לדלג לתוכן

פרגיסקוס אלברטיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרגיסקוס אלברטיס
Φραγκίσκος Αλβέρτης
לידה 11 ביוני 1974 (בן 50)
גליפאדה, יוון עריכת הנתון בוויקינתונים
עמדה פאוור פורוורד, סמול פורוורד, קלע עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 2.06 מטרים
מספר 4, 13
דראפט לא נבחר, 1996
קבוצות כשחקן
1990–2009 פנאתינאיקוס
הישגים כשחקן
קבוצות כמאמן
2014 פנאתינאיקוס
הישגים כמאמן
  • אליפות הליגה היוונית (2014)
קבוצות כג'נרל מנג'ר
2020–2022 פנאתינאיקוס
הישגים כג'נרל מנג'ר
מאזן מדליות
מתחרה עבור נבחרת יוון בכדורסל עד גיל 20 יוון
אליפות אירופה לקדטים
כסףיוון 1991עד גיל 16
אליפות אירופה לנבחרות עתודה
כסףיוון 1992עד גיל 20
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרגיסקוס אלברטיס (מאוית גם: פרגקיסקוס,[1] ביוונית: Φραγκίσκος Αλβέρτης; נולד ב-11 ביוני 1974) הוא כדורסלן עבר יווני והג'נרל מנג'ר של פנאתינאיקוס מליגת העל היוונית והיורוליג. כשחקן הוא היה קפטן פנאתינאיקוס, במדיה שיחק במשך כל הקריירה המקצועית שלו.

במדי "הירוקים" הוא זכה ב-11 אליפויות יוון, חמש אליפויות יורוליג, שמונה תוארי גביע יווני וגביע בין-יבשתי אחד.[2] אלברטיס מכונה לרוב אחד מהקלעים הטהורים הטובים ביותר של הכדורסל האירופי במהלך שנות ה-90, לאחר שזכה בתחרות השלשות של הליגה היוונית שלוש שנים ברציפות וקלע ב-41% מטווח שלוש הנקודות לאורך הקריירה שלו ביורוליג.

אלברטיס שיחק בפיינל פור היורוליג בפעם השמינית והאחרונה ב-2007.[3] ב-3 בפברואר 2008 הוא נבחר לאחד מ-50 התורמים הגדולים ליורוליג על ידי ועדת מומחי היורוליג בסקטבול, כהוקרה על תרומתו לעלייתה של פנאתינאיקוס לגדולה בזירת הכדורסל האירופית.[4]

אלברטיס פרש מכדורסל מקצועני לאחר עונת 2008/09. בתחילת עונת 2009/10, גופייה מספר 4 שלו הוצאה לגמלאות. זה היה המספר הראשון שהפרישה פנאתינאיקוס אי פעם.

אלברטיס היה חבר בנבחרת יוון בכדורסל מ-1995 עד 2004. בנבחרת הוא הגיע לחצי גמר אליפות העולם ב-1998, ופעמיים הגיע לחצי גמר אליפות אירופה, ב-1995 וב-1997.[5]

קריירת מועדונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלברטיס עבר לפנאתינאיקוס מגליפאדה, מועדון נעוריו, בתמורה לכוכב קבוצת הכדורמים של הירוקים, דימיטריס סלטופולוס. אלברטיס היה פוטנציאל מסקרן באותה תקופה, והיה גבוה כמעט ב-10סנטימטרים מהקלע הממוצע. הפוטנציאל שלו הוכח באליפות אירופה עד גיל 16 1991, שם אלברטיס הוביל את נבחרת יוון למדליית הכסף.[6] במקביל, פנאתינאיקוס חוותה תקופת מעבר במהלכה הקבוצה חסרת הברק של סוף שנות ה-80 שאפה להפוך למעצמה אירופאית. כתוצאה מכך, אלברטיס הצעיר נאלץ לחכות עד לעונת 1993/94 כדי לקבל זמן משחק משמעותי בקבוצה עם שאיפות גבוהות, ובאותה עונה הגיעה פאו לפיינל פור היורוליג. הכוכב של השחקן בן העשרים זרח מיד, במיוחד בסדרת רבע הגמר מול האלופה המכהנת לימוז'.[7] אלברטיס העמיד ממוצעים של 13 נקודות למשחק, ומאמן הצרפתים בוז'ידאר מליקוביץ' הצהיר שהוא כבר אמור להיחשב כאחד מהשחקנים הטובים ביותר באירופה.

