תיק 39
 | |
| מבוסס על | סרט טלוויזיה |
|---|---|
| בימוי | כריסטיאן אלוורט |
| הופק בידי |
סטיב גולין קווין מיישר ליסה ברוס אליקס מאדיגן |
| תסריט | ריי רייט |
| עריכה | מארק גולדבלאט |
| שחקנים ראשיים |
רנה זלווגר ג'ודל פרלנד בראדלי קופר איאן מקשיין |
| מוזיקה | מייקל בריטש |
| צילום | האגן בוגדנסקי |
| מדינה |
קנדה, ארצות הברית  |
| חברת הפקה |
Paramount Vantage Misher Films Anonymous Content |
| חברה מפיצה | סרטי פרמאונט |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
 13 באוגוסט 2009 5 במרץ 2010 1 באוקטובר 2010 |
| משך הקרנה | 109 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה |
סרט אימה, סרט אימה פסיכולוגי, סרט מותחן, סרט בלשי |
| תקציב | $26,000,000 |
| הכנסות | $28,190,603 |
| הכנסות באתר מוג'ו | case39 |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
תיק 39 (באנגלית: Case 39) הוא סרט אימה על-טבעי אמריקאי משנת 2009[1] אשר בוים על ידי כריסטיאן אלוורט. מככבים: רנה זלווגר, ג'ודל פרלנד (אנ'), איאן מקשיין ובראדלי קופר. זהו עיבוד קולנועי של סרט הטלוויזיה "אות משמיים 4: ההתעוררות"(אנ') משנת 1991, שחתם את סדרת סרטי "אות משמיים"(אנ')[2][3].
המועד המקורי ליציאת הסרט לבתי הקולנוע נקבע לפברואר 2008, אך תאריך ההפצה נדחה מספר פעמים. בסופו של דבר, הפצת הסרט בעולם התחילה באוגוסט 2009, ובארצות הברית הוא יצא למסכים ב-1 באוקטובר 2010, כשלוש וחצי שנים לאחר סיום ההפקה. אחרי שההפצה נדחתה, צולם סוף הסרט מחדש עקב תגובות שליליות להקרנות המבחן המוקדמות[4]. הביקורות היו שליליות בדרך כלל, וההכנסות היו נמוכות יחסית לתקציב של 26 מיליון דולר.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקציר[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמילי ג'נקינס (רנה זלווגר) היא עובדת סוציאלית בשירותי הרווחה לילד במדינת אורגון, ארצות הברית. בסצנת הפתיחה, אמילי מקיימת פגישה עם משפחת רמירז: ההורים, חבייר וחואניטה, ובנם בן ה-10, דייגו, ילד אלים המושפע מהיסטוריית האלימות של אביו.
אחרי הפגישה, המנהל ויין (אדריאן לסטר) מטיל על אמילי את הטיפול בתיק של ילדה בת 10 בשם לילית סאליבן (ג'ודל פרלנד), בנוסף על 38 התיקים שבטיפולה. מעיון בתיק, אמילי מתרשמת שמדובר במקרה של הזנחה או התעללות מצד ההורים, ויוצאת לביקור בית אצל משפחת סאליבן. ההורים, מרגרט (קרי או'מאלי) ואדוארד (קאלום קית' רני) טוענים שאין בעיות בבית, בעוד לילית נראית קפואה ומפוחדת. אדוארד מסרב לדבר ומעביר מסרים באמצעות לחישות על אוזנה של מרגרט שמסבירה שאדוארד לא רוצה לדבר מתוך כעס. אמילי מדווחת לוויין על התרשמותה השלילית מההורים, ומשפחת סאליבן נקראת לפגישה במשרדו של ויין. אדוארד מביע את אהבתו ללילית שיושבת קפואה במקומה, ולא מספק הסבר להידרדרות של לילית בלימודים ולכך שהיא נרדמת בבית הספר ולא ישנה בבית. מחוץ למשרד, לילית מספרת לאמילי בבכי שהוריה שונאים אותה ומדברים ביניהם על כך שישלחו אותה לגיהנום. אך בנוכחות ויין היא מכחישה ששמעה את הוריה מביעים כוונה לפגוע בה. אמילי משוכנעת שיש דברים בגו, ולוקחת את התיק אל בלש המשטרה מייקל "מייק" בארון (איאן מקשיין), שמסביר שהוא יוכל לפעול רק אם תהיה הוכחה שמתבצע פשע. אמילי באה לפגוש את לילית ביציאה מבית הספר בתום יום לימודים, מבטיחה לעשות כל שביכולתה להוציא את הילדה מהבית, ונותנת לה את מספר הטלפון הפרטי שלה, למקרה שהיא תהיה במצוקה.
