יורם ארידור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יורם ארידור (ליברמן)
יורם ארידור, דצמבר 1969
יורם ארידור, דצמבר 1969
לידה 24 באוקטובר 1933 (בן 88)
ד' בחשוון ה'תרצ"ד
המנדט הבריטיהמנדט הבריטי תל אביב, פלשתינה (א"י)
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים
מפלגה תנועת החרות
סיעה גח"ל, הליכוד
שר האוצר ה־8
21 בינואר 198115 באוקטובר 1983
(שנתיים ו־38 שבועות)
תחת ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר
שר התקשורת ה־13
5 בינואר 19815 באוגוסט 1981
(30 שבועות ו־3 ימים)
תחת ראש הממשלה מנחם בגין
חבר הכנסת
17 בנובמבר 196921 בנובמבר 1988
(19 שנים)
כנסות 7 - 11
יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה ה־7
23 בדצמבר 197513 ביוני 1977
(שנה ו־24 שבועות)
שגריר ישראל באומות המאוחדות ה־9
19901992
(כשנתיים)
תחת שר החוץ דוד לוי
תפקידים בולטים

יורם ארידור (ליברמן) (נולד ב-24 באוקטובר 1933) הוא פוליטיקאי ישראלי. שכיהן כחבר הכנסת מטעם גח"ל והליכוד, ושר בממשלות ישראל. בנוסף כיהן כשגריר ישראל באו"ם בשנים 19901992.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארידור נולד כיורם ליברמן בתל אביב. אביו שינה את שם המשפחה ל"ארידור" ב-1948. הוא סיים את לימודיו התיכוניים בעירוני א'. הוא סיים לימודי תואר ראשון בכלכלה ובמדע המדינה ותואר שני במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1961 הצטרף לתנועת החרות. בשנת 1967 שימש כפרקליטו של אדם שדקר את חבר הכנסת מאיר וילנר[1]. בד בבד עם פעילותו בתנועת החרות, היה נציגה בהסתדרות הכללית במסגרת "סיעת תכלת לבן". בשנת 1969 נבחר לראשונה לכנסת השביעית, ולאחר "המהפך" בשנת 1977 מונה לסגן שר במשרד ראש הממשלה, בממשלתו של מנחם בגין.

כוכבו התחיל לדרוך עם מינויו לשר התקשורת בראשית 1981, חצי שנה לפני הבחירות לכנסת העשירית. ביטול המחיקון, טכניקה שגרמה לציבור בעלי מקלטי הטלוויזיה הצבעוניים לראות תמונה בשחור-לבן, הקנה לו אהדה בציבור. בתקופה שקדמה לכך ניסתה הממשלה למנוע את המעבר לטלוויזיות צבעוניות כדי לא לעודד יבוא. פעולה זו הייתה חלק ממערכת הבחירות וניסיונו של הליכוד להמשיך ולהחזיק בשלטון, למרות הסקרים שניבאו אחרת, ובמסגרת מדיניות שמנחם בגין כינה "להתחיל להיטיב עם העם".

כוכבו המשיך לדרוך ביתר שאת עם מינויו כעבור שבועיים לתפקיד שר האוצר, לאחר פרישתו של יגאל הורביץ, שלא זכה לגיבוי מראש הממשלה במאמציו לריסון האינפלציה. הוא החל להפעיל מדיניות של כלכלת בחירות, במסגרתה הוריד מיסים ומכסים על מוצרי צריכה בני קיימא, כמו מכוניות ומקלטי טלוויזיה צבעונית. ימים אלו זכו לכינוי "ימי ארידור העליזים".

מעריכים כי לארידור שמור חלק גדול בניצחון הליכוד בבחירות[דרוש מקור]. ארידור המשיך במדיניותו גם לאחר הבחירות. לתקופה קצרה, הביאה מדיניות זו לירידה מסוימת בשיעור האינפלציה בישראל (מ-133% בשנת 1980 ל-102% בשנת 1981) זאת בשל הרכישות של הציבור שהכניסו כסף רב לאוצר, אולם הפחיתו במידה רבה את יתרות המטבע הזר.

