אודו לאטק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אודו לאטק
Udo Lattek.jpg
לאטק, שנות ה-70
מידע אישי
לידה 16 בינואר 1935
בוזמב (כיום בוז'ה שבפולין) שבגרמניה הנאצית
פטירה 31 בינואר 2015 (בגיל 80)
קלן, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
עמדה חלוץ
מועדונים מקצועיים כשחקן*



1962 - 1965
מריינהיידה
באייר לברקוזן
ויפרפורט
אוסנבריק



70 (34)
קבוצות כמאמן

19651970
19701975
19751979
19791981
19811983
19831987
1991
19921993
2000
ויפרפורט
נבחרת גרמניה המערבית (עוזר מאמן)
באיירן מינכן
בורוסיה מנשנגלאדבך
בורוסיה דורטמונד
ברצלונה
באיירן מינכן
פ.צ. קלן
שאלקה 04
בורוסיה דורטמונד
* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אודו לאטקגרמנית: Udo Lattek, נולד ב-16 בינואר 1935 בבוזמב שבשטחי הרייך הגרמני, כיום בוז'ה שבפולין, נפטר ב-31 בינואר 2015 בקלן שבגרמניה) היה כדורגלן ומאמן כדורגל גרמני. לאטק נחשב לאחד המאמנים המצליחים והמעוטרים ביותר בתולדות הכדורגל העולמי. לאטק זכה בשנותיו כמאמן ב-15 תארים קבוצתיים, והצליח בעיקר בתקופתו בבאיירן מינכן בשנות ה-70 של המאה ה-20, עמה זכה בגביע אירופה לאלופות. לאטק זכה בתארים גם עם בורוסיה מנשנגלאדבך וברצלונה, ואימן גם בבורוסיה דורטמונד, פ.צ. קלן ושאלקה 04.

לאטק, ביחד עם ג'ובאני טראפטוני, הם המאמנים היחידים שזכו בשלושת הגביעים האירופיים: גביע אירופה לאלופות, גביע אופ"א וגביע אירופה למחזיקות גביע, כשלאטק הוא היחיד שעשה זאת בשלוש קבוצות שונות.

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאטק כאמור נולד בגרמניה הנאצית, ושיחק כדורגל ברמה חובבנית בנעוריו, כאשר בכוונתו היה להיות מורה. לאחר ששיחק במועדונים כמו מריינהיידה, באייר לברקוזן ו-ויפרפורט, החל לאטק בשנת 1962 לשחק באוסנבריק, ובעונתו הראשונה בקבוצה העפיל עמה מהליגה האזורית לליגה השנייה בגרמניה. לאטק נשאר באוסנבריק עד לשנת 1965, אך לא העפיל עם המועדון לבונדסליגה. בשלוש העונות ששיחק באוסנבריק, הבקיע לאטק 34 שערי ליגה ב-70 הופעות. בשנת 1965 שוחרר לאטק מאוסנבריק, על מנת לעבוד בנבחרת גרמניה המערבית כמאמן הנבחרות הצעירות, לצידו של דיטמר קראמר, וכעוזרו של המאמן הראשי הלמוט שן. לאטק היה עוזרו של שן במונדיאל 1966, בו הגיעה נבחרת גרמניה המערבית עד לגמר, והפסידה בו לנבחרת אנגליה.

