ציפורן (תבלין)
צִיפּוֹרֶן הוא תבלין העשוי מכפתורי פרחים מיובשים של עץ תבלין טרופי ירוק עד בשם אוגניית הציפורן (שם מדעי: Syzygium aromaticum) ממשפחת ההדסיים.
מוצאו של העץ הוא באיי מלוקו, המכונים "איי התבלין", שבמזרח אינדונזיה. ארצות הייצור של התבלין הן זנזיבר שבטנזניה, מאוריציוס וארצות דרום מזרח אסיה.
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
גובהה של אוגניית הציפורן הוא 10–12 מטרים. עליה דמויי ביצה מוארכת ואורכם 5 עד 12 סנטימטרים. על פני העלים פזורות נקודות - בלוטות שמן. העץ פורח בגיל 5 וממשיך להניב עד גיל 80 פעמיים בשנה. עץ ממוצע מניב 3 עד 20 ק"ג ניצני ציפורן. תבלין הציפורן הוא ניצן הפרח הסגור. צבע הניצן ורוד לפני הייבוש וחום אדמדם אחריו. צורתו היא צורת מסמר.
שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הניצנים נקטפים ביד ומיובשים. הם משווקים בשלמותם או טחונים ומשמשים לתיבול דברי מאפה, נקניקים, ממרחים ועוד. כ-20 אחוז ממשקל הניצן מהווה שמן ציפורן - חומר חיטוי חריף המכיל חומצת ציפורן (Eugenol), אצטט וברזל. שמן הציפורן מופק מזיקוק הניצנים, הגבעולים והעלים של הצמח. הוא משמש בתעשיית הווניל הסינתטי, חומרי טעם, בשמים, סבונים, סיגריות, תרופות, וממתקים.
ברפואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בימי הביניים שימש התבלין מרכיב בתרופות שטיפלו בבעיות עיניים, במחלת הנפילה, בפעמת ובאין-אונות. כמו כן שימש הציפורן מרכיב בגלולה המעוררת חשק מיני.
בימינו, ברפואה העממית, משמש הציפורן כמרכיב בתרופות רבות וכסם להרדמה מקומית, בעיקר בטיפולי שיניים וחניכיים. שמן הציפורן משמש גם הוא להקלת כאבי שיניים כאבי שרירים וכאבי ראש, לסילוק פצעונים מהפנים ולריפוי יבלות וכתמים בעור.[1]
ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתרבות היהודית הציפורן משמש לברכה על בשמים בהבדלה. לעיתים מאחסנים אותו במכל "צריח" מתאים או נועצים אותו באתרוג.[4]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ציפורן, באתר ITIS (באנגלית)
- ציפורן, באתר NCBI (באנגלית)
- ציפורן, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- ציפורן, באתר Tropicos (באנגלית)
- ציפורן, באתר GBIF (באנגלית)
- ציפורן, באתר The Plant List (באנגלית)
- ציפורן, באתר IPNI (באנגלית)
- ציפורן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- על הציפורן באתר רפואה עממית ופולקלור
- על הציפורן באתר גאמנון
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אפרים לב וזהר עמר, סממני המרפא המסורתיים בארץ ישראל, ירושלים, תשס"ב, עמ' 66.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כריתות, דף ו', עמוד א'
- ^ "בעניין זה יש להוסיף ולומר שלתבלין המכונה בעברית מודרנית צפורן ובערבית קרנפל, אין קשר לשחלת או לצפורן שבמקורות. מדובר בשם עברי חדש, שמקורו בשפות אירופיות" (זהר עמר, ספר הקטורת, עמ' 81). הערה לברכת "בורא מיני בשמים" לצפורן. ברכה זו היא לפי מנהג האשכנזים וחלק מהספרדים כפי שקבעו ה"חיי אדם" כלל ס"א סע' ד, החיד"א וכן ר' יוסף משאש בספר שו"ת מים חיים. לפי הרב עובדיה יוסף [ילקוט יוסף ברכות] מברכים "בורא עצי בשמים" כי עיקר גידול העץ הוא לסיבת ה"ציפורן" וידוע שהוא מעץ לכן ברכתו "בורא עצי בשמים" ולכן רבים משתמשים בו להבדלה במוצאי שבת.
- ^ במקורות מוזכר הציפורן כאחד ממרכיבי הקטורת: "פיטום הקטורת, הצרי והציפורן החלבנה והלבונה".[2] אך לא הכל מזהים את סממן הקטורת המכונה "ציפורן" עם ניצני הציפורן של ימינו.[3]