בלילה, לילית מתקשרת פתאום ואומרת לאמילי שהיא שמעה שהוריה מתכוונים לפגוע בה. היא אומרת "אני מצטערת" ונרדמת תוך כדי שיחת הטלפון. אמילי ממהרת לנסוע אל בית סאליבן ומזעיקה את מייק. בינתיים, ההורים של לילית תפסו אותה כשהיא ישנה (כנראה נתנו לה סם מרדים) והכניסו אותה בכוח לתוך תנור בישול המופעל בגז במטרה לשרוף אותה. אמילי ומייק מגיעים לבית, שומעים את לילית צורחת, פורצים פנימה, גוברים על ההורים ומחלצים את הילדה מהתנור. ההורים נשלחים לבדיקת מצב פסיכיאטרי, ולילית מצורפת לקבוצה טיפולית של ילדים שבאחריותו של דאגלס "דאג" איימס, פסיכיאטר וידיד קרוב של אמילי.
לילית מוכנסת לבית מחסה לילדים, אך מתחננת לבוא לגור עם אמילי, וזו מצליחה לשכנע את ועדת ההשמה להעניק לה משמורת על לילית עד שתימצא לה משפחת אומנה. כאשר היא באה לבית סאליבן הריק כדי לקחת חפצים עבור לילית, היא רואה שבמרתף נחפר בור מלבני, מעין קבר, ועל דלת חדר ההורים הותקנו בריחים כבדים. בינתיים, בקבוצת הילדים שבטיפולו של דאג, דייגו, שנגד הוריו הוצא צו הרחקה מבנם, מספר שהילדים בבית הספר לועגים לו שאמא שלו זונה, בעוד לילית מקשיבה ברוב־קשב לדבריו של דייגו. אחרי סיום הטיפול, אמילי מביעה באוזני דאג את התרשמותה שההורים של לילית נהגו להתבצר בלילות בחדרם, והוא מסביר לה ששנאה ופחד הם שני תסמינים של אותה פתולוגיה. באותו לילה רוצח דייגו את הוריו במהלומות עם מוט ברזל, בכוח לא סביר לגילו.
אחרי שהיא מבקרת את דייגו במעצר, אמילי מטיילת עם לילית ומספרת לה שלא הכירה את אביה, ולאמא שלה "היו בעיות". לילית מביעה תחושה שאמילי פחדה מאִמָּהּ, כי היא לא מדברת עליה, ואמילי מתפעלת מפיקחותה של הילדה. למחרת בבוקר, היא מוצאת אצל לילית תמונה של אמילי בחברת אמה. אמילי מתוודה שאמא שלה נהרגה בתאונת דרכים שהן היו מעורבות בה כאשר אמילי הייתה בגילה של לילית, אך נוזפת בלילית על שחיטטה בחפציה. היא נפגשת עם מייק ומציינת שלילית ילדה מאוד אינטואיטיבית. מייק מפתיע את אמילי ומספר לה שבתדפיס שיחות הטלפון בבית משפחת רמירז נרשמה שיחה מביתה של אמילי בלילה שבו רצח דייגו את הוריו. השניים מתחקרים את לילית שנשבעת שלא התקשרה לדייגו באותו לילה. אמילי מאמינה לה, אך מייק משוכנע שהיא משקרת. אמילי באה אל דייגו לשאול אותו אם לילית התקשרה אליו בליל הרצח. הוא נופל לרצפה ומתחיל לפרכס, ואחרי שההתקף חולף, הוא מתוודה שלילית התקשרה אליו, אך טוען שזה היה קול של גבר שדיבר בספרדית.
