סופרוליג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סופרוליג
SuproLeague.jpg
סמל סופרוליג
ענף כדורסל
שנת ייסוד 1958
ארגון מפעיל פיב"א אירופה
מספר מתמודדים 20 (2000/2001)
יבשת אירופה
שמות קודמים 1958–1991 גביע אירופה לאלופות
1991–1996 אליפות אירופה לקבוצות
1996–2001 הליגה האירופית
חדלה להתקיים 2001
אלוף/ה אחרון/נה מכבי תל אביב
הכי הרבה זכיות ריאל מדריד (9)
מפעל נמוך יותר גביע ספורטה
FIBA SuproLeague

הסופרוליג (SuproLeague), או בשמותיה הקודמים גביע אירופה לאלופות, אליפות אירופה לקבוצות והליגה האירופית הייתה תחרות הכדורסל הבכירה למועדוני כדורסל באירופה, שאורגנה על ידי פיב"א אירופה בין השנים 1958 ו-2001.

לאחר התמוטטות חברת התקשורת השווייצרית ISL בשנת 2000 נותרה פיב"א ללא יכולת כלכלית לנהל את המפעל הבכיר באירופה. כתוצאה מכך ארגון היול"ב הקים באותה שנה ליגה מתחרה משלו תחת השם יורוליג שאליו הצטרפו רוב הקבוצות הבכירות באירופה לפני תחילת עונת 2000/01. המפעל הבכיר של פיב"א התקיים עוד עונה אחרונה תחת השם סופרוליג, שבסיומה פיב"א ויול"ב הסכימו לאפשר ליול"ב לארגן מפעל בכיר אחד תחת ניהולה, היורוליג כאמור.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1958–1991: גביע אירופה לאלופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון לקיים תחרות יבשתית לקבוצות אלופות באירופה מיוחס לעיתון ל'אקיפ ולעיתונאי גבריאל האנו אשר הגה את הרעיון בשנת 1954 לאחר שצפה במשחק בין קבוצות הכדורגל וולבס ובודפשט הונבד.[1] שנתיים לאחר שהתחרות הראשונה לקבוצות אלופות נוסדה בשנת 1955 הרעיון עלה גם אצל ראשי הכדורסל באירופה, אשר התדיינו בזמן אליפות אירופה לאומות 1957 האם לקיים תחרות דומה גם לקבוצות הכדורסל.[1] הוקמה ועדה שהחליטה לחיוב לקיים את התחרות לקבוצות אלופות של הליגות האירופיות, ואף מליגות של קבוצות מהמזרח התיכון שאינן באירופה, אשר היו מעוניינות בכך לראשונה בשנת 1958.

בראשית דרכו התקיים המפעל בדומה למקבילו בכדורגל, בצורה של משחקי בית חוץ שבהם סיכום שתי התוצאות קובע את המנצחת. בעונת 1965–1966 הוחלט לקיים פיינל פור במקום נייטראלי, ולהוסיף שלב בתים של ארבע קבוצות כל אחד לפניו. הפיינל פור נשמר גם לעונה הבאה, אולם לאחריה הוחלט להחליפו במשחקי בית וחוץ בשלב חצי הגמר ומשחק גמר בודד במקום נייטראלי. בעקבות ההצלחה היחסית החליטה פיב"א לייסד מפעל מקביל לגביע אירופה לאלופות, לקבוצות מחזיקות גביע אשר התקיים לראשונה בעונת 1966–1967. מספר שנים לאחר מכן הוחלט לקיים את גביע קוראץ' בנוסף לתחרויות הקיימות, גביע לקבוצות סגנויות ומקומות 3–4 בליגות בארצן.

בעונת 1974–1975 שונתה השיטה לשני בתים בשיטת ליגה בני שש קבוצות בשלב רבע הגמר אחרי סיבובים מוקדמים בשיטת בית וחוץ, בסיומן משחקי בית וחוץ בחצי הגמר וגמר במקום נייטראלי. בעונת 1976–1977 שונתה השיטה שוב, הפעם לבית גמר בשיטת ליגה בן שש קבוצות לאחר בתים מוקדמים בני ארבע קבוצות כל אחד בשיטת ליגה. בסיום בית הגמר שתי הראשונות העפילו למשחק גמר במקום נייטראלי. שיטת בית הגמר התקיימה, בשינויים קלים (ביטול שלבי הבתים המוקדמים במשחקי בית וחוץ, ובעיקר החזרת משחקי הפיינל פור בעונת 1987–1988) עד להרחבת המפעל בעונת 1991–1992.

