קיניסקה

קיניסקה
Κυνίσκα
	קיניסקה זוכה במרוץ מרכבות. ציור של סופי דה רנוויל (צר'), פורסם בספרה שיצא לאור ב-1825
לידה	440 לפנה״ס; ספרטה, יוון
פטירה	המאה ה־4 לפנה״ס כנראה; ספרטה, יוון
מדינה	ספרטה
מקום קבורה	איירון קיניסקה
פרסים והוקרה
	אלוף אולימפי (396 לפני הספירה); אלוף אולימפי (392 לפני הספירה) ;

קיניסקה (ביוונית: Κυνίσκα; נולדה בערך בשנת 440 לפנה"ס בספרטה, יוון) הייתה נסיכה ספרטנית, מאמנת סוסים (אנ'), רוכבת מקצועית והאישה הראשונה שזכתה במשחקים האולימפיים ביוון העתיקה. היא התחרתה פעמיים בתחרות מרוץ מרכבות עם ארבעה סוסים וזכתה בשתי התחרויות.

ביוגרפיה

קיניסקה נולדה בערך בשנת 440 לפנה"ס בספרטה, שהייתה פוליס חשובה ביוון העתיקה. היא הייתה בתם של המלך ארכידאמוס השני (אנ') ‏(469–427 לפנה"ס) ושל אשתו השנייה, אופוליה (Eupoleia), הייתה אחותו של המלך אגסילאוס השני (400–360 לפנה"ס), וככל הנראה אחות למחצה של המלך אגיס השני (427 –400 לפנה"ס).^[1] היא נקראה על שם סבה, זאוקסידמוס, שכינויו היה סיניסקוס. מעט מאוד ידוע על קיניסקה ועל חייה האישיים מתוך הספרות היוונית. לא ידוע אם הייתה נשואה או אם היו לה ילדים, וכמו כן, לא ידוע באיזו שנה מתה.^[2]

כבת למשפחת מלוכה עשירה, עלה בידה של קיניסקה לעסוק בעיסוק שהיה שמור למלכים ולעשירים בלבד, גידול סוסי מרוץ ואימונם.^[3] על פי פאוסניאס,^[4] קיניסקה הייתה חדורת מוטיבציה להתמודד במשחקים האולימפיים בתחרות מרוץ המרכבות. מכיוון שעל נשים נאסר להשתתף בתחרויות האולימפיות ביוון העתיקה, לא התאפשר לה להתחרות בעצמה. בעלי הסוסים לא נהגו להשתתף בתחרויות, והם שכרו רַכּבים מקצועיים כדי שיתחרו בשמם, כך התאפשר גם לקיניסקה להשתתף בתחרות, מבלי להיות נוכחת בה. בשנת 396 לפנה"ס, לאחר שנים בהן אימנה את סוסיה, שלחה קיניסקה מרכבה רתומה לארבעה סוסי מרוץ להתחרות באירוע החשוב של מרוץ המרכבות במשחקים האולימפיים.^[5] קסנופון^[6] ופלוטרכוס^[7] ציינו בכתביהם, כי אחיה, המלך אגסילאוס, היה זה שלחץ עליה להשתתף בתחרות. לטענתם, הסיבה למהלך זה הייתה רצונו להוכיח ליוונים, שזכייה ברכיבת סוסים היא בהכרח תוצאה של עושר ובזבוז, ולא של כישרון יוצא דופן ויכולות פיזיות, כמו בענפי תחרות אחרים.^[8]

סוסיה של קיניסקה זכו בתחרות, ועל אף העובדה שלא רכבה בתחרות ואף לא נכחה בה, היא הוכתרה כזוכה (ככל הנראה כשהייתה בת 40–50). בשנת 392 לפנה"ס, השתתפה קיניסקה בתחרות בשנית במתכונת זהה, וזכתה בה פעם נוספת. למעשה, קיניסקה הייתה האישה הראשונה בהיסטוריה שהוענק לה זר עלי זית, וניצחונה היווה תקדים היסטורי חשוב.^[3] ככל מנצח שזכה במשחקים האולימפיים, הורשתה קיניסקה להציב אנדרטת ברונזה באלטיס (אנ') שהייתה חורשה קדושה באולימפיה, בשורת הפסלים של מנצחי התחרויות. פאוסניאס מציין שהאנדרטה של קיניסקה כללה פסל בדמותה, מרכבה עם סוסים ורַכּב, וכמו כן, שהיא נעשתה על ידי אפלס.^[9] ניצחונה של קיניסקה הונצח גם באפיגרמה שנחקקה על בסיס אבן באולימפיה.^[10] רק בסיס האנדרטה שרד, והוא נמצא היום במוזיאון ההיסטוריה של המשחקים האולימפיים בעת העתיקה באולימפיה העתיקה, ביוון.^[11]

