אדריאן גניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אדריאן גניה
Adrian Ghenie
צילום האמן מאת אוליבר מרק - במוזיאון בוקובינה בברלין
צילום האמן מאת אוליבר מרק - במוזיאון בוקובינה בברלין
לידה 13 באוגוסט 1977 (בן 46)
באיה מארה, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה לאמונות ולעיצוב בקלוז'-נפוקה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 2006–2010 (כ־4 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות מודרניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אדריאן גֶנִיֶהרומנית: Adrian Ghenie, נולד ב-13 באוגוסט 1977 בבאיה מארה) הוא צייר רומני, המתגורר בברלין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדריאן גניה נולד בשנת 1977 בעיר באיה מארה בחבל מרמורש ברומניה לאב רופא שיניים. גניה התייתם מאביו בהיותו בן 18. העניין באומנות וכישוריו זכו לעידוד מידידה של המשפחה שהייתה חובבת אומנות.[1] בשנים 1991–1994 למד גניה בבית הספר העממי לאמנויות בעיר הולדתו ובשנת 2001 סיים את לימודיו באוניברסיטה לאמנויות בעיר קלוז'-נפוקה, אליה התקבל במבחני הכניסה רק בפעם השלישית.[2] מוריו באוניברסיטה היו תאודור בוטיש ויואן זברצ'ו.

הקריירה האומנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 2002–2004 חי גניה בווינה. אחרי שנת 2006 הוא הציג תערוכות אישיות ברומניה, גרמניה, שווייץ, צרפת, ארצות הברית והממלכה המאוחדת.[3]

ב-2005 יחד עם אמן המולטימדיה והאוצר מיכאי פופ הקים את הגלריה Plan B, המוקדשת לאמנות עכשווית, שפתחה בהמשך שלוחה בברלין.[4][5] בגלריה זו הציג גניה בשנת 2006 את תערוכתו האישית הראשונה - If You Open It You get Dirty. ציוריו באותה תקופה עוצבו בצורת מיז-אנ-סצנה ותיארו חללים מוארים מאוד המעלים באוב את התת-מודע של האמן, כמו ביצירות Basement Feelings (2007) או Memories (2007).[3] בציורים רבים הציג גניה דמויות היסטוריות, לרבות מהמאה ה-20 בתפאורות המזכירות חלומות רודפנים או וינייטות קולנועיות, עם שאילת מוטיבים מסרטי סלפסטיק שבהם פני הדמויות מרוחות בעוגות פאי מושלכות כמו בקומדיות The Three Stooges[3]

בשנת 2007 הגלריה שלו נבחרה לעצב את ביתן רומניה בביאנלה ה-56 של ונציה ובשנת 2008 פתח בברלין מתחם בעל שטח של 260 מ"ר לאירוח תערוכות קבועות, בבניין תעשייתי לשעבר קרוב למוזיאון לאמנות עכשווית שבתחנת הרכבת המבורגר.[6] ב-2008 השתתף גניה גם בביאנלה של ליברפול.

בברלין פועל הסטודיו של גניה בגלריה נולן יודין.[7] עד שנת 2013 חילק גניה את זמנו בין רומניה לגרמניה, לפעמים גם לונדון. ובסופו של דבר האמן השתקע בבירת גרמניה, בה הפך לאחד מנציגי הגל החדש של האמנות החזותית הרומנית. במהלך השנים יצירותיו הוצגו גם בטייט ליברפול, מוזיאון סן פרנסיסקו לאמנות מודרנית, בקרן פאלאצו סטרוצי בפירנצה, במרכז פומפידו, במוזיאון האמר בלוס אנג'לס, המוזיאון לאמנות עכשווית באנטוורפן, במוזיאון סטדלק באמסטרדם, בגנט וכו'. בקיץ 2009 פורסמה בהוצאה לאור האטיה קאנץ (Hatje Cantz) בגרמניה מונוגרפיה ראשונה שבה מופיעות 70 יצירות של הצייר. בנובמבר 2009 המוזיאון הלאומי לאמנות עכשווית בבוקרשט ארגן תערוכה רטרוספקטיבית לכבודו.

בתמונותיו משתמש גניה בתמהיל של חומרים לקוחים מתולדות הציור, קטעים ערוכים מעיתונים, סרטוני ווידאו וציורים של עצמו. התמונות הקודרות נשלטות על ידי הצבע השחור, אפור כהה ואדום כהה. לעיתים קרובות הציורים מתארים סצנות הנראות בו זמנית מציאותיות ובלתי ברורות. חלקם מבטאים את משיכתו של האמן אל ההיסטוריה, לרבות אל טראומות של הדיקטטורה, אירועי המאה ה-20 או לקולנוע.