1992–1996: אליפות אירופה לקבוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההצלחה בה זכתה התחרות בשנות ה-80 חייבה את הרחבת המפעל משמונה קבוצות בשלב בית הגמר ל-16 קבוצות בשני בתים כאשר בכל בית מתמודדות בשלב הבתים 8 קבוצות , ביניהן גם קבוצות שאינן אלופות אלא סגניות בליגות בארצן. מגמה זו המשיכה עם הקמת הליגה האירופית בשנת 1996.

1996–2001: הליגה האירופית, הפיצול והסופרוליג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליגה האירופית, ממשיכתה של אליפות אירופה לקבוצות, נבדלה מזו שלא התקיימו בה משחקי מוקדמות והקבוצות המשתתפות החלו את התחרות בארבעה בתים מוקדמים של שש קבוצות כל אחד.

אלופות (1958–2001)[עריכת קוד מקור | עריכה]

1958–1965: גביע אירופה לאלופות: משחק גמר, בית וחוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה העיר המארחת אלופה סגנית תוצאה הקלעי המצטיין[ט1 1]

(בממוצע סיכום שני המשחקים)

1958 ריגה/סופיה ברית המועצות 1955Flag of the Soviet Union (1955-1980).svg אס"ק ריגה בולגריה 1946Flag of Bulgaria (1946-1948).svg אקדמיק סופיה 81-86, 71-84 ויקטור ראדב, אקדמיק (19)
1958-59 ריגה/סופיה ברית המועצות 1955Flag of the Soviet Union (1955-1980).svg אס"ק ריגה בולגריה 1946Flag of Bulgaria (1946-1948).svg אקדמיק סופיה 58-79, 67-69 יאניש קרומינש, אס"ק (29)
1959-60 טביליסי/ריגה ברית המועצות 1955Flag of the Soviet Union (1955-1980).svg אס"ק ריגה ברית המועצות 1955Flag of the Soviet Union (1955-1980).svg דינמו טביליסי 81-86, 71-84 יאניש קרומינש, אס"ק (21)
1960-61 ריגה/מוסקבה ברית המועצות 1955Flag of the Soviet Union (1955-1980).svg צסק"א מוסקבה ברית המועצות 1955Flag of the Soviet Union (1955-1980).svg אס"ק ריגה 62-87, 66-61 ויקטור זובקוב, צסק"א (21)
1961-62 ז'נבה ברית המועצות 1955Flag of the Soviet Union (1955-1980).svg דינמו טביליסי ספרד 1939Flag of Spain (1945 - 1977).svg ריאל מדריד 83-90 ויין הייטאואר, ריאל (30)
1962-63 מדריד/מוסקבה ברית המועצות 1955Flag of the Soviet Union (1955-1980).svg צסק"א מוסקבה ספרד 1939Flag of Spain (1945 - 1977).svg ריאל מדריד 86-69, 74-91, 80-99 אמיליאנו רודריגז, ריאל (21)
1963-64 ברנו/מדריד ספרד 1939Flag of Spain (1945 - 1977).svg ריאל מדריד צ'כוסלובקיהFlag of the Czech Republic.svg ספרטק ברנו 110-99, 64-84 אמיליאנו רודריגז, ריאל (29.5)
1964-65 מוסקבה/מדריד ספרד 1939Flag of Spain (1945 - 1977).svg ריאל מדריד ברית המועצות 1955Flag of the Soviet Union (1955-1980).svg צסק"א מוסקבה 88-81, 62-76. קליפורד לויק, ריאל (24)
  1. ^ בממוצע סיכום שני המשחקים.