לפנאתינאיקוס היה מעמד לשמר בעונת 1994/1995, ואלברטיס עזר לקבוצה להישאר בטופ האירופי על ידי העלאת משחקו לרמה גבוהה עוד יותר. באמצעות הקליעה המצוינת שלו, יחד עם בגרות נדירה לשחקן בגילו, הוא היה תורם מרכזי להגעה של קבוצתו לפיינל פור שני ברציפות. בסדרת רבע הגמר מול קינדר בולוניה ופרדראג דנילוביץ' הוא העמיד ממוצעים של 12.7 נקודות ו-3.3 ריבאונדים, תוך שהוא מחזיק את דנילוביץ' רק על 8 נקודות ו-4 מ-15 מהשדה במשחק השלישי והמכריע. אף על פי שהקבוצה הפסידה בדרבי לאולימפיאקוס בחצי הגמר, ואלברטיס קלע רק 1 מ-10 מהשדה ו-3 נקודות בלבד, הוא קלע שיא עונתי של 29 נקודות במשחק על המקום השלישי מול לימוז'. אלברטיס סיים את עונת היורוליג שלו עם 12 נקודות בממוצע למשחק.[8]

בעונת 1995/1996 הצטרף לפנאתינאיקוס שחקן ה-NBA לשעבר דומיניק וילקינס, ותואר היורוליג הראשון של המועדון נראה קרוב מתמיד.[9] הוא העמיד ממוצעים של 10.8 נקודות למשחק בתחרות, הוביל את פנאתינאיקוס בנקודות במהלך הניצחון בגמר מול ברצלונה עם 17 נקודות, ונבחר לחמישיית פיינל פור היורוליג.[10] בחצי גמר הליגה היוונית התמודדה פנאתינאיקוס התמודדה מול פאניוניוס בהדרכת דושאן איבקוביץ'. אלברטיס קלע 12 נקודות בשמונה הדקות האחרונות של משחק 3 הדרמטי, והוביל את פנאתינאיקוס לגמר, שם הפסידה לאולימפיאקוס. הוא גם זכה עם פאו בגביע הבין-יבשתי של פיב"א ב-1996, והעמיד ממוצעים של 19.7 נקודות למשחק מול אולימפיה, שהייתה אז אלופת הליגה הארגנטינאית והליגה הדרום אמריקאית של פיב"א.

אלברטיס במהלך חימום קליעות

אלברטיס ביסס את מעמדו כאחד הכוכבים הראשיים של פנאתינאיקוס, למרות העונה המאכזבת שחוותה הקבוצה בעונת 1996/1997. גם אחרי שהגדיל את ממוצע הנקודות שלו ל-12.7 נקודות למשחק, הוא לא הצליח לעזור לפאו להגיע לפיינל פור 1997, לאחר שהפסידו לאלופה בסופו של דבר, אולימפיאקוס, ברבע הגמר. 35 הנקודות שלו מול קאחה סן פרננדו קבעו את השיא האישי שלו ביורוליג.[11] גם בליגה המקומית לא הצליחה הקבוצה לזכות בתואר, כש-29 הנקודות של אלברטיס נגד פאוק סלוניקי במשחק 2 בפלייאוף רבע הגמר לא הספיקו כדי למנוע הפסד 90–85.

