רוטשילד ושות'
 | |
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| מייסדים |
נתן מאיר רוטשילד  |
| תקופת הפעילות |
1838–הווה (כ־186 שנים) |
| מיקום המטה |
פריז |
| ענפי תעשייה |
activities of head offices, שירותים פיננסיים |
| מוצרים עיקריים |
בנק השקעות |
|
www | |
  | |
רוטשילד ושות' (באנגלית Rothschild & Co) הוא בנק השקעות רב לאומי וחברת שירותים פיננסים, ספינת הדגל של קבוצת הבנקאות רוטשילד בשליטת הסניפים הצרפתיים והבריטיים של משפחת רוטשילד. בנק זה אינו קשור לקבוצת אדמונד דה רוטשילד הנמצאת בבעלות ענף אחר של המשפחה.
עסקי הקבוצה כוללים בנקאות להשקעות, בנקאות תאגידית, קרנות השקעות פרטיות, ניהול נכסים ובנקאות פרטית. הבנק משמש כיועץ ומלווה לממשלות ולתאגידים גדולים. בנוסף, לחברה חשבון השקעות משלה בחשבון נוסטרו רחב היקף.
חטיבת הייעוץ הפיננסי של רוטשילד משרתת את האצולה הבריטית, כולל משפחת המלוכה הבריטית. היו"ר בעבר סר אוולין רוטשילד היה היועץ הפיננסי האישי של המלכה אליזבת השנייה, והוא זכה לתואר אבירות בשנת 1989 על שירותיו לבנקאות ופיננסים[1].
הבנק הוקם במבנה הנוכחי שלו בשנת 2007, כאשר הענף הבריטי והענף הצרפתי של משפחת רוטשילד איחדו את הבעלות על הנכסים הבריטים והצרפתים של שושלת הבנקאות תחת חברת החזקות בודדה. השינוי נועד לפשט את מבנה הבעלות הסבוך על מניותיה של החזקות המשפחה[2]. בשנת 2012, ביצע איחוד של מספר חברות בת, והקבוצה החלה לפעול תחת שם אחד "רוטשילד ושות'"[3].
מניות הקבוצה נסחרת בבורסת Euronext בפריז.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוטשילד ושות' הוא תוצאה של מיזוג בין הבתים הצרפתיים לבריטים של רוטשילד, כל אחד עם היסטוריה פרטנית אך שזורה זו בזו.
הענף הבריטי (נ. מ. רוטשילד ובניו)
[עריכת קוד מקור | עריכה]סוף המאה ה-18 ותחילת המאה-19
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19, מאיר אנשל רוטשילד (1744–1812) היה לאחד הבנקאים החזקים באירופה מבסיסו שברוזנות הסן-קאסל באימפריה הרומית הקדושה. הוא מינה את בניו להתחיל בפעילות בנקאית בבירות אירופה השונות, כולל שליחת בנו השלישי, נתן מאיר רוטשילד (1777–1836), לאנגליה. נתן מאייר רוטשילד התיישב תחילה בעיר מנצ'סטר, שם הקים עסק בתחום הפיננסים והטקסטיל. מאוחר יותר הוא עבר ללונדון, והקים את N M Rothschild & Sons בשנת 1810 במתחם New Court, שהוא עד היום המטה רוטשילד ושות'. באמצעות חברה זו עשה נתן מאייר רוטשילד הון עם מעורבותו בשוק האג"ח[4].
בשנת 1999 כתב ההיסטוריון ניל פרגוסון, "במשך מרבית המאה התשע עשרה, נ.מ. רוטשילד הייתה חלק מהבנק הגדול בעולם ששלט בשוק האג"ח הבינלאומי. למקבילה עכשווית, צריך לדמיין מיזוג בין מריל לינץ', מורגן סטנלי, ג'יי.פי מורגן צ'ייס וכנראה גם גולדמן סאקס - כמו גם קרן המטבע הבינלאומית, בהתחשב בתפקידו של רוטשילד במאה התשע עשרה בייצוב מערך הכספים של ממשלות רבות".