האפיגרמה:

אבותיי ואחיי היו מלכי ספרטה;
ניצחתי עם קבוצת סוסים מהירים
והצבתי את האנדרטה הזו:
אני היא קיניסקה, ואני היא האישה היחידה
בכל יוון שזכתה בכבוד הזה.^[12]

רקע היסטורי - המשחקים האולימפיים בעת העתיקה

ערך מורחב – המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה

המשחקים האולימפיים היו חלק חשוב ובלתי נפרד מתרבותה של יוון העתיקה. הם התקיימו לאורך כמעט 1,200 שנה, והיו פופולריים מאוד. ראשיתן של תחרויות האתלטיקה המאורגנות מתוארכת למאה השמינית לפנה"ס, אך לא ידוע באיזו שנה נערכה האולימפיאדה הראשונה. המשחקים האולימפיים הראשונים שתועדו, התקיימו בשנת 776 לפנה"ס במקדש של זאוס באולימפיה שבצפון מערב הפלופונסוס, ונחגגו כביטוי לחברה שיש לכל רכיביה דת, שפה, מנהגים וערכים חברתיים משותפים.^[13] המשחקים נערכו כל ארבע שנים בשלהי הקיץ. פרט לאולימפיה, שבה נערכו המשחקים המרכזיים, החשובים והיוקרתיים ביותר בדברי ימי יוון, נערכו גם פסטיבלי אתלטיקה נוספים. המפורסמים ביותר היו הפסטיבלים הפאן-הלניים, שנערכו בדלפי (המשחקים הפיתיים), בקורינתיה (המשחקים האיסתמיים) ובארגוס (המשחקים הנמאיים).^[14] הפסטיבלים של דלפי ואולימפיה נערכו כל 4 שנים, בעוד שבקורינתוס ובארגוס הם נערכו אחת לשנתיים.^[14]

כשהחלו המשחקים האולימפיים בשנת 776 לפנה"ס, הם נועדו להיות חגיגות דתיות לכבוד האל זאוס. משחקיהם של היוונים הקדמונים היו קשורים למיתולוגיה ולאמונות דתיות. על פי רוב הם נערכו בהקשר של פסטיבלים שכללו תפילות, הקרבת קורבנות, מוזיקה, ריקודים וחגיגות טקסיות. המתחרים במשחקים היו בדרך כלל בני המשפחות העשירות והמכובדות. רק להם היו האמצעים לשכור מאמנים, ורק להם היה הפנאי לנסוע לתחרויות שהתקיימו במרחק רב ממקום מגוריהם. המשחקים האולימפיים בתקופה הקלאסית ביוון היו בעלי אופי לאומי אתני מובהק. רק יוונים (בנים להורים יוונים) הורשו להשתתף בהם. קריטריון נוסף להשתתפות במשחקים חייב את המתחרה להיות אזרח של פוליס. מסוף המאה הרביעית לפנה"ס נחשבו כיוונים כל תושבי השטחים שהיו בשליטת היוונים, ומי שאימץ סממנים של תרבותם, כמו השפה היוונית.^[13] המתחרים והצופים הגיעו מערי- מדינה שונות ביוון, שלעיתים היו יריבות ואפילו נתונות במצב מלחמה זו עם זו.

הפרס שניתן למנצחים במשחקים היה פרס סמלי וצנוע: זר עשוי מצמח בעל חשיבות דתית או סמלית. לזוכים אמנם לא הוענק פרס כספי מטעם המארגנים, אך משמעות הניצחון הייתה תהילת נצח. עטרת הניצחון הפכה לסטטוס חברתי, שהעניק למי שזכה בה יוקרה רבה.^[14] האלופים האולימפיים זכו להטבות ולכיבודים רבים, כמו מושבים שמורים בתיאטרון, אספקה שוטפת של שמן זית^[15] וארוחות חינם לכל ימי חייהם, שמומנו על ידי בני העיר שאותה יצגו.^[14] בתחילת המאה הרביעית לספירה, לאחר התפשטות הנצרות ודעיכת האמונה באלי יוון, חדלו המשחקים למלא תפקיד משמעותי בחברה. בשנת 394 לספירה הופסקו המשחקים בהוראתו של תיאודוסיוס הראשון, הקיסר הרומי שהתנצר והפך את הנצרות לדת הרשמית של האימפריה. הוא אסר על קיומם של פסטיבלים פגאניים, ובכללם המשחקים האולימפיים.^[13]

