אה"מ אינדומיטבל (1907)

אה"מ אינדומיטבל

תיאור כללי
סוג אונייה	סיירת מערכה
צי	הצי המלכותי הבריטי
דגל הצי
סדרה	סיירות המערכה מסדרת אינווינסיבל
סדרה עוקבת	אינווינסיבל
ציוני דרך עיקריים
מספנה	Fairfield Shipbuilding and Engineering Company
תחילת הבנייה	1 במרץ 1906
הושקה	16 במרץ 1907
תקופת הפעילות	25 ביוני 1908 – 31 במרץ 1920 (11 שנים)
אחריתה	נגרטה ב-1921
מלחמות וקרבות	מלחמת העולם הראשונה
נתונים כלליים
הֶדְחֶק	סטנדרטי: 17,408 טון, מקסימלי: 20,722 טון
אורך	172.8 מטר
רוחב	23.97 מטר
שוקע	9.08 מטר
מהירות	25.5 קשרים
גודל הצוות	784–1,000 איש
טווח שיוט	5,720 ק"מ במהירות 10 קשר
הנעה	31 דוודים המזינים 4 טורבינות בהספק 41,000 כוחות סוס
צורת הנעה	4 מדחפים
שריון	שריון עיקרי – 102–152 מ"מ שריון סיפון – 38–64 מ"מ צריחי תותחים – 178 מ"מ ברבטות – 178 מ"מ מגדל הניווט – 152–254 מ"מ מחיצת טורפדו – 64 מ"מ
חימוש	8 תותחי Mk X BL‏ 12 אינץ' (305 מ"מ)/45 קליבר 12 תותחי Mk I‏ 4 אינץ' (102 מ"מ)/40 קליבר 4 צינורות טורפדו 18 אינץ' (450 מ"מ)

אה"מ אינדומיטבל הייתה אחת משלוש סיירות המערכה של סדרת אינווינסיבל שנבנו עבור הצי המלכותי הבריטי במהלך העשור הראשון של המאה ה-20 לפני מלחמת העולם הראשונה והייתה להם קריירה פעילה במהלך המלחמה. היא ניסתה לצוד את הספינות הגרמניות גבן וברסלאו בים התיכון כשפרצה המלחמה והפגיזה ביצורים טורקיים שהגנו על הדרדנלים עוד לפני שהבריטים הכריזו מלחמה על האימפריה העות'מאנית. היא סייעה להטביע את הסיירת המשוריינת הגרמנית בליכר במהלך קרב שרטון דוגר ב-1915 וגררה את סיירת המערכה הבריטית הפגועה אה"מ לאיון למקום מבטחים לאחר הקרב. היא גרמה נזק לסיירות המערכה הגרמנית זיידליץ ודרפלינגר במהלך קרב יוטלנד באמצע 1916 וצפתה באוניית האחות שלה אה"מ אינווינסיבל מתפוצצת. היא נחשבה למיושנת לאחר המלחמה, ונמכרה לגרוטאות ב-1921.

תכנון

מאפיינים כלליים

האוניות מסדרת אינווינסיבל נודעו רשמית כסיירות משוריינות עד 1911, אז הוגדרו מחדש כסיירות מערכה בהוראת האדמירליות מ-24 בנובמבר 1911. באופן לא רשמי נעשה שימוש עד אז במספר כינויים, כולל סיירת-אוניית מערכה, סיירת דרדנוט וסיירת-מערכה.

אינדומיטבל הייתה גדולה משמעותית מקודמותיה הסיירות המשוריינות מסדרת מינוטאור. היא הייתה באורך כולל של 567 רגל (173 מטרים), רוחב של 78.5 רגל (23.9 מטרים), ושוקע של 30 רגל (9.1 מטרים) בתפוסה מלאה. היה לה הדחק של 17,250 טונות ארוכות (17,530 טונות) בתפוסה סטנדרטית ו-20,420 טונות ארוכות (20,750 טונות) בתפוסה מלאה, כמעט 3,000 טונות ארוכות (3,000 טונות) יותר מהספינות הקודמות.