בתחילת המאה ה-19, בנק רוטשילד בלונדון לקח חלק מוביל בניהול ומימון הסובסידיות שהממשלה הבריטית העבירה לבעלות בריתה במהלך מלחמות נפוליאון. באמצעות הקמת רשת סוכנים, שליחים וספנים, הצליח הבנק לספק כספים לצבאות הדוכס ולינגטון בפורטוגל ובספרד. בשנת 1818 סיפק בנק רוטשילד הלוואה של 5 מיליון ליש"ט לממשלת פרוסיה והנפקת איגרות חוב להלוואות ממשלתיות. הענקת מימון חדשני ומורכב לפרויקטים ממשלתיים היוותה עמוד תווך עיקרי בעסקי הבנק במהלך מאה זו. כוחו הפיננסי של N M Rothschild & Sons בעיר לונדון הפך להיות כזה שבשנת 1825 הצליח הבנק לספק הון מספיק לבנק אנגליה כדי לאפשר לו למנוע משבר נזילות[4].
במאה ה-19
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמו רוב החברות שעסקו בפעילות גלובלית במאה ה-19, לרוטשילד היו קשרים לעבדות, אף שהבנק סייע בביטולו, על ידי מתן איגרות חוב מגובות זהב בסך 15 מיליון ליש"ט, שהיה דרוש להעברת חוק ביטול העבדות משנת 1833 ברחבי האימפריה הבריטית[5]. הכסף שסופק על ידי רוטשילד שימש לתשלום פיצויים לבעלי העבדים עבור עבדיהם. איגרות חוב אלו נפדו במלואן רק בשנת 2015.
בנו הבכור של נתן מאייר, ליונל דה רוטשילד (1808–1879) ירש אותו בתפקיד ראש הסניף בלונדון. תחת ליונל מימן הבנק את הרכישה של השליטה בתעלת סואץ בידי ממשלת בריטניה בשנת 1875. ליונל החל להשקיע ברכבות כמו שעשה דודו ג'יימס בצרפת. בשנת 1869, בנו של ליונל, אלפרד דה רוטשילד (1842–1918), הפך למנהל בנק אנגליה, תפקיד אותו מילא במשך 20 שנה. אלפרד היה אחד מאלה שייצגו את ממשלת בריטניה בוועידת המוניטריה הבינלאומית בשנת 1892 בבריסל. בנק רוטשילד מימן את ססיל רודס בפיתוח חברת דרום אפריקה הבריטית ולופולד דה רוטשילד (1845–1917) ניהל את עיזבונו של רודס לאחר מותו בשנת 1902 וסייע בהקמת תוכנית מלגות רודס באוניברסיטת אוקספורד.
בשנת 1873 הצטרפו בנק "האחים רוטשילד" מפריז ו"נ. מ. רוטשילד ובניו" מלונדון עם משקיעים אחרים לרכישת חברת מכרות נחושת מפסידה של ממשלת ספרד - "קבוצת ריו טינטו". הבעלים החדשים ארגנו מחדש את החברה והפכו אותה לעסק רווחי. בשנת 1905 הסתכם חלקה של רוטשילד ב"ריו טינטו (אנ')" ביותר מ -30%. בשנת 1887, הבנקים הצרפתיים והאנגלים של רוטשילד הלוו כספים לחברת מכרות היהלומים דה בירס בדרום אפריקה, השקיעו בה, והפכו לבעלי המניות הגדולים ביותר שלה.