השתתפות נשים בתחרויות ספורט ובמשחקים האולימפיים ביוון העתיקה

במשחקים האולימפיים של יוון העתיקה הותרה ההשתתפות רק לגברים יוונים בני המעמדות העליונים. השתתפות נשים בתחרויות האולימפיות הייתה אסורה בתקופה המוקדמת של המשחקים, פרט לאלה דמטר, שלה נשמר מקום כבוד באצטדיון. על הנשים נאסר גם להיכנס לאזורי המשחק ולצפות במשחקים. אישה שניסתה להתגנב אל האצטדיון, צפויה הייתה לעונש מוות.^[15] מקרה יוצא דופן, בו יכלו נשים לזכות במשחקים מבלי להתחרות בהם ישירות ומבלי להימצא פיזית באתר התחרות, היה השתתפותן של נשים בתחרות מרוץ מרכבות, זאת בשל העובדה שהזוכה בתחרות היה בעליהם של הסוסים, ולא הרַכּב שהשתתף בה.^[16]

משחקים ייחודיים לנשים, שנולדו מתוך טקסי הפוריות היוונים, התקיימו זמן קצר לאחר המשחקים האולימפיים במקום אחר שהוקדש לאלה הרה, ונועדו לפאר את שמה. נשים בודדות ממשפחות עשירות השתתפו באופן קבוע במשחקים אלה, אך הן לא הרבו להתחרות, והישגיהן לא זכו לפרסום. תפיסת הנשיות היוונית לא עלתה בקנה אחד עם יכולות פיזיות, עד כדי כך שהוטל ספק בנטייתן המינית של אלות מיתולוגיות, שהיו בעלות כוח וכישורים פיזיים.^[13] הנשים הספרטניות, שלא כמו נשים במדינות יוון האחרות, עסקו באימון גופני ובענפי ספורט כמו: היאבקות, הטלת דיסקוס, זריקת כידון וריצה. לריצה היה מקום מרכזי וחשוב. גידולן וחינוכן של הילדות הספרטניות נבע מדאגה לאישה היולדת צאצאים לעם הספרטני. חשוב היה שהילדים שיוולדו לספרטה יהיו חזקים ובריאים, ועל כן הושם דגש על חוזקה ובריאותה של האישה ועל מצבה הגופני.^[17] תחרויות שנועדו לנשים בלבד, נערכו בספרטה כבר בתקופת ליקורגוס. ליקורגוס הורה לנשים לחזק את גופן באמצעות אימונים גופניים, על מנת שגברים יטעו את זרעם בגוף אישה בריאה וחסונה. כך יתפתח הזרע טוב יותר, וכך גם תוכל האישה לשאת בקלות את ההריון ולהתמודד טוב יותר עם כאבי הלידה.^[18]

ייתכן כי המסורת של משחקי הנשים ביוון העתיקה, קדמה לזו של המשחקים האולימפיים, והייתה ביטוי של תקופה מוקדמת יותר שהתאפיינה במטריארכליות. האפליה של נשים בספורט בתרבות היוונית הייתה טמונה עמוק במסורת ובחוקים הקשורים למבנה המשפחה הפטריארכלי, שבו נשים היו חסרות זכויות חוקיות, ובפניהן עמדו מעט מאוד הזדמנויות לחוות חוויות מחוץ לביתן.^[13]

מרוצי מרכבות בעת העתיקה

ערך מורחב – מרוצי מרכבות ביוון העתיקה

שלושה מרוצי סוסים תפסו מקום של קבע בתוכנית האירועים האולימפית. המרוץ הראשון היה ה"טתריפון": מרכבה רתומה לארבעה סוסים. מרוץ זה נערך לראשונה באולימפיה בשנת 680 לפנה"ס. מרוץ נוסף היה ה"סינוריס": מרוץ מרכבה רתומה לשני סוסים, שנוסף למשחקים האולימפיים בשנת 408 לפנה"ס. המרוץ השלישי שהתקיים באולימפיאדה היה ה"קלס": מרוץ סוסים בו המתחרים לא עשו שימוש במרכבות, אלא רכבו על הסוסים. לראשונה, נערכה תחרות זו בשנת 648 לפנה"ס.^[19] תחרות מרוץ מרכבות נחשבה בימים אלה לאירוע בולט במשחקים האולימפיים ולמחזה שהלהיב מאוד את הקהל הצופה בו. הפופולריות של ענף זה הלכה וגדלה במהלך השנים, והיא הגיעה לשיאה בהיפודרומים של רומא וקונסטנטינופול.^[3] המרכבה הייתה בת שני גלגלים, והרכב נהג בה בעמידה. לאחר שניתן האות בתרועת חצוצרה, הסוסים היו פורצים קדימה.^[20] מרוץ המרכבות הרתומות לארבעה סוסים, נחשב לענף תחרותי יוקרתי ביותר, שהיה מנת חלקם של האצילים והעשירים. באמצעות ניצחון בתחרות זו יכלו המנצחים להפגין את עושרם ועוצמתם, ובכך לרומם את מעמדם ומעמד עירם.^[21]

