קוברין
| |||
 | |||
| רחוב בקוברין | |||
| מדינה |
 בלארוס | ||
|---|---|---|---|
| וובלסט |
 ברסט | ||
| ראיון | קוברין | ||
| תאריך ייסוד | לפני 1287 | ||
| שטח | 30.5 קמ"ר | ||
| גובה | 150 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 52,635 (1 בינואר 2024) | ||
| קואורדינטות | 52°12′45″N 24°21′24″E / 52.2125°N 24.356666666667°E | ||
| אזור זמן | UTC +2 | ||
| kobrin.by | |||
קוֹבּרִין (בבלארוסית: Ко́брын, מבוטא [ˈkɔbrɨn]; באוקראינית: Кобринь; ברוסית: Ко́брин; ביידיש: קאָבּרין; בפולנית: Kobryń) היא עיר במחוז ברסט בבלארוס, במרכז ראיון קוברין, 52 קילומטרים מזרחית לעיר המחוז ברסט. בשנת 2010 מנתה העיר 51,200 תושבים.
תולדות היישוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]קוברין נוסדה במאה ה-13 כיישוב מבוצר בידי נסיך לודמיר. תחילה נשלטה קוברין בידי הדוכסות הגדולה של ליטא, ולאחר מכן עברה לשליטת ממלכת פולין. בשנת 1589 הוענקו ליישוב זכויות עיר וזכויות לקיים בה ירידים עתיים.
באמצע המאה ה-17 הוחרבה העיר בידי גייסות האימפריה השוודית, ובשנת 1711 מתו רבים מיושבי העיר כתוצאה ממגפה ומשריפה שפרצו בה.
יהודי קוברין
[עריכת קוד מקור | עריכה]התיעוד הראשון לישיבת יהודים בקוברין הוא מהמאה ה-15. קוברין היא ערש הולדתה של חסידות קוברין, חצר חסידית ליטאית שנוסדה בידי הרב משה פאלייר מקוברין (1783–1858), ונכחדה בשואה, עם הרצחו של אדמו"רה, רבי משה אהרן רבינוביץ. בעיר גם פעלה חצר חסידית של תלמיד של שושלת קוברין, חסידות קוברין-ביאליסטוק. בין רבני העיר היה רבי פסח פרוסקין המכונה "ר' פסח מקוברין", שעמד בראש ישיבה מקומית.
בין מלחמות העולם כבר הייתה קוברין עיירה יהודית. נמנו בעיר 5,617 יהודים, רוב תושביה. כעיירות יהודיות אחרות באותה תקופה, הייתה יידיש השפה שלטת במרחב הציבורי, בשבתות וחגים יהודיים לא הייתה בה בפועל פעילות מסחר, והתקיימה בה פעילות ציבורית יהודית ענפה של מגוון המפלגות היהודיות. כמו כן, פעלה בעיר גימנסיה עברית, ויצאו בה לאור שני שבועונים יהודיים. הפעילות הציבורית היהודית בעיר נאסרה עם כיבושה בידי הסובייטים בספטמבר 1939.
רבני העיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברבנות העיר קוברין שימשו רבנים ידועי שם:
- רבי שלמה אב"ד קוברין – סביבות ה'ת"ק, 1740
- רבי נחום אב"ד קוברין (סבו של המגיד מדובנא) – סביבות ה'תק"י, 1750
- רבי מאיר מארים שאפיט – עד ה'תרל"ג, 1873
- רבי אליהו שיק – בשנת ה'תרל"ד, הוא התמנה לרבנות העיר, שימש בה חצי שנה ונפטר בפתאומיות. נקבר בקוברין.
- רבי שאול קצנלנבוגן – ה'תרמ"ב–ה'תרנ"ב, 1882–1892
- רבי חיים ברלין – סביבות ה'תרנ"ד, 1894
- רבי מאיר אטלס – סביבות ה'תרס"ה, 1905
- רבי פסח פרוסקין – סביבות ה'תרפ"ד, 1924
בשואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-22 ביוני 1941, בתחילת מבצע ברברוסה, נכבשה העיר בידי הגרמנים, ואלו החלו בהצתת בתי היהודים בה. בהמשך, גויסו יהודי העיר לעבודות כפייה, הוטלו עליהם תשלומי כופר שונים, והם חויבו בענידת סרט זרוע, שהומר בהמשך בטלאי צהוב, תוך סימון בתיהם. עד ספטמבר 1941 נרצחו בעיר כ-200 יהודים.
