אדגר דגה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדגר דגה[1] (Edgar Hilaire Germain Degas; 19 ביולי 1834 - 27 בספטמבר 1917), צייר ופסל צרפתי.
דגה נולד בפריז בשנת 1834, הבכור מבין חמישה ילדים. אימו הייתה בת למשפחה צרפתית שהתיישבה באמריקה. דגה היה קרוב לאימו ומותה בשנת 1847 היה טרגדיה אישית גדולה עבורו. אביו, שהיה בנקאי, עודד את נטייתו האמנותית של בנו. דגה רכש השכלה קלאסית ב-Lycee Louis-le-Grand בשנים 1845 - 1852.
בשנת 1852 הפך דגה את אחד מחדרי בית המשפחה לסטודיו ועבד תחת הדרכתו של פליקס ג'וזף באריאס. הוא צייר העתקים של תמונות מהלובר ולמד את העבודות של אלברכט דירר, אנדרה מנטיין, רמברנדט וגויה. בשנת 1854 הוא למד יחד עם לואיס למוט שהיה תלמידו של אנגר, לו רחש דגה כבוד רב. בשנת 1855 החל דגה ללמוד באקול נסיונל סופרייר דה בוזאר בפריז, אך מצא שהלימודים לא השתלמו והגבילו אותו מדי. דגה העדיף ללמוד בעצמו, בבית, את יצירות המופת הקלאסיות. בני משפחתו גם איפשרו לו, כלכלית, לנסוע לאיטליה באופן קבוע באותה תקופה. הוא עבד קשה ומילא מחברות בעותקים של תמונות מפורסמות.
בשנת 1859 פתח דגה סטודיו בפריז ועסק בציור דיוקנאות ונושאים היסטוריים. הוא בסופו של דבר זנח את התמה ההיסטורית בשנת 1866 בשל מספר סיבות: בשנת 1862 הוא פגש באדואר מאנה, שהעדיף נושאים מהחיים המודרניים על פני חומרים מסורתיים. דגה גם פגש את הסופר לואי אדמונד דורנטי, מאמין גדול בריאליזם, שרצה להרים את המחסום בין אמנות וחיים. דגה היה מבקר קבוע בקפה Guerbois, שבו נהגו לשבת רבים מהאמנים ששמם נקשר לאימפרסיוניזם.
דעותיו המשתנות של דגה משתקפות ביצירתו בשנות השישים המאוחרות של המאה ה-19. הוא פנה לתיאטרון ולמסלול המרוצים לשם השראה. במהלך המלחמה הצרפתית-פרוסית (1871-1870) שירת דגה בחיל התותחנים. הוא חלה במהלך שירותו, מה שגרם להופעת בעיות בעיניו.
דגה עבר לגור עם קרובי משפחה בניו אורלינס בשנים 1872-1873. אחד הציורים שצייר שם והביא בחזרה לצרפת היה "בורסת הכותנה בניו אורלינס", ציור שזכה לתשומת לב חיובית, והיה הציור היחיד שלו שנרכש על ידי מוזיאון עוד בחייו.
כששב לפריז פתח שוב סטודיו, והתרכז בנושאים מהחיים המודרניים: רקדניות, אקרובטים, זמרים, כובסות וכדומה. הוא גם צייר תמונות עירום של נשים, שהפכו, יחד עם רקדניות, לנושא הציור החביב עליו. בשנת 1874 מת אביו, והשאיר אותו בחובות גדולים. דגה נאלץ למכור חלק מאוסף האמנות שלו. החל משנת 1874 שלח דגה יצירות לתערוכות של הקבוצה האימפרסיוניסטית (הוא אף סייע לארגון התערוכה האימפרסיוניסטית הראשונה). בשנת 1881 הוא הציג את "הרקדנית הצעירה בת ארבע-עשרה", פסלו היחידי שהוצג במהלך חייו. לאחר התערוכה האימפרסיוניסטית האחרונה בשנת 1886, פסק דגה מלשלוח מיצירותיו לתערוכות.
בשנות השמונים של המאה ה-19, כאשר ראייתו המשיכה להתדרדר, העביר דגה את מרכז היצירה שלו לפיסול ולפסטל, מה שלא דרש ראייה חדה. בשנות התשעים הוא יכול היה רק לעבוד על יצירות גדולות, בשנת 1908 הוא ויתר על המשך היצירה האמנותית. זו הייתה מכה קשה לדגה. הוא פונה מביתו ונמצא עבורו סטודיו חדש, אך הוא לא ממש התמקם שם. הוא הילך ברחובות כמו הומרוס העיוור.
דגה מת בפריז ב-27 בספטמבר 1917 ונקבר בבית הקברות במונמרטר. הוא השאיר אחריו יותר מ-2,000 ציורי שמן ופסטלים ו-150 פסלים.
הקומפוזיציה החדשנית של דגה, שהושפעה מהצילום ומהדפסי עץ יפניים המכונים אוקיו-אה, ציוריו רבי הכישרון, והתפישה האנליטית של תנועה עשו אותו לאחד מרבי-האמן של האמנות המתקדמת בסוף המאה ה-19. הוא נודע במיוחד בשל ציורי רקדניות בלט ונשים אחרות, כמו גם של מרוצי סוסים. הוא נחשב לעתים לאחד מהאימפרסיוניסטים, אך עבודתו נוטה לעתים גם לכיוונים קלאסיים ולריאליזם, ולעתים גם לרומנטיציזם.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ההגייה הצרפתית המדויקת היא "דגאס"; על כל פנים, ההגייה "דגה" השתרשה בעברית וגם ברוב שפות אירופה.
