חצר חסידית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: מאחר שהוא לוקה בשגיאות רבות בעניינים מהותיים כמו הטיש. היסטוריה של החצרות, הפילוגים והסיבות להם ועוד.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

תנועת החסידות שפרחה החל מתקופת הבעל שם טוב מתאפיינת החל מהדור השני בפיצולים רבים ובאדמו"רים עצמאיים שאינם כפופים זה לזה. סביב האדמו"רים התגבשו "חצרות" או קהילות של חסידים שקיבלו את מרותם, והשתייכו אל החצר החסידית.

בדרך כלל מכונים החצרות בשם "חסידות" (למשל "פלוני משתייך לחסידות חב"ד").

מאפייני החצר החסידית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אדמו"ר (מכונה גם "רבי" או בעגה החסידית "רֵעבֶּע" וכן "צדיק"). האדמו"ר הוא המנהיג הבלתי מעורער של החצר החסידית. הוא מנחה את חסידיו באורחות חייהם והם פונים אליו בבקשת עצה וברכה. שתי חסידויות יוצאות מכלל זה, חסידות ברסלב וחסידות חב"ד .
  • התקשרות רגש התחברות בין החסידים לרבי על ידי לימוד מתורתו. דגש מיוחד שמו על התקשרות בחסידות חב"ד.
  • אנ"ש (ראשי תיבות: אנשי שלומנו) - כינוי לחסידים ומקורבים הנמנים עם אותה חצר. לדוגמה: בחסידויות רבות אירועים מסוימים נחשבים ל"אירוע סגור, פרט לאנ"ש".
  • חוזר (נהגה: חוֹיזר)- הטיש נערך בשבתות ובחגים, ומכיוון שבשבתות ובחגים אסורה הכתיבה על פי ההלכה ממונה חסיד בעל זיכרון טוב לחזור על דבר התורה של האדמו"ר במוצאי שבת לצורך כתיבת השיחה. בין החוזרים המפורסמים מוכר החוזר של הרבי מנחם מנדל שניאורסון מחב"ד, רבי יואל כהן.
  • טיש (שולחן, ביידיש)זיץ(לשבת,ביידיש)- מנהג בו חסידים מתכנסים בחצרו של האדמו"ר, בעיקר בשבתות וחגים, לעונג שבת וסעודה שלישית. החסידים יושבים סביב או בסמיכות לשולחן שבראשו יושב האדמו"ר. החסידים שרים, שומעים דברי האדמו"ר הדורש בתורת החסידות ונוטלים שיריים מסעודתו. נהוג בטיש גם לחלק לחסידים מזונות שהאדמו"ר בירך עליהם. בקרב חסידות חב"ד הטיש מכונה פארבריינגען (התוועדות בתרגום חופשי מיידיש), כן בחסידות חב"ד בשונה משאר חסידויות פולין סגנון הפארבריינגען שונה (האדמו"ר מדבר זמן רב יותר ובין 'דרשה' ל'דרשה' (המכונה 'שיחה') מנגנים החסידים). בחסידויות גדולות מקובל להתקין טריבונה מדורג (ביידיש: פארענצ'עס) בגודל הנדרש ועל מדרגותיו עומדים החסידים ומביטים על האדמו"ר.
  • משב"ק (ראשי תבות: משמש בקודש)- החסיד הקרוב ביותר לרבי, במקרה בו האדמו"ר זקוק לעזרה (כגון אדמו"ר זקן הזקוק לעזרה בהליכה) המשב"ק הוא המסייע לו. המשב"ק בדרך כלל הוא גם האחראי לסדרי קבלת הקהל, לשליחויות שונות, וכדומה. בחסידות חב"ד קרוי תפקיד זה בשם "מזכיר".