כשהיא מחוזקת על ידי אגדת NBA נוספת, ביירון סקוט, בעונת 1997/98 זכתה פנאתינאיקוס באליפות יוון הראשונה שלה מאז 1984.[12] בסדרת חצי הגמר נגד א.א.ק. אתונה, שזה עתה הפסידה בגמר היורוליג לקינדר בולוניה והובלה על ידי וילי אנדרסון וויקטור אלכסנדר. אלברטיס קלע 16.7 נקודות בממוצע למשחק בסדרה והוביל את פנאתינאיקוס בנקודות. בעקבות הניצחון בסדרת הגמר על פאוק ופרדראג סטויאקוביץ' הוא נבחר לחמישיית העונה בליגה היוונית, לצד חברו לקבוצה דינו ראדג'ה.

לאחר הכישלון הבלתי צפוי להגיע לרבע גמר היורוליג בעונת 1998/1999 אחרי הפסד לטים סיסטם בולוניה בשמינית, אלברטיס זכה בתואר ליגה יוונית נוסף. פנאתינאיקוס ניצחה את אולימפיאקוס בגמר, לאחר ששברה את יתרון הביתיות וניצחה במשחק החמישי והמכריע בהיכל השלום והאחווה.

אף על פי שהחמיץ חלק חשוב מ-1999/2000 (בה שיתף פעולה עם עודד קטש) בשל פציעה, אלברטיס עדיין חזר בזמן כדי לעזור לפנאתינאיקוס לזכות באליפות היורוליג השנייה שלה בפיינל פור בסלוניקי (שם ניצחה את מכבי תל אביב בגמר), כמו גם באליפות הליגה היוונית השלישית ברציפות, וניצחה את פאוק בגמר. יחד עם דיאן בודירוגה הוא הוביל את פנאתינאיקוס בנקודות בסדרת הגמר, עם ממוצע של 15.7 נקודות למשחק.

בעונה שלאחר מכן, אלברטיס עזר להוביל את פנאתינאיקוס לגמר הסופרוליג ב-2000/2001, עם ממוצע של 13.4 נקודות למשחק. הירוקים הפסידו למכבי תל אביב בגמר.[13] בליגה היוונית שוב התמודדה פנאתינאיקוס בגמר מול אולימפיאקוס, בה כיכב אקס פאו דינו ראדג'ה. לאחר שסדרת הגמר הייתה בשוויון 2–2, אלברטיס קלע 23 נקודות במשחק 5, כולל שבע נקודות רצופות לקראת סיום המשחק, ובכך זכה עם פנאתינאיקוס בתואר נוסף בליגה היוונית. ההילה שלו, במיוחד בקרב האוהדים הירוקים, הלכה וגברה.

גם אחרי שזכה בכל התארים האפשריים ברמת המועדונים, הצמא של אלברטיס לתארים לא שכך. בעונת 2001/2002 הוא הוביל את פנאתינאיקוס יחד עם דיאן בודירוגה, עם ממוצע של 10.2 נקודות למשחק.[14] בגמר היורוליג נגד קינדר בולוניה הוא קלע 11 נקודות, והראה מנהיגות לאורך כל המשחק כדי להניף את הגביע השלישי בקריירה.

עקב השיפוץ של היכל ניקוס גאליס עבור אולימפיאדת אתונה 2004 נאלצה פנאתינאיקוס נאלצה לעבור לספורטינג ארנה, בעל הקיבולת של 2,500 אנשים, לעונת 2002/2003. בעקבות כך ירד תקציב המועדון בכמעט חצי, ופגע בחוזקה של הקבוצה. למרות זאת, פנאתינאיקוס הובילה את הבית המוקדם שלה בעונה הסדירה עם מאזן 11–3. לאחר שהעמיד ממוצע של 12.7 נקודות למשחק בשלושת משחקי הטופ 16 הראשונים, העונה של אלברטיס נקטעה בגלל פציעה שגרמה לו להחמיץ את שלושת המשחקים הנותרים.[15] בלעדיו פנאתינאיקוס לא הצליחה להגיע לפיינל פור היורוליג 2003. בליגה היוונית אלברטיס עזר להבטיח את הדומיננטיות של פאו, וזכה בתואר החמישי שלה בשש עונות. הוא קלע 12 נקודות בממוצע למשחק בגמר מול א.א.ק. אתונה, ונבחר ל-MVP של הליגה.[16] לפני כן, הוא הוביל את הירוקים לגביע היווני הראשון שלהם מאז 1996, לאחר שקלע 22 נקודות בגמר מול אריס סלוניקי ונבחר ל-MVP של הטורניר.[17]