הנעה

לאינדומיטבל היו שני סטים זוגיים של טורבינות פארסונס, שכל אחת מהן הייתה ממוקמת בחדר מכונות נפרד והניעה צילינדר חיצוני ופנימי. טורבינות הלחץ הגבוה מלפנים ומאחור חוברו לצילינדרים החיצוניים והטורבינות בלחץ נמוך לצילינדרים הפנימיים. גם טורבינת שיוט הייתה מחוברת לכל צילינדר פנימי; אלה לא היו בשימוש לעיתים קרובות ובסופו של דבר נותקו. המדחפים שלה עם שלושה להבים היו בקוטר 11 רגל (3.4 מטרים) על הצירים הפנימיים ואילו המדחפים החיצוניים היו בקוטר 10 רגל (3.0 מטרים). הטורבינות הונעו על ידי שלושים ואחד דוודי צינור מים של Yarrow בארבעה חדרי דוודים, ותוכננו להפיק סך של 41,000 כוחות סוס (31,000 קילוואט), אך הגיעו לכמעט 48,000 כוחות סוס (36,000 קילוואט) במהלך ניסויים בשנת 1908. היא תוכננה להגיע למהירות של 25 קשרים (46 קמ"ש), אך הגיעה ל-26.1 קשרים (48.3 קמ"ש) במהלך ניסויים. היא שמרה על מהירות ממוצעת של 25.3 קשרים (46.9 קמ"ש) במשך שלושה ימים במהלך מעבר בצפון האוקיינוס האטלנטי באוגוסט 1908.

אינווינסיבל נשאה 3,083 טונות ארוכות (3,132 טונות) של פחם, ועוד 713 טונות ארוכות (724 טונות) של מזוט שאמור להיות מותז על הפחם כדי להגביר את קצב השריפה שלו. בקיבולת דלק מלאה, היא יכלה להפליג לטווח של 3,090 מיילים ימיים (5,720 ק"מ) במהירות של 10 קשרים (19 קמ"ש). הכוח החשמלי שלה סופק על ידי ארבעה 200 גנרטורים טורבו וגנרטורים מנועיים קיבולת של 100 קילוואט.

חימוש

אינדומיטבל נשאה שמונה תותחי BL 12 אינץ' (305 מילימטרים) Mk X בארבעה צריחים תאומים המופעלים הידראולית. החימוש המשני שלה כלל 16 תותחי 4 אינץ' (102 מילימטרים) QF Mk III. במהלך 1915 הועברו תותחי גג הצריח למבנה העילי ומספר התותחים הכולל צומצם ל-12. כל התותחים הנותרים היו סגורים בקזמטים וקיבלו מגני תותחים באותה תקופה כדי להגן טוב יותר על צוותי התותחים מפני מזג האוויר ופעולת האויב. תותחי QF Mk III הוחלפו ב-12 תותחי BL MK VII 4 אינץ' במהלך 1917.

חימוש הנ"מ שלה היה מורכב מתותח QF 3 אינץ' 20 cwt AA על תושבת MkII בזווית גבוהה בקצה האחורי של המבנה העילי שנישא מיולי 1915. תותח הוצ'קיס במשקל 3 פאונד על תושבת MkIc בזווית גבוהה עם הגבהה מרבית של 60° הותקן גם הוא בנובמבר 1914 והיה בשימוש עד אוגוסט 1917. תותח BL MK VII בקוטר 4 אינץ' על תושבת בזווית גבוהה נוספה באפריל 1917. חמש צינורות טורפדו 18 אינץ' (457 מ"מ) שקועים הותקנו על האינדומיטבל, שניים מכל צד ואחד בירכתיים. 14 טורפדות נישאו עבורם.

שריון

חגורת קו המים הייתה בעובי 6 אינץ' בערך בין צריחי התותחים הקדמיים והאחוריים של ה-12 אינץ', אך הצטמצמה ל-4 אינץ' מהצריח הקדמי ועד לחרטום, ולא נמשכה מאחורי הצריח האחורי. צריחי התותחים והברבטים היו מוגנים על ידי שריון בעובי 7 אינץ' (178 מילימטרים), למעט גגות הצריח שהשתמשו ב־3 אינץ' (76 מילימטרים) של שריון לא מוצק של קרופ (KNC). עובי הסיפון הראשי היה 1–2 אינץ' (25–51 מילימטרים) ושריון הסיפון התחתון היה 1.5–2.5 אינץ' (38–64 מילימטרים). מחיצות טורפדו מפלדת פחמן בעובי 2.5 אינץ' הותקנו לצד חדרי התחמושת וחדרי הפגזים.

לאחר שקרב יוטלנד חשף את פגיעותה לירי צולל, נוסף שריון נוסף באזור המחסנים ולגגות הצריחים. העובי המדויק אינו ידוע, אך לא סביר שהוא היה עבה מכיוון שהכמות הכוללת הייתה פחות מ 100 טונות ארוכות (102 טונות).

