סופרוליג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סופרוליג
SuproLeague.jpg
ענף כדורסל
שנת ייסוד 1958
ארגון מפעיל פיב"א אירופה
מספר מתמודדים 20 (2000/2001)
יבשת אירופה
שמות קודמים 1958–1991 גביע אירופה לאלופות
1991–1996 אליפות אירופה לקבוצות
1996–2000 הליגה האירופית
חדלה להתקיים 2001
אלוף/ה אחרון/נה מכבי תל אביב
הכי הרבה זכיות ריאל מדריד (9)
מפעל נמוך יותר גביע ספורטה
FIBA SuproLeague

הסופרוליג (SuproLeague), או בשמותיה הקודמים גביע אירופה לאלופות, אליפות אירופה לקבוצות והליגה האירופית הייתה תחרות הכדורסל הבכירה למועדוני כדורסל באירופה, שאורגנה על ידי פיב"א אירופה בין השנים 1958 ו-2001.

לאחר התמוטטות חברת התקשורת השווייצרית ISL בשנת 2000 נותרה פיב"א ללא יכולת כלכלית לנהל את המפעל הבכיר באירופה. כתוצאה מכך ארגון היול"ב הקים באותה שנה ליגה מתחרה משלו תחת השם יורוליג שאליו הצטרפו רוב הקבוצות הבכירות באירופה לפני תחילת עונת 2000/01. המפעל הבכיר של פיב"א התקיים עוד עונה אחרונה תחת השם סופרוליג, שבסיומה פיב"א ויול"ב הסכימו לאפשר ליול"ב לארגן מפעל בכיר אחד תחת ניהולה, היורוליג כאמור.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1958–1991: גביע אירופה לאלופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון לקיים תחרות יבשתית לקבוצות אלופות באירופה מיוחס לעיתון ל'אקיפ ולעיתונאי גבריאל האנו אשר הגה את הרעיון בשנת 1954 לאחר שצפה במשחק בין קבוצות הכדורגל וולבס ובודפשט הונבד.[1] שנתיים לאחר שהתחרות הראשונה לקבוצות אלופות נוסדה בשנת 1955 הרעיון עלה גם אצל ראשי הכדורסל באירופה, אשר התדיינו בזמן אליפות אירופה לאומות 1957 האם לקיים תחרות דומה גם לקבוצות הכדורסל.[1] הוקמה ועדה שהחליטה לחיוב לקיים את התחרות לקבוצות אלופות של הליגות האירופיות, ואף מליגות של קבוצות מהמזרח התיכון שאינן באירופה, אשר היו מעוניינות בכך לראשונה בשנת 1958.

בראשית דרכו התקיים המפעל בדומה למקבילו בכדורגל, בצורה של משחקי בית חוץ שבהם סיכום שתי התוצאות קובע את המנצחת. בעונת 1965–1966 הוחלט לקיים פיינל פור במקום נייטראלי, ולהוסיף שלב בתים של ארבע קבוצות כל אחד לפניו. הפיינל פור נשמר גם לעונה הבאה, אולם לאחריה הוחלט להחליפו במשחקי בית וחוץ בשלב חצי הגמר ומשחק גמר בודד במקום נייטראלי. בעקבות ההצלחה היחסית החליטה פיב"א לייסד מפעל מקביל לגביע אירופה לאלופות, לקבוצות מחזיקות גביע אשר התקיים לראשונה בעונת 1966–1967. מספר שנים לאחר מכן הוחלט לקיים את גביע קוראץ' בנוסף לתחרויות הקיימות, גביע לקבוצות סגנויות ומקומות 3–4 בליגות בארצן.

בעונת 1974–1975 שונתה השיטה לשני בתים בשיטת ליגה בני שש קבוצות בשלב רבע הגמר אחרי סיבובים מוקדמים בשיטת בית וחוץ, בסיומן משחקי בית וחוץ בחצי הגמר וגמר במקום נייטראלי. בעונת 1976–1977 שונתה השיטה שוב, הפעם לבית גמר בשיטת ליגה בן שש קבוצות לאחר בתים מוקדמים בני ארבע קבוצות כל אחד בשיטת ליגה. בסיום בית הגמר שתי הראשונות העפילו למשחק גמר במקום נייטראלי. שיטת בית הגמר התקיימה, בשינויים קלים (ביטול שלבי הבתים המוקדמים במשחקי בית וחוץ, ובעיקר החזרת משחקי הפיינל פור בעונת 1987–1988) עד להרחבת המפעל בעונת 1991–1992.

1992–1996: אליפות אירופה לקבוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההצלחה בה זכתה התחרות בשנות ה-80 חייבה את הרחבת המפעל משמונה קבוצות בשלב בית הגמר ל-16 קבוצות בשני בתים כאשר בכל בית מתמודדות בשלב הבתים 8 קבוצות , ביניהן גם קבוצות שאינן אלופות אלא סגניות בליגות בארצן. מגמה זו המשיכה עם הקמת הליגה האירופית בשנת 1996.

