רצח תינוקות בנות

רצח תינוקות בנות הוא המתה מכוונת של ילודים ממין נקבה (ג'נדרסייד). במדינות עם היסטוריה של רצח תינוקות נקבות, קיים גם קטל נקבות באמצעות הפלה סלקטיבית (התלויה במין היילוד), שכן בעוד שצאצא זכר נחשב ליורש ראוי, הבנות נתפשות כנטל וכפחיתות כבוד. רצח תינוקות בנות כבר הביא להפרת האיזון הדמוגרפי במספר מדינות, ובהן סין והודו, והדבר מדאיג את השלטונות הנמצאים במלכוד בין התכנון הדמוגרפי לבין המסורת המושרשת המעדיפה בנים.

בשנת 1990 כתב הכלכלן אמרטיה סן מאמר שנוי במחלוקת בדו שבועון הספרותי "The New York Review of Books", שכותרתו "למעלה מ-100 מיליון נשים חסרות"'. במאמר הוא סוקר את ההשלכות הקטלניות של זכויות לא שוות בין המגדרים במדינות העולם השלישי, במיוחד באסיה, וטוען שזו הסיבה ליחס הלא פרופורציונלי בין לידות בנים ובנות במדינות אלו. לדברי סן, "נתון זה, מספר לנו, בשקט, סיפור נורא של אי-שוויון והזנחה שהוביל לתמותה העודפת של נשים". מחקרים אחרים, כמו זה של אמלי אוסטר טענו שמדובר בהערכה לא נכונה, ושבעצם הסיבה ליחס הלא פרופורציונלי בין לידות בנים ובנות הוא תפוצת הפטיטיס B במדינות העולם השלישי.

מנהג זה, של הפלת עוברים והמתת תינוקות ממין נקבה, מעודד לעיתים קיומה של תופעת הפוליאנדריה, שכן הוא מביא לירידת מספר הנשים בקרב האוכלוסייה וכך יכולה אישה אחת לקיים קשר עם מספר גברים, אשר מתמעטות האפשרויות שלהם לקיום קשר זוגי בלעדי.

סין

המסיונר מטאו ריצ'י

בהיסטוריה של סין, הנוהג של רצח תינוקות ממין נקבה קיים כבר במשך 2,000 שנים. עם הגעתם של מיסיונרים נוצרים בסוף המאה ה-16, גילו המיסיונרים כי רצח תינוקות בנות מתבצע באזורים אלו כדבר שבשגרה.

הקונפוציאניזם, דתה הרשמית של סין עד אמצע המאה ה-20, תרם גם הוא להתפתחות התופעה, ולכל הפחות לשימור המצב הקיים. הדגש המיוחד על עקרונות כמו נאמנות וכיבוד אב ואם, והצבת המבוגרים מעל הצעירים (בשל חכמתם וניסיונם), הובילו במידה מסוימת להפחתת ערכם של תינוקות, והתייחסות אליהם כאל יצורים לא מפותחים מספיק. בנוסף, הדגש הקונפוציאני על חשיבות המשפחה הוביל להגדלת הנדוניה, וממילא הוביל לכך שיהיה הרבה יותר יקר לגדל ילדה מאשר ילד, מה שגרם למשפחות רבות להרגיש שהם אינם יכולות להרשות לעצמן בנות רבות.

קריקטורה סינית המגנה רצח תינוקות, בסביבות שנת 1800

בדורות האחרונים, מדיניות הגבלת הילודה בסין, גרמה ככל הנראה אף היא להתגברות התופעה. נייר עמדה שפרסמה הממשלה הסינית בשנת 1980 טען כי הנוהג של רצח תינוקות בנות הוא "רוע פיאודלי"; עמדתה הרשמית של המדינה היא שמנהג זה הוא שריד מן התקופה הפיאודלית, ואין לו כל קשר עם ההגבלות החוקתיות. עם זאת חוקרים רבים סבורים, כי התרחבות התופעה היא תוצאה ישירה של המדיניות הממשלתית. פרופסור ג'ינג-באו ני, שחקר את תהליכי הילודה הסינית, טוען כי זה יהיה "בלתי מתקבל על הדעת" להאמין שאין קשר בין מדיניות הילד האחד הממשלתית לרצח תינוקות נקבות.