  • ניגון - בחסידות קיימת חשיבות רבה לניגון, והדבר אף מתאפיין בז'אנר מיוחד לניגונים חסידיים (שבהשפעתו נוסד הז'אנר "מוזיקה חסידית"). לחסידויות רבות יש מלחין, בין הידועים שבהם היה יעקב תלמוד שהיה מלחין ונגן החצר של חסידות גור, או רבי יעקב טאליחאנער שהיה מלחין לחסידויות הליטאיות, סלונים וקארלין. בדרך כלל חסידים אלו מכונים בעל-מנגן, שהוא חסיד שניחן בחוש מוזיקלי, אך לא בהכרח מלחין. ולעיתים מבצע את הניגונים בטיש או בהתוועדות. לחסידויות מסוימות ישנה מקהלה (קאפעליע) המבצעת את הניגונים, ובדורות האחרונים המקהלות החלו גם להקליט את הניגונים, כמו מקהלת ניח"ח בחסידות חב"ד. יש חסידויות, בהן הניגון בעל משמעות רבה יותר, האדמו"ר הוא המלחין, כגון בחסידות מודז'יץ, בה מודגש במיוחד נושא הניגון (ניגוני מודז'יץ), ובחסידות ברסלב (ניגוני ברסלב), בה מספרים שרבי נחמן מברסלב חיבר ניגון לכל דבר תורה שלו. בחסידות חב"ד מייחסים חשיבות רבה לניגון[1] וניגונים רבים מוכרים גם מחוץ לחסידות - ניגוני חב"ד.
  • נסיעה - חסידים שגרים הרחק מאדמו"ריהם ומעוניינים לשהות עמם בשבתות ובחגים, נוהגים לעזוב את ביתם, לפעמים, אף בלי בני משפחתם, ו"נוסעים" אל האדמו"ר. בחצרות חסידיות רבות ייחסו חשיבות רבה ל"נסיעה". בעבר, במזרח אירופה, הייתה נסיעה כזו יכולה להימשך שבועות. גם כיום, חסידים הגרים בארץ אחרת מרבם, נוסעים אחת לתקופה לפרק זמן בן כמה שבועות. בגור, אף מקובל, שבמשך כל עשרת ימי תשובה, נשארים כל האברכים בבית המדרש הגדול בצל רבם.
  • קוויטל - בקשות החסידים לצדיק כתבו בפתקאות הנקראות "קוויטל". לרוב מצורף לקוויטל "פדיון" - סכום כסף שניתן כתרומה לרבי. הפדיון מהווה סמל לכך שהחסיד פודה עצמו ומשפחתו מצרות. בחב"ד מכונה פתק הבקשה פ"נ - ראשי התיבות של 'פדיון נפש'.
  • שטיבל - חסידים שהיו רחוקים ממקום מושב הרבי, היו נאספים בשטיבל לקיים מניין משלהם, ומתפללים בנוסח ספרד או בנוסח האריז"ל. היו גם מתכנסים שם להתוועדות חסידים בליל שבת, לסעודות "שלישית" ו"מלווה מלכה", שם ישבו ושרו מניגוני החצר, ולעיתים, העלו סיפורים של הרבי והזכירו דברי תורה שלו. כך התחברו אליו ממקום מושבם, בשטיבל אף הרבו באהבת חברים, שהיוותה ערך עליון בחסידות.
  • שיריים - החסידים יושבים בטיש סביב שולחן אחד שבראשו יושב הרבי, המברך על הלחם לוקח מעט לעצמו ומחלק לחסידים. החסידים אכלו משיירי הרבי וראו בהשתתפות זו התעלות רוחנית והגעה לדביקות של ממש. לפי החסידות ישנה קדושה יתירה באוכל שבירכו האדמו"ר. מנהג זה נהוג ברוב החסידויות מלבד חסידות חב"ד[2] (וחסידות ברסלב[3]).
  • פאייעס-סילסולי שיער מלפניהאוזניים-נהוג ברוב החסידיו פאות ארוכות.