מרוץ מרכבות נחשב לספורט מסוכן, הן לרוכבים והן לסוסים, אך זכה לאהדה רבה מצד הקהל. תאונות, אלימות ומוות היו חלק בלתי נפרד ממרוצי המרכבות בעולם העתיק. פינדרוס ציין את העובדה, שבמשחקים של שנת 462 לפנה"ס רק מתחרה אחד מתוך 41 המרכבות שיצאו מקו הזינוק, הצליח להגיע בשלום לנקודת הסיום.^[14] על בעלי המרכבה לא חלה חובת נוכחות במרוץ עצמו. השתתפותם של בעלי הסוסים בתחרויות הייתה נדירה, ובדרך כלל הרכבים השכירים היו עבדים, בעלי מומחיות ברכיבה.^[5] לרכב המנצח בתחרות הוענק סרט שעשוי היה מצמר כבשים, אך הזר האולימפי ניתן לבעלי הסוסים.^[20] במאה החמישית לפנה"ס התבלטו הספרטנים בניצחונות מרוצי מרכבות במשחקים האולימפיים.^[22] משנת 448 עד שנת 420 לפנה"ס ניצחו הספרטנים את מרוץ המרכבות ב-7 מתוך 8 אולימפיאדות.^[23]

ראו גם

הלן דה פורטאלה - האישה הראשונה שזכתה במשחקים האולימפיים המודרניים.

לקריאה נוספת

הנרי וסרמן, עם, אומה, מולדת: על ראשיתם, תולדותיהם ואחריתם של שלושה מושגים מחוללי לאומיות, האוניברסיטה הפתוחה, 2008, עמ' 84–85

Bonnie MacLachlan, Women in Ancient Greece: A Sourcebook, Continuum International Publishing Group, 2012
Joseph Roisman, Ancient Greece from Homer to Alexander: the Evidence (translations by J. C. Yardley). Blackwell sourcebooks in ancient history. Wiley-Blackwell, 2011

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קיניסקה בוויקישיתוף

קיניסקה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

הערות שוליים

^ Donald G. Kyle, The Only Woman in All Greece: Kyniska, Agesilaus, Alcibiades and Olympia (עמ' 184), ‏2003 (ארכיון)
^ Gerald P. Schaus, Stephen R. Ween, Onward to the Olympics: Historical Perspectives on the Olympic Games (עמ' 141), ‏2007
^ ¹ ² ³ Adam Alexander Haviaras, Kyniska of Sparta: The Woman who made Olympic History
^ Pausanias, Description of Greece, 3.8.1
^ ¹ ² Stephen G. Miller, Ancient Greek Athletics, New Haven: Yale University Press, 2004, p.153
^ קסנופון, אגסילאוס, 9, סעיף 6 (באנגלית).
^ פלוטרכוס, חיי אישים, אגסילאוס, פרק 20, סעיף 1 (באנגלית).
^ Donald G. Kyle, The Only Woman in All Greece: Kyniska, Agesilaus, Alcibiades and Olympia (עמ' 183), ‏2003 (ארכיון)
^ פאוסניאס, תאוריה של יוון, 6.1.6
^ .Blevins, J. ed, Dialogism and Lyric Self-Fashioning: Bakhtin and the Voices of a Genre, Susquehanna University Press, 2008, p.46-47
^ Museum of the History of the Olympic Games of antiquity
^ Donald G. Kyle, The Only Woman In All Greece, 2003, Vol 30 No. 2, p. 183
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ גלילי י., לידור ר. ובן פורת א., במגרש המשחקים ספורט וחברה בתחילת האלף השלישי, האוניברסיטה הפתוחה, 2009, עמ' 23-24
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ מאיר, א., אלכסנדר הגדול במשחקים האולימפיים על פי האלכסנדר-רומאנס היווני, עבודת תזה, אוניברסיטת חיפה, 2013, עמ' 11-12
^ ¹ ² יובל בן-עמי, מצעד הגאווה הראשון, באתר הארץ, 12 באוגוסט 2004
^ Gardiner, E. N. Greek, Athletic Sports and Festivals, Macmillan and Co., 1910, p.462
^ כסנופון, מדינת הספרטנים, מאגנס האוניברסיטה העברית, 2011, עמ' 47
^ Carlomagno N, Female Motor Activity in Ancient Times. Methodological Aspects in Female Athletic Training in Ancient Times
^ Gardiner, E. N, Greek, Athletic Sports and Festivals, Macmillan and Co., 1910, pp. 459, 460
^ ¹ ² עמנואל גיל, המשחקים האולימפיים, מסדה ועם הספר, 1976, עמ' 26
^ .Robinson, Rachel S, Sources for the History of Greek Athletics, Ares Publishers, 1955, pp. 82,83
^ כסנופון, תרגום: דבורה גילולה, מדינת הספרטנים, מאגנס האוניברסיטה העברית, 2011, עמ' 69
^ Gerald P. Schaus, Stephen R. Ween, Onward to the Olympics: Historical Perspectives on the Olympic Games (עמ' 143), ‏2007