עונת 2003/04 הייתה דומה לקודמתה, ופנאתינאיקוס נשארה בספורטינג ארנה. אף על פי שאלברטיס רשם ממוצעים של 11.2 נקודות למשחק והעניק מנהיגות של ותיק בחדר ההלבשה, עונת היורוליג שלו הסתיימה שוב בפציעה במשחק הרביעי של הטופ 16 מול ברצלונה, ופנאתינאיקוס שוב לא הצליחה להעפיל לפיינל פור.[18] התואר השישי של אלברטיס בליגה היוונית הגיע לאחר שהעמיד ממוצע של 11 נקודות בפלייאוף, כולל 21 נקודות מול אולימפיאקוס ברבע הגמר.

בעונת 2004/2005 נעשתה התאמה לאלברטיס. כשהוא לא יכול לתרום למערכות התובעניות של המאמן הראשי ז'ליקו אובראדוביץ' בצורה יעילה כמו קודם, הוא לא פתח בחמישייה באף אחד מהמשחקים. למרות זאת, הוא עלה מהספסל כקלע, מה שהעניק לקבוצה נקודות וניסיון יקרי ערך.[19] יחד עם הכוכבים החדשים של הקבוצה - דימיטריס דיאמנטידיס, יאקה לאקוביץ' ומייק באטיסט, פאו עלתה לפיינל פור היורוליג 2005 במוסקבה, שם הפסידה בחצי הגמר למכבי תל אביב של שארונאס יאסיקביצ'יוס ואנתוני פארקר. אלברטיס סיים את עונת היורוליג עם ממוצע של 8.4 נקודות למשחק, הנמוך ביותר מאז עונת היורוליג הראשונה שלו בעונת 1993/94. באותה עונה הוא שוב זכה בליגה היוונית, לאחר שהעמיד ממוצעים של 12 נקודות למשחק מול א.א.ק. בגמר.

במהלך עונתו ה-16 עם פנאתינאיקוס, לאלברטיס היה אותו תפקיד כמו בשנה הקודמת. כשירד מהספסל, הוא עזר לקבוצתו להגיע לטופ 8 היורוליג. בסדרת רבע הגמר, טאו קרמיקה עשתה מהפך במהלך המשחק השלישי המכריע באתונה, ובכך מנעה מפאו להגיע לפיינל פור היורוליג ב-2006. האכזבה הזו הוקלה מעט בעקבות הסוויפ מול אולימפיאקוס בגמר הליגה היוונית.

עונת 2006/2007 הייתה נהדרת לפנאתינאיקוס, והיא זכתה בכתר משולש: גמר היורוליג באתונה, בליגה היוונית ובגביע היווני.[10] תרומתו של אלברטיס לא הייתה משמעותית במגרש, אבל הקפטן של הירוקים היה משמעותי מאוד בחדר ההלבשה. עונת 2007/08 אישרה זאת, כאשר אלברטיס היה המנהיג של פאו מחוץ למגרש, אף על פי שתרומתו על המגרש שוב הייתה מוגבלת. פאו זכתה באותה עונה שוב בליגה היוונית ובגביע היווני. עונת 2008/09 הייתה האחרונה שלו בסגל הקבוצה, ותפקידו היה בשלב זה סמלי בלבד.