1996–2001: הליגה האירופית, הפיצול והסופרוליג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליגה האירופית, ממשיכתה של אליפות אירופה לקבוצות, נבדלה מזו שלא התקיימו בה משחקי מוקדמות והקבוצות המשתתפות החלו את התחרות בארבעה בתים מוקדמים של שש קבוצות כל אחד. בשנת 2000 שונה שם הליגה לסופרוליג, ובעונתה האחרונה (2000/01) זכתה מכבי תל אביב לאחר ניצחון על פנאתינייקוס 81-67 בגמר שנארח בפריז.

אלופות (1958–2001)[עריכת קוד מקור | עריכה]

1958–1965: גביע אירופה לאלופות: משחק גמר, בית וחוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה העיר המארחת אלופה סגנית תוצאה הקלעי המצטיין[א]

(בממוצע סיכום שני המשחקים)

1958 ריגה/סופיה ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 אס"ק ריגה בולגריה 1946בולגריה 1946 אקדמיק סופיה 81-86, 71-84 ויקטור ראדב, אקדמיק (19)
1958-59 ריגה/סופיה ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 אס"ק ריגה בולגריה 1946בולגריה 1946 אקדמיק סופיה 58-79, 67-69 יאניש קרומינש, אס"ק (29)
1959-60 טביליסי/ריגה ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 אס"ק ריגה ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 דינמו טביליסי 81-86, 71-84 יאניש קרומינש, אס"ק (21)
1960-61 ריגה/מוסקבה ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 צסק"א מוסקבה ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 אס"ק ריגה 62-87, 66-61 ויקטור זובקוב, צסק"א (21)
1961-62 ז'נבה ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 דינמו טביליסי ספרד 1939ספרד 1939 ריאל מדריד 83-90 ויין הייטאואר, ריאל (30)
1962-63 מדריד/מוסקבה ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 צסק"א מוסקבה ספרד 1939ספרד 1939 ריאל מדריד 86-69, 74-91, 80-99 אמיליאנו רודריגז, ריאל (21)
1963-64 ברנו/מדריד ספרד 1939ספרד 1939 ריאל מדריד צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה ספרטק ברנו 110-99, 64-84 אמיליאנו רודריגז, ריאל (29.5)
1964-65 מוסקבה/מדריד ספרד 1939ספרד 1939 ריאל מדריד ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 צסק"א מוסקבה 88-81, 62-76. קליפורד לויק, ריאל (24)
  1. ^ בממוצע סיכום שני המשחקים.

1966–1987: גביע אירופה לאלופות, משחק גמר[א][עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה העיר המארחת אלופה סגנית תוצאה קלעי מצטיין[2]
1965-66 בולוניה איטליהאיטליה זימנטל מילאנו צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה יו.אס.קיי פראג 72-77 יירי זידק, פראג (22)
1966-67 מדריד ספרד 1939ספרד 1939 ריאל מדריד איטליהאיטליה זימנטל מילאנו 83-91 סטיב צ'ובין, זימנטל (34)
1967-68 ליון ספרד 1939ספרד 1939 ריאל מדריד צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה ספרטק ברנו 95-98 מיילס אייקן, ריאל (26)
1968-69 ברצלונה ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 צסק"א מוסקבה ספרד 1939ספרד 1939 ריאל מדריד 99-103 (בשתי הארכות) וולדימיר אנדרייב,צסק"א (37)
1969-70 סראייבו איטליהאיטליה איניס וארזה ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 צסק"א מוסקבה 74-79 סרגיי בלוב, צסק"א (21)
1970-71 אנטוורפן ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 צסק"א מוסקבה איטליהאיטליה איניס וארזה 53-69 סרגיי בלוב, צסק"א (24)
1971-72 תל אביב איטליהאיטליה איניס וארזה יוגוסלביהיוגוסלביה יוגופלסטיקה ספליט 69-70 פטר סקנסי, ספליט (26)
1972-73 לייז' איטליהאיטליה איניס וארזה ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 צסק"א מוסקבה 66-71 סרגיי בלוב, צסק"א (36)
1973-74 נאנט ספרד 1939ספרד 1939 ריאל מדריד איטליהאיטליה איניס וארזה 82-84 דינו מנגין, וארזה (25)
1974-75 אנטוורפן איטליהאיטליה איניס וארזה ספרד 1939ספרד 1939 ריאל מדריד 66-79 בוב מורס, וארזה (30)
1975-76 ז'נבה איטליהאיטליה מובילג'ירג'י וארזה ספרד 1939ספרד 1939 ריאל מדריד 74-81 בוב מורס, וארזה (28)
1976-77 בלגרד ישראלישראל מכבי תל אביב איטליהאיטליה מובילג'ירג'י וארזה 77-78 ג'ים בוטרייט, מכבי (26)
1977-78 מינכן ספרד 1977ספרד 1977 ריאל מדריד איטליהאיטליה מובילג'ירג'י וארזה 67-75 וולטר שצ'רביאק, ריאל (25).
1978-79 גרנובל יוגוסלביהיוגוסלביה בוסנה סראייבו איטליהאיטליה אמרסון וארזה 93-96 ז'רקו וואראיץ', בוסנה (45)
1979-80 ברלין ספרד 1977ספרד 1977 ריאל מדריד ישראלישראל מכבי תל אביב 85-89 ארל ויליאמס, מכבי (31)
1980-81 שטרסבורג ישראלישראל מכבי תל אביב איטליהאיטליה סינודינה בולוניה 79-80 מרקו בונמיקו, סינודינה (26)
1981-82 קלן איטליהאיטליה סקוויב קאנטו ישראלישראל מכבי תל אביב 80-86 ברוס פלאוורס, קאנטו (23)
1982-83 גרנובל איטליהאיטליה פורד קאנטו איטליהאיטליה בילי מילאנו 68-69 בראיינט (מילאנו) וריבה (קאנטו, 28 כ"א)
1983-84 ז'נבה איטליהאיטליה בנקו די רומא ספרדספרד ברצלונה 73-79 סן אפיפניו, ברצלונה (31)
1984-85 פיראוס יוגוסלביהיוגוסלביה ציבונה זגרב ספרדספרד ריאל מדריד 78-87 דראז'ן פטרוביץ', ציבונה (36)
1985-86 בודפשט יוגוסלביהיוגוסלביה ציבונה זגרב ברית המועצותברית המועצות ז'לגיריס קובנה 72-84 ארבידאס סבוניס, ז'לגיריס (27)
1986-87 לוזאן איטליהאיטליה טרסר מילאנו ישראלישראל מכבי תל אביב 69-71 לי ג'ונסון, מכבי (24)
  1. ^ מלבד עונות 1965-66 ו-1966-67 בהן נערך פיינל פור.