במאה ה-20
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלחמת העולם הראשונה סימנה עבור הרוטשילדים שינוי כיוון. לאחר המלחמה, בנקי רוטשילד החלו במעבר לעבר ייעוץ, מימון וגיוס הון עבור עסקאות מסחריות, כולל עבור חברת הרכבת התחתית של לונדון. בשנת 1938, הנכסים של הרוטשילדים האוסטרים ניתנו לנאצים, מהלך שהביאה לסיומם מעורבות המשפחה של יותר ממאה שנים בלב הבנקאות במרכז אירופה. בצרפת ובאוסטריה המשפחה התפזרה לכל אורך תקופת מלחמת העולם השנייה למקומות שנים בעולם. לאחר המלחמה חזר הענף הצרפתי לפעילות[6]. יחד עם הענף הבריטי הם התרכזו בפיתוח פעילות חדשה בארצות הברית, שבסופו של דבר עתידה להפוך לחלק מרוטשילד ושות'. בנוסף עברו להתמקד במיזוגים ורכישות, ניהול נכסים ובנקאות מסחרית.
במאה ה-20 התפתח רוטשילד לארגון גלובלי בולט, אשר שיפר את יכולתו להשיג תפקידי ייעוץ מרכזיים בכמה מיזוגים ורכישות חשובים, מורכבים ומוכרים בעולם העסקים הבינלאומי. בשנות ה-80 של המאה ה-20 רוטשילד לקח תפקיד מוביל בתופעה הבינלאומית של הפרטה. החברה הייתה מעורבת מההתחלה בטרנד ופיתחה תפקיד חלוצי בניהול הפרטות, שהתפשט ליותר משלושים מדינות ברחבי העולם. בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 ייעץ רוטשילד לכמעט אלף מיזוגים ורכישות שהושלמו בשווי מצטבר העולה על טריליון דולר[7].
בתחילת שנות ה-70 מונה ויקטור רוטשילד ליושב ראש הבנק, אף על פי שהיה מדען בהכשרתו, ולא היה מעורב בעסקי הפיננסים עד אז. ויקטור ביקש שבנו ג'ייקוב רוטשילד, שעבד בבנק מאז 1963 יקבל את השליטה והניהול של הבנק. אך לאחר סכסוך עם בן דודו אוולין דה רוטשילד, אוולין קיבל את תפקיד היושב ראש, ג'ייקוב רוטשילד פרש מהבנק, ויחד עם אביו הם מכרו את חלקם בבנק לשאר בני המשפחה[8]. ג'ייקוב רוטשילד הקים חברת השקעות משלו שזכתה להצלחה רבה (הונו הוערך ב-5 מילארד יורו ב-2019), אך היא אינה פועלת תחת השם רוטשילד[9].
הענף הצרפתי (פריז-אורליאן)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חברת Compagnie du chemin de fer de Paris à Orléans נוסדה בשנת 1838 כחברת רכבת; לאחר כמה מיזוגים ורכישות, היו לה מסילות באורך כולל של כ־11,000 ק"מ, והיא הייתה אחת מחברות הרכבת הגדולות בצרפת. בשנת 1938 היא הולאמה יחד עם חמש חברות רכבת אחרות ומוזגה לתוך חברת הרכבות הלאומית SNCF. אחת מהחברות הללו הייתה בבעלות המשפחה ונוהלה בידי הברון גי דה רוטשילד. שהיה קצין פרשים, גויס ב-1940 וקיבל עיטור כבוד על אומץ לבו, על שעמד בראש יחידה שנלחמה תחת אש גרמנית כבדה בימים לפני תבוסתה של צרפת. ב-1941 נמלט לניו יורק, לאחר שממשלת וישי החרימה את רכוש המשפחה ושללה את אזרחותם של קרובי משפחתו. לאחר מכן עבר ללונדון ושירת בצבא צרפת החופשית בפיקודו של גנרל שארל דה גול[10].