מדיניותו של ארידור נכשלה כאשר בעקבותיה התרוקנו יתרות המטבע הזר (מה שהביא את המשק לסף פשיטת רגל) וגם חלה עלייה חריפה של עשרות אחוזים בשיעור האינפלציה (132% בשנת 1982 ו-191% בשנת 1983).

בראשית חודש אוקטובר 1983 פרץ משבר מניות הבנקים, לאחר תהליך ארוך של ויסות שערי המניות הבנקאיות, שהתחיל עוד בשנות ה-70. בתהליך זה גרמו הבנקים באופן מלאכותי לעלייה מתמדת של שער מניותיהם. המסחר בבורסה הופסק בהוראת ארידור ב-6 באוקטובר 1983 וחודש רק ב-24 באוקטובר, לאחר פרישתו של ארידור מתפקידו כשר האוצר. בדוח ועדת בייסקי על ויסות מניות הבנקים נקבע כי ארידור לא עשה די כדי לעצור את הוויסות, אך זיכתה אותו מההאשמה כי פעל במכוון כדי שיימשך[2].

בעקבות האינפלציה הדוהרת, גיבש ארידור את תוכנית ה"דולריזציה", לפיה יוצמד השקל לדולר האמריקני. הצעה זו לא התקבלה וספגה ביקורת חריפה לאחר שהתפרסמה ב-13 באוקטובר בכותרת ראשית בעיתון "ידיעות אחרונות". בעקבות זאת פרש ארידור מתפקידו ב-15 באוקטובר 1983, ובמקומו מונה כשר אוצר יגאל כהן אורגד.

מאז התפטרותו של ארידור מתפקיד של שר האוצר וסירובו להצעת ראש הממשלה לכהן כשר בלי תיק, חדל מפעילות פוליטית.

בשנים 19901992 כיהן כשגריר ישראל באו"ם. באוגוסט 2002 מונה על ידי שר התקשורת ראובן ריבלין לדירקטוריון בזק[3]. בשנת 2004 עמד בראש ועדה לבחינת סיוע המדינה למוסדות ציבור[4].

בשנת 2015 פרסם בביטאון "האומה" את המאמר "ממשלה, משילות ומושלים משפטיים"[5], בו הוא מגיע למסקנה ששינוי שיטת הבחירות בישראל לא יביא מזור לבעיית יכולת המשילות של הממשלה, אך ניתן לשפר את המשילות על ידי שינוי במעורבות המשפטנים (השופטים העליונים בבג"ץ והיועץ המשפטי לממשלה) בפעילות הממשלה.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארידור נשוי לאביבה (בתו של קרל ולר, ממקימי קפה רוול), מורה לכלכלה בתיכון מקיף יהוד ולהם בן ובת[דרוש מקור]. מתגוררים ברמת אפעל.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארידור מוזכר בשיר "מחכים למשיח" של שלום חנוך, בשורה "ושר האוצר נתן במבט ראיון", המתייחסת לראיון של ארידור במהדורת החדשות המרכזית "מבט" בזמן משבר מניות הבנקים[6]. הציטוט "הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם" מיוחס לארידור, ואחראי במידה רבה לדימויו היהיר והמתנשא של ארידור.

יורם ארידור מוזכר גם בשיר "טוב, טוב" מאופרת הרוק "מאמי" של הלל מיטלפונקט בביצוע מזי כהן: "אחר כך כולנו רואים טלוויזיה, איפה יורם ארידור?"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יורם ארידור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כתב מעריב, החשוד בהתנקשות בוילנר כופר באשמת רצח. מודה בדקירה, מעריב, 14 בדצמבר 1967
  2. ^ "עלילות ושקרים, שטיפת מוח". שיחה עם יורם ארידור, באתר גלובס, 4 בספטמבר 2003
  3. ^ יורם ארידור ודלית בראון מונו לדירקטוריון בזק, בזק, 13 באוגוסט 2002
  4. ^ שחר אילן, עד 60% תמיכה, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2005
  5. ^ יורם ארידור, ממשלה, משילות ומושלים משפטיים, "האומה, במה למחשבה לאומית לתיעוד ולספרות", עורך יוסי אחימאיר, גיליון מס' 200 ,2015, עמודים 63 - 72
  6. ^ אורי הייטנר, פינתי השבועית ברדיו: מחכים למשיח, 4 בנובמבר 2013