1966–1987: גביע אירופה לאלופות, משחק גמר[ט2 1][עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה העיר המארחת אלופה סגנית תוצאה קלעי מצטיין[2]
1965-66 בולוניה איטליהFlag of Italy.svg זימנטל מילאנו צ'כוסלובקיהFlag of the Czech Republic.svg יו.אס.קיי פראג 72-77 יירי זידק, פראג (22)
1966-67 מדריד ספרד 1939Flag of Spain (1945 - 1977).svg ריאל מדריד איטליהFlag of Italy.svg זימנטל מילאנו 83-91 סטיב צ'ובין, זימנטל (34)
1967-68 ליון ספרד 1939Flag of Spain (1945 - 1977).svg ריאל מדריד צ'כוסלובקיהFlag of the Czech Republic.svg ספרטק ברנו 95-98 מיילס אייקן, ריאל (26)
1968-69 ברצלונה ברית המועצות 1955Flag of the Soviet Union (1955-1980).svg צסק"א מוסקבה ספרד 1939Flag of Spain (1945 - 1977).svg ריאל מדריד 99-103 וולדימיר אנדרייב,צסק"א (37)
1969-70 סראייבו איטליהFlag of Italy.svg איניס וארזה ברית המועצות 1955Flag of the Soviet Union (1955-1980).svg צסק"א מוסקבה 74-79 סרגיי בלוב, צסק"א (21)
1970-71 אנטוורפן ברית המועצות 1955Flag of the Soviet Union (1955-1980).svg צסק"א מוסקבה איטליהFlag of Italy.svg איניס וארזה 53-69 סרגיי בלוב, צסק"א (24)
1971-72 תל אביב איטליהFlag of Italy.svg איניס וארזה יוגוסלביהFlag of SFR Yugoslavia.svg יוגופלסטיקה ספליט 69-70 פטר סקנסי, ספליט (26)
1972-73 לייז' איטליהFlag of Italy.svg איניס וארזה ברית המועצות 1955Flag of the Soviet Union (1955-1980).svg צסק"א מוסקבה 66-71 סרגיי בלוב, צסק"א (36)
1973-74 נאנט ספרד 1939Flag of Spain (1945 - 1977).svg ריאל מדריד איטליהFlag of Italy.svg איניס וארזה 82-84 דינו מנגין, וארזה (25)
1974-75 אנטוורפן איטליהFlag of Italy.svg איניס וארזה ספרד 1939Flag of Spain (1945 - 1977).svg ריאל מדריד 66-79 בוב מורס, וארזה (30)
1975-76 ז'נבה איטליהFlag of Italy.svg מובילג'ירג'י וארזה ספרד 1939Flag of Spain (1945 - 1977).svg ריאל מדריד 74-81 בוב מורס, וארזה (28)
1976-77 בלגרד ישראלFlag of Israel.svg מכבי תל אביב איטליהFlag of Italy.svg מובילג'ירג'י וארזה 77-78 ג'ים בוטרייט, מכבי (26)
1977-78 מינכן ספרד 1977Bandera de España(1977-1981).gif ריאל מדריד איטליהFlag of Italy.svg מובילג'ירג'י וארזה 67-75 וולטר שצ'רביאק, ריאל (25).
1978-79 גרנובל יוגוסלביהFlag of SFR Yugoslavia.svg בוסנה סראייבו איטליהFlag of Italy.svg אמרסון וארזה 93-96 ז'רקו וואראיץ', בוסנה (45)
1979-80 ברלין ספרד 1977Bandera de España(1977-1981).gif ריאל מדריד ישראלFlag of Israel.svg מכבי תל אביב 85-89 ארל ויליאמס, מכבי (31)
1980-81 שטרסבורג ישראלFlag of Israel.svg מכבי תל אביב איטליהFlag of Italy.svg סינודינה בולוניה 79-80 מרקו בונמיקו, סינודינה (26)
1981-82 קלן איטליהFlag of Italy.svg סקוויב קאנטו ישראלFlag of Israel.svg מכבי תל אביב 80-86 ברוס פלאוורס, קאנטו (23)
1982-83 גרנובל איטליהFlag of Italy.svg פורד קאנטו איטליהFlag of Italy.svg בילי מילאנו 68-69 בראיינט (מילאנו) וריבה (קאנטו, 28 כ"א)
1983-84 ז'נבה איטליהFlag of Italy.svg בנקו די רומא ספרדFlag of Spain.svg ברצלונה 73-79 סן אפיפניו, ברצלונה (31)
1984-85 פיראוס יוגוסלביהFlag of SFR Yugoslavia.svg ציבונה זגרב ספרדFlag of Spain.svg ריאל מדריד 78-87 דראז'ן פטרוביץ', ציבונה (36)
1985-86 בודפשט יוגוסלביהFlag of SFR Yugoslavia.svg ציבונה זגרב ברית המועצותFlag of the Soviet Union.svg ז'לגיריס קובנה 72-84 ארבידאס סבוניס, ז'לגיריס (27)
1986-87 לוזאן איטליהFlag of Italy.svg טרסר מילאנו ישראלFlag of Israel.svg מכבי תל אביב 69-71 לי ג'ונסון, מכבי (24)
  1. ^ מלבד עונות 1965-66 ו-1966-67 בהן נערך פיינל פור.