החשד שלילית מעורבת באירוע הרצח גובר, ודאג מעביר לה שאלון הערכה פסיכיאטרית שבו היא עונה בשלילה על שאלות לגבי פחדיה. דאג מסביר לה שכל אדם פוחד ממשהו, ומבקש לדעת ממה היא פוחדת. לילית מתנה את תשובתה בכך שדאג יספר לה ממה הוא פוחד, והוא מתוודה שהוא פוחד מצרעות משום שבהיותו ילד, הכניס בטעות את ידו לתוך קן צרעות, נעקץ קשות ואושפז בבית חולים. או־אז, לילית מספרת שיש לה מחשבות רעות לגבי דאג כי הוא חלקלק, חסר כֵּנוּת ושטחי, ומבקשת ממנו לענות "כן" או "לא" על הביטוי "אני חושש ממה שיקרה" מתוך השאלון. הוא עונה בשלילה, ולילית טוענת שתשובתו צריכה להיות חיובית. אחרי פגישת ההערכה, דאג מביע באוזני אמילי תחושה שהילדה איימה עליו. בלילה שלאחר מכן, דאג מקבל שיחת טלפון שבה נשמע רחש מוזר, וצרעה יוצאת מאוזנו. אחוז חרדה הוא נכנס לשירותים, והמוני צרעות יוצאות מאוזניו, עיניו, נחיריו ופיו. הוא מתחיל להשתולל באימה, נופל על מקלחון הזכוכית ונהרג. אמילי מתחילה לחשוש מלילית, וכאילו קראה את מחשבותיה, לילית אומרת שאמילי מאשימה אותה במותו של דאג, ואמילי פוטרת אותה באמירה שזו הייתה תאונה ותו־לא. מייק סבור שדאג התאבד, כי אין סימני פריצה לבית, ואמילי מנסה לשכנע אותו שידה של לילית בדבר, אך מייק טוען שהיא עדיין בהלם ממותו של דאג. אחרי שכל העובדים עזבו את המשרד, אמילי מוציאה מהתיק של לילית קלטת וידאו עם חקירת בני הזוג סאליבן. בחקירתה, סיפרה מרגרט שהם רצו להרוג את לילית שהיא לא הבת שלהם, אלא שטן. מרגרט הסבירה שלילית הורגת בני אדם, אבל היא לא רוצחת במו ידיה, אלא אנשים פשוט מתים, ומאז שלילית נולדה, מתו שני האחים של מרגרט ושלוש אחיותיו של אדוארד. האחרון סיפר בחקירתו שהם השאירו את לילית במקום נידח ללא טלפון וללא כסף כדי להיפטר ממנה, אך כאשר חזרו הביתה, היא חיכתה להם.
אמילי הולכת למוסד שבו מאושפזים בני הזוג. מרגרט אחוזת הזיות ואי אפשר לדבר איתה, ואילו אדוארד מסביר לה שלילית איננה ילדה תמימה בת 10, אלא יש לה נשמה של שֵׁד ובלידתה הביאה איתה רֶשַׁע עתיק והרסני, והיא לא תניח לאמילי עד שתחסל אותה כמו שחיסלה אחרים. אדוארד מוסיף ומסביר שלילית מדובבת אנשים כדי להבין מהו הגיהנום עבורם, ואז גורמת להם לחוות אותו. אחרי שאמילי עוזבת את המוסד, מרגרט הוזה שידיה עולות באש, ואדי תוקף מאושפז אחר שדיבר אליו בקולה של לילי. אמילי חוזרת הביתה, מצטיידת בסכין ועוקרת את מכשירי הטלפון הקוויים מחיבוריהם. כשלילי שבה מבית הספר היא שואלת את אמילי אם אמא שלה זוכה ליחס טוב, ואמילי נדהמת משום שלא סיפרה לילדה על הביקור אצל מרגרט. כשאמילי באה לקחת את לילי מהקבוצה הטיפולית, היא רואה את לילי לוחשת ארוכות על אוזנה של ילדה אחרת. היא נבהלת, מושכת את לילי בידה משם ומודיעה לה שהיא לא תשתתף יותר בקבוצה. לילי זועמת על כך, וכאשר הן נכנסו למעלית, אמילי נתקפת הזיה שהמעלית נופלת במהירות, וכשהמעלית עוצרת כרגיל, לילי מתגרה בה: "את בטוחה?"
אמילי מנסה שנית לשכנע את מייק שההורים של לילי דוברים אמת, והוא עונה שלילי שקרנית ומניפולטיבית, אך איננה שד, ומייעץ לאמילי לקחת עזרה נפשית. למחרת, כאשר אמילי חוזרת הביתה, היא מתעלמת מלילי ומסתגרת בחדרה. לילי מסתכלת כלפי מעלה, ומיד מתחוללת סופה וגשם עז יורד על הבית. לילי מתחילה להלום בכוח לא אנושי על דלתה של אמילי בדרישה להיכנס לחדר. אמילי פותחת את הארון, ומבין הבגדים צצה לילי, הפעם בהתגלמות של שד עם פנים מדממות. אמילי בורחת מהבית אל הגשם, והשד רודף אחריה. היא ננעלת במכוניתה, ואז לילי מופיעה במושב האחורי ומסבירה לה שזו עבירה פלילית להשאיר ילדה ללא השגחה, ומעתה אמילי תצטרך למלא אחר כל דרישותיה.