לאחר מלחמת העולם השנייה, השתלט הענף הצרפתי של משפחת רוטשילד על שרידי חברת פריז- אורליאן והפך אותו לחברת החזקות לפעילות הבנקאות וההשקעות שלהם. אלה כללו בעיקר את Banque Rothschild (בנק), SGIM (חברת נכסים), SIACI (ביטוח), פרנקארפ (חברת נפט) ו- SGDBR (יקבים), כיום Domaines Barons de Rothschild (DBR). הברון גי דה רוטשילד הוביל את שיקום עסקי המשפחה והיה מיודד מאוד עם ז'ורז' פומפידו, ששימש כאחד הדירקטורים של הבנק לפני שנבחר לנשיא צרפת[10].בשנת 1967 הפכה המשפחה את הבנק שלה, שפעל במשך שנים רבות כשותפות בשם "האחים רוטשילד", לחברה בע"מ[11]. בפברואר 1977 מונה בנו של גי דה רוטשילד, דוד דה רוטשילד לנשיא הבנק[12].
בשנת 1980 העסיקה קבוצת פריז- אורליאן כ-2,000 עובדים והיה להם מחזור הכנסות שנתי של 26 מיליארד פרנק (5 מיליארד דולר בשערי המטבע של 1980)[10].
ממשלת צרפת הסוציאליסטית של פרנסואה מיטראן הלאימה את Banque Rothschild ושמו שונה ל- Compagnie Européenne de Banque בשנת 1981. ההלאמה הייתה חלק ממהלך כולל שהנהיג מיטראן להלאמת חלק מהמגזר התעשייתי והפיננסי[13]. מאחר שהמהלך כלל רק חברות בבעלות צרפתית הציע שר האוצר של מדינת ישראל יורם ארידור לבני משפחת רוטשילד להעביר את הבנק לישראל[14]. בני המשפחה סירבו מאחר שחשבו שאין זה ראוי שישתמשו במדינת ישראל כמקום מקלט להון שלהם[15]. עם זאת בנק לאומי רכש 4 סניפים של הבנק[16]. ההלאמה לא כללה את עסקי המשפחה בארצות הברית[10].
בשנת 1984 בני הדודים דוד דה רוטשילד ואריק דה רוטשילד חידשו את עסקי הבנקאות שלהם בצרפת, תחת השם Rothschild & Cie Banque[17].
במאה ה-21
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2003, החל אוולין דה רוטשילד, שניהל את בנק נ.מ. רוטשילד ובניו בלונדון, במהלכים למזג את אותו עם הענף הצרפתי, לאחר שילדיו לא נכנסו לעסקי הבנקאות. אך הוא ביקש שהעסקים בבריטניה יישארו בידי המשפחה. הוקמה חברת החזקות חדשה בשם קונקורדיה, שהייתה לבעלת השליטה בקבוצת רוטשילד קונטיניואיישן הולדינגס שמושבה בשווייץ, דויד רנה דה רוטשילד מונה ליושב ראש הקבוצה המאוחדת. רוטשילד קונטיניואיישן רכשה את כל המניות בבנקים הקנדי והאמריקאי של המשפחה. במהלך 2007 מוזגה גם פעילות הבנק הבריטי תחת חברת ההחזקות המשותפת[18].
בשנת 2010, מונה לראשונה מנכ"ל לחברת ההחזקות המשפחתית, שלא מבני המשפחה[19].
ביוני 2018 פרש דויד דה רוטשילד מתפקיד היושב ראש ובמקומו מונה לתפקיד בנו, אלכסנדר דה רוטשילד, בן הדור השביעי של השושלת[20].