בספרו 'נדודי המלחמה – ויאסלו עירי', מתאר ד"ר הרציג ממאורעות השואה בקוברין:
"המושל הנאצי בקוברין הוציא פקודה אכזרית, כי על הנשים היהודיות להביא את ילדיהן לכיכר השוק העירוני, שם עמד דוד ענק עם מים רותחים, כביכול לשם רחיצתם של הילדים.
האימהות היהודיות המסכנות נאלצו להביא את ילדיהן, עד גיל חמש. ה"אחיות" הנאציות עמדו בסינוריהן הלבנים וקיבלו בקפדנות את ילדי היהודים, הפשיטו את העוללים ולעיני הקצינים הגרמניים זרקו "האחיות הרחמניות" את הילדים לתוך המים הרותחים, לקול צהלתם של הקלגסים הגרמניים.
באותו יום של השחיטה הגדולה נרצח גם האדמו"ר מקוברין, ר' משה אהרן רבינוביץ' יחד עם כל בני משפחתו הי"ד".
— ד"ר יעקב הרציג, נדודי המלחמה – ויאסלו עירי, עמוד 42
בנובמבר 1941 רוכזו כ-8,000 יהודי העיר וסביבתה בגטו שהוקם בה. כמה שבועות לאחר מכן רצחו הגרמנים כמה מאות חולים, קשישים וילדים יהודים מהגטו. בתחילת 1942 חולק הגטו שבעיר לשני חלקים, ל"יעילים" ול"בלתי יעילים", ובאפריל 1942 הוקפו הגטאות בגדר תיל והופסקה אספקת החשמל לבתי היהודים. מיוני 1942 הועסקו מאות מיושביו הגטו במחנה עבודה שהוקם בסמוך לו.
ב-27 ביולי 1942 חוסל גטו ה"בלתי יעילים" בעיר, תוך רצח כ-3,000 יושביו, כמו גם המאושפזים ואנשי הסגל בבית החולים היהודי המקומי, באתר הרצח ההמוני ברונה גורה.
ב-14 באוקטובר 1942 חוסל גטו ה"יעילים" שבעיר, תוך ריכוז ורצח יושביו ויושבי מחנות העבודה שבסביבת העיר בדרך לדיווין. במהלך האקציה התנגדה לגרמנים קבוצת מחתרת יהודית, תוך העלאת בתים באש, ואף ירי בגרמנים. בזמן זה הצליחו להימלט מהגטו כ-500 יהודים, וכ-100 מהם הצליחו להגיע ליערות הסביבה. אחר היהודים הנמלטים ערכו הגרמנים מצוד שיטתי. כמה עשרות בעלי מלאכה יהודים שהושארו בעיר נרצחו כולם עד סוף שנת 1942.
מכ-5,600 יהודי קוברין שרדו את השואה 64 איש, רובם מאלו שהספיקו להימלט לעומק שטחי ברית המועצות טרם הכיבוש הגרמני.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תיירות קוברין, האתר מציע גם סיור וירטואלי בעיר (ברוסית)
- אתר "קוברין אונליין"
- תאריכים בתולדות קוברין, באתר "קוברין אונליין"
- קאברין (ספר זיכרון ביידיש), בואנוס איירס, 1951, באתר הספרייה הציבורית של ניו יורק
- ספר קוברין, תל אביב, תשי"א (1951), באתר הספרייה הציבורית של ניו יורק
- קוברין (Kobryń), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- קוברין באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- "קוברין", באתר השטעטל הווירטואלי
- אלכסנדר קרוגלוב (רו') ומרטין דין, קוברין, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1382–1384), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
קוברין (בלארוס), דף שער בספרייה הלאומית