ביום המחרת, ננסי (סינתיה סטיבנסון) מוועדת ההשמה מודיעה לאמילי שנמצאה משפחת אומנה חדשה ללילי, ואמילי הולכת שנית להתייעץ עם אדי. הוא מסביר לה שאצל המשפחה החדשה הסיפור יחזור על עצמו, והדרך היחידה להיפטר מלילי היא להרוג אותה בשנתה, כי היא שואבת את כוחה מפחדים של אחרים, ולא יכולה לפגוע כאשר לא פוחדים ממנה. בשעה שתיים אחר חצות, מייק מקבל שיחת טלפון שבתחילתה נשמע קול גברי מאיים על משפחתו, ואז הקול מתחלף בקולה של לילי המצחקקת. הוא משתכנע שאמילי דוברת אמת ומחליט לעזור לה להיפטר מלילי. מייק לוקח רובה מתחנת המשטרה והלך למכוניתו, אך בחניון הוא נתקף הזיה שכלב גדול שחור עוקב אחריו. כשהוא נכנס למכונית, מייק הוזה את הכלב מתנפל עליו מהמושב האחורי, ויורה בעצמו למוות.
אחרי שהקרובים לה חוסלו, אמילי חוזרת הבית ומוצאת שלילי פיזרה בבית תמונות ומסמכים מהתיקים שבטיפולה, ומבינה שהמטופלים שלה נמצאים בסכנה. היא משקה את לילי תה מהול בסם מרדים, וכשזו נרדמת, אמילי מציתה את הבית ויוצאת ממנו, אך לילי מופיעה בקהל הנאספים בחוץ ואומרת לה "לא היית צריכה לעשות את זה". שוטר מציע להן ללוותן למקום לינה זמני, ואמילי נוסעת עם לילי אחרי ניידת המשטרה. לפתע סוטה אמילי מהנתיב ונוהגת במהירות מסחררת כדי להפחיד את לילי, אך לילי גורמת לאמילי לחוות את זיכרון הילדות מהתאונה שבה נהרגה אמה. אמילי נאבקת בהזיה, וכאשר זו נמוגה, לילי נראית מפוחדת. אמילי דוהרת אל מזח על החוף, ומפילה את המכונית אל הים. לילי עוטה דמות שד בעוד אמילי נועלת אותה בתא המטען, נחלצת מאחיזתה ושוחה למעלה אל המזח, בעוד המכונית שוקעת ולילי הלכודה טובעת.
סוף חלופי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לגרסאות הדי וי די והבלו ריי נוסף פרק נפרד הכולל סדרת סצנות שנחתכו בעריכה ולא נכללו בגרסה שהופצה[2]. לאחר שאמילי הטביעה את המכונית, לילי מחייכת אליה ברשעות, ואז נראה אדם שוחה לעבר המכונית, מחלץ את לילי ומשאיר את אמילי מאחור. אמילי מנסה ללא הצלחה לפתוח את דלת המכונית, וכאשר היא מתחילה לאבד את הכרתה, חוזר האיש ומחלץ גם אותה. בעוד אמבולנס מפנה את אמילי, משודר האירוע בטלוויזיה, ומרגרט, אמה של לילי, צופה בשידור במקום שהיא מאושפזת בו. לאחר מכן נראית אמילי במדי אסירה כתומים ואזיקים על ידיה, מתחננת לעורך הדין שלה שיגלה לה היכן לילי נמצאת (הצופה יכול לשער שאמילי הואשמה בניסיון רצח). בסצנת הסיום נראית לילי מגיעה עם משפחת האומנה שלה אל ביתה החדש.
ליהוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שחקנ/ית | תפקיד |
|---|---|
| רנה זלווגר | אמילי ג'נקינס |
| ג'ודל פרלנד | לילית סאליבן |
| איאן מקשיין | מייקל בארון |
| בראדלי קופר | דאג איימס |
| קאלום קית' רני | אדוארד סאליבן |
| קרי או'מאלי | מרגרט סאליבן |
| אלכסנדר קונטי | דייגו רמירז |
| פיליפ קבריטה | חבייר רמירז |
| ונסה טומאסינו | חואניטה רמירז |
| סינתיה סטיבנסון | ננסי |
הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
צילומי הסרט החלו ב-6 בספטמבר 2006, והתקיימו בוונקובר ובברנבי שבקולומביה הבריטית, קנדה. תמונות של העיר פורטלנד צולמו ממעוף הציפור[5].