היסטוריית בנייה ושירות

אינדומיטבל במהלך חגיגות שלוש מאות לקוויבק סיטי ב-1908

האונייה נבנתה על ידי Fairfield Shipbuilding & Engineering בגובן. היא הונחה ב-1 במרץ 1906 והושקה ב-16 במרץ 1907. היא נכנסה לשירות ב-25 ביוני 1908 לפני שהיא הושלמה במלואה על מנת לשאת את הנסיך מוויילס לקנדה.

מיד לאחר כניסתה לשירות, אינדומיטבל יצאה עם הנסיך מוויילס (בקרוב המלך ג'ורג' החמישי) לחגיגת השלוש מאות של העיר קוויבק. בהפלגת החזרה שלה, "...הממוצע שלה היה שבריר מתחת ל-25 קשר, כמעט השוותה את השיא לחצייה אטלנטית של 25.08 קשר, שנקבע על ידי אוניית הקו האוקיינית אד"ם לוסיטניה". היא חזרה ב-10 באוגוסט והוחזרה מיד לבוניה להשלמה סופית. היא שובצה לפלגת נור של צי הבית ב-28 באוקטובר ושובצה בשייטת הסיירות הראשונה (CS) במרץ 1909. היא הפכה לאוניית הדגל של אדמירל משנה ס. קולוויל, שפיקד על השייטת, ב-26 ביולי. היא הוחזרה מספר פעמים בין 1910 ל-1913 לפני שהיא הועברה לים התיכון ב-27 באוגוסט 1913 כדי להקים את שייטת סיירות המערכה השנייה (BCS) עם אוניית האחות שלה אינווינסיבל. היא נפגעה קלות בהתנגשות במפרץ סטוקס עם שולת המוקשים C4 ב-17 במרץ 1913. היא עברה שיפוץ במלטה ביולי 1914 כשהמשבר ההולך וגובר אילץ את הצי לקצר את השיפוץ שלה.

מלחמת העולם הראשונה

המרדף אחר גבן וברסלאו

אינדומיטבל, מלווה בסיירת המערכה אינדפטיגבל ובפיקודו של אדמירל סר ברקלי מילן, נתקלה בסיירת המערכה הגרמנית גבן ובסיירת הקלה ברסלאו בבוקר 4 באוגוסט 1914, אשר פנו מזרחה לאחר הפצצה שטחית של נמל פיליפוויל באלג'יריה הצרפתית. בריטניה וגרמניה עדיין לא היו במלחמה, אז מילן פנה לעקוב אחר הגרמנים כשחזרו למסינה כדי להטעין פחם מחדש. לכל שלושת סיירות המערכה היו בעיות עם הדוודים שלהם, אבל גבן וברסלאו הצליחו לנתק מגע והגיעו למסינה בבוקר 5 באוגוסט. בשלב זה, גרמניה פלשה לבלגיה והוכרזה מלחמה, אך צו האדמירליות לכבד את הנייטרליות האיטלקית ולהישאר יותר מ-6 מיל ימי (11 קילומטרים) מהחוף האיטלקי מנע כניסה למצר מסינה, שממנו יכלו לצפות ישירות בנמל. לכן, מילן התמקם ביציאה הצפונית של המיצר, עם אינפלקסיבל ואינדפטיגבל, בציפייה שהגרמנים יפרצו מערבה, שם יוכלו לתקוף משלוחי חיילים צרפתיים. הוא הציב את הסיירת הקלה גלוסטר ביציאה הדרומית, ושלח את אינדומיטבל להטעין פחם בביזרטה, שם היא הייתה מוכנה לפעולה במערב הים התיכון.