2009–היום

"פרגי", כפי שכונה בפנאתינאיקוס, נחשב לסמל במועדון. גם לאחר פרישתו, אלברטיס מעולם לא עזב את הקבוצה. משנת 2009 הוא כיהן בתפקידים רבים: מנהל טכני, מאמן, עוזר מאמן ומנהל אקדמיות הנוער של המועדון. ב-2020 הוא הפך לג'נרל מנג'ר משותף של המועדון. ב-12 באפריל 2022 הודח אלברטיס מתפקידיו הניהוליים והוחלף בארגיריס פדולאקיס, לאחר עונה רעה ביורוליג.

קריירה בנבחרת הלאומית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרות יוון הצעירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאחד הפוטנציאלים הטובים ביותר באירופה בגיל 17, אלברטיס זומן לנבחרת הנוער של יוון. עם הנבחרת הוא זכה במדליית הכסף באליפות אירופה עד גיל 16 ב-1991. הוא שיחק גם באליפות אירופה עד גיל 18 1992, בה סיימה יוון במקום הרביעי. הוא זכה במדליית כסף נוספת עם נבחרת העתודה של יוון, באליפות אירופה עד גיל 20 ב-1992.[20]

נבחרת יוון הבוגרת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההופעה הראשונה של אלברטיס במדי נבחרת יוון בכדורסל הייתה במשחק ידידות נגד גרמניה ב-28 במאי 1993, כשהיה בן 18 בלבד. הטורניר הגדול הראשון בו ייצג אלברטיס את יוון היה יורובאסקט 1995, כשהיה בן 21. יוון עלתה לחצי גמר הטורניר וסיימה את התחרות במקום הרביעי, אחרי שהפסידה ליוגוסלביה. אלברטיס, ששימש כמחליף ליורגוס סיגלאס, לא פתח באף אחד מהמשחקים ולא קיבל זמן משחק משמעותי. הוא סיים את הטורניר עם ממוצע של 4.9 נקודות למשחק.[21]

בשנה שלאחר מכן אלברטיס כבר היה חבר קבוע בנבחרת יוון והשתתף בטורניר הכדורסל באולימפיאדת אטלנטה 1996. אף על פי שעדיין לא פתח בחמישייה, תרומתו עלתה ל-8.6 נקודות למשחק, ויוון סיימה במקום החמישי הטוב ביותר, ההישג הטוב ביותר שלה.[22] עם זאת, היה ברור שעזיבתו של שחקן הנבחרת האגדי, פנאיוטיס יאנאקיס, תגדיל את אחריותו של אלברטיס.

ביורובאסקט 1997, יוון שוב התחילה את הטורניר עם שאיפות גבוהות מאוד, וניצחון מול הטוענת לתואר רוסיה בבית המוקדם העלה את תקוותיהם עוד יותר. תפקידו של אלברטיס בקבוצה נותר ללא שינוי, שכן הוא נותר אופציה משנית, אבל הוא היה יותר משמעותי בהתקפה ורשם ממוצע של 6.9 נקודות למשחק.[23] יוון הפסידה בסופו של דבר בחצי הגמר לאלופת הטורניר, יוגוסלביה, בתוצאה 80–88. נבחרת יוון סיימה במקום הרביעי לאחר שהפסידה במשחק על מדליית הארד לרוסיה, בתוצאה 78–98.

יוון, שרצתה להוכיח שהיא חלק מהטופ העולמי, שאפה להגיע לפחות לחצי הגמר באליפות העולם 1998, שנערכה באתונה. אלברטיס העמיד ממוצעים של 13.2 נקודות ו-6.2 ריבאונדים למשחק, מה שתרם מאוד להגעה של יוון למקום הרביעי בטורניר.[24] הוא קלע את השלשה שחתמה את גורלו של משחק רבע הגמר מול ספרד, והעניקה ליוון יתרון 65–58, 53 שניות לסיום המשחק.