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

באיירן מינכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 1970 מונה לאטק כמאמנה של באיירן מינכן במקומו של היוגוסלבי ברנקו ז'בץ. לאטק הומלץ לקבוצה על ידי שחקנה פרנץ בקנבאואר, אך הוטלו ספקות בנוגע למינויו כמאמן הקבוצה עקב חוסר הניסיון שלו כמאמן ראשי. עם זאת, הצלחתו של לאטק בבאיירן מינכן הייתה מיידית, כאשר הרכיב קבוצת פאר עם השוער ספ מאייר, עם בקנבאואר בהגנה, ובהתקפה גרד מילר, אולי הנס ופול ברייטנר. לאטק הוביל את הקבוצה לשלוש זכיות רצופות באליפות הבונדסליגה, הראשונה בשנת 1972. בשנת 1974 זכה לאטק עם באיירן מינכן בגביע אירופה לאלופות, לאחר שהקבוצה ניצחה בגמר גביע אירופה לאלופות 1974, את אתלטיקו מדריד בשני מפגשים, והניח את היסודות לשתי זכיות נוספות מיד אחרי זכייה זו, עם המאמן שהחליפו בבאיירן מינכן, דיטמר קראמר. באיירן מינכן של לאטק נחשבה לקבוצה חזקה במיוחד, ואחת מהקבוצות המפוארות ביותר בתולדות הכדורגל העולמי, ששלחה שישה שחקנים לסגל נבחרת גרמניה המערבית ליורו 1972 ושבעה שחקנים לסגל למונדיאל 1974, בשני הטורנירים זכתה נבחרת גרמניה המערבית. בעונת 1974/75 נקלעה באיירן מינכן לתקופה פחות מוצלחת בבונדסליגה לאחר שזכתה בשלוש אליפויות ברצף, ובגין זאת, פוטר לאטק מהקבוצה והוחלף בדיטמר קראמר, שהמשיך עם המועדון לזכייה בגמר גביע אירופה לאלופות 1975. גם קראמר הומלץ לראשי הקבוצה על ידי בקנבאואר. לימים, לאטק טען שפוטר מבאיירן מינכן לאחר שאמר שאמר לנשיא המועדון וילהלם נוידקר "אנחנו זקוקים למעט שינויים", ונוידקר ענה לו בתגובה "זה נכון. אתה מפוטר".

בורוסיה מנשנגלאדבך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת עונת 1975/76, החליף לאטק את הנס וייסויילר באימון בורוסיה מנשנגלאדבך, אלופת גרמניה הטרייה, שהייתה אז המתחרה הגדולה ביותר של באיירן מינכן בגרמניה, ונאבקה איתה על מרבית התארים ב-שנות ה-70. ללאטק היה סגל שחקנים מרשים במיוחד בבורוסיה מנשנגלאדבך, שכלל בין השאר את השוער וולפגנג קלף, ברטי פוגטס, הרברט וימר, אולי שטיליקה, ריינר בונהוף, אלן סימונסן ויופ היינקס, שאף הוא נחשב לאחד הטובים ביותר בתולדות הכדורגל הגרמני. לאטק אימן בבורוסיה מנשנגלאדבך במשך ארבע עונות מלאות, וזכה עם הקבוצה בשתי אליפויות הבונדסליגה, בעונות 1975/76 ו-1976/77, שהשלימו רצף של שלוש אליפויות רצופות של בורוסיה מנשנגלאדבך. לאטק אף היה קרוב לזכות באליפות בעונת 1977/78, אך הפסיד את האליפות לפ.צ. קלן בגין הפרש שערים נחות בשלושה שערים בלבד. לו היה לאטק זוכה באליפות, זו הייתה האליפות השלישית ברציפות שלו והרביעית ברציפות של המועדון, הישג שמעולם לא זכה בו אף מועדון בגרמניה עד שבאיירן מינכן זכתה באליפות רביעית ברציפות בעונת 2015/16. בעונת 1976/77 הגיע לאטק עם בורוסיה מנשנגלאדבך לגמר גביע אירופה לאלופות 1977, שם הפסידה גלאדבך 3-1 לליברפול. לאטק ספג ביקורות על כך שקבוצתו קיבלה הזדמנות לשחק בגביע הביניבשתי במקום ליברפול שויתרה על השתתפותה. לאטק וגלדבאך השיגו תיקו 2-2 בחוץ מול בוקה ג'וניורס, אך ויתרו על הכנה ראויה למשחק הגומלין עקב הרצון להתכונן היטב לפתיחת עונת 1977/78, והובסו בתוצאה 3-0 במשחק הגומלין שנערך בעיר קרלסרוהה. בעונת 1978/79 זכה לאטק עם בורוסיה מנשנגלאדבך גביע אופ"א, לאחר ניצחון בגמר על הכוכב האדום בלגרד במפגש כפול, אך סיים את העונה במקום העשירי המאכזב בבונדסליגה. בתום עונה זו עזב לאטק את בורוסיה מנשנגלאדבך, והוחלף על ידי כוכב הקבוצה יופ היינקס, שהחל מיד עם עזיבתו של לאטק בקריירת אימון מפוארת בעצמו.