אינדומיטבל עם תותחי 12 אינץ' בצריח באמצע האונייה

הגרמנים יצאו ממסינה ב-6 באוגוסט ופנו מזרחה, לכיוון קונסטנטינופול, כאשר גלוסטר בעקבותיהם. מילן, שעדיין ציפה שויצה-אדמירל וילהלם סושון יפנה מערבה, שמר על סיירת המערכה במלטה עד זמן קצר לאחר חצות ב-8 באוגוסט, כאשר הפליג במהירות של 12 קשרים (22 קמ"ש) לכף מטפן, שם נצפתה גבן שמונה שעות קודם לכן. בשעה 14:30, הוא קיבל הודעה לא נכונה מהאדמירליות לפיה בריטניה נמצאת במלחמה עם האימפריה האוסטרו-הונגרית. מלחמה למעשה לא הוכרזה עד 12 באוגוסט, והפקודה נדחתה ארבע שעות לאחר מכן, אך מילן ויתר על המצוד אחר הגבן, בעקבות הוראות הקבע שלו לשמור על הים האדריאטי מפני ניסיון פריצה אוסטרי. ב-9 באוגוסט, קיבל מילן פקודות ברורות "לרדוף אחרי גבן שעברה את כף מטפן מצפון-מזרח". מילן עדיין לא האמין שסושון הולך לכיוון הדרדנלים, ולכן הוא החליט לשמור על היציאה מהים האגאי, בלי לדעת שהגבן לא מתכוונת לצאת החוצה. אינדומיטבל נשארה בים התיכון כדי לחסום את הדרדנלים, אך אינפלקסיבל הצטוותה לחזור הביתה ב-18 באוגוסט.

ב-3 בנובמבר 1914, וינסטון צ'רצ'יל, אז הלורד הראשון של האדמירליות, הורה על ההתקפה הבריטית הראשונה על הדרדנלים לאחר תחילת הלחימה בין האימפריה העות'מאנית לרוסיה. המתקפה בוצעה על ידי אינדומיטבל ואינדפטיגבל, כמו גם אוניות המערכה הפרה-דרדנוט הצרפתיות סופרן ו-וריטה. כוונת המתקפה הייתה לבחון את הביצורים ולמדוד את התגובה הטורקית. התוצאות היו מעודדות בצורה מטעה. בהפגזה של עשרים דקות, פגז בודד פגע במחסן התחמושת של המבצר בסד אל באהר בקצה חצי האי גליפולי, עקר (אך לא הרס) 10 תותחים והרג 86 חיילים טורקים. התוצאה המשמעותית ביותר הייתה שתשומת הלב של הטורקים הופנתה לחיזוק הגנותיהם, והם החלו להרחיב את שדה המוקשים. מתקפה זו התרחשה למעשה לפני הכרזת המלחמה הרשמית של בריטניה נגד האימפריה העות'מאנית ב-6 בנובמבר. אינדומיטבל קיבלה הוראה לחזור לאנגליה בדצמבר, שם הצטרפה לשייטת סיירות המערכה השנייה.

קרב שרטון דוגר

ב-23 בינואר 1915, כוח של סיירות מערכה גרמניות בפיקודו של אדמירל פרנץ פון היפר התייצב כדי לטהר את שרטון דוגר מכל סירות דיג בריטיות או כלי שיט קטנים שעשויים להיות שם כדי לאסוף מודיעין על תנועות גרמניות. עם זאת, הבריטים קראו את ההודעות המוצפנות שלהם והפליגו ליירט אותם עם כוח גדול יותר של סיירות מערכה בריטיות בפיקודו של אדמירל ביטי. הקשר נוצר ב-24 בינואר בשעה 07:20 כאשר הסיירת הקלה הבריטית ארת'וזה הבחינה בסיירת הקלה הגרמנית SMS קולברג. עד 07:35 הגרמנים הבחינו בכוח של ביטי והיפר הורה לפנות דרומה במהירות של 20 קשרים (37 קמ"ש), מתוך אמונה שזה יספיק אם הספינות שהוא ראה מצפון-מערבו היו ספינות קרב בריטיות ושהוא תמיד יכול להגביר את המהירות למהירות המרבית של בליכר של 23 קשרים (43 קמ"ש) אם הם היו סיירות מערכה בריטיות.

כעת החל מרוץ בין הגרמנים לבריטים, כאשר הגרמנים שואפים להגיע לבסיסם והבריטים שואפים להדביק אותם ולפתוח בקרב. להיפר היה יתרון התחלתי של כ-22 ק"מ, יתרון שצמצמו הבריטים בהתמדה.