ביורובאסקט 1999 נראה היה שאלברטיס מוכן להוביל את יוון לפודיום בפעם הראשונה מאז 1989. אחרי שהוביל את הנבחרת בהתקפה, עם ממוצע של 18.1 נקודות למשחק במוקדמות, נראה היה שאליפות אירופה גדולה מחכה לכוכב היווני.[25] עם זאת, חוסר מזל מנע מאלברטיס את ההצלחה. כמה ימים לפני הטורניר, אלברטיס נפצע קשה במהלך האימון. הפציעה הזו גרמה לו לא רק להחמיץ את אליפות אירופה, אלא גם חלק מרכזי בעונת המועדונים 1999/00. בלי המנהיג ההתקפי שלה סיימה יוון במקום ה-16 והאחרון בטורניר. כתוצאה מכך הם לא הצליחו להעפיל לאולימפיאדת סידני 2000.

יוון נאלצה לחכות ליורובאסקט 2001 כדי לחזור לזירה הבין-לאומית. הנחרת הייתה בעיצומה של תקופת מעבר, שבמהלכה הכוכבים הצעירים שלה תיאו פאפאלוקאס, אנטוניס פוטסיס ולזארוס פאפאדופולוס לא הצליחו לבנות מיד נבחרת תחרותית במיוחד. אלברטיס, לאחר עונה טובה עם פנאתינאיקוס, היה צריך להראות לדור הצעיר של השחקנים היוונים את הדרך להצלחה. המשחק הראשון מול האלופה המכהנת איטליה הוכיח שאלברטיס מוכן למלא את תפקידו כמנהיג. שלשה שלו עם הבאזר העניקה ליוון ניצחון מרשים, 83–82. הנבחרת, לעומת זאת, עדיין לא הגיעה לרמה של מועמדת למדליה, והתבוסה 82–105 לרוסיה במשחק הבא אישרה זאת. כתוצאה מכך, כדי להגיע לרבע הגמר המשחק של יוון מול גרמניה נראה כמשימה קשה. לאחר שהובילה את המשחק בהפרש של 22 הפרש בדקה ה-18 של המשחק, נבחרת יוון קרסה בסופו של דבר מול הקו הקדמי האימתני של הגרמנים, שכלל את דירק נוביצקי ושון בראדלי, והפסידה 75–80. אלברטיס קלע 16 נקודות בממוצע בטורניר, אבל יוון סיימה במקום התשיעי.[26] זו הייתה ההזדמנות האחרונה שלו להגיע להצלחה עם הנבחרת הלאומית כמנהיגה, במיוחד מאחר שיוון לא העפילה לאליפות העולם 2002.

לפני יורובאסקט 2003 אלברטיס היה שחקן שהמנהיגות והניסיון שלו עם פנאתינאיקוס ונבחרת יוון לא יסולאו בפז. לכן, בדיוק כמו בפנאתינאיקוס, אף על פי שתפקידו בנבחרת יוון הפך למשני על המגרש עדיין היה תפקיד מוביל מחוץ למגרש. הוא היה אחראי על העברת ערכים כמו מחויבות, שותפות ושאפתנות לדור החדש. לאחר שיוון סיימה במקום החמישי גם ביורובאסקט 2003 וגם באולימפיאדת אתונה הביתית ב-2004, הכוכב הוותיק הודיע על פרישה מנבחרת יוון.

בסך הכל היו לאלברטיס 155 הופעות בנבחרת יוון הבוגרת, בהן הוא קלע בסך הכל 1,605 נקודות, ממוצע של 10.4 נקודות למשחק בקריירה.[27]

פרופיל שחקן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלברטיס נחשב במשך רוב הקריירה שלו כאחד הקלעים הטובים באירופה.[4] בעוד חוסר האתלטיות שלו וכישורי החדירה הממוצעים לא אפשרו לו לייצר לעצמו זריקות, יכולת הקליעה יוצאת הדופן שלו, יחד עם שילוב נדיר של גובה וטכניקה, הפכה אותו לשחקן שקשה מאוד להתאים לו שחקן שישמור עליו. כתוצאה מכך הוא היה יעיל למדי ברגעי קלאץ' רבים לאורך השנים.