1988–1991: גביע אירופה לאלופות: פיינל פור[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה העיר המארחת אלופה סגנית תוצאה השחקן המצטיין[ט3 1]
1987-88 גנט איטליהFlag of Italy.svg פיליפס מילאנו ישראלFlag of Israel.svg מכבי תל אביב 84-90 בוב מקאדו (מילאנו)
1988-89 מינכן יוגוסלביהFlag of SFR Yugoslavia.svg יוגופלסטיקה ספליט ישראלFlag of Israel.svg מכבי תל אביב 69-75 דינו ראדג'ה (ספליט)
1989-90 סרגוסה יוגוסלביהFlag of SFR Yugoslavia.svg יוגופלסטיקה ספליט ספרדFlag of Spain.svg ברצלונה 67-72 טוני קוקוץ' (ספליט)
1990-91 פריז יוגוסלביהFlag of SFR Yugoslavia.svg פופ 84 ספליט ספרדFlag of Spain.svg ברצלונה 65-70 טוני קוקוץ' (ספליט)

1991–1996: אליפות אירופה לקבוצות: פיינל פור[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה העיר המארחת אלופה סגנית תוצאה השחקן המצטיין[ט3 1]
1991-92 איסטנבול סרביה ומונטנגרוFlag of Serbia and Montenegro.svg פרטיזן בלגרד ספרדFlag of Spain.svg מונטיגאלה חובנטוד 70-71 פרדרג דנילוביץ' (פרטיזן)
1992-93 פיראוס צרפתFlag of France.svg לימוז' איטליהFlag of Italy.svg בנטון טרוויזו 55-59 טוני קוקוץ' (בנטון)
1993-94 תל אביב ספרדFlag of Spain.svg 7UP חובנטוד יווןFlag of Greece.svg אולימפיאקוס 57-59 פראן מרטינז (בדאלונה)
1994-95 סראגוסה ספרדFlag of Spain.svg ריאל מדריד יווןFlag of Greece.svg אולימפיאקוס 61-73 ארבידאס סבוניס (ריאל)
1995-96 פריז יווןFlag of Greece.svg פנאתינייקוס ספרדFlag of Spain.svg ברצלונה 66-67 דומיניק וילקינס (פנאתינייקוס)

1996–2000: הליגה האירופית: פיינל פור[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה העיר המארחת אלופה סגנית תוצאה השחקן המצטיין[ט3 1]
1996-97 רומא יווןFlag of Greece.svg אולימפיאקוס ספרדFlag of Spain.svg ברצלונה 58-73 דיוויד ריברס (אולימפיאקוס)
1997-98 ברצלונה איטליהFlag of Italy.svg קינדר בולוניה יווןFlag of Greece.svg אא"ק אתונה 44-58 זוראן סאביץ' (קינדר)
1998-99 מינכן ליטאFlag of Lithuania.svg ז'לגיריס קובנה איטליהFlag of Italy.svg קינדר בולוניה 74-82 תיוס אדני (ז'לגיריס)
1999-00 סלוניקי יווןFlag of Greece.svg פנאתינייקוס ישראלFlag of Israel.svg מכבי תל אביב 67-73 ז'ליקו רברצ'ה (פנאתינייקוס)

2000–2001: סופרוליג: פיינל פור[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה העיר המארחת אלופה סגנית תוצאה השחקן המצטיין[ט3 1]
2000-01 פריז ישראלFlag of Israel.svg מכבי תל אביב יווןFlag of Greece.svg פנאתינייקוס 67-81 אריאל מקדונלד (מכבי)
  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 השחקן המצטיין של הפיינל פור.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 The European Cup for Men's Champion Clubs-The Early Years
  2. ^ הקלעי המצטיין במשחק הגמר.