ביטי הורה לסיירות המערכה שלו להפליג בכל המהירות האפשרית כדי לתפוס את הגרמנים לפני שיוכלו להימלט. אינדומיטבל הצליחה לחרוג מ-26 קשרים וביטי שיבח את הביצועים שלה עם אות בשעה 08:55 "כל הכבוד, אינדומיטבל" למרות ההישג הזה אינדומיטבל הייתה האטית מבין האוניות של ביטי ובהדרגה פיגרה מאחורי סיירות המערכה החדשות והמהירות יותר. עד 10:48 בליכר נפגעה קשות מאש מכל שאר סיירות המערכה ומהירותה ירדה ל-17 קשרים (31 קמ"ש) וציוד ההיגוי שלה נתקע; ביטי הורה לאינדומיטבל לתקוף אותה. אבל עקב שילוב של טעות של קצין הדגל של ביטי באיתות, ונזק כבד ללאיון, אוניית הדגל של ביטי, שהשבית את הרדיו שלה וגרם למספיק עשן כדי לטשטש את מקלט האותות שלה כך שביטי לא יכל לתקשר עם ספינותיו, שאר סיירות המערכה פנו מהכוח הראשי של היפר והעסיקו את בליכר. אינדומיטבל ירתה 134 פגזים לעבר בליכר לפני שהיא התהפכה וטבעה בשעה 12:07. לאחר סיום הקרב, אינדומיטבל קיבלה הוראה לגרור את לאיון בחזרה לנמל מכיוון שאחד המנועים שלה נדפק, השני כשל והיא נפגעה מספר פעמים מתחת לקו המים. זה לקח יותר מיממה וחצי במהירויות של 7–10 קשרים (13–19 קמ"ש).

שייטות סיירות המערכה הראשונה והשלישית יצאו בתגובה להפגזה הגרמנית על ירמות' ולואוסטופט ב-24–25 באפריל 1916, אך לא הצליחו לאתר את הספינות הגרמניות במזג אוויר סוער.

קרב יוטלנד

בסוף מאי 1916, שייטת סיירות המערכה השלישית שובצה זמנית לצי הגדול לצורך אימון ירי. ב-30 במאי, כל הצי הגדול, יחד עם סיירות המערכה של אדמירל ביטי, נצטוו לצאת לים כדי להתכונן לגיחה של צי הים הפתוח הגרמני. כדי לתמוך בביטי, אדמירל משנה הוד הקדים את שלושת סיירות המערכה שלו לפני הצי הגדול. בערך בשעה 14:30 יירטה אינווינסיבל הודעת רדיו מהסיירת הקלה הבריטית גאלאטי, שהוצמדה לכוח הקרב של ביטי, שדיווחה על תצפיתן של שתי סיירות אויב. הדיווח חוזק על ידי דיווחים אחרים על שבע ספינות אויב שנוטות צפונה. הוד פירש זאת כניסיון לברוח דרך הסקאגרק והורה להעלות את המהירות ל-22 קשרים (41 קמ"ש) בשעה 15:11 וכיוון מזרח-דרום מזרח כדי לנתק את הספינות הנמלטות. 20 דקות לאחר מכן, אינווינסיבל קיבלה הודעה מביטי שדיווח על 5 סיירות מערכה של האויב, ומאוחר יותר איתות על כך שהוא מתמודד עם האויב במסלול דרום-מזרחי. בשעה 16:06 הורה הוד על מהירות מלאה ועל כיוון דרום-דרום מזרח בניסיון לחבור אל ביטי. בשעה 16:56, ללא ספינות בריטיות באופק, הוד ביקש את המסלול, המיקום והמהירות של ביטי, אך מעולם לא קיבל תשובה.

הוד המשיך במסלול עד 17:40, אז זוהה ירי בכיוון שאליו נשלחה הסיירת הקלה שלו צ'סטר כדי לחקור הבזקי ירי אחרים. צ'סטר נתקלה בארבע סיירות קלות של קבוצת הסיור השנייה של היפר וניזוקה קשות לפני שהוד פנה לכיוונה והצליח להרחיק את הסיירות הגרמניות מצ'סטר. בשעה 17:53, אינווינסיבל פתחה באש על ויסבאדן ושתי סיירות המערכה האחרות פתחו באש שתי דקות לאחר מכן. הספינות הגרמניות פנו דרומה לאחר ירי טורפדו ללא תוצאה בשעה 18:00 וניסו למצוא מחסה בערפל. כשהם הסתובבו, אינווינסיבל פגעה בוויסבאדן בחדר המכונות ודפקה את המנועים שלה בעוד אינפלקסיבל פגעה בפילאו פעם אחת. קבוצת הסיור השנייה לוותה על ידי הסיירת הקלה רגנסבורג ו-31 משחתות של השייטות ה-2 וה-9 וחצי השייטת ה-12 שתקפו את שייטת סיירות המערכה השלישית ברצף. הם הונסו על ידי הסיירת הקלה שנותרה קנטרברי של הוד וחמשת משחתות הליווי שלו. בפעולה מבולבלת, הגרמנים שיגרו רק 12 טורפדות והשביתו את שארק בירי. לאחר שפנו מערבה כדי לצמצם את הטווח מספינותיו של ביטי, שלושת סיירות המערכה מסדרת אינווינסיבל פנו לכיוון הטורפדות המתקרבות, אך אינווינסיבל פנתה צפונה, בעוד אינפלקסיבל ואינדומיטבל פנו דרומה כדי להציג את הפרופיל הצר ביותר שלהם בפני הטורפדות. כל הטורפדות החמיצו, למרות שאחד חלף מתחת לאינפלקסיבל בלי להתפוצץ. כאשר אינווינסיבל פנתה צפונה, ההגה שלה נתקע והיא נאלצה לעצור כדי לתקן את הבעיה, אבל זה נעשה במהירות והשייטת שינתה מסלול בכיוון מערב.

