רוברט ברנשטיין
 | |
| לידה |
5 בינואר 1923 ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
27 במאי 2019 (בגיל 96) מנהטן, ארצות הברית |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| השכלה |
אוניברסיטת הרווארד |
| מעסיק |
Human Rights Watch, סיימון אנד שוסטר, רנדום האוס |
| פרסים והוקרה |
פרס אלינור רוזוולט לזכויות אדם (1998) |
  | |
רוברט ברנשטיין (באנגלית: Robert L. Bernstein) (5 בינואר 1923 - 27 במאי 2019) היה מו"ל ופעיל זכויות האדם אמריקאי.
קריירה בהוצאה לאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברנשטיין החל כנער שליח בהוצאת סיימון את שוסטר ב-1946, עבר לרנדום האוס ב-1956, והחליף את בנט סרף כנשיא ומנכ"ל ב-1966. הוא ניהל את "רנדום האוס" במשך 25 שנה. כותבים אמריקאים רבים עברו תחת ידיו, בהם ויליאם פוקנר, ג'יימס מיצ'נר, ד"ר סוס, טוני מוריסון וויליאם סטיירון.
לאחר הזמנתו לברית המועצות כחלק ממשלחת התאחדות המו"לים האמריקאית, הוא החל להתעניין בסופרים שלא יכלו להוציא את כתביהם בארצותיהם. בהתחילו עם אנדריי סחרוב וילנה בונר, הוא הבטיח שיצירותיהם של כותבים כמו ואצלב האוול, חקובו טימרמן ווואי ג'ינגשנג יוצאו לאור סביב העולם.
ברנשטיין היה גם בין הפעילים המרכזיים במסע הציבורי לשחרורו של יורי אורלוב, מייסד קבוצת הלסינקי.[1]
פעילות למען זכויות אדם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – משמר זכויות האדם
לאחר החוויה במוסקבה ב-1973, ברנשטיין חזר לארצות הברית והקים את "הקרן לדיבור חופשי", שהפכה לאחר מכן למשמר זכויות האדם (HRW). כיום, ארגון זה מונה יותר מ-200 עובדים ומכסה כ-70 מדינות. עם משרדים ביותר מעשרה אתרים, הארגון ידוע בפעילות למען תחום רחב של נושאים, הכוללים זכויות האישה, זכויות הילד, צדק בינלאומי, אחריות של חברות על זכויות אדם, פליטים, משלוחי נשק וזכות הדיבור בכל העולם. ברנשטיין שימש כיו"ר הארגון במשך 20 שנה. הוא משמש גם יו"ר של כבוד לארגון זכויות האדם הסיני הגדול ביותר "זכויות אדם בסין", בעל משרדים בניו יורק, הונג קונג ובריסל.
באוקטובר 2009 כתב ברנשטיין מאמר מערכת בניו יורק טיימס המבקר את ארגון משמר זכויות האדם על טיפול לא הוגן במדינת ישראל. הוא טען שהארגון שהוא הקים "איבד את ההבחנה בעימות בו ישראל מותקפת באופן חוזר ונשנה על ידי החמאס והחזבאללה, ארגונים הפוגעים במכוון באזרחים ישראליים ומשתמשים באזרחיהם כמגן אנושי". הוא גם טען שישראל היא המדינה החופשית היחידה באזור, ולמרות זאת, היא זאת שמותקפת ביותר על ידי הארגון.[2]
בעקבות הביקורת הקים ב-2011 ארגון חדש לשמירת זכויות האדם בשם Advancing Human Rights (AHR).[3]
הכרה בינלאומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברנשטיין זכה לפרסים ותוארי כבוד רבים, ביניהם:
- פרס פלורינה לאסקר מאיחוד זכויות האזרח של ניו יורק.
- פרס זכויות האדם ממועצת עורכי הדין למען זכויות האדם.
- פרס רוח החרות מארגון "אנשים למען הדרך האמריקאית".
- מדליית כבוד מ"ברנרד קולג'".
- פרס קרטיס בנג'מין להוצאה לאור מוערכת מארגון המו"לים האמריקאי.
- פרס אלינור רוזוולט לזכויות אדם - ניתן לו לראשונה ב-1998 על ידי הנשיא ביל קלינטון.
הוא קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות רבות בהן סוורתמור קולג, בית הספר החדש אוניברסיטת הוספטרה, בייטס קולג', טוגלו קולג ואוניברסיטת ייל.
באוניברסיטת ייל זכה ברנשטיין להערכה של חברים ועמיתים על ידי הקמת קרן המלגות לזכויות האדם הבינלאומיות ע"ש רוברט ברנשטיין בבית הספר למשפטים של ייל. המלגות מוענקות לשניים או שלושה בוגרים המתמסרים לקידום הגנת זכויות האדם בעולם. לדברי הקרן "הוא הקדיש את חייו להגנה הפעילה על זכות הדיבור ועל קרבנות של אי צדק והתעללות בכל העולם. כאחד מהקולות המשפיעים במו"לות האמריקאית לאורך עשרות שנים, הוא מהווה גם כוח מוביל בהתפתחות תנועת זכויות האדם העולמית". קרן דומה הוקמה בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ניו יורק, המעניקה הזדמנות לבוגר בית הספר אחד בשנה לעסוק במשרה מלאה בזכויות האדם בסין.
ברנשטיין נפטר במנהטן ב-27 במאי 2019.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לזכרו של רוברט ברנשטיין, ג'רלד שטיינברג באתר 'מידה', 16 ביוני 2019.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שצ'רנסקי גווע, מעריב, 30 בספטמבר 1979
- ^ http://www.nytimes.com/2009/10/20/opinion/20bernstein.html?_r=2&ref=todayspaper
- ^ Never Too Old To Speak Out On Injustice, Jewish Week, 9 במרץ 2011 (באנגלית)
| בקרת זהויות |
|
|---|