לדברי האוצרת שלו בבוקרשט, מגדה ראדו[6] האמן התכתב עם ציוני דרך בתולדות האמנות - פנה לתפאורות קיארוסקורו נגזרות מיצירות קרווג'ו ורמברנדט וקומופזיציית-פריזה בסגנון דייוויד הוקני, העניק תשומת לב מיוחדת לגאומטריית המרחב ולסוגיות פרספקטיבה המחברות אותו עם מסורת הציור מהרנסאנס. האמן מושפע גם כן על ידי האקספרסיוניזם המופשט והדדאיזם[3] והושוותה לאמנותו של פרנסיס בייקון, כפי שצוין במונוגרפיה בעריכת יורג יודין והובלט בדברי האוצרת בתערוכתו בארמון סטרוצי.[8]

מבחר יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2006-2007 - Unbound בנוגע לניסויים הגרעיניים על ידי צבא ארצות הברית
  • 2008 - The Collector I - מבוססת על צילום של הרמן גרינג במשפט
  • 2008 - Nickelodeon - מבוססת על צילום מגטו ורשה
  • 2009 - Dada is Dead (דאדה מת) - שאב השראה מצילום של היריד הבינלאומי הראשון של תנועת דאדה בברלין בשנת 1920
  • 2010 - The Fake Rothko (רותקו מזויף) - צבע שמן על בד
התמונה נמכרה ב-2014 בסותבי'ס תמורת 1,43 מיליון לירות שטרלינג.
  • 2010 - Boogeyman - עם נושא אוטוביוגרפי
  • Pie Fight (קרב עוגות)- ציור שמן על בד
  • Duchamp's Funeral (הלווייתו של דושאן) - צבע שמן על בד
  • Lidless eye (עיניים ללא עפעפיים)
  • Self portrait as monkey (דיוקן עצמי כקוף)
  • 2014 - *The Sunflowers of 1937 (החמניות של 1937)- ציור בשמן על קנבס בהשראת "החמניות" של וינסנט ואן גוך - נמכר ב-2016 ב"סותבי'ס" תמורת 3,177,000 לירות שטרלינג.[9]
  • Self portrait, 2015 (דיוקן עצמי)
  • Pic-nic, 2015, (פיקניק) צבע שמן על בד

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2006
  • If You Open It You Get Dirty, Galeria Plan B, קלוז'-נפוקה, רומניה,
  • 2007
    • Dig and Hide, Chung King Project, Los Angeles, 2007
    • The Shadow of a Daydream, Haunch of Venison, Zurich
    • They Say This Place Does not Exist, Wohnmaschine, Berlin,
  • 2008
    • The Flight into Egypt, Nolan Judin, Berlin,
    • Works on Paper, Galeria Plan B, Berlin,
    • Tim Van Laere Gallery, Anvers,
  • 2009
    • ',Tim Van Laere Gallery, Rainbow at dawn, אנטוורפן
    • National Museum of Contemporary Art (M.N.A.C.), Bucarest,
    • Darkness for an Hour, Haunch of Venison, לונדון,
  • 2010
    • Stedelijk Museum voor Actuele Kuns (S.M.A.K.), גנט,
    • The Hunted, Nolan Judin, Berlin,
    • Mihai Nicodim Gallery, Los Angeles,
  • 2011
    • Haunch of Venison, Londres,
    • Tim Van Laere Gallery, Anvers,
  • 2012
    • Pie-Fights and Pathos, Museum of Contemporary Art, Denver,
  • 2013
    • New Paintings, Pace Gallery, 534 West 25th Street, New York,
  • 2014
    • CAC Málaga, Centro de Arte Contemporáneo, Málago,
    • Golems, Pace London, Londres,
    • Berlin Noir, galerie Judin, Berlin,
    • Tim Van Laere Gallery, Anvers,
  • 2015
    • Galerie Thaddaeus Ropac, Paris,
    • Mihai Nicodim Gallery, Los Angeles,
    • Adrian Ghenie’s Darwin Room, חדרו של דרווין, הביאנלה של ונציה, הביתן הרומני
    • I will go there, take me home, The MAC, Belfast,
  • 2018
    • Jungles in Paris, galerie Thaddaeus Ropac, Paris,
  • 2020
    • Nevermore, galerie Tajan, Paris,

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Juerg Judin (Hrsg.): Adrian Ghenie,Hatje Cantz, Ostfildern 2014 ISBN 978-3-7757-3674-9. (באנגלית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדריאן גניה בוויקישיתוף

The Dark Side of Arton the site Art Dictionary, Hatje Cantz 2013

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]