בשעה 18:21, כשהן ביטי והן הצי הגדול מתכנסים אליו, הוד פנה דרומה כדי להוביל את סיירות המערכה של ביטי. סיירות המערכה של היפר היו 9,000 יארד (8.2 קילומטרים) משם וסיירות המערכה מסדרת אינווינסיבל כמעט מיד פתחו באש על ספינת הדגל של היפר ליצו ועל דרפלינגר. אינווינסיבל פגע בדרפלינגר שלוש פעמים ובזיידליץ פעם אחת, בעוד שליצו חטפה במהירות 10 פגיעות מלאיון, אינפלקסיבל ואינווינסיבל, כולל שתי פגיעות מתחת לקו המים בקדמת האונייה מאינבינסיבל שבסופו של דבר הביאו לטביעתה. בשעה 18:30 הופיעה אינווינסיבל בפתאומיות כמטרה ברורה לפני ליצו ודרפלינגר. לאחר מכן ירו שתי הספינות הגרמניות שלושה מטחים כל אחת לעבר אינבינסיבל והטביעו אותה תוך 90 שניות. לפחות פגז 305 מ"מ (12 אינץ') אחד מהמטח השלישי פגע בצריח 'Q' באמצע הספינה. הפגז חדר לחזית צריח 'Q', פוצץ את הגג ופוצץ את מחסני אמצע הספינה, שפוצצו את הספינה לשניים. ייתכן שהפיצוץ הצית את מחסני התחמושת "A" ו-"X"‏. 1,026 קצינים ומלחים נהרגו, כולל אדמירל הוד. היו רק שישה ניצולים שנאספו על ידי המשחתת באדג'ר.

אינפלקסיבל ואינדומיטבל נותרו עם הכוח של ביטי למשך שארית הקרב. הם נתקלו בסיירות המערכה של היפר רק ממרחק של 10,000 יארד (9,100 מטרים) כשהשמש שקעה, בערך בשעה 20:19 ופתחו באש. זיידליץ נפגעה חמש פעמים לפני שסיירות המערכה חולצו על ידי הפרה-דרדנוטים של אדמירל פרנץ מאובה והבריטים העבירו את האש לאיום החדש. שלוש מהפרה-דרדנוטים נפגעו לפני שגם הם הצליחו לחמוק באפלולית.

קריירה מאוחרת יותר

אינדומיטבל ב-1918. שימו לב למטוס הנישא על הצריחים באמצע הספינה.

אובדן של שלוש סיירות מערכה בקרב יוטלנד (האחרות היו קווין מרי ואינדפטיגבל) הוביל לארגון מחדש של הכוח לשתי שייטות, עם אינפלקסיבל ואינדומיטבל בשייטת סיירות המערכה השנייה. עם זאת, לאחר קרב יוטלנד לא הייתה פעילות ימית משמעותית עבור אוניות הסדרה אינווינסיבל, מלבד סיור שגרתי, הודות לפקודה של הקייזר שאסר לאפשר לספינות שלו לצאת לים אלא אם כן מובטח להם ניצחון. היא חודשה באוגוסט 1916, אז קיבלה שריון נוסף על גגות המחסנים והצריחים שלה. לאינדומיטבל הותקנו שני סיפוני טיסה שהותקנו מעל הצריחים באמצע האונייה בתחילת 1918.

סוף המלחמה הביא את הקץ לרבים מהכלים הישנים יותר, ובכלל זה שתי סיירות המערכה מסדרת אינווינסיבל שנותרו. שתיהן נשלחו לצי המילואים ב-1919, והוצאו משירות במרץ 1920, לפני שנמכרו לגרוטאות ב-1 בדצמבר 1921.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אה"מ אינדומיטבל בוויקישיתוף