הודו

רצח תינוקות ממין נקבה קיים בהיסטוריה של הודו כבר כמה מאות שנים. סיבות רבות הוצעו לפִשרה של תופעה זו, בהן עוני, רעב, מנהג הנדוניה, ילודה מחוץ לנישואין, תינוקות בעלי מומים, מחסור בשירותי בריאות ועוד; אך הגורם העיקרי לקיומה של תופעה זו הוא מעמדן החברתי הנמוך של נשים וההעדפה לבנים. התפיסה המקובלת ברחבי הודו, רואה בתינוקות ממין נקבה מטרד כלכלי וחברתי הקשור לתרבות-הנדוניה ולכוחן הגופני של הנערות והנשים, בעוד שתינוק זכר צפוי להיות לגורם מפרנס. הטיה מגדרית זו נגד בנות בהודו מעוגנת בשורשי התרבות, הכלכלה והדת.

מערכת הנדוניה המסורתית בהודו, הקיימת כבר מאות רבות של שנים הפכה מוטבעת בתרבות ההודית. אף על פי שהמדינה נקטה צעדים לבטל את מערכת הנדוניה, ובשנת 1961 הוצא חוק נגד מנהג זה, בפועל המנהג נמשך, ועבור משפחות עניות באזורים כפריים, הרג בנות שזה עתה נולדו, כמו גם הפלה סלקטיבית ומגדרית של בנות, מיוחסת לפחד של ההורים שאינם מסוגלים להעלות נדוניה מתאימה, מה שיגרום לאחר מכן להיות מנודים מבחינה חברתית, או לאלימות מצד הבעל (נתונים סטטיסטיים של ממשלת הודו מראים כי בשנת 2001 נהרגו כ-7,000 נשים בידי בעליהן והוריהם מכיוון שהביאו נדוניה נמוכה מדי).

הבודהיזם היה תקיף מאוד בגישתו המתנגדת לרצח תינוקות ממין נקבה. הבודהיסטים כתבו כי הריגתם של נערות צעירות תגרום לקארמה רעה; לעומת זאת, מי שמציל את חייה של נערה צעירה באמצעות התערבות, או באמצעות מתן כסף או מזון למשפחה יזכה לקארמה טובה, שתוביל לחיים ארוכים ומשגשגים עבורו ועבור בניו. עם זאת, על פי הרעיון הבודהיסטי הסמסרה (גלגול נשמות), מותו של ילד אף פעם אינו סופי מכיוון שנשמתו תיוולד מחדש בגוף אחר; אמונה זו הקלה את האשמה על רצח תינוקות.

כבר במהלך המאה ה-18, תקופת השלטון הבריטי בהודו, גילו השלטונות הבריטיים, כי רצח תינוקות ממין נקבה מתבצע בגלוי באזור אוטר פרדש ובחלקים גדולים נוספים במדינה, בפרט בצפון מזרח הודו. במאה ה-19, תיארו פקידים אנגליים את צפון הודו - אזור שהיו מרוכזות בו משפחות מיוחסות מקסטות רג'פוטיות וסיקיות - כאזור ריק מבנות. ההסבר המקובל על הפקידים היה שהבנות הסתגרו בבתיהן בגלל כללי ה"פורדה" (צניעות הנשים), ורק בהדרגה החלו להכיר בהיעדרן המוחלט של הבנות ובנוהג של הוריהן להמיתן. לפי ההערכה היחס המספרי בין בנות לבנים בצפון הודו בתקופה האמורה היה 400:100. רק בשנת 1870, לאחר חקירות שביצעו הרשויות הבריטיות, נאסר הרג זה בחוק.

בעשרות השנים האחרונות, עם הוזלת מכשירי האולטרה-סאונד, הפלות סלקטיביות הן פרקטיקה נוספת הנהוגה בהודו לשם הבטחת בן זכר; המתת העוברים ממין נקבה מתבצעת גם היא בשל ההעדפה לתינוק ממין זכר, בגלל הערך הנמוך הקשור ללידת בת והמחיר הגבוה של הנדוניה. בשונה מהפלות, המתת העוברים לרוב נעשית כשהעובר יותר מבוגר ומפותח, ונעשית רק מפני שהעובר הוא נקבה. ואכן מאז, הפערים הלכו וגדלו. בשנת 1983, על כל 1000 בנות נולדו 1070 בנים. וב-1993, על כל 1000 בנות כבר נולדו 1320 בנים. כתוצאה מכך, נחקק בשנת 1994 "חוק שיטות בדיקה טרום לידתיות", שאסר על שימוש בבדיקות הריון (אולטרה סאונד) לצורך קביעת מין העובר. על פי החוק, אנשים ורופאים שמבצעים הגדרת מין נתונים לקנס, מאסר והשעיית רישיון העבודה של הרופא. הקושי לאכוף את החוק גרם לו להיות לא יעיל, ועדיין מאות אלפי הפלות כאלה מתבצעות שם בשנה. מחקר שנערך בשנת 2006 ופורסם בירחון הרפואה הבריטי "לנסט", חושף כי יותר מ-10 מיליון עוברים ממין נקבה הושמדו במדינה בעשרים השנים האחרונות.

