יורם ארידור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יורם ארידור (ליברמן)
אין תמונה חופשית
תאריך לידה 24 באוקטובר 1933 (בן 83)
ממשלות 18, 19, 20
כנסות 11 - 7
סיעה גח"ל, הליכוד
תפקידים בולטים

יורם ארידור (נולד ב-24 באוקטובר 1933) היה פוליטיקאי ישראלי, לשעבר שר וחבר כנסת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארידור נולד כיורם ליברמן בתל אביב. הוא שינה את שם משפחתו ל"ארידור", הלקוח מהספר "שמשון" מאת זאב ז'בוטינסקי.[1] הוא סיים את לימודיו התיכוניים בעירוני א'. הוא סיים לימודי תואר ראשון בכלכלה ובמדע המדינה ותואר שני במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1961 הצטרף לתנועת החרות. בשנת 1967 שימש כפרקליטו של דוקר חבר הכנסת מאיר וילנר[2]. בד בבד עם פעילותו בתנועת החרות, היה נציגה בהסתדרות הכללית במסגרת "סיעת תכלת לבן". בשנת 1969 נבחר לראשונה לכנסת, ולאחר "המהפך" בשנת 1977 מונה לסגן שר במשרד ראש הממשלה, בממשלתו של מנחם בגין.

כוכבו התחיל לדרוך עם מינויו לשר התקשורת בראשית 1981, זמן מה לפני הבחירות לכנסת העשירית. ביטול המחיקון, טכניקה שגרמה לציבור בעלי מקלטי הטלוויזיה הצבעוניים לראות תמונה בשחור-לבן, הפך אותו ל"יקיר הציבור". בתקופה שקדמה לכך ניסתה הממשלה למנוע את המעבר לטלוויזיות צבעוניות כדי לא לעודד יבוא. פעולה זו הייתה חלק ממערכת הבחירות וניסיונו של הליכוד להמשיך ולהחזיק בשלטון, למרות הסקרים שניבאו אחרת, ובמסגרת מה שמנחם בגין כינה "צריך להתחיל להיטיב עם העם".

כוכבו המשיך לדרוך ביתר שאת עם מינויו כעבור שבועיים לתפקיד שר האוצר, לאחר פרישתו של יגאל הורביץ, שלא זכה לגיבוי מראש הממשלה במאמציו לריסון האינפלציה. הוא החל להפעיל מדיניות של כלכלת בחירות, במסגרתה הוריד מסים על מוצרי צריכה בני קיימא, כמו מכוניות ומקלטי טלוויזיה צבעונית. ימים אלו זכו לכינוי "ימי ארידור העליזים".

מעריכים כי לארידור שמור חלק גדול בניצחון הליכוד בבחירות. ארידור המשיך במדיניותו גם לאחר הבחירות. לתקופה קצרה, הביאה מדיניות זו לירידה מסוימת בשיעור האינפלציה בישראל (מ-133% בשנת 1980 ל-102% בשנת 1981) זאת בשל הרכישות של הציבור שהכניסו כסף רב לאוצר, אולם הפחיתו במידה רבה את יתרות המטבע הזר.

מדיניותו של ארידור נכשלה כאשר בעקבותיה התרוקנו יתרות המטבע הזר (מה שהביא את המשק לסף פשיטת רגל) וגם חלה עלייה חריפה של עשרות אחוזים בשיעור האינפלציה (132% בשנת 1982 ו-191% בשנת 1983).

בראשית חודש אוקטובר 1983 פרץ משבר מניות הבנקים, לאחר תהליך ארוך של ויסות שערי המניות הבנקאיות, שהתחיל עוד בשנות ה-70. ידועה גם הכרזתו בטלוויזיה באותם ימים, שהייתה מכוונת ככל הנראה למנוע או לדחות את משבר המניות, שלו היה לו כסף להשקיע, היה משקיע בבורסה. המסחר בבורסה הופסק בהוראת ארידור ב-6 באוקטובר 1983 וחודש רק ב-24 באוקטובר, לאחר פרישתו של ארידור מתפקידו כשר האוצר.

בעקבות האינפלציה הדוהרת, גיבש ארידור את תוכנית ה"דולריזציה", לפיה יוצמד השקל לדולר האמריקני. הצעה זו לא התקבלה וספגה ביקורת חריפה לאחר שהתפרסמה ב-13 באוקטובר בכותרת ראשית בעיתון ידיעות אחרונות. בעקבות זאת פרש ארידור מתפקידו ב-15 באוקטובר 1983, ובמקומו מונה כשר אוצר יגאל כהן אורגד. מאז התפטרותו של ארידור מתפקיד של שר האוצר וסירובו להצעת ראש הממשלה לכהן כשר בלי תיק, לא נשמע קולו בפוליטיקה והוא חדל להיות פעיל בה. מסיבה זו, יש עניין במאמר עיוני שכתב בשנת 2015 בנושא פוליטי - משילות הממשלה - בביטאון "האומה"[3] . במאמר ארידור מגיע למסקנה ששינוי שיטת הבחירות לא יביא מזור לבעיית יכולת המשילות של הממשלה, אך ניתן לשפר את המשילות על ידי שינוי במעורבות המשפטנים (השופטים העליונים בבג"ץ והיועץ המשפטי לממשלה) בפעילות הממשלה.

בשנים 19901992 כיהן כשגריר ישראל באו"ם. באוגוסט 2002 מונה על ידי שר התקשורת ראובן ריבלין לדירקטוריון בזק.[4] בשנת 2004 עמד בראש ועדה לבחינת סיוע המדינה למוסדות ציבור.[5]

ארידור נשוי לאביבה, מורה לכלכלה בתיכון מקיף יהוד.

ארידור מוזכר בשיר "מחכים למשיח" של שלום חנוך, בשורה "ושר האוצר נתן במבט ראיון", המתייחסת לראיון של ארידור במהדורת החדשות המרכזית "מבט" בזמן משבר מניות הבנקים.[6] הציטוט "הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם" מיוחס לארידור, ואחראי במידה רבה לדימויו היהיר והמתנשא של ארידור.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גיל סמסונוב, הנסיכים, עמ' 22.
  2. ^ כתבה, מעריב, 14 בדצמבר 1967
  3. ^ יורם ארידור, ממשלה, משילות ומושלים משפטיים, "האומה, במה למחשבה לאומית לתיעוד ולספרות", עורך יוסי אחימאיר, גיליון מס' 200 ,2015, עמודים 63 - 72
  4. ^ יורם ארידור ודלית בראון מונו לדירקטוריון בזק, בזק, 13 באוגוסט 2002
  5. ^ שחר אילןעד 60% תמיכה, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2005
  6. ^ אורי הייטנר, פינתי השבועית ברדיו: מחכים למשיח, 4 בנובמבר 2013