ב-31 באוקטובר, כאשר צולמה הסצנה שבה אמילי מציתה את הבית, נעשה שימוש באש אמיתית שהציתו אנשי האפקטים המיוחדים. האש יצאה משליטה, אתר הצילומים נשרף כליל וגג המבנה קרס. איש מהשחקנים לא היה באתר באותו זמן. הצילומים חודשו כעבור יומיים באתר אחר[6].
הפצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יציאת הסרט לבתי הקולנוע נקבעה בתחילה ל-8 בפברואר 2008, ונדחתה בפעם הראשונה בשבועיים, ל-22 בחודש[7]. בסוף ספטמבר 2007 נמסר על דחייה נוספת ל-28 באוגוסט 2008[8]. לאחר שלוש דחיות נוספות, יצא הסרט לבתי הקולנוע בצפון אמריקה ב-1 באוקטובר 2010[9][10].
קודם ליציאת הסרט בארצות הברית ובקנדה, באוגוסט 2009 החלה בהדרגה הקרנת הסרט ברחבי העולם בגרסאות השונות. במספר מדינות הסרט לא הופץ לבתי הקולנוע, אלא ב-DVD ו-Blu ray בלבד[10].
הכנסות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לעומת תקציב של $26,000,000, ההכנסות מהסרט עלו אך במעט על $28,000,000, מתוכם יותר ממחצית - מחוץ לארצות הברית[11].
ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
"תיק 39" קיבל ביקורות שליליות בדרך כלל, תוך טענות בדבר עלילה מופרכת ולא מקורית בתת-סוגה של סרטי "ילד/ה מרושע/ת" (Evil child). באתר Rotten Tomatoes קיבל הסרט דעות חיוביות בשיעור של 21% ע עם דירוג ממוצע 4.01/10, בשקלול 76 ביקורות, שסוכמו בקביעה שכישרונו של הבמאי כריסטיאן אלוורט בוזבז על עלילה לא מפחידה ולא מקורית[12]. באתר Metacritic קיבל הסרט ציון של 25 (מתוך 100) על בסיס 15 ביקורות שהוגדרו "בעיקר שליליות"[13].
ג'ון קנת' מיור סבר שהסרט נותן לצופה תחושה שכבר ראה את הסרט פעמים רבות בעבר, הוא חסר מקוריות ועקביות, והמניעים של הדמויות מבלבלים[14]. ג'ורדן מינצר טען שהסרט מגוחך ומתייחס ברצינות רבה מדי ל"קשקוש הפסיכו-שטני"[15], ובאופן דומה, ג'ון סרבה מסכם את דעתו בכך שהסרט כה רע, עד שהוא מעורר גיחוך[16].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיק 39, ברשת החברתית פייסבוק
"תיק 39", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"תיק 39", באתר נטפליקס
"תיק 39", באתר AllMovie (באנגלית)
"תיק 39", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"תיק 39", באתר Box Office Mojo (באנגלית)- "תיק 39", באתר Metacritic (באנגלית)
- "תיק 39", באתר אידיבי
"תיק 39", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
"תיק 39", קדימון הסרט באתר יוטיוב
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Case 39 (2009) - IMDb, נבדק ב-2023-01-12
- ^ 1 2 Shaffer, R.L., Case 39 Blu-Ray review, IGN, 6.1.2011
- ^ אות משמיים 4 - ההתעוררות (1991) – סרטים, באתר www.sratim.co.il
- ^ Aguilar, Carlos, Delayed But Not Dead: 17 Films that Beat the Odds and Made It To Audiences, IndieWire, 16.8.2014
- ^ Case 39 (2009), נבדק ב-2018-01-25
- ^ Matas, Robert, Special-effects fire destroys movie set, The Global and Mail, 2.11.2006
- ^ BD Horror News - Paramount Date Changes: 'The Ruins' and 'Case 39', 2009-07-27
- ^ BD Horror News - Paramount Shifts 'Case 39' To August of 2008!, 2008-11-20
- ^ BD Horror News - Paramount Shifts 'Case 39' to 2009... YIKES, 2009-04-30
- ^ 1 2 Case 39 (2009), נבדק ב-2018-01-25
- ^ Case 39 (2010) - Box Office Mojo, www.boxofficemojo.com (באנגלית)
- ^ Case 39 (באנגלית), נבדק ב-2018-03-09
- ^ Case 39, נבדק ב-2018-03-09
- ^ CULT MOVIE REVIEW: Case 39 (2010), reflectionsonfilmandtelevision.blogspot.co.il (באנגלית)
- ^ Mintzer, Jordan, Case 39, Variety, 29.9.2010
- ^ Serba, John, 'Case 39' is so bad it's laughable, but Renee Zellweger, Bradley Cooper work to keep straight faces, MLive, 1.10.2010