אוניות המערכה מסדרת אימפרטריצה מריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוניות המערכה מסדרת אימפרטריצה מריה
ImperatritsaMariya1911-1916Sevastopol.jpg
אוניית אימפרטריצה מריה
תיאור כללי
סוג אונייה אוניית מערכה
צי הצי הרוסי הקיסרי
סדרה אימפרטריצה מריה (קיסרית מריה)
סדרה קודמת אוניות המערכה מסדרת סבסטופול
אוניות בסדרה "אמפרטריה מריה" ,
"אימפרטור אלכסנדר השלישי" (ווליה),
"אימפרטריצה יקטרינה וליקאיה" (סבובודניה רוסיה),
"אימפרטור ניקולאי הראשון" (דמוקרטיה).
ציוני דרך עיקריים
מספנה מספנות בעיר ניקולייב על שפת הים השחור
הוזמנה 17 בנובמבר 1911
הושקה 19 באוקטובר 1913
הוכנסה לשירות במהלך 1915-1917
גורלה הוצאו משירות
נתונים כלליים
הדחק 23,413 טון (סטנדרטי);
24,800 טון (מקסימלי)
אורך 168.0 מטרים
רוחב 27.43 מטר
שוקע 8.50 מטר
מהירות מהירות נקובה: 21.5 קשרים
גודל הצוות 1,202 קצינים ומלחים
טווח שיוט 2,950 מיל ימי
הנעה 20 דודי קיטור, 4 טורבינות קיטור
שריון גוף האונייה:262 מ"מ,
בתי הצריח: בין 125 ל-250 מ"מ
חימוש 12 תותחים 305 מ"מ, 20 תותחים 120 מ"מ, 4 מערכות טורפדו

אוניות המערכה מסדרת אימפרטריצה מריה היו אוניות המערכה שנבנו עבור הצי הרוסי הקיסרי לקראת מלחמת העולם הראשונה.

היסטוריית בנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת רוסיה-יפן האימפריה הרוסית איבדה חלק משמעותי של הצי. בנוסף לחידוש הצי היה צורך להפיק לקחים מהמלחמה במהלך החידוש. אחד הדרישות החדשות היה להגדיל את יכולת האונייה להמשיך בתפקוד לאחר מספר פגיעות.

מטרת הפרויקט הייתה לאפשר לצי הרוסי להתמודד עם אוניות הצי הטורקי בים השחור. האוניות תוכננו על בסיס אוניות המערכה מסדרת סבסטופול. כל התוכניות הועברו למפעל בעיר ניקולייב. סוכם להקטין אורך האוניות ולהקטין הת מהירותם. זאת במטרה לאפשר הגדלת השריון.

האוניות קיבלו שמות לפי הקיסרים הרוסים ("אימפרטורים" ברוסית).

שלשה מאוניות הסדרה נכנסו לשרות במהלך מלחמת העולם הראשונה. בניית האונייה הרביעית בסדרה לא הושלם.

אימפרטריצה מריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוניה נכנסה לשרות פעיל ב-6 ביולי 1915 והוצב בסבסטופול. כבר במהלך בדיקות קבלה התגלו ליקויים באוורור חדרי אחסנת מתחמושת, אך בסופו של דבר בלחץ המלחמה שכבר החלה סוכם להכניס את האונייה לשרות מבצעי. עם כניסת האוניה לשרות, מצב המבצעי בים השחור השתנה. האונייה נתנה תמיכה לצי במבצעי הפצצה ורנה ומבצע הנחתת הכוחות בנמל טורקי טרבזון בפברואר 1916. בקיץ 1916 למפקד הצי התמנה אלכסנדר קולצ'ק. הוא הכריז על האוניה כאונית דגל של הצי.

ב-20 באוקטובר 1916 התרחש פיצוץ בחדרי התחמושת של האוניה. כתוצאה מפיצוץ 225 מלחים נהרגו ו-85 נפצעו. האוניה טבעה. וועדת חקירה שבדקה את אירוע לא הגיעה לגילוי סיבת הפיצוץ.

כוחות מיוחדים הצליחו לעלות את האוניה והיא נגררה לנמל. חלק מתותחי האונייה פורקו. קיימת שמועה שהם נוצלו במהלך מלחמת העולם השנייה להגנת סבסטופול.

בשנת 1927 האונייה פורקה למיחזור מתכת.

אימפרטור אלכסנדר השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוניה נכנסה לשרות פעיל ב-26 ביוני 1917 והוצבה בסבסטופול. במהלך סוף 1917 האוניה השתתפה במספר מבצעים נגד הטורקים. לאחר מהפכת אוקטובר האוניה עברה לצד הבולשביקים ותמכה בהם בקרבות באזור אודסה. במאי 1918 האוניה עברה לנובורוסייסק. בתקופה זו שמה הוחלף ל "ווליה" (חרות). בעקבות הסכם ברסט ליטובסק אוניות הצי הרוסי בים השחור היו צריכות לעבור לסבסטופול שהיה בשליטה גרמנית. השלטונות הסובייטיות בעיר דרשו להטביע את האוניות ולא להעביר לגרמנים. לאחר ויכוח גדול צוות האוניה החליט שהיא עוברת לסבסטופול. כאשר שליטה גרמנית בעיר הסתיימה, האוניה עם צוות חדש של מלחים אנגלים עברה לעיר איזמיר שבטורקיה.

באוגוסט 1919 האוניה עברה לשליטה של הצבא הלבן, שמה הוחלף ל-"גנרל אלכסייב" והיא חזרה לסבסטופול. בהיותה בעיר היא השתתפה בקרבות נגד הצבא האדום. בשנת 1920 במסגרת פינוי הצבא הלבן מאזור חצי האי קרים האוניה הגיעה לנמל ביזרטה שבטוניס. בשנת 1924 סוכם עקרונית שאוניה עוברת לשליטה של ברית המועצות ותחזור לנמליה. לנמל הגיעה משלחת סובייטית לבדיקת מצב האוניות. לאור מצבה הקשה בשנת 1936 סוכם לפרק אותה למיחזור מתכת ולא להעביר לנמל סובייטי.

שמונה מתותחי האונייה הגיעו לפינלנד והוצבו להגנת החוף. בסוף מלחמת העולם השנייה הם הועברו לברית המועצות ונוצלו לאותה מטרה.

ארבע תותחים נוספים נוצלו על ידי הנאצים בבניית החומה האטלנטית.

אימפרטריצה יקטרינה וליקאיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוניה נכנסה לשרות פעיל ב-18 באוקטובר 1915 והוצבה בסבסטופול. האוניה השתתפה במבצעי הצי הרוסי נגד החוף הטורקי במהלך מלחמת העולם הראשונה. ב-8 בינואר 1916 התרחש קבר ימי עם סיירת מערכה גרמנית ששטה תחת דגל טורקי. הסיירת נפגעה באופן קל ונסוגה. לאחר מהפכת אוקטובר האונייה עברה לשליטה של בולשביקים ושמה הוחלף ל"סבודונאיה רוסיה" (רוסיה המשוהררת) בעקבות הסכם ברסט ליטובסק אוניות הצי הרוסי בים השחור היו צריכות לעבור לסבסטופול שהיה בשליטה גרמנית. לאחר ויכוח גדול צוות האונייה החליט להטביע את האונייה.

אימפרטור ניקולאי הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניית האוניה החלה ב-11 ביוני 1914 וב-5 באוקטובר 1916 האונייה הורדה למים. בניית האוניה לא הסתיימה. במהלך שנות ה-20 היו תוכנית לסיים את בנייה ולהכניס את האוניה לשרות. התוכניות לא יצאו לפועל.