ערך טוב

[1] Donald G. Kyle, The Only Woman in All Greece: Kyniska, Agesilaus, Alcibiades and Olympia (עמ' 184), ‏2003 (ארכיון)

[2] Gerald P. Schaus, Stephen R. Ween, Onward to the Olympics: Historical Perspectives on the Olympic Games (עמ' 141), ‏2007

[הערה_מספר_20170426065052:1-3] ¹ ² ³ Adam Alexander Haviaras, Kyniska of Sparta: The Woman who made Olympic History

[4] Pausanias, Description of Greece, 3.8.1

[הערה_מספר_20170426065052:5-5] ¹ ² Stephen G. Miller, Ancient Greek Athletics, New Haven: Yale University Press, 2004, p.153

[6] קסנופון, אגסילאוס, 9, סעיף 6 (באנגלית).

[7] פלוטרכוס, חיי אישים, אגסילאוס, פרק 20, סעיף 1 (באנגלית).

[8] Donald G. Kyle, The Only Woman in All Greece: Kyniska, Agesilaus, Alcibiades and Olympia (עמ' 183), ‏2003 (ארכיון)

[9] פאוסניאס, תאוריה של יוון, 6.1.6

[10] .Blevins, J. ed, Dialogism and Lyric Self-Fashioning: Bakhtin and the Voices of a Genre, Susquehanna University Press, 2008, p.46-47

[11] Museum of the History of the Olympic Games of antiquity

[12] Donald G. Kyle, The Only Woman In All Greece, 2003, Vol 30 No. 2, p. 183

[הערה_מספר_20170426065052:2-13] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ גלילי י., לידור ר. ובן פורת א., במגרש המשחקים ספורט וחברה בתחילת האלף השלישי, האוניברסיטה הפתוחה, 2009, עמ' 23-24

[הערה_מספר_20170426065052:3-14] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ מאיר, א., אלכסנדר הגדול במשחקים האולימפיים על פי האלכסנדר-רומאנס היווני, עבודת תזה, אוניברסיטת חיפה, 2013, עמ' 11-12

[הערה_מספר_20170426065052:4-15] ¹ ² יובל בן-עמי, מצעד הגאווה הראשון, באתר הארץ, 12 באוגוסט 2004

[16] Gardiner, E. N. Greek, Athletic Sports and Festivals, Macmillan and Co., 1910, p.462

[17] כסנופון, מדינת הספרטנים, מאגנס האוניברסיטה העברית, 2011, עמ' 47

[18] Carlomagno N, Female Motor Activity in Ancient Times. Methodological Aspects in Female Athletic Training in Ancient Times

[19] Gardiner, E. N, Greek, Athletic Sports and Festivals, Macmillan and Co., 1910, pp. 459, 460

[הערה_מספר_20170426065052:6-20] ¹ ² עמנואל גיל, המשחקים האולימפיים, מסדה ועם הספר, 1976, עמ' 26

[21] .Robinson, Rachel S, Sources for the History of Greek Athletics, Ares Publishers, 1955, pp. 82,83

[22] כסנופון, תרגום: דבורה גילולה, מדינת הספרטנים, מאגנס האוניברסיטה העברית, 2011, עמ' 69

[23] Gerald P. Schaus, Stephen R. Ween, Onward to the Olympics: Historical Perspectives on the Olympic Games (עמ' 143), ‏2007

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]