אלברטיס היה גם מגן מוכשר, שלעיתים קרובות שמר באופן יעיל על הקלע או הסמול פורוורד של הקבוצה היריבה.[28] בחמש השנים האחרונות של הקריירה שלו שיחק בעיקר בעמדת הפאוור פורוורד, בשל גובהו וגודלו, ובכך הסתגל לקצב המוגבר של המשחק במילניום החדש.

לבסוף, ומעל לכל, אלברטיס היה מנהיג כריזמטי, על המגרש ובעיקר מחוץ לו. הוא תמיד שמר על חבריו לקבוצה מרוכזים בהצלחת הקבוצה, וסימל את הליבה של תרבות הניצחון של פנאתינאיקוס. המאמן הראשי של הקבוצה, ז'ליקו אובראדוביץ', אמר פעם, "אלברטיס הוא הקפטן הטוב ביותר שהיה לי אי פעם", כשהוא מחמיא לכישורי מנהיגות הקבוצה של הכוכב שלו.[28]

גופייה מספר 4 של אלברטיס שהוצאה לגמלאות

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרגיסקוס אלברטיס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ archive.fiba.com: Players, archive.fiba.com
  2. ^ "EuroLeague official website".
  3. ^ "EuroLeague official website, Fragiskos Alvertis' profile".
  4. ^ 1 2 EuroLeague official website, Fragiskos Alvertis presentation as one of the 50 Greatest EuroLeague Contributors,
  5. ^ "FIBA official website, Fragiskos Alvertis' profile".
  6. ^ FIBA Europe official website, U16 European Championship Men 1991 - Greece's roster,
  7. ^ FIBA Europe official website, Fragiskos Alvertis' 1993-94 EuroLeague stats,
  8. ^ FIBA Europe official website, Fragiskos Alvertis' 1994-95 EuroLeague stats,
  9. ^ FIBA Europe official website, Panathinaikos' 1995-96 EuroLeague roster
  10. ^ 1 2 EuroLeague official website, Fragiskos Alvertis' profile
  11. ^ Caja San Fernando - Panathinaikos AC | EuroLeague Men (1997) | FIBA Europe, www.fibaeurope.com
  12. ^ "Panathinaikos BC official website, A lifetime of championships". אורכב מ-המקור ב-2007-05-09. נבדק ב-2007-05-25.
  13. ^ FIBA Europe official website, SuproLeague 2000-01 Final stats
  14. ^ EuroLeague official website, Fragiskos Alvertis' 2001-02 page
  15. ^ EuroLeague official website, Fragiskos Alvertis' 2002-03 page
  16. ^ Galanis sports data website, Statistics of the 2002-03 Greek League finals
  17. ^ Galanis sports data website, Statistics of the 2002-03 Greek Cup final
  18. ^ EuroLeague official website, Fragiskos Alvertis' 2003-04 page
  19. ^ EuroLeague official website, Fragiskos Alvertis' 2004-05 page
  20. ^ Fragkiskos ALVERTIS (GRE).
  21. ^ Basket Stats website, Fragiskos Alvertis' EuroBasket 1995 statistics.
  22. ^ Basket Stats website, Fragiskos Alvertis' Olympic Games 1996 statistics,
  23. ^ Basket Stats website, Fragiskos Alvertis' EuroBasket 1997 statistics.
  24. ^ Basket Stats website, Fragiskos Alvertis' World Championship 1998 statistics,
  25. ^ FIBA Europe official website, Fragiskos Alvertis' Participations in FIBA Europe competitions,
  26. ^ Basket Stats website, Fragiskos Alvertis' EuroBasket 2001 statistics.
  27. ^ ΑΛΒΕΡΤΗΣ ΦΡΑΓΚΙΣΚΟΣ/ALVERTIS FRAGISKOS (ביוונית).
  28. ^ 1 2 EuroLeague official website, Fragiskos Alvertis, the man with 25 titles, by Vladimir Stankovic