חואן חוסה נוגס
 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
28 במרץ 1909 בורחה שבספרד | |||
| פטירה |
2 ביולי 1998 (בגיל 89) פלמה דה מיורקה, ספרד  | |||
| שם מלא | חואן חוסה נוגס פורטלטין | |||
| עמדה | שוער | |||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
חואן חוסה נוגס פורטלטין (בספרדית: Juan José Nogués Portalatín, נולד ב-28 במרץ 1909 בבורחה שבספרד, נפטר ב-2 ביולי 1998), שנודע גם בשם הקטלאני ז'ואן ז'וזפ נוגס (Joan Josep Nogués), היה שוער ומאמן ספרדי. נוגס שיחק מסוף שנות ה-20 ועד תחילת שנות ה-40 של המאה ה-20, בעיקר במדי ברצלונה, במדיה ערך מעל ל-100 הופעות בליגה הספרדית. בנוסף, ערך נוגס הופעה אחת במדי נבחרת ספרד. לאחר שפרש ממשחק, החל לעבוד כמאמן, והוא אימן בין היתר את הקבוצות ברצלונה, ז'ימנסטיק טרגונה ואספניול.
קריירה כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]
נוגס נולד וגדל בבורחה, כפר קטן ליד סרגוסה שבאראגון. הוא החל את הקריירה המקצועית שלו בסרגוסה, וב-1930 הוא עבר לברצלונה. את הופעת הבכורה במועדון ערך ב-28 בדצמבר, בתיקו 1-1 עם ראסינג סנטנדר. בעונתו הראשונה בברצלונה השתתף ב-10 משחקי ליגה מתוך 18, חולק את עמדת השוער עם שני שוערים נוספים. בעונה שלאחר מכן תפס מקום קבוע יותר בשער הקבוצה, והוא פתח ב-16 מחזורים. ב-1932 הגיע עם ברצלונה לגמר הגביע הספרדי, והוא עמד בשערה במשחק הגמר בו הפסידה ברצלונה לאתלטיק בילבאו 1-0. נוגס הוסיף לפתוח בשערה של ברצלונה בשנים אלה, עוזר לקבוצה לזכות 5 פעמים באליפות קטלוניה עד מלחמת האזרחים הספרדית, שהובילה להשבתת הכדורגל הספרדי. למרות ההצלחה בקטלוניה, לא הצליחה ברצלונה לזכות באליפות ספרד בשנים אלה.
לאחר תום המלחמה שב הכדורגל לפעילות, ונוגס המשיך לשחק כשוערה של ברצלונה. בעונת 1939/1940 עמד בשער הקבוצה ב-20 מתוך 22 מחזורי הליגה, אך ברצלונה סיימה במקום ה-9. בעונה הבאה חלק את עמדת השוער עם ליואיס מירו, וברצלונה הגיעה למקום ה-4 בליגה. בסוף העונה החליט נוגס לפרוש ממשחק, ובמחזור הראשון לעונת 1941/1942, ב-28 בספטמבר 1941, פתח בשער ברצלונה בפעם האחרונה כפרידה מהקבוצה, בתיקו 4-4 עם הרקולס.
נוגס נכלל בסגל נבחרת ספרד למונדיאל 1934, כשוער גיבוי לריקרדו זאמורה. משחקו היחיד במדי הנבחרת היה במשחק החוזר של רבע גמר הטורניר מול איטליה ב-1 ביוני 1934, אז עמד במקומו של זאמורה שנפצע במשחק הקודם. ספרד הפסידה 1-0 והודחה מהטורניר. במקביל, על אף שלא היה קטלאני, הוא לקח חלק במספר משחקי ידידות של נבחרת קטלוניה בין 1934 ל-1942.
קריירה כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאמור, נוגס פרש ממשחק בקיץ 1941. במהלך עונת 1941/1942 התקשתה ברצלונה בליגה הספרדית, ומאמנה רמון גוסמאן פוטר בסוף ינואר 1942, לאחר הפסד בקלאסיקו נגד ריאל מדריד, כשהקבוצה במקום ה-13 מתוך 14 קבוצות, מועמדת לירידה לליגה השנייה. עם נוגס כמאמן ניצחה ברצלונה 4 מ-9 משחקיה הנותרים לעונה, כולל ניצחון 3-1 במחזור האחרון על קאסטיון, ובזכות כך הצליחה הקבוצה לעלות למקום ה-12 ולהישאר בליגה הראשונה. בניגוד להישגיה בליגה, הצליחה ברצלונה לזכות בגביע הספרדי לאחר שגברה בגמר על אתלטיק בילבאו בהארכה בתוצאה 4-3.