בורוסיה דורטמונד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שעזב את בורוסיה מנשנגלאדבך, החל לאטק לאמן את בורוסיה דורטמונד, שם אימן במשך שתי עונות, ללא הישגים משמעותיים, כאשר בעונת 1979/80 סיים עם הקבוצה במקום השישי בבונדסליגה, ובעונת 1980/81 סיים במקום השביעי. השחקנים הבולטים שעמדו לרשותו של לאטק בבורוסיה דורטמונד היו השוער אייקה אימל, הקשר מירקו ווטאבה והחלוצים מנפרד בורגסמולר ורודיגר אברמצ'יק. בתום עונת 1980/81 עזב לאטק את בורוסיה דורטמונד.

ברצלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1981 הצטרף לאטק לברצלונה, מהקבוצות הבכירות בכדורגל בספרד, כמחליפו של הלניו הררה שהוביל את הקבוצה למקום ה-5 בלבד בסוף העונה הקודמת. הקבוצה עברה באותה תקופה מספר שינויים עם פרישתם של שחקנים כחואן מנואל אסנסי וקרלס רשאק וכן עם צירופו של הקשר ויקטור מוניוס. במהלך רוב עונת 1981/1982 הובילה ברצלונה את טבלת הליגה הספרדית, אך בששת המחזורים האחרונים הפסידה 4 פעמים וסיימה בתיקו פעמיים, מה שהביא לכך שאיבדה את המקום הראשון וכך את תואר האליפות לריאל סוסיאדד. ברצלונה זכתה בעונה זו בגביע מחזיקות הגביע בפעם השנייה בתולדותיה, לאחר שגברה בחצי הגמר על טוטנהאם הוטספר וניצחה בגמר את סטנדרד ליאז' 2-1, במשחק שנערך בקאמפ נואו, האצטדיון הביתי של ברצלונה. מהגביע הספרדי, אליו הגיעה כמחזיקת התואר, הודחה כבר בשלב שמינית הגמר על ידי אתלטיקו מדריד. מי שבלטו במהלך עונה זו תחת לאטק היו שחקני ההתקפה אלן סימונסן וקיני, שהיה מלך השערים של הליגה הספרדית לעונה זו, הקשרים מוניוס וטנטה סאנצ'ס ושחקני ההגנה אנטוניו אולמו וחוסה רמון אלשנקו. דווקא את הבלם הוותיק מיגלי מיעט לאטק לשתף במהלך עונה זו.

לאטק המשיך בתפקידו גם לקראת עונת 1982/1983. בקיץ זה ביצע המועדון את ההחתמה היקרה ביותר בתולדות הכדורגל עד אותו זמן - דייגו מראדונה הארגנטינאי הועבר לקבוצה בתמורה ל-3 מיליון פאונד.[1] בוצעו מספר שינויים נוספים בסגל, כגון צירופם של המגן השמאלי חוליו אלברטו מורנו, הקשר מיגל אנחל אלונסו ושחקן ההתקפה מרקוס אלונסו פניה, לצד עזיבתו של סימונסן. ברנד שוסטר הגרמני, שהיה במועדון מעל לשנתיים, החל לתפוס תפקיד משמעותי יותר בקישור הקבוצה. ברצלונה פתחה את העונה בקול חלש, לאחר שניצחה רק פעם אחת בחמשת המחזורים הראשונים בליגה. היא התאוששה בהמשך, אך בינואר 1983 הפסידה את הסופר קאפ האירופי לאסטון וילה. ניצחון בדרבי של ברצלונה במחזור ה-23 העלה את ברצלונה לראשונה בעונה זו למקום הראשון, אולם לאחר שסיימה בתיקו עם ספורטינג חיחון והפסידה בבית לראסינג סנטנדר, הקבוצה ירדה למקום השלישי. לאטק פוטר מתפקידו לאחר ההפסד, והובא במקומו ססאר לואיס מנוטי, שזכה עם ארגנטינה במונדיאל 1978, בתקווה שיצליח למצות את יכולתו של מראדונה. הקבוצה המשיכה וזכתה בגביע הספרדי ובגביע הליגה בסוף העונה, ובליגה סיימה במקום הרביעי בלבד.