הסכסוך עם קבוצת אדמונד דה רוטשילד
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרץ 2015, ביקשה קבוצת אדמונד דה רוטשילד (שבבעלות בנז'אמן דה רוטשילד) מבית משפט בצרפת להוציא צו נגד השימוש בשם רוטשילד על ידי חברת "פריז-אורליאן", החברה האם בצרפת של "רוטשילד ושות'", בטענה כי זו מציגה את עצמה בתור "החברה האם של קבוצת רוטשילד", ויוצרת בכך רושם מוטעה לפיו ברשותה זכות בלעדית לשימוש בשם שושלת הבנקאים. קבוצת אדמונד דה רוטשילד טענה שהשם של הקבוצה המאוחדת "רוטשילד ושות'" נוגד את המסורת המשפחתית ששם בנק בבעלות המשפחה צריך לכלול גם שם פרטי. בשנת 2018 הסתיים הסכסוך בפשרה[21].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של רוטשילד ושות' (באנגלית)
ירון כהן צמח, החרב והחוב: הסיפור של משפחת רוטשילד, באתר TheMarker, 10 בדצמבר 2017
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ סוכנויות הידיעות, משפחת רוטשילד תבצע ארגון מחדש מרחיק לכת בעסקי הבנקאות שלה, באתר TheMarker, 11 בפברואר 2003
- ^ סוכנויות הידיעות, אחרי 190 שנה: הענף הבריטי והענף הצרפתי של משפחת רוטשילד מתאחדים, באתר TheMarker, 18 ביולי 2007
- ^ סוכנויות הידיעות, איחוד במשפחת רוטשילד: תמזג בין הבנק הצרפתי לבנק הבריטי, באתר TheMarker, 5 באפריל 2012
- ^ 1 2 אהרן חרמוני, הרוטשילדים, הארץ, 27 בפברואר 1935
- ^ פייננשל טיימס, הפייננשל טיימס: רוטשילד קיים קשרים עסקיים עם בעלי עבדים, באתר גלובס, 28 ביוני 2009
- ^ קלאודיה פארקר, בית רוטשילד הולך למדבר, מעריב, 9 באוגוסט 1957
- ^ לינה סייגול ורוברט קלואו, הבוטיקים חוזרים לאופנה, באתר גלובס, 10 בפברואר 2003
- ^ י פינקלסטון, רוטשילד נגד רוטשילד, מעריב, 24 בספטמבר 1980
- ^ ג'קי וולשלאגר, משפחת רוטשילד "היתה בת-מזל מבחינה גנטית", באתר גלובס, 20 באפריל 2010
- ^ 1 2 3 4 סוכנויות הידיעות, מת הבנקאי היהודי הברון גי דה רוטשילד בגיל 98, באתר TheMarker, 14 ביוני 2007
- ^ הבנק של רוטשילד משנה את מיבנהו, למרחב, 27 באפריל 1967
- ^ דור חדש של רוטשילדים, מעריב, 12 במאי 1978
- ^ גדעון קוץ, עושים היסטוריה בצרפת, דבר, 28 ביולי 1981
- ^ דרור שרביט, ארידור יפעל בפאריס להעברת עסקי רוטשילד המולאמים לישראל, דבר, 13 בדצמבר 1981
- ^ סיכוי קלוש להעברת נכסי רוטשילד לישראל, דבר, 17 בדצמבר 1981
- ^ בנק לאומי רוכש סניפים מהרוטשילדים, מעריב, 19 באוקטובר 1981
"בנק לאומי" הרחיב את רשת סניפיו בצרפת , מעריב, 5 באוקטובר 1981 - ^ תמר גולן, פאריס: רוטשילד שוב פותח בנק, מעריב, 3 באוגוסט 1984
- ^ ניו יורק טיימס, לא נמצאו יורשים מתאימים בלונדון: משפחת רוטשילד מעבירה את השרביט לפאריס, באתר TheMarker, 10 ביולי 2003
שירות בלומברג, היסטוריה בבנק רוטשילד: השלוחות בצרפת ובבריטניה תחת הנהלה אחת, באתר גלובס, 8 ביולי 2003 - ^ סוכנויות הידיעות, אחרי 200 שנה: מנכ"ל רוטשילד אחזקות לא יהיה מבני המשפחה, באתר גלובס, 10 בפברואר 2010
- ^ פייננשל טיימס, חילופי דורות בשושלת הבנקאים היהודית רוטשילד: בנו של היו"ר יחליף אותו, באתר TheMarker, 28 בפברואר 2018
- ^ Kostov, Nick (2018-06-29). "Rothschilds End Family Feud Over Use of Name in Banking". Wall Street Journal (באנגלית אמריקאית). ISSN 0099-9660. נבדק ב-2019-05-20.