בעונה הבאה התאוששה הקבוצה והציגה תוצאות טובות יותר בליגה, בעיקר הודות להנהגת החלוץ מריאנו מרטין, שהיה מלך השערים בליגה עם 30 שערים. ברצלונה סיימה את העונה במקום ה-3 בליגה. בגביע, הגיעה ברצלונה לחצי הגמר, שם פגשה את ריאל מדריד. במשחק הראשון, שנערך בלס קורטס, ניצחה ברצלונה 3-0. האווירה בספרד סביב משחק הגומלין הייתה מתוחה ביותר. אוהדי ברצלונה הואשמו בכך שיצאו נגד "האומה הספרדית", שיוצגה על ידי מדריד בעידן הגנרל פרנקו. אנשיו של פרנקו איימו על שחקני ברצלונה וחייבו אותם להפסיד במשחק. במשחק עצמו נשמעו שריקות בוז רמות לשחקני ברצלונה, וחפצים נזרקו לעבר שוערה. ברצלונה כלל לא ניסתה לנצח, ולכן הפסידה לריאל בתוצאה הגבוהה 11-1.[1] נוגס המשיך בברצלונה עונה נוספת, בה הגיעה הקבוצה למקום ה-6, ובסיום העונה הוחלף נוגס בשחקן עבר נוסף של ברצלונה, ז'וזפ סמיטייר.
לאחר מכן החל נוגס לאמן את ז'ימנסטיק טרגונה, עוזר לה להעפיל מהליגה השנייה לליגה הראשונה. ב-1947, לאחר שהבטיחה את העפלתה לליגה הראשונה, הצליח נוגס להדריכה לחצי גמר הגביע הספרדי, לאחר שהדיחה ברבע הגמר את קבוצתו הקודמת של נוגס, ברצלונה. בחצי הגמר הודחה ז'ימנסטיק על ידי אספניול בתוצאה המצטברת 5-4. בעונתה הראשונה בהיסטוריה של הקבוצה בליגה הראשונה, עונת 1947/1948, הגיעה הקבוצה למקום ה-7. עונה זו זכורה בשל ניצחונה של ז'ימנסטיק על ריאל מדריד ב-11 בינואר 1948 בתוצאה 3-1 בסנטיאגו ברנבאו, ביתה החדש של מדריד. ז'ימנסטיק הייתה הקבוצה הראשונה שמנצחת את ריאל מדריד בברנבאו.[2] בעונה שלאחר מכן הגיעה למקום ה-9. בעונת 1949/1950 פוטר נוגס מאימון הקבוצה בדצמבר 1949, כשהיא במקום ה-12 מתוך 14. בהמשך הוסיף להידרדר מצבה של הקבוצה והיא ירדה חזרה לליגה השנייה בתום העונה.
עוד לפני סוף העונה מצא נוגס קבוצה חדשה בליגה הספרדית, והוא הפך למאמנה של אספניול, קבוצה נוספת מהעיר ברצלונה, בפברואר 1950. אספניול הייתה בתחתית הטבלה באותה עונה אך הצליחה להישאר בליגה הראשונה, לאחר שסיימה את העונה במקום ה-11. נוגס הוביל את הקבוצה במשך שתי עונות נוספות, כשהיא מסיימת במרכז טבלת הליגה. בגביע הספרדי הודחה אספניול כבר בסיבוב הראשון בשתי עונות אלה. בקיץ 1952 עזב את אספניול ועבר לאמן את ספורטינג חיחון, קבוצה נוספת מהליגה הראשונה בספרד. בעונתו הראשונה שם הדריך את חיחון למקום ה-7, אך בעונה הבאה הידרדר מצבה של הקבוצה ונוגס פוטר בפברואר 1954, כשהקבוצה במקום האחרון. בתום העונה ירדה ספורטינג חיחון לליגה השנייה. בדצמבר 1954 התמנה למאמנה של ליידה, ששיחקה אז בליגה השנייה. נוגס אימן את ליידה עד סוף העונה, בה הגיעה למקום ה-10. היה זה תפקיד האימון האחרון שעסק בו.
תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ברצלונה
- אליפות קטלוניה (5): 1930, 1931, 1932, 1935, 1936
כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ברצלונה
- הגביע הספרדי (1): 1941/42
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר BDFutbol
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן באתר BDFutbol
- ז'ואן ז'וזפ נוגס(הקישור אינו פעיל) באתר הרשמי של מועדון הכדורגל ברצלונה
- Mundo Deportivo Hemeroteca, 6.7.1998, עמ' 10
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 11-1, באתר בארסה מאניה, 16.6.2015
- ^ ריאל מדריד, עונת 1947/1948 באתר BDFutbol
| נבחרת ספרד - מונדיאל 1934 | ||
|---|---|---|
|
בוסק | קמפנאל | צ'אצ'ו | סילאורן | סיריאקו | פדה | גורוסטיקה | אילריו | איראראגורי | לפואנטה | לאנגרה | לקווה | מרקולטה | מרין | מוגרסה | נוגס | קינקוסס | רגיירו | סולה | ונטולרה | סבלו | זאמורה | מאמן: גארסיה סלסר |
| |
| מאמני ברצלונה | |
|---|---|
|