוזן וכמה אוניות מערכה אחרות משייטת אוניות המערכה הראשונה תפסו עמדות הגנה בשטח המעגן החיצוני. במהלך הקרב, הספינה ירתה 53 פגזי 28 ס"מ, 64 פגזי 15 ס"מ, ו-32 פגזי 8.8 ס"מ. האונייה וצוותה יצאו מהקרב ללא פגע לחלוטין מאש האויב.

החל מיוני 1917 שימש וילהלם פון קרוסיגק כמפקד האונייה; הוא כיהן בתפקיד זה עד סוף המלחמה בנובמבר 1918.

משלחת לפינלנד

בפברואר 1918 החליט הצי הגרמני לשלוח משלחת לפינלנד כדי לתמוך ביחידות הצבא הגרמני שייפרסו שם. הפינים היו מעורבים במלחמת אזרחים; הפינים הלבנים רצו ממשלה שמרנית נקייה מהשפעת ברית המועצות החדשה שנוצרה, בעוד שהמשמרות האדומים העדיפו קומוניזם בסגנון סובייטי. ב-23 בפברואר, שתיים מהאחיות של פוזן וסטפאלן וריינלנד — הוקצו בתור הליבה של ה-Sonderverband Ostsee (יחידה מיוחדת בים הבלטי). שתי הספינות יצאו לעבר גדוד היגרים ה-14. הם יצאו לאולנד למחרת בבוקר. אולנד הייתה אמורה להיות בסיס הפעלה קדמי, שממנו יובטח נמל האנקו. מהאנקו, המשלחת הגרמנית תתקוף את הבירה הלסינגפורס. כוח המשימה הגיע לאיי אולנד ב-5 במרץ, שם הם נתקלו בספינות הגנת החוף השוודיות HSwMS סווריגה, תור ואוסקר השני. התפתח משא ומתן, שהביא להנחתת החיילים הגרמנים על אולנד ב-7 במרץ; וסטפאלן לאחר מכן חזרה לדנציג, שם הוצבה פוזן.

ב-31 במרץ פוזן ווסטפאלן עזבו את דנציג; הספינות הגיעו לרוסארו, שהייתה ההגנה החיצונית של האנקו, עד 3 באפריל. הצבא הגרמני כבש במהירות את הנמל. לאחר מכן המשיך כוח המשימה להלסינגפורס; ב-11 באפריל האונייה עברה לנמל בהלסינגפורס והנחיתה את החיילים. זה כלל מחלקה מהאונייה שהונחתה יומיים לאחר מכן ב-13 באפריל. במהלך הקרב, הצוות של פוזן סבל מארבעה הרוגים ו-12 פצועים. מ-18 עד 20 באפריל, פוזן סייעה במאמצים לשחרר את ריינלנד, שהייתה מקורקעת. יומיים לאחר מכן, פוזן פגעה בשבר טבוע בנמל הלסינגפורס, מה שגרם לנזק קל. ב-30 באפריל נותקה האונייה מה-Sonderverband Ostsee. האונייה חזרה לגרמניה, והגיעה לקיל עד 3 במאי, שם היא נכנסה למזח היבש. עבודות התיקון נמשכו עד 5 במאי.

פעולות מאוחרות יותר בים הצפוני

ב-11 באוגוסט 1918, פוזן, וסטפאלן, קייזר וקייזרין יצאו מווילהלמסהאפן כדי לתמוך בסירות טורפדו בסיור ליד טרשלינג. ב-2 באוקטובר, פוזן יצאה אל הנתיבים החיצוניים של היאדה כדי לספק חיפוי לצוללות החוזרות של שייטת פלנדריה. פוזן הייתה אמורה להשתתף במבצע הצי האחרון של המלחמה, שתוכנן ל-30 באוקטובר. המבצע נועד להסב נזק רב ככל האפשר לצי הבריטי, על מנת לשמור על עמדת מיקוח טובה יותר לגרמניה, תהיה העלות של הצי אשר תהיה. מלחים עייפים במלחמה ערכו מרד, מה שהוביל לביטול המבצע. בניסיון לדכא את התפשטות רגשות המרד, אדמירל היפר הורה לפזר את הצי. פוזן ושאר האוניות של שייטת אוניות המערכה הראשונה נשלחו אל שפך היאדה ב-3 בנובמבר, ולאחר מכן הוחזרו לווילהלמסהאפן ב-6 בנובמבר.

גורל

ב-11 בנובמבר 1918 נכנסה לתוקף שביתת הנשק; על פי תנאיו, 11 אוניות מערכה וחמש סיירות מערכה היו אמורות להיות כלואות בסקפה פלו למשך המשא ומתן על הסכם השלום. פוזן לא הייתה בין הספינות שנכלאו, ובמקום זאת היא הושבתה ב-16 בדצמבר. הספינות בסקפה פלו הוטבעו על ידי הצוותים שלהן ב-21 ביוני 1919 כדי למנוע את תפיסתן על ידי בעלות הברית. כתוצאה מכך, פוזן ושאר אוניות המערכה שנותרו בגרמניה נתפסו כתחליפים לאוניות שאבדו. ב-5 בנובמבר, פוזן נמחקה מרשימת הצי הגרמני כדי להימסר לבריטניה הגדולה. הספינה הועברה ב-13 במאי 1920; ב-1 בנובמבר 1920, היא הוסעה לחוף בהוקקרייג, פייף, סקוטלנד. הבריטים מכרו לאחר מכן את פוזן לגורטי ספינות בהולנד. היא נגרטה בדורדרכט ב-1922.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פוזן בוויקישיתוף