1988–1991: גביע אירופה לאלופות: פיינל פור[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה העיר המארחת אלופה סגנית תוצאה השחקן המצטיין[א]
1987-88 גנט איטליהאיטליה פיליפס מילאנו ישראלישראל מכבי תל אביב 84-90 בוב מקאדו (מילאנו)
1988-89 מינכן יוגוסלביהיוגוסלביה יוגופלסטיקה ספליט ישראלישראל מכבי תל אביב 69-75 דינו ראדג'ה (ספליט)
1989-90 סרגוסה יוגוסלביהיוגוסלביה יוגופלסטיקה ספליט ספרדספרד ברצלונה 67-72 טוני קוקוץ' (ספליט)
1990-91 פריז יוגוסלביהיוגוסלביה פופ 84 ספליט ספרדספרד ברצלונה 65-70 טוני קוקוץ' (ספליט)

1991–1996: אליפות אירופה לקבוצות: פיינל פור[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה העיר המארחת אלופה סגנית תוצאה השחקן המצטיין[א]
1991-92 איסטנבול סרביה ומונטנגרוסרביה ומונטנגרו פרטיזן בלגרד ספרדספרד מונטיגאלה חובנטוד 70-71 פרדרג דנילוביץ' (פרטיזן)
1992-93 פיראוס צרפתצרפת לימוז' איטליהאיטליה בנטון טרוויזו 55-59 טוני קוקוץ' (בנטון)
1993-94 תל אביב ספרדספרד 7UP חובנטוד יווןיוון אולימפיאקוס 57-59 פראן מרטינז (בדאלונה)
1994-95 סראגוסה ספרדספרד ריאל מדריד יווןיוון אולימפיאקוס 61-73 ארבידאס סבוניס (ריאל)
1995-96 פריז יווןיוון פנאתינייקוס ספרדספרד ברצלונה 66-67 דומיניק וילקינס (פנאתינייקוס)

1996–2000: הליגה האירופית: פיינל פור[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה העיר המארחת אלופה סגנית תוצאה השחקן המצטיין[א]
1996-97 רומא יווןיוון אולימפיאקוס ספרדספרד ברצלונה 58-73 דיוויד ריברס (אולימפיאקוס)
1997-98 ברצלונה איטליהאיטליה קינדר בולוניה יווןיוון אא"ק אתונה 44-58 זוראן סאביץ' (קינדר)
1998-99 מינכן ליטאליטא ז'לגיריס קובנה איטליהאיטליה קינדר בולוניה 74-82 תיוס אדני (ז'לגיריס)
1999-00 סלוניקי יווןיוון פנאתינייקוס ישראלישראל מכבי תל אביב 67-73 ז'ליקו רברצ'ה (פנאתינייקוס)

2000–2001: סופרוליג: פיינל פור[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה העיר המארחת אלופה סגנית תוצאה השחקן המצטיין[א]
2000-01 פריז ישראלישראל מכבי תל אביב יווןיוון פנאתינייקוס 67-81 אריאל מקדונלד (מכבי)
  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 השחקן המצטיין של הפיינל פור.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 The European Cup for Men's Champion Clubs-The Early Years
  2. ^ הקלעי המצטיין במשחק הגמר.