קדנציה שנייה בבאיירן מינכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1983 חתם לאטק בבאיירן מינכן, שם זכה להצלחה גדולה במחצית הראשונה של שנות ה-70, במקומו של המאמן ההונגרי פאל צ'רנוי, שעזב לאחר חמש שנים בקבוצה. לאטק הוחתם בקבוצה על ידי שחקנו לשעבר בבאיירן מינכן אולי הנס, שכיהן באותן שנים כמנהל השיווק בבאיירן מינכן. בעונת החזרה שלו לקבוצה, 1983/84, זכה לאטק בגביע הגרמני, ובשלוש העונות הבאות שחזר את הישגו מהקדנציה הקודמת בבאיירן מינכן, כאשר זכה בשלוש אליפויות רצופות בין השנים 1985 ו-1987, כשבעונת 1986 הוסיף גביע גרמני וזכה בדאבל, שהיה הרביעי בלבד באותה תקופה בכל תולדות הכדורגל הגרמני. שחקניו העיקריים של לאטק בקדנציה השנייה בבאיירן מינכן היו קלאוס אאוגנטאלר, לותר מתאוס, דיטר הנס וקרל היינץ רומניגה, כמו גם הקשר הדני סורן לרבי והשוער הבלגי ז'אן מארי פפאף. בעונתו האחרונה, 1986/87, הייתה ללאטק הזדמנות לזכות בפעם השנייה עם באיירן מינכן בגביע אירופה לאלופות, אך קבוצתו הפסידה בגמר גביע אירופה לאלופות 1987 לפורטו על אף היותה פייבוריטית ברורה. בתום עונה זו, עזב לאטק את באיירן מינכן, וגם כאן, כמו שהיה בבורוסיה מנשנגלאדבך, הוחלף לאטק ביופ היינקס.

פ.צ. קלן ושאלקה 04[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תום הקדנציה השנייה בבאיירן מינכן, פרש לאטק מאימון למספר שנים, ובשנת 1991 הצטרף לפ.צ. קלן בתפקיד המנהל הספורטיבי. לאטק אימן את הקבוצה למשחק אחד מול באיירן מינכן, שהסתיים בתיקו, ובהמשך העונה כיהן כמנהל הטכני של הקבוצה. בעונת 1992/93 לאטק אימן את שאלקה 04 במשך מחצית העונה הראשונה, והביא את הקבוצה למרכז הטבלה בלבד.

קדנציה שנייה בבורוסיה דורטמונד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שסיים את תפקידו בשאלקה 04, פרש לאטק שוב מאימון, ושימש כפרשן ספורט בטלוויזיה הגרמנית, וככותב טורים לעיתונים הגרמניים די וולט וקיקר. לקראת תום עונת 1999/00 חתם לאטק עד לתום העונה בבורוסיה דורטמונד. הקבוצה, שזכתה בליגת האלופות בשנת 1997, נקלעה למשבר קשה, וחמישה מחזורים לקראת תום העונה הייתה ממוקמת נקודה אחת בלבד מעל הקו האדום. עם הגעתו של לאטק, הקבוצה צברה שמונה נקודות בחמשת מחזורי הסיום, ונשארה בבונדסליגה. לאטק עזב את המועדון בתום העונה, אך השאיר את היסודות למחליפו, מתיאס זאמר, שהקים על היסודות קבוצה איכותית שזכתה באליפות והגיעה לגמר גביע אופ"א בעונת 2001/02, והיה למאמן הצעיר ביותר שזוכה באליפות הבונדסליגה.

תארים כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם באיירן מינכן:

עם בורוסיה מנשנגלאדבך:

עם ברצלונה:

לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו, התגורר לאטק במוסד סיעודי בעיר קלן, ונודע בחיבתו הרבה לשתיית כמויות גדולות של בירה. כאשר נשאל על כך, אמר ש"כל המאמנים הגדולים שותים מדי פעם". בשנת 2012 עבר לאטק שבץ, וסבל בשנותיו האחרונות מפרקינסון ודמנציה. ב-31 בינואר 2015 הלך לאטק לעולמו בגיל 80. פרנץ בקנבאואר, ששיחק תחתיו בבאיירן מינכן, ספד לו בטוויטר: "אודו לאטק הגדול מת. נוח על משכבך בשלום, חבר שלי".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אודו לאטק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]