בנוסף גילו החוקרים, כי ההורים נטו להפיל עוברים ממין נקבה בעיקר אם הם כבר הורים לילדה. מסקר שנערך בקרב 133,738 משפחות הודיות התברר כי במשפחות בהן ישנה בת בכורה, בלידה השנייה נולדות 759 בנות על כל 1,000 בנים - יחס המשקף את מאמצי ההורים להבטיח שלפחות אחד מילדיהם יהיה זכר.

לדברי פעילת זכויות הנשים דונה פרננדס, כמה מן השיטות מוטבעות כל כך עמוק בתרבות ההודית שזהו "כמעט בלתי אפשרי להוציא אותן לחלוטין". לדבריה, הודו עוברת סוג של "רצח עם נשי". האו"ם הצהיר בעבר כי הודו היא המדינה הקטלנית ביותר עבור תינוקות בנות, וכי בשנת 2012, ילדות בין הגילאים שנה ו-5 שנים, היו בעלי סיכוי למות ב-75 אחוזים יותר מבנים בני גילם. ארגון זכויות הילדים CRY העריך כי מתוך 12 מיליון בנות שנולדות בהודו מדי שנה, מיליון מתוכן ימותו במהלך השנה הראשונה לחייהם.

כתוצאה ממנהג זה, בקרב צעירים בגילים 15 עד 32 היו בשנת 2011 בהודו 939 נשים לכל אלף גברים, והתחזית היא שבשנת 2031 יהיו רק 898 נשים לכל אלף גברים.

פקיסטן

בפקיסטן, עולים בשנים האחרונות שכיחותן של מקרי רצח או נטישת תינוקות בנות. ארגון קרן אדהי הפועל מתוך פקיסטן תיעד 1,200 מקרים של נטישת תינוקות בשנת 2010, עליה של כ-200 מקרים מהשנה הקודמת (2009), כ-90% מתוכן בנות. יושב ראש הארגון, עבדול סטטר אדהי, טוען שהעומד מאחורי התופעה הוא העוני הקשה במדינה. אדהי מאשים את הממשלה על כך שבמשך עשרות שנים, לא הצליחה לחנך את הציבור, ליצור מקומות עבודה ולספק לאזרחיה את צורכיהם הבסיסיים ביותר. בשנת 2013 התפרסם בכלי התקשורת בעולם מקרה של אב שרצח את בתו הגדולה משום שנולדה לו בת נוספת, ולא בן כפי שרצה. ארגוני זכויות אדם מאשימים את הממשלה שלטענתם אינה לוקחת את הנושא ברצינות; לדבריהם, עד כה מעט מאוד צעדים ננקטו במדינה במטרה למנוע את התפשטות המקרים, הנפוצים במיוחד בקרב אנשים עניים.

בפקיסטן, ביצוע הפלות אסור על פי חוק, ועונשן הוא בין שלוש לעשר שנות מאסר.

ראו גם

• ג'נדרסייד
• תמותת תינוקות

קישורים חיצוניים

• המעמד הנסתר של האישה בהודו, באתר הודו מחוברים להודו, 12 באוקטובר 2013.
• דייוויד גרדנר, ‏הילדות הנעלמות של הודו, באתר גלובס, 18 בפברואר 2003
• רחל בית-אריה, בייג'ינג, לאן נעלמו 160 מיליון סיניות?, באתר כלכליסט, 1 בספטמבר 2011
• דפנה מאור, לאן נעלמו 120 מיליון ילדות? ההשמדה ההמונית הגדולה בעולם - שלא שמעתם עליה, באתר TheMarker‏, 4 באוקטובר 2015
• Talia Carner, Gendercide in China, 2007