השתייכות לחסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חצר חסידית ניכרת בראש ובראשונה בהנהגתו של האדמו"ר. החסידים מנהלים את חייהם לפי הדרכתו ופונים אליו כשהם נזקקים לסעד רוחני או חמרי.

מלבד זאת מתאפיינים החצרות בהקמת מסגרות ייעודיות לבני החסידות, תלמוד תורה לילדי החסידות, ישיבה לבחורי החסידות וכולל לאברכי החסידות, במוסדות החסידות ניתן דגש בין היתר על לימוד תורת החסידות. בנוסף לכך ישנן חסידויות שמקימות קופות צדקה שמתמקדות בנצרכי הקהילה, כמו בחסידות בעלז וחסידות ויז'ניץ.

בימינו פורחות חצרות חסידיות, המרוכזות כל אחת סביב אדמו"ר, שהוא בעל הסמכות הרוחנית העליונה על חסידיו. יש חסידויות שכחלק מהווייתן קולטות בעלי תשובה כדוגמת: חסידות ברסלב, חסידות חב"ד וחסידות בעלז.

בעגה החסידית היידישית נהוג לכנות את החסידים בשם לפי השתייכותם לחסידות מסוימת, כגון "ליובאוויטשער(חב''ד מכונהגם לובביץ')", "ברסלבער", "סלונימער" ''גורניק'' וכדומה.ער ביידיש-הוא.

חצרות שהסתעפו או התפצלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חצרות חסידיות רבות התפצלו במשך הדורות, ונוצרו חצרות או תתי חצרות חסידיות נוספות. חלקן ימשיכו להתנהל כחסידות המקור וחלקן ישנו אי אלו דברים.

הסיבות להתפלגויות הן:

  • סיבות הכרוכות במקום. במקרה וקבוצת חסידים מתגוררת במקום נפרד ממרכז החצר, ומנהלת שם בית מדרש, יכולה להיווצר חצר חסידית נוספת סביב דמות מרכזית שם, לרוב בן משפחה של הנהגת החסידות. כך למשל בחסידות נדבורנא או ויז'ניץ מונסי, בה מתגוררים מספר אחים בערים שונות וכל אחד מהם מכהן כאדמו"ר בעירו לקהילה המתגבשת סביבו ולא בהכרח שכל בני קהילתו עד להכתרתו ישתייכו לחצירו. כמו כן לפני השואה כבר התפצלו חסידיות כמו חסידות ויז'ניץ או חסידות צאנז, ישנם פיצולים שנכחדו בשואה כמו הפיצול בחסידות באיאן או בחב"ד.
  • מחלוקת פנימית באופן ההנהגה או בעקרונות החסידות.
  • מאבק בין יורשי האדמו"ר (בניו, תלמידיו, חתניו, ובמקרים מסוימים אחיו וגיסיו). במקרה שכזה לעיתים ישנו ניתוק חריף אף מבני משפחה קרובים הכוללים תביעות בבית דין והחרמות משפחתיות. במקרים מסוימים יגיעו להבנות עם השנים ועם התבררות מעמדה של כל חצר ואז תשכך המחלוקת (לדוגמהחסידות תולדות אהרן) . לעיתים הפיצול נעשה בהסכמה בין האדמור"ים הטריים כמו חסידות ויז'ניץ או בחסידות לעלוב.

חסידות ברסלב לא התפלגה רשמית למרות שיש פלגים שונים בחסידות ברסלב בגלל שאין לה הנהגת אדמו"ר מפטירת האדמו"ר הראשון והיחיד רבי נחמן מברסלב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חצר חסידית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חשיבות הניגון בחסידות חב"ד: קולמוס הנפש באתר צעירי חב"ד
  2. ^ אך הרבי מנחם מנדל שניאורסון נהג לחלק לחסידיו מהיין עליו בירך.
  3. ^ עיין שרפי קודש(-ברסלב) א', הוצאת משך הנחל.